חישוב הקץ (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות, חישוב הקץ הוא חישוב מועדו של הקץ, כלומר מועד בואו של המשיח.

בספר דניאל כלולים חישובי קצין סתומים למדי, שהרבה מפרשים השתמשו בהם כדי לנבא את בוא הגאולה, בדרך כלל בצורה שתקרב אותה לזמנם של המחשבים. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל נדרש להופיע כדי לתקן אותו.

איסור חישוב הקץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעתם של חז"ל לא הייתה נוחה מפעילותם של מחשבי קצין, ואמרו "תיפח עצמן של מחשבי קיצין" ומנמקים זאת: "שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא" (מסכת סנהדרין, צ"ז, ב'). במסכת דרך ארץ רבה נאמר: "רבי יוסי אומר, הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא".

הרמב"ם, באגרת תימן שלו, קובע: "עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא ייתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם".

במסכת סנהדרין (צ"ז, א') מסופר על יחסו של רבי זירא למחשבי קיצין:

"...כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב".

רבי זירא מצביע על העובדה שחלק מהותי מהקץ הוא היותו בלתי ידוע ובלתי צפוי, ולכן עצם פעולת חישוב הקץ מרחיקה אותו: ברגע שהקץ מתגלה, מיד הוא בטל ונדחה למועד בלתי ידוע אחר.

מחשבי קיצין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף הביקורת המצויה בגמרא, היו רבים שעסקו בחישובי קיצין. הבולטים שבהם הם:

  • אברהם בן אליעזר הלוי, בן המאה ה-16, לדעתו, שנת 1522 תהיה שנת הפקידה, היא הגאולה השנייה מארבע הגאולות, ושנת 1530 תהיה שנת הגאולה הסופית. את אמונתו זו פרסם במכתבים רבים ששיגר לאיטליה, ובשנת ה'ר"ע בהיותו בקושטא אף הדפיס ספר בשם "משרא קטרין", העוסק בחישוב הקץ האמור בספר דניאל. במקום אחר כתב שהגאולה תהיה בשנת ה'רפ"ד (1524). רבי אברהם נפטר בשנת 1530 או 1535, בשנת הקץ האחרונה לדעתו או אחריה.
  • שלמה מולכו, בן המאה ה-16, חישב את הקץ, וחזה כי המשיח יבוא בשנת 1540. מולכו הועלה על המוקד שמונה שנים קודם למועד שחזה, ולא ראה בהתבדות תחזיתו.
  • הגאון מווילנה ותלמידיו ראו בפסוק משיר השירים "קול התֹר נשמע בארצנו" (ב', י"ב) רמז לגאולה, ומתוך כך קבעו כי החל משנת ה'ת"ר (1840) זו תקופת אתחלתא דגאולה ועלו לארץ ישראל. בספר קול התור מנומק ההיתר שהורו לעצמם לחשב את הקץ: "מה שהזהירו ואסרו חז"ל שלא יחשבו את הקץ, הכוונה על מחשבי קצים גרידא בלי המעשים של איתערותא דלתתא משום שאינם מתחשבים עם האתחלתא דגאולה הבאה על ידי משיח הראשון- משיח בן יוסף".[1]
  • רבי אברהם יעלין, בן המאה ה-19 והמאה ה-20, בספרו "גאולת ישראל" (שנכתב בשנת תרפ"ח), מוכיח כי התחלת הציונות היא קץ הגאולה בעזרת חישובי קיצים ע"פ ספר הזוהר, דעת הגר"א ועל פי ספר דניאל ופירוש המלבי"ם. בחישובו, מביא הרב יעלין תאריכים רבים, בהם מתרחשים שלבים בגאולה, חלקם זמנים שעברו וחלקם זמנים עתידיים. התאריך הסופי שהוא מציב הוא בשנת ה'תש"ח (1948). הוא נפטר בשנת ה'תרצ"ה (1934), ולא ראה את קום מדינת ישראל שאירע בשנה זו, וייתכן ומקיים את חזונו.
  • רבי אברהם אזולאי מחברון בספרו חסד לאברהם כותב שזמן קץ הגאולה תהיה בשנת התש"ס.
  • דוגמה יוצאת דופן לעוסקים בחישובי קיצין הוא הרב חיים דוד הלוי, הרב הראשי של תל אביב בשנים 19741997, שעסק בחישובי קיצין וחזה שבסביבות שנת 1990 יתחיל עידן גאולה חדש.
  • רבי שניאור זלמן מלאדי, בספר "מאמרי אדמו"ר הזקן * על התורה והמועדים - בראשית שמות", ד"ה "ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.", דף תי"ט עד דף תכ"ג, עוסק בזמן הקץ וחזה ששנת ה'תר"ג הוא שנת הקץ.
  • דוגמה מודרנית לחישוב קיצין היא החישוב המבוסס על דברי הגמרא, "שית אלפי שנים הווי עלמא וחד חרוב" (שש אלפי שנים יתקיים העולם, ואלף אחד יהיה חרב). על פי החישוב המקובל ביהדות לראשית העולם, שש אלפי שנים יסתיימו בשנה ו' אלפים המקבילה לשנה הלועזית 2240.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משום כך דברו חז"ל על 'תיפח רוחם של מחשבי קיצין' או 'תיפח עצמן (עצמותיהם) של מחשבי קיצין' בש"ס דסנהדרין (צז,ב) כי הלשון 'עצמותיהם' מורה על פי הגר"א כי הם החוטאים נגד "עצמות יוסף", שבזה צפון סוד משיח בן יוסף בפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".