פרשת כי תשא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כי תשא
פסוקים שמות, ל', י"א - ל"ד, ל"ה
מספר פסוקים 139
מספר תיבות 2002
תוכן סיום תיאור מצוות המשכן, חטא העגל, לוחות הברית השניים
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (4)  לא תעשה (5)
מחצית השקל, קידוש ידיים ורגליים, משיחת כהן גדול בשמן המשחה, שביתה מעבודת קרקע בשנת שמיטה סיכה בשמן המשחה לזר, עשיית שמן המשחה לשימוש אישי, עשיית קטורת לשימוש אישי, הנאה מתקרובת עבודה זרה, אכילת בשר בחלב
הפטרה
אשכנזים מלכים א', י"ח, א'ל"ט
ספרדים ואיטלקים מלכים א', י"ח, כ'ל"ט
תימנים מלכים א', י"ח, א'מ"ה
בני ישראל סוגדים לעגל הזהב.
"והנה קָרַן עור פניו", משה מוריד את לוחות הברית החדשים.

פרשת כִּי תִשָּׂא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות. על פי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה. תחילת הפרשה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל ובהשלכותיו.

בקריאת הפרשה בבית הכנסת, נוהגים ברוב הקהילות לחלק את הפרשה באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל.[1] אולם, מנהג זה לא מוזכר בראשונים, ויש קהילות, כגון פפד"מ, שלא קבלו את מנהג זה ומחלקים את הפרשה לעליות פחות או יותר שוות.[2] את פרשת כי תשא קוראים בין התאריכים ט"ו באדר-כ"ב באדרשנה מעוברת באדר א').

תוכן בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום מצוות המשכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה פותחת בסדרה של ציוויים והוראות המשלימים את ענייני הקמת המשכן שנידונו בשתי הפרשות הקודמות. משה מצטווה לאסוף תרומה בסך מחצית השקל מכל אחד מבני ישראל לצורך הקמת המשכן. מלבד זאת הוא מצטווה להכין את הכיור, את שמן המשחה ואת הקטורת. ה' מורה למשה למנות את בצלאל בן אורי ואת אהליאב בן אחיסמך לבעלי המלאכה הראשיים בבניית המשכן. בסיום הציוויים על בניית המשכן מובאת אזהרה נוספת על שמירת השבת.

חטא העגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכאן ועד סיום הפרשה עוסקת התורה בחטא העגל ובהשלכותיו. משה מקבל את לוחות הברית ופונה לרדת מהר סיני, אך העם הממתינים למרגלות ההר זמן רב מתייאשים ופונים אל אהרן הכהן בדרישה: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". אהרן אוסף זהב מבני ישראל ומכין עגל. בני ישראל קוראים "אלה אלהיך ישראל", וקובעים למחרת יום חג.

אלוהים מורה למשה: "לך רד כי שיחת עמך". לפני ירידתו מתחנן משה לה' שלא ישמיד מיד את העם, וה' מסכים. משה יורד מן ההר, רואה את העגל ומיד שובר את לוחות הברית. הוא הורס את העגל ושולח את בני שבט לוי להרוג את העובדים לו. אחר כך הוא חוזר אל ה' ושוב מבקש שלא להשמיד את העם, "ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת". ה' מכה את העם במגפה, אבל לא הורג את כל העם.

לוחות הברית השניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יוצא מן העם ומעתיק את אוהלו אל מחוץ למחנה. הוא מבקש מה': "הראני נא את כבודך". ה' מסכים להראות למשה רק את צדו האחורי, "כי לא יראני האדם וחי... וראית את אחורי ופני לא ייראו". הוא מורה למשה להכין לוחות חדשים ולעלות אל ההר, ושם הוא מלמד אותו את שלוש עשרה מידות הרחמים. משה מבקש שוב רחמים על עם ישראל: "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונְחַלתנו". ה' מסכים, קובע שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל, וחוזר על הציוויים על שלוש רגלים ועל איסור עבודה זרה.

לפי אחד הפירושים, משמעות בקשת משה הייתה להבין את האופן שבו האל מנהיג את העולם וההסבר לראייה של "אֲחֹרָי" לעומת "פָנַי לֹא יֵרָאוּ" משמעה שניתן להבין בבהירות את הנהגת האלוהים "רק במקום שאלוהים כבר חלף עליו – כלומר, רק ביחס לפעולותיו של האל בעבר"[3].

משה מקבל את לוחות הברית השניים ויורד מן ההר לאחר ארבעים יום נוספים, "והנה קָרַן עור פניו". כשהוא מדבר עם בני ישראל, הוא שם על פניו מסווה.

מצוות בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצווה מקור עשה או לא תעשה המצווה נוהגת בזמן הזה המחויבים
1 מחצית השקל "זֶ֣הו יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃

הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם"[4]

עשה לא (נוהגים לתת זכר למחצית השקל) הגברים
2 קידוש ידיים ורגליים "בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה"[5] עשה לא הכהנים
3 משיחת הכהן הגדול "וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי"[6] עשה לא משה
4 סיכה בשמן המשחה לזר "לבעַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם"[7] לא תעשה לא כולם
5 הכנת שמן המשחה לשימוש אישי "אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו" לא תעשה לא כולם
6 עשיית קטורת לשימוש אישי "וְהַקְּטֹ֙רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַיהֹוָֽה׃ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו" לא תעשה לא כולם

תאריכי הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת כי תשא יכולה לחול בעשרה תאריכים שונים:

מפטיר והפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרת הפרשה היא במעשה אליהו הנביא ונביאי הבעל, בספר מלכים א', פרק י"ח. בנוסח תימן קוראים את פסוקים א'מ"ה, בנוסח הספרדים, נוסח איטליה, ק"ק פרנקפורט דמיין וק"ק פוזנא את פסוקים כ'ל"ט, ובנוסח אשכנז (חוץ מפפד"מ ופוזנא) את פסוקים א'ל"ט. בנוסח רומניא הפטירו ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק ז' עד פרק מ"ד, פסוק ב'. הפטרה זו נקראת בפועל בשנים מעוברות, בשנים פשוטות מסוג הכז ובשנים פשוטות מסוג השא שלא בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.

בשאר השנים הפשוטות, פרשת כי תשא חלה בשבת שקוראים בה את הפרשייה השלישית מ"ארבע פרשיות" - פרשת פרה, ומפטירים בהפטרה המיוחדת לפרשת פרה. בשנים פשוטות מסוג השא, פרשת כי תשא נקראת בשבת בה חל שושן פורים (פורים משולש) ובערים מוקפות חומה קוראים את הפטרת שבת זכור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגן אברהם תכח:ו.
  2. ^ מנהגי ישורון, נוא יארק תרמ"ח, עמ' 42. וראו גם מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשפ"ב, בני ברק תשפ"ב, עמ' 40.
  3. ^ יואב שורק, ‏"אמונה בקומת אדם", השילוח 16, אוקטובר 2019
  4. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"גט"ו
  5. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק כ'
  6. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל'
  7. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ב