פרשת בא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg בא Arrow l.svg
פסוקים: שמות, י', א' - י"ג, ט"ז
מס' פסוקים: 106
תוכן: מכת ארבה, מכת חושך, הכנות ליציאה ממצרים ולקורבן פסח, מכת בכורות, יציאה ממצרים
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
עשה (9)  לא תעשה (11)
קידוש החודש, קידוש בכורות, סיפור יציאת מצרים, פטר חמור, קורבן פסח איסורי חמץ, הלכות קורבן פסח
הפטרה
ספרדים ואשכנזים ירמיהו, מ"ו, י"ג-כ"ח
רוב תימנים ישעיהו, י"ט, א'-כ"ה
אטלקים ומקצת תימנים ישעיהו, י"ח, ז' - י"ט, כ"ה
דם על המשקוף (הדם היה בתוך הבית מבפנים ולא מבחוץ)

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות.

תוכן הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבה וחושך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכת ארבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכת חושך

בפרשה הקודמת, וארא, הטילו משה ואהרן על מצרים את שבע המכות הראשונות מתוך עשר המכות. בתחילת פרשה זו משה ואהרן מטילים שתי מכות נוספות: הארבה האוכל את כל היבול החקלאי של מצרים, ולאחר מכן מוטל חושך על הארץ, והמצרים אינם יכולים לראות דבר. המכות מביאות לנסיגה בעמדתו של פרעה, אולם הוא עדיין מסרב לדרישתם של משה ואהרן לשלח את כל עם ישראל ממצרים.

הכנות ליציאת מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאך המוות מציץ בבני ישראל בעת אכילת הפסח הראשון. (הדם היה מבפנים והמלאך בא בחצות בזמן שכבר אסור לאכול)

לפי ציווי אלוהים, נערכות ההכנות לקראת מכת בכורות: בני ישראל שואלים משכניהם המצרים כלים מכסף ומזהב ובגדים. משה מזהיר את פרעה שבמכה הבאה ימותו כל בכורי מצרים.

אחר כך מפרט אלוהים למשה את דיני קרבן פסח, שיקריבו בני ישראל בזמן שיוכו בכורי מצרים. הם מצווים לשחוט את הקרבן בשעת בין הערביים, למרוח את דמו על משקופי פתח הבית כמגן בפני המשחית, ולאכול את בשרו בלילה כשהם מוכנים לקראת היציאה לדרך. קרבן הפסח גם נקבע כקרבן לדורות, שאחריו יבוא חג בן שבעה ימים, שבו אסור לאכול חמץ אלא רק מצות. עוד לפני כן קובע אלוהים שחודש האביב, שבו חל הפסח, יהיה החודש הראשון בלוח העברי.

מכת בכורות ויציאת מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכת בכורות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יציאת מצרים

בחצות הלילה הורג אלוהים את כל בכורי מצרים. פרעה ממהר אל משה ואהרן ומצווה עליהם לעזוב מיד, עם כל עם ישראל, את ארץ מצרים. העם יוצא לדרך, ובכך מסתיים שעבוד מצרים.

עד סיום הפרשה מופיעות פרשות הלכתיות, המפרטות דינים הקשורים לפסח ולזיכרון יציאת מצרים: דיני אכילת קרבן הפסח, מצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים ומצוות תפילין.

מצוות בפרשה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשה ישנן 20 מצוות:

המצוות מקור המצווה נוהגת בזמן הזה המחויבים
קידוש החודש הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים[2] לא בית דין גדול
שחיטת קרבן הפסח וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל[3] לא כולם
אכילת בשר קרבן הפסח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה[4] לא כולם
לא לאכול את קרבן הפסח נא ומבושל אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ[5] לא כולם
לא להותיר מבשר הפסח וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר[6] לא כולם
השבתת חמץ בערב פסח אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם[7] כן כולם
אכילת מצה בליל פסח בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת[8] כן כולם
שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם[9] כן כולם
לא לאכול דבר המעורב בחמץ כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ[10] כן כולם
לא להאכיל משומד מקרבן הפסח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ[11] לא כולם
לא להאכיל גר ותושב מקרבן הפסח תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ[12] לא כולם
לא להוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה[13] לא כולם
לא לשבור עצם מקרבן הפסח וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ[13] לא כולם
לא יאכל ערל מקרבן הפסח וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ[14] לא זכרים ערלים


הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בפרשת וארא, גם בפרשת בא מפטירים בנבואות שניבאו נביאי ישראל על מצרים. התימנים, העיראקים, התוניסאים והלובים, מפטירים ב"משא מצרים" של ישעיהו (פרק י"ט, פסוקים א'-כ"ה), והספרדים והאשכנזים מפטירים בנבואת מצרים של ירמיהו (פרק מ"ו, פסוקים י"ג-כ"ח).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]