מנוח

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל-מָנוֹחַ, אִם-תַּעְצְרֵנִי לֹא-אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם-תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַה' תַּעֲלֶנָּה: כִּי לֹא-יָדַע מָנוֹחַ, כִּי-מַלְאַךְ ה' הוּא.

— ספר שופטים, פרק י"ג, פסוק ט"ז

מנוח ואשתו פוגשים במלאך. גוברט פלינק, המאה ה-17. תצוגת המוזיאון לאמנות יפה בבודפשט

איור מתנ"ך מורגן (המאה ה-13), המציג את מנוח ואשתו העקרה מעלים קורבן

בתנ"ך, מָנוֹחַ היה אביו של שמשון הגיבור.

לפי המדרש נקרא כך בגלל שזכה לדבר עם מלאך והנבואה שקיבל נקראה מנוחה.

מנוח גר בצרעה שבנחלת שבט דן. בספר שופטים, בפרק י"ג, מתואר מפגשה של אשת מנוח עם המלאך אשר מבשר לה על הלידה הצפויה של שמשון ומורה לה לגדלו כנזיר. אשת מנוח מספרת לו על המפגש ומנוח מתפלל בבקשה כי המלאך יתגלה גם לו. המלאך מתגלה לשניים ומוסר להם את ההוראות בשנית. יוסף בן מתתיהו תיאר את מנוח כבעל קנאי "ללא מידה" וייחס לו את החשד שהמפגש בין אשתו למלאך לא היה טהור. בספר שופטים לא מוזכר שם אשתו העקרה, אך בתלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא, דף צ"א ע"א בהסתמך על דברי הימים א ד, ג) מוזכר ששם אשתו היה הַצְלֶלְפּוֹנִי ושהיא הייתה משבט יהודה.

רב נחמן כינה את מנוח עם הארץ, עקב חוסר ידיעתו והבנתו בפסוקי המקרא, המראים שלא ראוי ללכת מאחורי אשה.

לקריאה נוספת

• אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב:ידיעות אחרונות, 2002.
• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, קורבן מנוח, עמ' 90-88

הקבר שמיוחס לשמשון ומנוח

קישורים חיצוניים

• "מָנוֹחַ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 240, באתר HebrewBooks

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.