מנוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל-מָנוֹחַ, אִם-תַּעְצְרֵנִי לֹא-אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם-תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַה' תַּעֲלֶנָּה: כִּי לֹא-יָדַע מָנוֹחַ, כִּי-מַלְאַךְ ה' הוּא.
מנוח ואשתו פוגשים במלאך. גוברט פלינק, המאה ה-17. תצוגת המוזיאון לאמנות יפה בבודפשט
איור מתנ"ך מורגן (המאה ה-13), המציג את מנוח ואשתו העקרה מעלים קורבן

בתנ"ך, מָנוֹחַ היה אביו של שמשון הגיבור.

מנוח גר בצרעה שבנחלת שבט דן. בספר שופטים, בפרק י"ג, מתואר מפגשה של אשת מנוח עם המלאך אשר מבשר לה על הלידה הצפויה של שמשון ומורה לה לגדלו כנזיר. אשת מנוח מספרת לו על המפגש ומנוח מתפלל בבקשה כי המלאך יתגלה גם לו. המלאך מתגלה לשניים ומוסר להם את ההוראות בשנית. יוסף בן מתתיהו תיאר את מנוח כבעל קנאי "ללא מידה" וייחס לו את החשד שהמפגש בין אשתו למלאך לא היה טהור.[1] בספר שופטים לא מוזכר שם אשתו העקרה, אך בתלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא, דף צ"א ע"א בהסתמך על דברי הימים א ד, ג) מוזכר ששם אשתו היה הַצְלֶלְפּוֹנִי ושהיא הייתה משבט יהודה.

לדעת רב נחמן בתלמוד מנוח נחשב כעם הארץ עקב חוסר ידיעתו והבנתו בפסוקי המקרא.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר שמיוחס לשמשון ומנוח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר חמישי, פרק ח, סעיפים 277–281.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד א'.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.