יואל ואביה בני שמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואל ואביה בני שמואל
שופט ישראל
משבט לוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוֹאֵל וַאֲבִיָּה (לפי ספר דברי הימים: וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה[1]) הם דמויות מקראיות, בני שמואל הנביא אשר שפטו את ישראל בבאר שבע בעת זקנת אביהם. בנו של יואל, הימן, היה משורר בימי דוד המלך[2].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שמואל מתואר שעלי הכהן ביקש משמואל שיספר לו את נבואתו הראשונה, שעסקה בעונש בני עלי. עלי הוסיף וקילל ש”אם תכחד ממני דבר“ אזי ”כה יעשה לך אלוהים וכה יוסיף“[3] – גם בניך יהיו בלתי הגונים[4] ולא ירשו את מקומך[5]. ועל־אף ששמואל סיפר את הנבואה התקיימה הקללה בבניו, ומכאן למד רבי אבהו ש”קללת חכם, אפילו על תנאי, היא באה“[6].

תקופת שפיטתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה לשאת עוד בתפקיד השופט, הוא מינה את שני בניו לשופטים במקומו. על פי הרמב"ם, שמואל עשה מינוי זה בהתאם להלכה האומרת ”לא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם“[7].

יואל ואביה חטאו בתפקידם, ובספר שמואל, המיוחס לאביהם, נכתב: ”וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט“[8]. על פי התלמוד, בני שמואל לא לקחו שוחד ממש, אלא רק נטו אחר הבצע. הובאו מספר אפשרויות לחטאם[9]:

  • שמואל, היה הולך במקומות שונים בארץ ולא ישב במקום קבוע, כדי שיקל לעם להשיגו, אך יואל ואביה ישבו בבאר שבע וכך פרנסו סביבם חזנים וסופרים.
  • היו מבקשים את המעשר הראשון בפיהם, ואפילו שהם לוויים לא היה ראוי שידרשו כסף המגיע להם.
  • השקיעו כספם אצל סוחרים, ואפילו שלא קבלו מהסוחרים מתנות, בכל זאת נטה לבם לטובת הסוחרים כשבאו לדון אצלם.
  • לקחו יותר מעשר מהמגיע להם.
  • יש אומרים שלקחו מתנות כהונה אף שלא היו כוהנים.

בעקבות התנהגות זו, טענו זקני העם, שיש צורך להחליף את יואל ואביה. גם על פי ההלכה, אם בני השופט אינם צדיקים כמותו, אין להם אפשרות למלא את מקומו:”וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל“[7]. זקני ישראל, לא הסתפקו בהדחת השופטים, אלא דרשו גם את שינוי שיטת הממשל לשיטה מלוכנית. התנהגות הנטייה אחר הבצע של בני שמואל הייתה כנראה רק אחד הגורמים לשינוי שיטת הממשל, שכן גורם נוסף ניתן למצוא בספר שמואל, בדברי ה' לאחר תפילה של שמואל לה', בהם מפרט ה' סיבה אחרת - מיאוס במלכותו של האל:[10]:

שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם

בהמשך הפרק, מתוארת גם שאיפה למנהיגות ביטחונית כנימוק לדרישה למלך[11]:

וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ.

בתקופת שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום הפרידה של שמואל, לאחר ביסוס מלכות שאול, מזכיר שמואל את בניו ביחס אליו עצמו: ”וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם.“[12]

הרד"ק מפרש את הביטוי "ובניי הינם אתכם" לחיוב: אף אם אני קרוב להיפטר מן העולם, בניי יהיו עמכם, ותוכלו לשאול אותם על שקבלו ממני[13]. הרב בעל המצודות פירש שהם "אתכם" – מוכנים לעבוד את המלך וחפצים בו, כשאר העם[14]. לעומתם פרש הרב חיד"א, שהם "אתכם" – דומים לכם, ואינם צדיקים כאביהם[15].

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על־פי מדרש רות רבה[16], יואל בן שמואל מזוהה עם יואל הנביא[17]. לעומתו מדרש במדבר רבה (י', ה') קושר את יואל הנביא עם אביו – שמואל: ”דברי ה' אשר היה אל יואל בן פתואל" (יואל א', א') זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפילתו“[18][19].

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רבי חיים ויטאל, נשמת אביה היא משורש נשמת קין[20].

הרב מנחם עזריה מפאנו כתב בספרו "גלגולי נשמות", שיואל הנביא הוא גלגול של יואל בן שמואל, ופתואל שמצוין כאביו, הוא אביה. על פי הנחה זו, ולפי פתיחת ספר יואל: ”דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל“[21], יש ראיה לכך שיואל ואביה חזרו בתשובה, שכן נאמר במדרש שבכל מקום שמוזכר בתנ"ך שם נביא ושם אביו ידוע שגם אביו נביא, אלא שלא נחשב מספיק כדי שנבואותיו תיכתבנה[22].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר' ישראל יעקב קלפהולץ, אוצר אגדות נ"ך, בני ברק: המסורה, ה'תש"ם־1980, כרך א', פרק שלישי ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט ביאור:שמואל א ח, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]