יואל ואביה בני שמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואל ואביה בני שמואל
למניין השופט החמישה עשר
תקופת שיפוט לא מצוין
שבט שבט לוי
כרונולוגיית שופטים
שמואל

יוֹאֵל, הבן הבכור של שמואל, ואָבִיָה, הבן השני של שמואל, שפטו את ישראל בעת זקנת אביהם שמואל, בבאר שבע. כאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה לשאת עוד בתפקיד השופט, הוא מינה את שני בניו לשופטים במקומו. שמואל עשה מינוי זה בהתאם להלכה האומרת "לא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"[1]. בנו של יואל, הימן, היה משורר בימי דוד המלך[2].

בספר שמואל, מתואר כי עלי ביקש משמואל שיספר לו את נבואתו הראשונה, שעסקה בעונש בני עלי. עלי הוסיף על בקשתו: "כה יעשה לך אלוקים וכה יוסיף, אם תכחד ממני דבר"[3]. רבי אבהו[4] באר, שסוף הפסוק הוא קללה לשמואל, שאם לא יספר לעלי את הנבואה, גם בניו לא ילכו בדרך הישר. ואע"פ ששמואל סיפר לו את הנבואה, התקימה הקללה בבניו. ומכאן למד רבי אבהו: "קללת חכם, אפילו על תנאי, היא באה".

תקופת שפיטתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואל ואביה חטאו בתפקידם, ובספר שמואל, המיוחס לאביהם, נכתב:"וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט"[5]. עם זאת, מבואר בתלמוד שבני שמואל לא לקחו שוחד ממש, אלא רק נטו אחר הבצע. הובאו מספר אפשרויות לחטאם[6]:

  • שמואל, היה הולך במקומות שונים בארץ ולא ישב במקום קבוע, כדי שיקל לעם להשיגו, אך יואל ואביה ישבו בבאר שבע וכך פרנסו סביבם חזנים וסופרים.
  • היו מבקשים את המעשר הראשון בפיהם, ואפילו שהם לוויים לא היה ראוי שידרשו כסף המגיע להם.
  • השקיעו כספם אצל סוחרים, ואפילו שלא קבלו מהסוחרים מתנות, בכל זאת נטה לבם לטובת הסוחרים כשבאו לדון אצלם.
  • לקחו יותר מעשר מהמגיע להם.
  • יש אומרים שלקחו מתנות כהונה אף שלא היו כוהנים.

בעקבות התנהגות זו, זקני ישראל טענו, שיש צורך להחליף את יואל ואביה. גם על פי ההלכה, אם בני השופט אינם צדיקים כמותו, אין להם אפשרות למלא את מקומו:"וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל" [1]. זקני ישראל, לא הסתפקו בהדחת השופטים, אלא דרשו גם את שינוי שיטת הממשל לשיטה מלוכנית. למרות זאת, ניתן לאמר שהתנהגות הנטייה אחר הבצע, היא רק גורם משני לשינוי שיטת הממשל, והגורם הראשי הוא רצון לרציפות שלטונית או הקושי לשחד את המלך. בספר שמואל יש ביסוס לטענה שלא התנהגות יואל ואביה גרמה לשינוי שיטת הממשל, ולאחר תפילה של שמואל לה', גילה ה' את הסיבה האמיתית[7]:

שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם

כלומר, עם ישראל לא רצה להסתמך על מלכות אלוקית, והיה מעוניין במלכות ארצית. ייתכן, למשל, שהעם לא רצה להסתמך על תשועת ה' מיד אויביו, והעדיף צבא קבוע שיגן עליו.

בתקופת שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנאום הפרידה של שמואל, נראה כי יואל ואביה חזרו בתשובה לאחר מינוי שאול המלך, דבר שהביא לכך שהעם הסתדר עם יואל ואביה היטב: "וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם"[8]. מהביטוי "ובני הנם אתכם" משתמע כי יואל ואביה תמכו במלך והיו כפופים אליו, כמו כל יתר העם, וכן שחזרו בתשובה ועתה העם מסתדר עם יואל ואביה והתנהגותם.

בקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מנחם עזריה מפאנו כתב בספרו "גלגולי נשמות", שיואל הנביא הוא גלגול של יואל בן שמואל, ופתואל שמצוין כאביו, הוא אביה. על פי הנחה זו, ולפי פתיחת ספר יואל: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל"[9], יש ראיה נוספת לכך שיואל ואביה חזרו בתשובה, שכן בכל מקום שמוזכר בתנ"ך שם נביא ושם אביו ידוע שגם אביו נביא, אלא שלא נחשב מספיק כדי שנבואותיו תיכתבנה[10]. על פי רבי חיים ויטאל, נשמת אביה היא משורש נשמת קין[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר' ישראל יעקב קלפהולץ, אוצר אגדות נ"ך, בני ברק: המסורה, ה'תש"ם-1980, כרך א', פרק שלישי ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רענן אייכלר, יואל בן שמואל, אתר הניווט בתנ"ך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]