נחל רז
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפך |
נחל תנינים  |
| מדינות באגן הניקוז |
ישראל |
|
(למפת הכרמל רגילה)   נחל רז | |
  | |
נחל רז הוא נחל איתן הזורם באזור רמות מנשה, שמימיו שופעים בעיקר בחורף. תחילתו של נחל רז באזור עין השופט ברמות מנשה והוא זורם מערבה, אל נחל תנינים שאותו הוא פוגש צפונית לקיבוץ גלעד, נחל תנינים עצמו מתנקז ונשפך אל הים התיכון. בנחל מספר מעיינות בניהם עין פרשים, עין רז, עין קורנית, עין פארות, עין דולה ועין פרחה, בריכת חורף וארבעה מאגרי מים היוצרים נוף ייחודי של "אגמים". נחל רז הוא חלק מהמרחב הביוספרי של פארק רמות מנשה שהוכרז כשמורה ביוספרית על ידי אונסקו בשנת 2011.[1] הבתות לאורך הנחל הם חלק משמורת הטבע בתות תנינים רז שהוכרזה בשנת 2022.[2] ערוץ הזרימה עצמו אינו חלק משמורת הטבע ומטופל על ידי קק"ל כשטח לשימור מרבי ולטיפוח יער הגדות כחלק מיערות פארק רמות מנשה.[3]
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורו של שמו של הנחל הוא בשמו הערבי ואדי א-ראס.
השם הערבי של הנחל עצמו נקרא על שם החורבה הנמצאת בתחילתו הנקראת חורבת בית ראס כלומר חורבת בית ראש.
בערבית נקרא הנחל גם ואדי דופילה שפירושו נחל ההרדופים.[4]
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטמפרטורה השנתית הממוצעת 21 מעלות צלזיוס. החודש החם ביותר הוא יולי, כ-31 מעלות צלזיוס, והחודש הקר ביותר הוא ינואר, עם ממוצע של 11 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים הממוצעת 553 מילימטרים בשנה. החודש הגשום ביותר הוא ינואר, עם 165 מילימטרים של גשם, והיבש ביותר הוא יולי, עם 1 מילימטר.
הידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעה ייחודית לרמות מנשה היא קיומם של מעיינות רבים ונחלים זורמים במספר גדול ביחס לאזורים אחרים בארץ.
תופעה זו קשורה לכמות המשקעים הגדולה יחסית אך גם למסלע המתאפיין בחילופי גיר אקוויפרי הנשען על שכבות אטומות של חרסית.[5]
כיום הנחל זורם רק בחודשי החורף וניזון ממי הגשמים וממימי המעיינות שבאפיקו.
בעבר היו בערוץ הנחל 11 מעיינות, רק חלקם זכו לשם, למרות שכיום בקיץ המעיינות אינם יוצרים זרימה בנחל הם כן יוצרים סביבה לחה המתאימה להתפתחות צמחיית נחלים.
תוואי הנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילתו של הנחל ממערבית לחורבת בית ראש (חורבת בית ראש עצמה מנוקזת על ידי נחל משמר העמק), חורבת בית ראש בשמה הקודם חרבת א-רס הייתה משלט חשוב בקרבות משמר העמק ולאחריו במלחמת העצמאות.
משם הנחל מתחתר שכיוונו הכללי הוא מצפון מזרח לדרום מערב.
בתחילת האפיק מאגר מים (המכיל גם מי ביוב מטוהרים) המשרת את קיבוץ עין השופט, לאחר המאגר שרידי באר הנקראת ביר אל ויבידה לאחר הבאר בריכת חורף ועין פרשים, מדרום לעין פרשים חרבת רז-חרבת אל ויבידה.
לאחר חורבת רז נובעים באפיק בחורף ובאביב שורת מעיינות, מהם זכו בשם עין קורנית, עין פארות ועין דולה.
הנחל ממשיך להתחתר בנוף גבעות קירטוניות שיוערו באורנים, היער שמצפונו של הנחל נקרא יער ווסטרוויל על שמו של יופ ווסטרוויל, הולנדי נוצרי אשר הקים מחתרת אשר הסתירה והבריחה יהודים מהולנד הכבושה בידי הנאצים לספרד.
ולאחר מכן הנחל חוצה את כביש 672 (בקטע שבין קיבוץ דליה לקיבוץ גלעד).
מערבית לכביש נמצאים בערוץ הנחל שלושה מאגרי מים היוצרים נוף של "אגמים" הניזונים מהזרימה החורפית בנחל רז.
המרכזי והגדול בניהם נקרא מאגר רז או מאגר גלעד והוא נוצר על מנת להשקות את מטעי קיבוץ גלעד, למאגר מוזרמים גם מי ביוב מטוהרים ולכן הוא אסור לרחצה, המזרחי שבהם נוצר עקב טעות תכנון של המאגר המרכזי והוא מכיל רק את מימי הנחל ובתחילתו עין פרחה ולכן נקרא מאגר פרחה, המערבי בהם נקרא מאגר אלון וגם בו תערובת של מי ביוב מטוהרים ומי שיטפונות הנחל.
בשנים גשומות זורמים מים מהמאגר המרכזי ויוצרים את מפלי נחל רז.[6] שבהם נשפך הנחל לנחל תנינים.
על הגבעה מדרומם של המאגרים נמצא חניון אורן זמיר.[7]
צומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
נראה כי כי צמחיית השיא (קליימקס) של רמות מנשה הייתה בתה פתוחה במרכז הרמה, יער פארק של אלון התבור בשוליים המערביים והמזרחיים של הרמה וצמחייה חובבת לחות בנחלים ובמעיינות.[8]
יער הפארק של אלון התבור היה חלק מיער נרחב הרבה יותר שהחל בדרום השרון (יער השרון) והסתיים במזרח הגליל התחתון.
בהתאם לכך במרחב נחל רז קיימת צמחיית בתה עשבונית בחלקו העליון של הנחל.
בתה עשבונית המעורבת בקידה שעירה, סירה קוצנית, אשחר ארץ ישראלי ואלת מסטיק בחלקו המרכזי של הנחל.
בחלקו המרכזי באזורים המיוערים על ידי קק"ל קיימת התחדשות יפה של עצי אשחר רחב עלים, חרוב אלה ארץ ישראלית ואלה אטלנטיות.
ויער פארק פתוח של אלון התבור המלווה בשפע של עשבוניים וגאופיטים בחלקו התחתון של הנחל, בעיקר בולטת נוכחותם של עצי אלון התבור באזור מאגרי המים שבסופו ואילו של עצי אלה אטלנטית באזור המעבר שבין חלקו המרכזי והתחתון של הנחל.
בערוץ הנחל צומחים צמחיית מים כגון קנה, סוף, שיח אברהם, הרדוף הנחלים, גרגרנית יוונית, ופטל קדוש, במעלה הנחל צומח פרט בודד של מילה סורית,[9] קק"ל משקמת את יער הגדות על ידי נטיעת עצים הצומחים לאורך גדות נחלים כעצי דולב.
במימי המאגר המזרחי בחלקו התחתון של הנחל (מאגר פרחה) גדלה נורית המים היוצרת משטחים לבנים.
בחלקו המרכזי של הנחל ממזרח וממערב לכביש דליה-גלעד מעטר את הגבעות שמעל הנחל יער אורנים נטוע, יער זה והתנאים הסביבתיים מביאים להתפתחות רקפות המגיעה לשיא בגבעת הרקפות.
חי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית בעלי החיים הגדולים הם ליליים ולכן בדרך כלל אינם נצפים בידי מטיילים אך ביחס לאזורים אחרים בארץ שעולם החי בהם נפגע מאוד, מקיים האזור מערכת אקולוגית מפותחת.
בעל החיים הגדול ביותר הוא חזיר הבר המנצל את סבך הקנים למנוחה ביום ויוצא לשחר מזון בשדות שמסביב בלילה, החזיר הוא אוכל כל אך אין כיום במערכת האקולוגית ברמות מנשה מי שיכול לטרוף חזיר בר בוגר ולכן הם מין מתפרץ.
בין הטורפים הגדולים נמנים הזאב והתן הזהוב שהם טורפי-העל במערכת האקולוגית, וכן השועל המצוי והגירית (חלק מהטורפים כמו התן והגירית הם אוכלי-כל). בין הטורפים הקטנים נמנים דלק הסלעים, הנמייה, הסמור והקיפוד.
בעל החיים היומי הגדול ביותר הוא הצבי הארץ-ישראלי הרועה בשטחים הפתוחים.
בזכות השפע היחסי של המים מקיים האזור אוכלוסיות של צפרדע הנחלים, אילניות, קרפדה ירוקה וטריטון הפסים המצוי בסכנת הכחדה.
מהזוחלים החיים במקווי מים מקיים האזור את צב הביצות ונחש המים המשובץ.
מהנחשים צפע ארצישראלי, זעמן מטבעות, זעמן זיתני, זעמן שחור וארבע-קו מובהק.
הנחשים והטורפים ניזונים ממכרסמים שבניהם יערון גדול, יערון צהוב-צוואר, מריון מצוי, נברן השדה, קוצן מצוי, עכברים וחולדות מצויות וכן מזוחלים שבניהם חומט גמד, נחושית עינונית, עינחש עדינה, חומט הפסים, לטאה זריזה, שממית עצים, שממית הבתים וזיקית מובהקת.[10] למרות צורתו החיצונית קמטן החורש אינו נחש אלא מין לטאה החיה גם היא ברמות המנשה וניזונה מחלזונות ומחרקים, אך טורפת גם לטאות קטנות ועכברים ולפעמים אפילו צפעים ונחשים קטנים.
במאגרי המים ניתן לראות ברכיות, אגמיות, טבלנים גמדיים, סופיות ולבניות קטנות, חלקם גם דוגרים במאגרים.
עד תחילת המאה העשרים היה גם הנמר טורף-על במערכת האקולוגית שברמות מנשה אך הם הושמדו בסוף המאה ה-19.[11]
נחל רז הוא חלק ממערכת נחל תנינים, שקיים אוכלוסייה של תניני יאור עד ראשית המאה העשרים.[12]
אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחשופי אבני הצור, המעיינות, הצומח שסביבם ובעלי החיים שנמשכו אליהם יצרו את הבסיס לפעילות אנושית כבר בתקופה הפלאוליתית, בדַּ'הְרַת אַבּוּ אֶל־עַמָּאשׁ[13] (אתר 134 בסקר ארכאולוגי רמת מנשה) בתחילתו של נחל רז ובדַּ'הְרַת עַוּדָא[14] (אתר 153 בסקר) מדרומו של הנחל, באתרים אלו נחשפו כלי צור בניהם אבני יד וכן נתזים מטיפוס לֶוַלּוּאַ ופסולת של תעשיית כלי צור.
למרות שבנחל עצמו לא נמצאו שרידי יישובים מהתקופות שקודם לתקופת הברזל, היישוב האנושי ברמות מנשה והפעילות בסביבתו של הנחל המשיכו גם בתקופות הבאות וכפרים נוסדו ברמות מנשה בתקופה הנאוליתית הקרמית, לתקופה הנאוליתית הקדם קרמית, הקרמית ולתרבות ואדי רבה, שייך האתר הנמצא מזרחית לטחנת הקמח במפגש נחל רז ונחל תנינים (אתר 49 במפת רגבים).[15]
על פי עורכי הסקר הארכאולוגי בתקופה הכלכוליתית שררו, כנראה, ביטחון ושגשוג כלכלי בקרב האוכלוסייה הכפרית.
הדבר משתקף הן במספרם הגדול של האתרים שתועדו בהם שרידים מתקופה זו – שלושים ושמונה – מספר גדול מזה של האתרים בכל תקופה קדומה אחרת עד התקופה ההלניסטית, והן בגודלם של האתרים ובמתארם המפורז והמרווח. לתקופה זו שייך היישוב בעין פארות,[16] מציאותם של אתרים מתקופות קדומות בצמוד למעיינות הנוכחיים מצביע, לדעת החוקרים, שמיקום נביעת המעיינות לא השתנה באלפי השנים שחלפו.
בתקופת הברונזה נוסדו בשולי רמת מנשה ערי המדינה יוקנעם ומגידו אשר שלטו במרחב בתקופות קיומם.
בתקופת הברונזה התיכונה נבנו על קו הרכס בשלוחה שמצפון לנחל טומולוסים, מבני אבן שככול הנראה שמשו לקבורה.[17]
בתקופת הברזל ג החל היישוב בתל ראש (תל א רס) שקיים רצף התיישבותי החל מתקופה זו ועד התקופה העות'מאנית והיה היישוב המרכזי באזור ואליו מצטרפים בתקופה הפרסית חורבת רז (ח' אֶל-וַיבִּידָה) וגבעת יאשיהו (תֵּל אֶל־אַסְמָאר).
בתקופה הרומית המאוחרת ובתחילת התקופה הביזנטית הגיעה, כנראה, צפיפות היישובים באזור לשיא.
בתקופה הערבית הקדומה מסתמנת ירידה גדולה במספר היישובים במרחב, ועם זאת ניכרת רציפות במערך היישובים, וקשה להבחין משבר של ממש בהתיישבות. קיומם של רבים מן היישובים הגדולים, ששגשגו בתקופה הביזנטית, נמשך גם לאחר הכיבוש המוסלמי ובניהם חרבת בית ראש.
בתקופה העות'מאנית מתנחלים באזור שבטי נוודים ממוצא תורכמני, אשר עברו לישיבת קבע בתקופה הבריטית ונטשו ישוביהם במלחמת העצמאות, בין ישובייהם היו אבו שושה, אבו זוריק ומנסי.
בתקופה זו גם נוסדים כפרים שתושביהם היו אריסים על אדמות בעלי אחוזות גדולים שישבו מחוץ לאזור ובניהם א־ריחניה, דלית א־רוחה, גִ'עָארָה ואל־כפרין (אל כפרין שנוסד על ידי תושב אום אל פחם שברח מנקמת דם היה חריג משום שחלק גדול מאדמותיו היו בבעלותו ויתרתם בבעלות הווקף והממשל), גל ישובי נוסף הגיע ממצרים (חמולות מוסראווה) לאחר מסעו של מוחמד עלי והשלטון המצרי בארץ ישראל.
חלק מקרקעות הכפרים נקנו בתחילת המאה העשרים ונוסדו בהם יישוביי חומה ומגדל קיבוץ דליה וקיבוץ עין השופט.
כבסיס לפעילות ההתיישבות היהודית שמשה גבעת ג'וערה שאחרי כן שימשה גם כבסיס לאימוני ההגנה ולאחר קום המדינה כבסיס בית ספר למכ"ים של חט' גולני וכבסיס גדנ"ע.
לסוף התקופה העות'מאנית שייכת גם טחנת הקמח המצויה במפגש נחל רז עם נחל תנינים (תחנת גלעד) ששמשה עד שנות ה-30 של המאה ה-20, לצורך הזרמת מים להפעלת הטחנה נבנה סכר בקרבתו של מפגש הנחלים, שהיטה את מימיו של נחל רז, וכן מים שהוזרמו באמה מעין ניצה, הנובע במרחק של 800 מ' בערך ממזרח. מן הסכר נמשכה אמה, חלקה חצוב בסלע וחלקה בנוי, עד למבנה הטחנה, שנבנו בו שתי ארובות (גובהן 5.20 מ').[18]
במלחמת העצמאות היה אזור נחל רז ובמיוחד ג'וערה, חרבת בית ראס וכופרין שטח מפתח בקרב על משמר העמק.
חרבת בית ראס שבראש הנחל חלשה על הנתיבים המוליכים למשמר העמק מדרום והחזקה בה אפשרה אבטחת השטח השולט על הקיבוץ מדרום.
הקרב על משמר העמק היה הפעם הראשונה בו ניסה כוח צבאי סדיר (או סדיר למחצה) ערבי בגודל של חטיבה שנמנה עם צבא ההצלה ושכלל גם שתי סוללות תותחים ופלוגת משוריינים לכבוש ישוב יהודי ובניסיון זה הובס.
בקרב השתתפו תושבי הכפרים הטורקמנים בהתקפת צבא ההצלה על משמר העמק ושנכשלה ההתקפה נטשו הם ושכניהם את יישוביהם והאזור הפך להיות אזור התיישבות יהודי רצוף.[19][20]
חשיבות אקולוגית ושמירת טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסקר טבע רמות מנשה הוגדר נחל רז והבתות שלאורכו כבעלות ערכיות גבוה מאוד מבחינה אקולוגית.
חשיבות זאת באה לידי ביטוי הן בהכרזת הבתות שלאורכו של הנחל כשמורת טבע בתות תנינים רז בשנת 2022 והן בהגדרת הצומח שבאפיק הזרימה כבעל חשיבות עליונה לשימור במסגרת פארק רמות מנשה של קק"ל.
במיוחד חשוב הנחל לקיום טריטון הפסים המתרבה בו והבתות לקיום הבז האדום הצד בהם את מזונו.[21]
מסלולי טיול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לטייל לכל אורכו של הנחל בדרכי העפר העוברות בערוץ הנחל.
לאורכם של הבתות בגדה הצפונית של הנחל עובר שביל רמות מנשה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פארק רמות מנשה, באתר קק"ל
מפלי נחל רז / לטייל בישראל, סרטון בערוץ "Efrat Ben Hamo אפרת בן חמו", באתר יוטיוב (אורך: 02:27)- אתר מאוצרות ארכיון עין השופט יחסי יהודים ערבים ברמת מנשה – עבודת מחקר של גדי רקובסקי[22]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פארק רמות מנשה, באתר קק"ל
- ^ יוסי ועקנין, שמורת טבע חדשה הוכרזה במועצה האזורית מגידו: תכירו - 'בתות תנינים רז', באתר Mynet העמק
- ^ אדר' נוף שגיא אלוני, יערות פארק רמת מנשה תכנית וממשק אקולוגי ארוך טווח, קרן קיימת לישראל, יוני 2020, עמ' 23
- ^ זאב וילנאי, הערך נחל רז באנציקלופדית אריאל כרך ר-ת עמ' 7407, עם עובד, 1980
- ^ סלמאן אבו רוכן ויעקב שורר (עורכים), מדריך ישראל החדש כרך הכרמל וחופו ורמות המנשה, ירושלים: כתר הוצאה לאור ומשרד הבטחון, 2001, עמ' 15
- ^ עמית מנדלסון, מפלי נחל רז, באתר טבע ונופים בישראל iNature.info
- ^ חניון אורן זמיר, באתר קק"ל
- ^ עוזי פז, על יערות אלון התבור ברמת מנשה ובשרון, כלנית כתב עת לצמחי ארץ ישראל
- ^ חוה להב ואורי רמון, רמת מנשה – סקר משאבי טבע ונוף, מכון דש"א, דצמבר 2005
- ^ חוה להב ואורי רמון, רמת מנשה סקר משאבי טבע ונוף, תל אביב: מכון דש"א, דצמבר 2005, עמ' נספח 5 רשימת בע"ח שנצפו ברמת מנשה
- ^ ד"ר עוזי פז; ד"ר מחמוד זחאלקה, היה היה יער: על אזור רמת מנשה, טבע הדברים (באתר מט"ח), פברואר-מרץ 1997 , גליון 20
- ^ נדב לוי, תניני היאור. האגדה והמציאות/ התנינים בהיסטוריה הישראלית המאוחרת, בשביל הארץ, רשות הטבע והגנים, 2019, עמ' 8–9
- ^ דַּ׳הְרַת אַבּוּ אֶל־עַמָּאשׁ סקר ארכיאולוגי רמת מנשה אתר 134
- ^ דַּ׳הְרַת עַוּדָא סקר ארכיאולוגי רמות מנשה אתר 153
- ^ סקר ארכיאולוגי מפת רגבים אתר 49
- ^ סקר ארכיאולוגי של ארץ ישראל עין פארות אתר 169 מפת דליה (31), באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל – רשות העתיקות
- ^ סקר ארכיאולוגי של ארץ ישראל מפת דליה אתר 174, 171, באתר סקר ארכיאולוגי
- ^ סקר ארכיאולוגי, מפת רגבים אתר 49
- ^ סקר ארכיאולוגי מפת משמר העמק (32), פרסום מקוון 2013
- ^ קרבות משמר העמק, באתר הפלמ"ח
- ^ עמית מנדלסון, שמורת בתות תנינים רז, באתר inature
- ^ גדי רוקבסקי, יחסי יהודים ערבים ברמות מנשה, באתר ארכיון עין השופט