פרשת ויהי בנסוע

פרשת ויהי בנסוע
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

פרשת ויהי בנסוע הארון היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה ובה שני פסוקים, ושמונים וחמש אותיות בלבד. היא אחת מהפרשיות שבספר ספר במדבר, פרק י', פסוקים ל"ה–ל"ו, ומתארת את מסע ארון ברית ה' יחד עם בני ישראל בעת הנדודים במדבר.

פרשה זו מלבד היותה הקצרה ביותר מבין פרשיות התורה, התייחדה (יחד עם שמונה פסוקים מתהלים) בכך שמשני צידיה מופיעה כמין אות נו"ן הפוכה.

נו"ן הפוכה

דוגמה לשני המופעים של נו"ן הפוכה בפרשת "ויהי בנסוע" שבספר במדבר (י 35-36), בספר תורה בן זמננו

ערך מורחב – נו"ן הפוכה

כאמור פרשה זו נתייחדה בכך שבראשה וסופה נכתבה האות נו"ן הפוכה, ופרושים שונים ניסו להסביר את הדבר.

התלמוד הבבלי מציין בין היתר כי סימון זה מרמז על פסוק שמופיע שלא במקומו:

ת"ר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.[...] תניא: רשב"ג אומר, עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.

— מסכת שבת, דף קטו ע"ב - קטז ע"א

ואכן, בתרגום השבעים היווני שתורגם מנוסח עברי השונה מנוסח המסורה, מופיעים הפסוקים הרלוונטיים מבמדבר י' לפי הסדר הבא: ל"ג, [ל"ה-ל"ו], ל"ד. עובדה זו יש בה כדי לאשש את הסברה שמיקומם של פסוקים ל"ה-ל"ו היה רופף במסורות השונות. התייחסות נוספת לסימון זה מופיעה במסכת סופרים, חיבור ארץ ישראלי שחובר אולי בתקופת הגאונים, במאות 7–8 לספירה:

הכותב צריך לעשות שיפור בפתיחה של ויהי בנסע הארון מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו [...] הכותב צריך לעשות שיפור בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן שהוא ספר בפני עצמו [...]

— מסכת סופרים, ו, א (מהדורת הייגער, עמ' 165-166)

בספר הזוהר נאמר שהאות נ מבטאת את ספירת המלכות (השכינה), ובעת נסיעת הארון, הייתה ספירת המלכות מתעלה. אולם, ראש האות נכתבת הפוכה כדי להורות שהשכינה הפכה פניה כלפי עם ישראל, כדי שלא יתנתק הקשר בין השראת השכינה לעם ישראל.

טומאת כתבי הקודש

ערך מורחב – טומאת כתבי הקודש

במשנה במסכת ידיים יש דיון על כמות האותיות שצריכות להיות בטקסט כדי שיהיה לו חשיבות של מגילה, לעניין גזירת חז"ל שמטמאת את הידיים, וכך מופיע שם:

”סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא אֶת הַיָּדָיִם.” (משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה').

כלומר: מאחר שישנה פרשה בתורה שמכילה 85 אותיות, (פרשת ויהי בנסוע הארון), ניתן ללמוד שכן הדין בכל טקסט שיש בו לפחות מספר אותיות זה - יש בו חשיבות של מגילה לעניין טומאת ידיים.

הצלה מדלקה בשבת

ערך מורחב – שריפה בשבת

בברייתא נפסק שספר תורה שהיו כתובים בו פרשיות רבות אך בלה ורובן נמחקו, או שמתחילה כבר כתבו בו רק פרשיות מעטות, אם יש בו שמונים וחמש אותיות שהיא מניין פרשת "ויהי בנסוע הארון", הפרשה הקצרה בתורה, מצילין את הספר ואם לא - לא. אם כי, חכמי התלמוד ובראשם רב הונא בר חלוב הבהירו כי אין כלל זה אמור לספר שבו כתוב אחד משמותיו של הקב"ה שאינן נמחקים (כדוגמת השם המפורש למשל) שמצילים אותו בכל מקרה.

נחלקו רב הונא ורב חסדא אם צריך ששמונים וחמש אותיות אלו שקיימות בו יהיו מקובצות במקום אחד או אפילו אם הן מפוזרות. לפי רב הונא ניתן לצרף רק מילים שלמות שנשארו ולא אותיות, אך רב חסדא סובר שגם לאותיות מפוזרות שנותרו מספר תורה שבלה יש קדושת ספר תורה כדי להצילן מפני דליקה.