אוקלהומה סיטי ת'אנדר
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1967 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | צ'ספיק אנרג'י ארנה (18,203 מושבים) | ||||
| מיקום | אוקלהומה סיטי, אוקלהומה, ארצות הברית | ||||
| כינוי | OKC | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המערבי | ||||
| בית | הבית הצפון-מערבי | ||||
| היסטוריה |
סיאטל סופרסוניקס (1967–2008) אוקלהומה סיטי ת'אנדר (2008–הווה) | ||||
| בעלים | קלייטון בנט | ||||
| מנכ"ל | סם פרסטי | ||||
| מאמן |
מארק דייגנולט  | ||||
| צבעי תלבושת | כחול, כתום, שחור, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של אוקלהומה סיטי ת'אנדר | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (אנגלית: Oklahoma City Thunder) היא קבוצת כדורסל מהעיר אוקלהומה סיטי שבאוקלהומה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם צ'ספיק אנרג'י ארנה. הת'אנדר הם מועדון הספורט היחיד מאוקלהומה המשחק באחת מארבע הליגות המקצועניות בצפון אמריקה (NBA, NFL, MLB, ו-NHL).
מאז שנת 1979 שיחקו הת'אנדר בסיאטל שבוושינגטון, תחת השם סיאטל סופרסוניקס (Seattle SuperSonics), ועברו לאוקלהומה סיטי בשנת 2008 לאחר חילוקי דעות בין בעלי המועדון, קליי בנט, לבין המחוקקים בסיאטל. הסופרסוניקס העפילו למשחקי הפלייאוף של ליגת ה-NBA 22 פעמים, זכו ב-6 אליפויות הבית וזכו באליפות ה-NBA בעונת 1978/1979.
קבוצת הבת של הת'אנדר, אוקלהומה סיטי בלו, משחקת בליגת הפיתוח של ה-NBA ונמצאת בבעלות הת'אנדר[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1967-2008: סיאטל סופרסוניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
1967-1973: שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-20 בדצמבר 1966 קיבלו אנשי העסקים סם שולמן ויוג'ין קליין את הזיכיון להקמת קבוצת NBA בעיר סיאטל. הקבוצה נקראה "סופרסוניקס" (בעברית: על קולי) על שם הפרויקט בואינג 2707 של חברת בואינג, הממוקמת בסיאטל, שניסתה לבנות מטוס נוסעים על-קולי שיתחרה עם מטוס הקונקורד האירופאי. הסופרסוניקס הייתה הקבוצה הראשונה של העיר באחת מארבע הליגות הבכירות בארצות הברית. הקבוצה הצטרפה לפעילות בליגה בעונת 1967/68, במקביל ליוסטון רוקטס. אל ביאנקי מונה למאמן והקבוצה כללה את וולט האזרד, שנבחר כחלק מדראפט ההרחבה ובוב רול ואל טאקר, שנבחרו בדראפט. במשחק הבכורה שלה הפסידה הקבוצה בתוצאה 116–144 ואת עונת הבכורה סיימה במאזן 59-23[2].
לקראת עונת 1968/69 נשלח האזרד לאטלנטה הוקס תמורת לני וילקינס. בעונתו הראשונה בקבוצה רשם וילקינס ממוצעים של 22.4 נקודות, 8.2 אסיסטים ו-6.5 ריבאונדים למשחק. בוב רול, בעונתו השנייה בליגה שיפר את הנתונים האישיים שלו ורשם ממוצע של 24 נקודות ו-11.5 ריבאונדים למשחק. למרות ההישגים המרשימים של שני השחקנים הקבוצה סיימה את העונה עם 30 ניצחונות בלבד, דבר שהוביל לפיטוריו של ביאנקי ולמינוי של וילקינס כמאמן/שחקן במקומו. וילקינס ורול נבחרו למשחק האולסטאר של 1970 ווילקינס אף הוביל את הליגה באסיסטים למשחק (9.1 אסיסטים בממוצע) בסיומה של העונה. הקבוצה שיפרה את מאזנה ב-6 ניצחונות, אך עדיין נשארה מחוץ לתמונת הפלייאוף. וילקינס נבחר לMVP של משחק האולסטאר בשנת 1971, אך החדשות הטובות מבחינתה של סיאטל הגיעו באמצע העונה כאשר סאם שולמן, הבעלים של הקבוצה, הצליח לצרף לקבוצה את ספנסר הייווד. הייווד, ששיחק בליגת ה-ABA וזכה בתואר רוקי העונה וה-MVP, אך העברתו לליגה דרשה את התערבות בית המשפט העליון של ארצות הברית[3]. הייווד הגיע לקבוצה במרץ כשמאזנה עמד על 46 ניצחונות ו-24 הפסדים. בתשעת המשחקים שנותרו עד סוף העונה סבלה הקבוצה מפציעות של 3 שחקנים חמישייה (הייווד, דיק שניידר ודון סמית') והקבוצה הפסידה בשמונה משחקים והחמיצה את האפשרות לשחק בפלייאוף.
לפני עונת 1972/73 נשלח וילקינס בטרייד לא -פופולרי לקליבלנד קאבלירס[4] ובלעדיו צנח מאזנה של הקבוצה ל-26–56 בסיום העונה.
1974-1983: פלייאוף ואליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 1973/1974 מונה ביל ראסל לאימון הקבוצה ובעונתו השנייה כמאמן הוביל אותה למאזן 43–39 ולהופעה ראשונה בפלייאוף. בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על דטרויט פיסטונס בשלושה משחקים[5], אך בסיבוב השני הפסידה אחרי שישה משחקים לגולדן סטייט ווריורס, שזכתה באותה שנה באליפות. לפני עונת 1975/76 הועבר ספנסר הייווד בטרייד לניו יורק ניקס. פרד בראון, בעונתו החמישית לקבוצה, נבחר למשחק האולסטאר של שנת 1976 וסיים את העונה במקום החמישי בליגה בנקודות למשחק. סליק ווטס הוביל את הליגה באסיסטים ובחטיפות ונבחר לחמישיית ההגנה של העונה. הקבוצה נכנסה ישירות לסיבוב השני של הפלייאוף, אך הפסידה בסדרה בשישה משחקים לפיניקס סאנס.
ראסל עזב את תפקידו כמאמן בסיום עונת 1976/77 ובמקומו מונה בוב הופקינס. לאחר שהקבוצה החלה את העונה במאזן 5–17 פוטר הופקינס ובמקומו הוחזר לתפקיד לני וילקינס. עם הגעתו של וילקינס חל היפוך מגמה מיידי, כאשר הקבוצה ניצחה 11 מ-12 המשחקים הראשונים וסיימה את העונה במאזן 47–35, זכתה באליפות המערב והובילה 2–3 בסדרת הגמר לפני שהפסידה ב-2 המשחקים האחרונים לוושינגטון בולטס. למעט מרווין ובסטר שעזב לניו יורק ניקס סגל הקבוצה נשאר יציב לקראת העונה הבאה. בגמר המערב התמודדה הקבוצה מול פיניקס סאנס בסדרה צמודה, שהסתיימה לאחר 7 משחקים. הגמר היה שחזור של גמר העונה הקודמת, אך הפעם הייתה זאת סיאטל שניצחה בסדרה ב-5 משחקים וזכתה בתואר האליפות הראשון של הקבוצה.
בעונה שלאחר הזכייה באליפות המשיכו לבלוט שחקני הקבוצה - ג'ק סיקמה נבחר למשחק האולסטאר בפעם השנייה, גאס ויליאמס ודניס ג'ונסון נבחרו לחמישיית העונה השנייה וג'ונסון נבחר גם לחמישיית ההגנה של העונה עונה שנייה ברציפות. בסיום העונה סיאטל הגיעה לגמר המערב, עונה שלישית ברציפות, אך נכנעה ללוס אנג'לס לייקרס בחמישה משחקים. בסיום העונה ג'ונסון נשלח בטרייד לפיניקס סאנס וויליאמס לא שיחק במשך העונה עקב מחלוקת הנוגעת לחוזהו. בלא שני הגבוהים שלה התקשתה הקבוצה לנצח וסיימה את העונת 1980/81 במקום האחרון בבית הפאסיפי במאזן 34–48. ויליאמס חזר לשחק בעונה הבאה ויחד איתו השתפר מאזן הקבוצה ל-52–30 ו-48–34 בשתי העונות הבאות.
1984-1989: נסיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1983 מכר סם שולמן את הקבוצה לברי אקרלי, נקודת ציון המהווה את תחילת של תקופת הנסיגה של הקבוצה. פרד בראון פרש ממשחק בסיום עונת 1983/84 לאחר 13 עונות, כולן במדי הקבוצה. לני וילקינס עזב את הקבוצה בסיום עונת 1984/85 וג'ק סיקמה הועבר בטרייד בעונת 1985/86.
אחת מנקודות האור היחידות של הקבוצה במהלך שנות ה-80 היה טום צ'יימברס שזכה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר ב-1987 והוביל את הקבוצה להופעה מפתיעה בגמר המערב באותה שנה. בעונת 1987/88 בלטה בקבוצה שלישיית שחקנים שכללה, מלבד צ'יימברס, גם את אקסבייר מקדניאל ודייל אליס. שלושת השחקנים סיימו את העונה עם ממוצע של יותר מ-20 נקודות למשחק כאשר אליס קולע 25.8 נקודות למשחק, אקסבייר 21.4 וצ'יימברס הוסיף 20.4. עונה לאחר מכן עבר צ'יימברס לפיניקס סאנס וממוצע הנקודות של אליס עלה ל-27.5 נקודות. הסוניקס הגיעו לסיבוב הפלייאוף השני בו נעצרו.
1989-1998: שון קמפ וגארי פייטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליכי השינוי החלו עם בחירתו של שון קמפ בדראפט של 1989, שנה מאוחר יותר נבחר הרכז גארי פייטון. במהלך עונת 1990/91 העבירה הקבוצה את מקדניאל ואליס בטריידים לקבוצות אחרות. הגעתו של ג'ורג' קארל כמאמן בשנת 1992 סימנה את השלמת המהפך שעברה הקבוצה.
החיבור המוצלח בין קמפ ופייטון הוביל את הקבוצה למאזן 27–55 בסיום עונת 1992/93 והגעה לגמר המערב, בו הפסידו לפיניקס סאנס בשבעה משחקים. עונה לאחר מכן השיגה סיאטל את המאזן הטוב בליגה, כשסיימה במאזן 19–63, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף לדנוור נאגטס, שדורגה שמינית בסיום העונה הסדירה-הפעם הראשונה בתולדות הליגה שמדורגת ראשונה הודחה בסיבוב הראשון. את עונת 1994/95 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה עם מאזן 25–57, אך שוב לא הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף לאחר שהפסידה ללוס אנג'לס לייקרס.
סגל הקבוצה בעונת 1995/96 נחשב לחזק ביותר בתולדות המועדון- בנוסף לקמפ ופייטון כללה החמישייה את הסנטר סם פרקינס, הפורוורד דטלף שרמפף והקלע הרסי הוקינס. את העונה סיימה הקבוצה במאזן 18–64, המאזן הטוב ביותר בתולדותיה והגיעה לסדרת הגמר, בו הפסידה בשישה משחקים לשיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן. סיאטל המשיכה להוות כוח חשוב במערב כשסיימה את 2 העונות עם 57 ו-61 נצחנות, בהתאמה. בסיום עונת 1996/97 הועבר שון קמפ לקליבלנד קאבלירס בעסקה משולשת, שהביאה במקומו את וין בייקר ממילווקי באקס. בסיום העונה הבאה הודיע נייט מקמילן, שחקנה הוותיק של הקבוצה על פרישה ממשחק. במקביל, אי הסכמות בין הנהלת הקבוצה והמאמן הובילו לסיום עבודתו של קארל בקבוצה ולמינויו של פול וסטפאל לתפקיד.
1998-2008: עשור של מאבקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וסטפאל פוטר במהלך עונת 2000/01 ובמקומו מונה נייט מקמילן ששימש כעוזרו[6]. בעונת 2002/03 הועבר גארי פייטון בטרייד למילווקי באקס, תמורת ריי אלן[7]. באותה העונה לא הגיעה הקבוצה לפלייאוף לאחר שסיימה במאזן 40–42, פעם ראשונה מזה 11 עונות שהקבוצה מסיימת עונה במאזן שלילי. בעונת 2004/05 הפתיעה הקבוצה בהובלת ריי אלן ורשארד לואיס, כשסיימה בראשות הבית במאזן 30–52. סיאטל הצליחה לעבור את סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך נכנעה לסן אנטוניו ספרס בשישה משחקים בסיבוב השני. הופעה זאת, הייתה ההופעה האחרונה של הקבוצה מסיאטל בפלייאוף. בסיום העונה עזב מקמילן את הקבוצה, לטובת משרת המאמן בפורטלנד טרייל בלייזרס[8].
בדראפט של 2007 ניצלה סיאטל את הבחירה השנייה ובחרה את קווין דוראנט ומיד לאחר מכן שלחה את ריי אלן בטרייד לבוסטון סלטיקס[9]. תהליך חידוש הקבוצה המשיך עם עזיבתו של רשארד לואיס לאורלנדו מג'יק[10].
המאבק סביב העברת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 נמכרו הסופרסוניקס תמורת 350 מיליון דולר לקבוצת משקיעים מאוקלהומה סיטי בראשותו של קליי בנט, אישור להעברת המועדון הושג בחודש אוקטובר שלאחר מכן[11]. בשנת 2007, הודיע בנט כי המועדון יעבור לאוקלהומה סיטי ברגע שחוזה השכירות עם אולמה של הקבוצה הקי ארנה יפוג[12]. ביולי 2008 עבר הדיון בין הצדדים לבית משפט פדרלי ולאחר שישה דיונים הגיעו הצדדים להסדר פשרה. על פי ההסדר נקבע כי בנט ישלם לעיר 45 מיליון דולר בתמורה ליציאה המוקדמת מחוזה השכירות. בנוסף הוסכם כי הקבוצה החדשה תוותר על השם סופרסוניקס, סמל הקבוצה, וצבעי המדים, ותשאירם בסיאטל לאפשרות שמועדון עתידי יגיע או יקום בעיר. בתמורה יקבל המועדון "נכסים" אחרים, כולל דגל האליפות וגביעים אחרים[13][14]. במהלך השנים היו שמועות שונות והתקיימו מגעים על מנת להקים את המועדון מחדש, אך הם לא הבשילו לכדי מעשה[15][16][17].
במשך 41 שנותיהם בעיר סיאטל, השיגו הסופרסוניקס מאזן של 1,745-1,585 (52.4% הצלחה) במהלך העונה הסדירה ומאזן של 107–110 (49.3% הצלחה) במשחקי הפלייאוף. תוארי המועדון כללו שלוש אליפויות המערב ואליפות NBA אחת בשנת 1979.
2008 והלאה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
2008-09: עונת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 באוקטובר 2008 קיימה הת'אנדר את הופעת הבכורה שלה, בהפסד למילווקי באקס. ארל ווטסון קלע את הנקודות הראשונות של הת'אנדר בזריקת המשך[18]. שלושה לילות לאחר מכן ב-2 בנובמבר, נצחו הת'אנדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון כאשר גברו על מינסוטה טימברוולבס, ושיפרו את מאזנם ל-1-3[19]. לאחר הניצחון רשמה הקבוצה 10 הפסדים רצופים, דבר שהוביל לפיטורי המאמן פי. ג'יי. קרליסימו ועוזר המאמן פול וסטהד. לאחר מכן מינתה הנהלת המועדון את עוזר המאמן סקוט ברוקס למאמן זמני[20]. הת'אנדר המשיכו והפסידו בארבעת המשחקים הבאים והשוו את שיא המועדון המפוקפק שהושג בסיאטל העומד על 14 הפסדים רצופים. אך הקבוצה הצליחה להימנע מלעשות היסטוריה כאשר נצחה במשחק הבא בחוץ מול הממפיס גריזליס[21]. לאחר שהחלו אתה עונה במאזן 3–29, סיימו הת'אנדר את ה-50 המשחקים האחרונים של העונה במאזן 20–30 ושיפרו את מאזנם מעונתם האחרונה בסיאטל שעמד על 20–62. הצלחתם בשלהי העונה תרמה להחתמתו של סקוט ברוקס כמאמן הקבוע של הקבוצה.
לאחר המעבר מסיאטל לאוקלהומה סיטי, מצבה התפעולי של הקבוצה השתפר ללא הכר. בדצמבר 2008, המגזין פורבס העריך את שווי המועדון ב-300 מיליון דולר - עליה של 12% מהשנה הקודמת בה הוערך שוויו של המועדון ב-268 מיליון דולר, כאשר באותה עת הוא היה ממוקם בסיאטל. המגזין פורבס ציין גם עליה בכמות הכרטיסים הזמינים שנמכרו, מ-78% מאזנו של המועדון שנה שעברה ל-100% בעונת 2008/2009.
2009-10: עונת המפנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הת'אנדר לא ביצעו התאמות גדולות במהלך הפגרה, מעבר לבחירתו של ג'יימס הארדן מאוניברסיטת המדינה של אריזונה כבחירה השלישית בדראפט 2009[22]. מתחילת העונה נראו הת'אנדר מגובשים ונחושים. עונת 2009/2010 כללה כמה ניצחונות על הקבוצות הגדולות של הליגה, כולל ניצחון ב-28 נקודות הפרש על אלופת המזרח האורלנדו מג'יק וניצחון ב-16 נקודות הפרש על האלופה המכהנת הלוס אנג'לס לייקרס, ניצחונות חוץ על הסן אנטוניו ספרס, היוטה ג'אז, המיאמי היט, הבוסטון סלטיקס, והדאלאס מאבריקס. הת'אנדר סיימו את העונה הסדירה במאזן של 30–52, כשהם יותר ממכפילים את מספר הניצחונות המעונה הקודמת וסקוט ברוקס נבחר למאמן העונה[23]. קווין דוראנט הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה של ה-NBA הזוכה בתואר מלך הסלים של הליגה, כשהוא קולע בממוצע 30.1 נקודות למשחק כשהוא משתתף בכל 82 המשחקים של העונה הסדירה[24]. הת'אנדר סיימו במקום הרביעי בבית הצפון-מערבי וזכו בכרטיס למשחקי הפלייאוף. ב-22 באפריל, השיגו הת'אנדר את ניצחונם הראשון בפלייאוף לאחר שגברו באוקלהומה סיטי על האלופה המכהנת הלוס אנג'לס לייקרס 96–101 אך, הודחו לבסוף בסיבוב הראשון של הפלייאוף בשישה משחקים, 4-2.
מצבו התפעולי של המועדון המשיך להשתפר גם כן בעונת 2009/10. המגזין פורבס העריך עתה את שוויו של המועדון ב-310 מיליון דולר, 10 מיליון דולר יותר בהשוואה לשנה הקודמת, עם רווח תפעולי מוערך של 12.7 מיליון דולר (הרווח התפעולי הראשון הנראה במועדון מזה שנים)[25].
2010-2014: מאבקים בצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 2010/11 שיפרה הקבוצה את מאזן הניצחונות שלה ל-55 וזכתה באליפות הבית הצפון-מערבי. זכייה ראשונה באליפות הבית מאז המעבר וזכייה רביעית בסך הכל[26]. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נצחה הקבוצה את דנוור נאגטס בחמישה משחקים. בסיבוב השני פגשה הקבוצה את ממפיס גריזליס, שהדיחה במפתיע את סן אנטוניו ספרס, שדורגה ראשונה בסיום העונה הסדירה. אוקלהומה הובילה 2–3 בסדרה, אך משחק חלש של קווין דוראנט שקלע רק 11 נקודות אפשר לממפיס להשוות את הסדרה ולכפות משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי קלע דוראנט 39 נקודות וראסל וסטברוק הוסיף טריפל דאבל כשקלע 14 נקודות, מסר 14 אסיסטים ולקח 10 ריבאונדים, בדרך לניצחון בסדרה[27]. בגמר המערב הפסידה הקבוצה את הסדרה ב-5 משחקים לדאלאס מאבריקס, שזכתה באליפות בסיום העונה[28].
בעונת 2011/12 סיימה אוקלהומה במקום השני. במהלך העונה זכה קווין דוראנט בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר ובסיומה זכה בתואר מלך הסלים, עונה שלישית ברציפות. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה את דאלאס מאבריקס, האלופה, וניצחה אותה בסוויפ. בסיבוב השני ניצחה את הלייקרס 1–4 ועלתה לגמר המערב בו פגשה את סן אנטוניו. הספרס ניצחו בשני המשחקים הראשונים, אך אוקלהומה השיגה ארבעה ניצחונות רצופים וזכתה באליפות המערב[29]. בגמר פגשה אוקלהומה את מיאמי היט בהובלתו של לברון ג'יימס, לאחר ניצחון במשחק הפתיחה, הפסידה בארבעת המשחקים האחרים והפסידה בסדרה 4-1[30].
3 ימים לפני פתיחת עונת 2012/13, לאחר שלא הגיעה להסכמות על גובה החוזה, ביצעה הקבוצה טרייד מפתיע והעבירה את ג'יימס הארדן ליוסטון רוקטס תמורת קווין מרטין, ג'רמי לאמב ובחירת דראפט עתידית[31]. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה במאזן 22–60 וזכתה באליפות אזור המערב, לראשונה מאז עברה הקבוצה לאוקלהומה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה הקבוצה את הרוקטס וג'יימס הארדן. במהלך המשחק השני בסדרה נפצע ראסל וסטברוק בברכו, פציעה שסיימה עבורו את העונה[32]. דוראנט התאמץ לחפות על העדרו של וסטברוק, כשקלע ממוצע של 30.8 נקודות, לקח 9 ריבאונדים ומסר 6.3 אסיסטים ב-44 דקות ממוצע למשחק[33]. המאמץ הספיק בשביל לגבור על הרוקטס בשישה משחקים, אך בסיבוב השני, פגשה הקבוצה את ממפיס גריזליס שהדיחה את הת'אנדר לאחר חמישה משחקים.
הפציעה של וסטברוק מנעה ממנו לפתוח את העונה יחד עם הקבוצה, אך הוא חזר למגרשים במחזור השלישי. בסוף דצמבר נאלץ לעבור ניתוח נוסף עקב נפיחות בברכו, ניתוח שהשבית אותו עד אמצע חודש פברואר[34]. חסרונו של וסטברוק כמעט ולא הורגש הודות לעונה המצוינת של קווין דוראנט שנבחר 4 פעמים לשחקן החודש במערב, קלע 25 נקודות או יותר ב-41 משחקים רצופים, קלע שיא אישי של 54 נקודות במשחק, סיים את העונה כמלך הסלים עם ממוצע של 32 נקודות למשחק ונבחר כ-MVP של העונה הסדירה. את העונה סיימה הקבוצה במאזן 23–59, במקום השני במערב. בפלייאוף הגיעו הת'אנדר עד לגמר המערב בו הפסידו בשישה משחקים 4:2 לסן אנטוניו ספרס שהמשיכה וזכתה באליפות ה-NBA.
2014-15: מאבק בפציעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2014 התגלה שבר מאמץ ברגלו של קווין דוראנט, פציעה שאילצה אותו לעבור ניתוח ולהחמיץ את 17 המשחקים הראשונים בעונה[35]. במהלך המשחק השני של העונה נפגע ראסל וסטברוק בכף ידו והחמיץ את 14 המשחקים הבאים[36]. בהיעדרם של שני הכוכבים הצליחה הקבוצה לנצח רק ארבעה מתוך שש עשרה המשחקים הראשונים בעונה. דוראנט חזר למגרשים בסוף חודש דצמבר, אך בשל הפציעה הושבת עוד מספר פעמים במהלך העונה ובמהלך חודש פברואר הודיעה הקבוצה שהשחקן סיים את העונה. הפעם היה זה תורו של וסטברוק להוביל את הקבוצה - הוא זכה בתואר שחקן העונה במערב 3 פעמים ברציפות, השיג 11 טריפל דאבלים וסיים כמלך הסלים של הליגה עם ממוצע 28.1 נקודות למשחק. בשבועות האחרונים של העונה ניהלה הקבוצה מאבק צמוד עם ניו אורלינס פליקנס על המקום השמיני במערב, המוביל לפלייאוף, אך בסופו של דבר סיימה הקבוצה רק במקום התשיעי ולא העפילה לפלייאוף, לראשונה מאז מונה סקוט ברוקס למאמן. בעקבות חוסר ההצלחה פוטר ברוקס ובמקומו מונה לתפקיד בילי דונובן[37].
2015-16: חזרה לצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 2015/16 חזרה הקבוצה לימיה כמובילה וסיימה את העונה הרגילה בראשות הבית הצפון מערבי עם מאזן 27–55, שזיכה את הקבוצה במקום השלישי במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה הקבוצה את דאלאס מאבריקס בתוצאה 1–4. בסיבוב הפלייאוף השני ניצחה הקבוצה את סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים ועלתה לגמר המערב, בו התמודדה מול גולדן סטייט ווריורס. במשחק הראשון בסדרה ניצחו הת'אנדר בחוץ, ובהמשך עלו ליתרון 1–3 לאחר שני ניצחונות ביתיים במשחקים 3 ו-4. עם זאת, בשלושת המשחקים הבאים הפסידו והודחו מהפלייאוף בשלב גמר המערב בפעם השנייה בשלוש עונות. בסיום העונה קווין דוראנט עזב לגולדן סטייט ווריורס.
2016-17: ללא דוראנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עזיבת דוראנט הקבוצה הביאה את ויקטור אולדיפו בטרייד תמורת סרז' איבקה כשראסל וסטברוק מקבל את מושכות הקבוצה בעקבות עזיבת דוראנט. הייתה זו עונתו הטובה ביותר של ראסל וסטבורק והוא שבר בה את שיאו של אוסקר רוברטסון משנת 1961 בכמות טריפל דאבלים בעונה, בעונה זו ראסל וסטברוק סיים עם 42 טריפל דאבלים לעומת 41 של אוסקר רוברטסון. בסיום העונה הסדירה הגיעה הקבוצה למקום השני בבית הצפון-מערבי ולמקום בפלייאוף, לסדרה מול יוסטון רוקטס, אשר בסיומה הודחו 2–4. בסיום העונה נבחר וסטברוק ל-MVP של העונה הסדירה.
2017–2019: ניסיון חזרה לצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיום עונת 2017/2016 ערכה ההנהלה טרייד על ויקטור אולדיפו ודומנטאס סאבוניס תמורת פול ג'ורג' מאינדיאנה, כדי להחזיר את אוקלהומה לקדמת הבמה אחרי עזיבת דוראנט. בנוסף צורף גם כרמלו אנתוני כדי ליצור "סופר-טים" אשר תוכל להתמודד מול ענקיות הליגה. בסופו של דבר הקבוצה לא הצליחה בגלל חוסר האחדות וחוסר בשחקנים משלימים, והגיעה למקום הרביעי במערב. היא הודחה בסיבוב הראשון על ידי יוטה ג'אז. בסיום עונה זו שלחו את כרמלו אנתוני בטרייד משולש תמורת דניס שרודר מאטלנטה הוקס. בעונה שלאחר מכן הצליחו שני כוכבי הקבוצה ברמה האישית. פול ג'ורג' נבחר לחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר, הגיע למקום השלישי בהצבעה ל-MVP של העונה הסדירה, ונבחר לחמישיית העונה הראשונה, וראסל וסטברוק נבחר למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השלישית. אולם ברמה הקבוצתית הקבוצה גמרה במאזן 49-33 וסיימה במקום השישי במערב. בשתי עונות אלו המשיך וסטברוק בממוצע הטריפל-דאבל שלו, אולם הוא קיבל ביקורת על כך שהממוצע האישי חשוב לו יותר מהצלחת הקבוצה. בסיבוב הראשון בפליאוף התמודדה הקבוצה נגד פורטלנד טרייל בלייזרס והפסידה 1-4, כאשר במשחק החמישי שחתם את הסדרה קלע כוכבה של הקבוצה היריבה דמיאן לילארד שלשת ניצחון.
2019-הווה: בנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 2019/2020 שלחה אוקלהומה סיטי את ראסל ווסטברוק ליוסטון רוקטס תמורת כריס פול ובחירת דראפט עתידית, ופול ג'ורג' נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס תמורת שיי גילג'ס-אלכסנדר, דנילו גלינארי וחמש בחירות דראפט עתידיות. באותה העונה הציפיות מאוקלהומה סיטי לא היו גבוהות במיוחד, אך היא הפתיעה וסיימה את העונה במקום החמישי כאשר כריס פול נבחר לחמישיית העונה השנייה. בסיבוב הראשון בפלייאוף הם פגשו את יוסטון רוקטס, והפסידו להם לאחר סדרה מותחת שארכה 7 משחקים.
לקראת עונת 2020/2021 אוקלהומה סיטי ביצעה כמה טריידים; תחילה היא העבירה את כריס פול ועבדל נאדר לפיניקס סאנס תמורת ריקי רוביו, טיי ג'רום, ג'יילן לקיו, בחירת דראפט עתידית, וכן קלי אוברה, אותו העבירו בטרייד לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות. היא גם העבירה את דניס שרודר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לג'יידן מקדניאלס ודני גרין, שגם אותו היא העבירה מעט אחר כך ביחד עם ונסן פוארייה וטרנס פרגוסון לפילדלפיה 76', בתמורה לאל הורפורד, תאו מלדון ובחירת דראפט עתידית. בטרייד משולש הת'אנדר ויתרו על ליאנדרו בולמארו, ועל עוד שני שחקנים שהם קיבלו באותו הקיץ – רוביו ומקדניאלס – וקיבלו את ג'יימס ג'ונסון, אלכסיי פוקושבסקי ובחירת דראפט עתידית. בעוד טרייד, הפעם מרובע, הת'אנדר וויתרו על סטיבן אדמס, וקיבלו את ג'ורג' היל, דריוס מילר, קנריץ' ויליאמס, ג'וש גריי, זיילן צ'יטם ובחירת דראפט עתידית.
סמלי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
סמל המועדון בין השנים 1968–1970 -
סמל המועדון בשנת 1971 -
סמל המועדון בין השנים 1972–1975 -
סמל המועדון בין השנים 1976–1995 -
סמל המועדון בין השנים 1996–2001 -
סמל המועדון בין השנים 2002–2008 -
סמל הקבוצה לאחר המעבר לאוקלהומה סיטי
מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| אל ביאנקי | 1967–1969 | 164 | 53 | 111 | 0.323 | — | — | — | — | — |
| לני וילקינס | 1969–1972 | 246 | 121 | 125 | 0.492 | — | — | — | — | — |
| טום ניסאלקי | 1972–1973 | 45 | 13 | 32 | 0.289 | — | — | — | — | — |
| באקי באקוולטר | 1973 | 37 | 13 | 24 | 0.351 | — | — | — | — | — |
| ביל ראסל | 1973–1977 | 328 | 162 | 166 | 0.494 | 15 | 6 | 9 | 0.400 | — |
| בוב הופקינס | 1977 | 22 | 5 | 17 | 0.227 | — | — | — | — | — |
| לני וילקינס (2) | 1977–1985 | 634 | 357 | 277 | 0.563 | 69 | 37 | 32 | 0.536 | זכייה באליפות ה-NBA (1979) |
| ברני ביקרסטאף | 1985–1990 | 410 | 202 | 208 | 0.493 | 27 | 12 | 15 | 0.444 | — |
| קיי. סי. ג'ונס | 1990–1992 | 118 | 59 | 59 | 0.500 | 5 | 2 | 3 | 0.400 | — |
| בוב קלופנבורג | 1992 | 4 | 2 | 2 | 0.500 | — | — | — | — | — |
| ג'ורג' קארל | 1992–1998 | 534 | 384 | 150 | 0.719 | 80 | 40 | 40 | 0.500 | — |
| פול וסטפאל | 1998–2000 | 147 | 76 | 71 | 0.517 | 5 | 2 | 3 | 0.400 | — |
| נייט מקמילן | 2000–2005 | 395 | 212 | 183 | 0.537 | 16 | 8 | 8 | 0.500 | — |
| בוב וייס | 2005–2006 | 30 | 13 | 17 | 0.433 | — | — | — | — | — |
| בוב היל | 2006–2007 | 134 | 53 | 81 | 0.396 | — | — | — | — | — |
| פי. ג'יי. קרליסימו | 2007–2008 | 95 | 21 | 74 | 0.221 | — | — | — | — | — |
| סקוט ברוקס | 2008–2015 | 545 | 338 | 207 | 0.620 | 73 | 39 | 34 | 0.534 | זכייה בפרס מאמן העונה (2010) |
| בילי דונובן | 2015–2020 | 400 | 243 | 157 | 0.608 | 41 | 18 | 23 | 0.439 | — |
| מארק דייגנולט | 2020–הווה | 236 | 86 | 150 | 0.364 | — | — | — | — | — |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| דון ריצ'מן | 1967–1968 | – |
| דיק ורטליב | 1968–1969 | – |
| זולי וולקוק | 1969 | – |
| בוב הוברגס | 1969–1973 | – |
| ביל ראסל | 1973–1977 | – |
| זולי וולקוק | 1977–1983 | זכייה באליפות ה-NBA (1979) זכייה בפרס מנהל העונה (1983) |
| לס הבגר | 1983–1985 | – |
| לני וילקינס | 1985–1986 | – |
| בוב וייטסיט | 1986–1994 | זכייה בפרס מנהל העונה (1994) |
| וולי ווקר | 1994–2001 | – |
| ריק סאנד | 2001–2007 | – |
| סם פרסטי | 2007–הווה | – |
הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
נקודות: 58, פרד בראון נגד גולדן סטייט ווריורס, 23 במרץ 1973, וראסל וסטברוק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס, 8 במרץ 2017.
ריבאונדים: 30, ג'ים פוקס נגד לוס אנג'לס לייקרס, 26 בדצמבר 1973.
אסיסטים: 25, נייט מקמילן נגד לוס אנג'לס קליפרס, 23 בפברואר 1987.
חטיפות: 10, פרד בראון נגד פילדלפיה 76', 3 בדצמבר 1976.
חסימות: 11, סרז' איבקה נגד דנוור נאגטס, 19 בפברואר 2012.
שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הרגילה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[38].
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיאטל/אוקלהומה סיטי העלתה שישה מספרים לתקרת האולם, כמו גם דגל עם סמל מיקרופון עליו כהוקרה לשדרן בוב בלאקבורן, ששידר את משחקי הקבוצה בין השנים 1967–1992:[39]
| מספר | שחקן | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|
| 1 | גאס ויליאמס | 1977–1984 | 26 במרץ 2004 |
| 4 | ניק קוליסון | 2003–2018 | 20 במרץ 2019 |
| 10 | נייט מקמילן | 1986–1998 | 24 במרץ 1999 |
| 19 | לני וילקינס | 1968–1972 | 19 באוקטובר 1979 |
| 24 | ספנסר הייווד | 1971–1975 | 26 בפברואר 2007 |
| 32 | פרד בראון | 1971–1984 | 6 בנובמבר 1986 |
| 43 | ג'ק סיקמה | 1977–1986 | 21 בנובמבר 1992 |
| מיקרופון | בוב בלאקבורן | 1967–1992 | — |
סגל שחקנים בעונת 2023/2024[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקלהומה סיטי ת'אנדר
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוקלהומה סיטי ת'אנדר (באנגלית)
אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ברשת החברתית פייסבוק
אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ברשת החברתית אינסטגרם
אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ברשת החברתית טיקטוק
אוקלהומה סיטי ת'אנדר, סרטונים בערוץ היוטיוב- אוקלהומה סיטי ת'אנדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האוקלהומה סיטי ת'אנדר קונים את הטולסה 66
- ^ David Andrieson,Sonics ushered Seattle into the big time 40 years ago Saturday, seattlepi.com, 12 October 2007
- ^ באותה תקופה חוקי ה-NBA לא איפשרו לשחקני מכללות לשחק בליגה עד שבני גילם יסיימו את 4 שנות לימודיהם. בעקבות המקרה נחקק "סעיף המצוקה" (Hardship Case) המאפשר לשחקני מכללות לעזוב ל-NBA לפני שסיימו את לימודיהם, בתנאי שיוכיחו כי הם נמצאים במצב כלכלי קשה שמחייב אותם להתפרנס באופן מיידי
- ^ Dan Raley, Where Are They Now? Butch Beard: Sonic turned coach, seattlepi.com, 1 November 2005
- ^ בשנים אלו סיבוב הפלייאוף הראשון היה בשיטת הטוב מ-3
- ^ פול ווסטפאל פוטר מסיאטל, באתר ynet, 28 בנובמבר 2000
- ^ יואב בורוביץ', ריי אלן לסיאטל, גארי פייטון למילווקי, באתר הארץ, 22 בפברואר 2003
- ^ ערן סורוקה, נייט מקמילן עובר לאמן את פורטלנד, באתר nrg, 7 ביולי 2005
- ^ ערן סורוקה, אודן נבחר 1, רנדולף עבר לניקס וריי אלן לבוסטון nrg, 29 ביוני 2007
- ^ דיווח: רשארד לואיס סיכם באורלנדו מג'יק, באתר ynet, 3 ביולי 2007
- ^ NBA approves sale of Sonics, Storm, ESPN.com, 24 October 2006
- ^ ערן סורוקה, בעלי הסוניקס מבקש להעביר את הקבוצה מסיאטל לאוקלהומה, nrg, 3 בנובמבר 2007
- ^ SuperSonics, Seattle reach last-minute settlement ,ESPN.com, 3 July 2008
- ^ Seattle and Oklahoma City will share the Sonics’ franchise history, The Seattle Times, 5 July 2008
- ^ האם העיר סיאטל בדרך לקבל בחזרה קבוצת NBA?, באתר גלובס, 17 בפברואר 2012
- ^ דיווחים: הקינגס נמכרו לסיאטל, יעברו כבר בעונה הבאה, באתר וואלה!, 9 בינואר 2013
- ^ במילווקי מאיימים: נעבור לסיאטל או ללאס וגאס, באתר ערוץ הספורט, 7 ביולי 2015
- ^ טרי ומרענן, באתר וואלה!, 30 באוקטובר 2008
- ^ בחזרה לגראונד זירו, באתר וואלה!, 3 בנובמבר 2008
- ^ Carlesimo fired; Brooks to take over Thunder in interim, ESPN.com, 22 November 2008
- ^ כריס כרוס, באתר וואלה!, 30 בנובמבר 2008
- ^ ישי רז, סקרמנטו בחרה את כספי במקום ה-23 בדראפט, באתר וואלה!, 26 ביוני 2009
- ^ סקוט ברוקס נבחר למאמן העונה, באתר וואלה!, 22 באפריל 2010
- ^ NBA: שיקגו בפלייאוף, דוראנט מלך הסלים, באתר ynet, 15 באפריל 2010
- ^ NBA Team Valuations, Forbes, 9 September 2010
- ^ Darnell Mayberry, Thunder beats Clippers to wrap up Northwest Division title, NewsOK.com, 6 April 2011
- ^ שיקגו ניצחה את מיאמי ועלתה ל-0:1 בגמר המזרח, באתר וואלה!, 16 במאי 2011
- ^ המאבריקס ניצחו את הת'אנדר 96:100 ועלו לגמר ה-NBA, באתר וואלה!, 26 במאי 2011
- ^ דרק פישר: "קורה פה משהו גדול לנגד עינינו", באתר וואלה!, 7 ביוני 2012
- ^ מיאמי היט זכתה באליפות ה-NBA, באתר וואלה!, 22 ביוני 2012
- ^ ג'יימס הארדן עבר בטרייד ליוסטון, באתר וואלה!, 28 באוקטובר 2012
- ^ ראסל ווסטברוק כנראה גמר את העונה, באתר וואלה!, 26 באפריל 2013
- ^ ממוצעי הקבוצה לעונת 2012/113
- ^ ראסל ווסטברוק נותח ויושבת עד פגרת האולסטאר, באתר וואלה!, 27 בדצמבר 2013
- ^ קווין דוראנט סובל משבר מאמץ ברגלו, עלול להיעדר כחודשיים, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2014
- ^ עוד מכה קשה לת'אנדר: ראסל ווסטברוק ייעדר 4-6 שבועות, באתר וואלה!, 31 באוקטובר 2014
- ^ רשמית: בילי דונובן מונה למאמן אוקלהומה סיטי, באתר ערוץ הספורט, 30 באפריל 2015
- ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com
- ^ בלקבורן נתן לסוניקס קול
| קבוצות ליגת ה-NBA | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| האזור המזרחי | האזור המערבי | ||||
| הבית האטלנטי | הבית המרכזי | הבית הדרום־מזרחי | הבית הצפון־מערבי | הבית הפאסיפי | הבית הדרום־מערבי |
| בוסטון סלטיקס | שיקגו בולס | אטלנטה הוקס | דנוור נאגטס | גולדן סטייט ווריורס | דאלאס מאבריקס |
| ברוקלין נטס | קליבלנד קאבלירס | שארלוט הורנטס | מינסוטה טימברוולבס | לוס אנג'לס קליפרס | יוסטון רוקטס |
| ניו יורק ניקס | דטרויט פיסטונס | מיאמי היט | אוקלהומה סיטי ת'אנדר | לוס אנג'לס לייקרס | ממפיס גריזליס |
| פילדלפיה 76' | אינדיאנה פייסרס | אורלנדו מג'יק | פורטלנד טרייל בלייזרס | פיניקס סאנס | ניו אורלינס פליקנס |
| טורונטו ראפטורס | מילווקי באקס | וושינגטון ויזארדס | יוטה ג'אז | סקרמנטו קינגס | סן אנטוניו ספרס |