במה מדליקין
במה מדליקין הוא הפרק השני במסכת שבת העוסק בעיקר במצוות הדלקת נרות שבת ובהכנות לכניסת שבת.
מתקופת הגאונים נהוג לומר את הפרק הזה במשנה במהלך תפילת ערבית של שבת. למנהג זה ניתנו מספר טעמים. בעוד המנהג המקורי היה לאומרו אחרי תפילת ערבית, כיום המנהג המקובל ברוב המקומות הוא לאומרו לפניה.[1]
תוכן הפרק
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקרו של הפרק עוסק בהלכות הדלקת נרות שבת. בתחילת הפרק מפורטים סוגי השמנים והפתילות המותרים והאסורים לשימוש. השמנים והפתילות האסורים הם כאלה שאינם בוערים באופן מיטבי.[2] הם נאסרו בשל החשש שאדם ינסה לתקן את הנר במהלך השבת או להדליקו מחדש, ובכך יעבור על מלאכת מבעיר האסורה.[3] חשש נוסף הוא שנר שאינו דולק כראוי לא יועיל להאיר את הבית ולא ימלא את תפקיד מצוות הדלקת הנר.[4]
שמנים נוספים שיש שאסרו להדליק בהם, הם כאלה שיש להם ריח רע, כדי שלא יעזוב את ביתו, ושוב הנר לא ימלא את תפקידו; שמנים שיש להם ריח טוב, מחשש שמא אדם ייקח חלק מהשמן כבושם ויעבור על איסור מכבה; או שמנים שהדלקתם מסוכנת ועלולה לגרום לשרפה.[5] דעות אחרות מצמצמות יותר את השמנים המותרים. רבי טרפון, למשל, סבר שמותר להדליק רק בשמן זית.
ייתכן שיש להבין את הדיון בין התנאים על רשימת השמנים המותרים על רקע המשבר הכלכלי שהתרחש בארץ ישראל בסוף המאה ה-1 ובמרבית המאה ה-2, על רקע תוצאות המרד הגדול, חורבן בית שני ולאחר מכן תוצאות מרד בר כוכבא. בעקבות המשבר הורגש מחסור בשמנים בכלל ובשמן זית בפרט.[6]
בנוסף לכך מובאים דינים שונים הנוהגים בהדלקת נר שבת, ואופנים שונים בהם מותרת ההדלקה או אסורה. בסוף הפרק מוזכר לראשונה הקשר בין מצוות הדלקת נרות שבת לנשים: ”על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן: של שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר” (משנה, מסכת שבת, פרק ב', משנה ו') למרות שחובת ההדלקה נוהגת בגברים כבנשים, נהוג כי מי שמדליק את הנרות היא האישה.
המשנה האחרונה של הפרק עוסקת בהכנות האחרונות לשבת בכלל, וקובעת: ”שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!” (משנה, מסכת שבת, פרק ב', משנה ז') לסיכום מובאים הדברים המותרים והאסורים לביצוע בזמן בין השמשות בכניסת השבת.
בתלמוד הבבלי, מופיעים בפרק זה, אגב דיני הדלקת נרות שבת, גם דיני חנוכה ומצוות הדלקת נרות חנוכה, שאינן מופיעות במשנה.
אמירתו בליל שבת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המנהג לומר משניות אלו בערבי שבתות הוא בתקנת גאונים והמקור הראשון לכך הוא בסדר רב עמרם גאון:
ולאחר שמקדשין בביהכ"נ (בליל שבת) אומר פרק אחד ממסכת שבת, וזה פרק "במה מדליקין", עד סוף פרקא. אמר ר' חנינא וכו' ואומר קדיש (דף כ"ו).
— סדר רב עמרם גאון
הטעמים לאמירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש שכתבו[7] להזכיר הדלקת נר שבת, שהיא משום שלום בית.
ויש שכתבו[8] מפני סכנת המזיקים, שבעבר בתי הכנסיות היו בשדות, ותקנו אותו בשביל בני אדם שמאחרים לבוא, שיסיימו תפילתם בעת שהקהל אומר "במה מדליקין".[9]
מיקום אמירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם מנהגים רבים בקשר למיקום בקבלת שבת שבו אומרים את הפרק "במה מדליקין": כך למשל, על פי המנהג הספרדי הירושלמי הוא נאמר לאחר "לכה דודי", ואילו בקרב יהודי עיראק ויהודי טורקיה, הוא נאמר לפני "מזמור לדוד"; בקהילות גאורגיה ומרוקו הוא נאמר אחרי "אנא בכח" ולפני "לכה דודי"; וישנן קהילות ספרדיות אחרות האומרות אותו בסוף "קבלת שבת", לפני ערבית. לפי נוסח אשכנז המקורי לא אומרים את "במה מדליקין" בקבלת שבת, אלא בסוף תפילת ערבית של שבת (אחרי קדיש תתקבל), אבל ברוב המקומות בארץ ישראל נהוג לומר אותו בקבלת שבת, בהשפעת הקהילות הספרדיות.[10] במנהג האיטלקי, המנהג המקורי לאומרו אחרי ערבית,[11] אבל היום הוא נאמר לפני קבלת שבת.[12]
ברכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגניזת קהיר נמצא נוסח מיוחד של ברכה שהיה נאמר קודם אמירת פרק במה מדליקין[13]:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בח[כמים] ותלמידיהם [ונתן] להם תורה מהר סיני על [ידי] משה רבנו, וצוה אותם לקרא בתורה במשנה בתלמוד בהלכה, לקנות חיי שני עולמים, ובחר במשה רבנו מכל הנביאים... ואחריו בחר [ביהו]שו[ע] תלמידו ושב[עים] זקנים [ונביאים] וחכמים ותלמידיהם וצוה אותם בשמירות ש[בת] ובהדלקת הנר שלשבת. 'במה מדליקין'...
ברכה זו לא התקבלה על ידי פוסקי ההלכה וקהילות ישראל, וקיומה לא היה ידוע מאף מנהג עד מציאתה בגניזה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זהר עמר ואביבית שוויקי, במה מדליקין, מכון ארץ חפץ, אלקנה תשס"ג. (המבוא לספר, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
- רבי גדליה אוברלנדר, "מנהג אמירת 'במה מדליקין' בליל שבת", אור ישראל מו [שנה יב, ב] (טבת תשס"ז), עמ' קצו–רטז.
- רבי שריה דבליצקי, "חמישה מנהגים לעדות הספרדים למקום אמירתו של פרק במה מדליקין בליל שבת", מוריה ריט–רכ [שנה יט ג–ד] (אלול תשנ"ג), עמ' צה–צט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).[14]
- נפתלי וידר, "ברכה בלתי ידועה על קריאת פרק במה מדליקין מתוך הגניזה", סיני פב [ה–ז] (שבט תשל"ח), עמ' קצז–רכא, באתר אוצר החכמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במה מדליקין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יעל קליין, עיונים בסידור התפילה – במה מדליקין, באתר מכללת אורות ישראל
פרק במה מדליקין, באתר הפיוט והתפילה, כולל פירוש ומגוון נעימות ממסורות שונות- אביבית שוויקי, במה מדליקין – על פתילות ושמנים לנר שבת ונר חנוכה, באתר נאות קדומים
- מידע על במה מדליקין בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ובקצת קהילות אומרים אותו בסוף תפילת ערבית, עי' סדר עבודת ישראל, רעדליהיים תרכ"ח, עמ' 191, עיינו מיקום אמירה 'במה מדליקין'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד א'
- ^ רש"י שם ד"ה שאין נמשכין; תוספות שם ד"ה מפני; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ה', הלכה ח'.
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת שבת, פרק ב', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ה, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ה', הלכה י'.
- ^ זהר עמר ואביבית שוויקי, מבוא לספר במה מדליקין, מכון ארץ חפץ, אלקנה תשס"ג, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ מחזור ויטרי 84
- ^ טעם זה נאמר בגמרא על ברכת מגן אבות שבתפילת מעין שבע ורב עמרם גאון נותן טעם זה לאמירת הקדיש
- ^ שני הטעמים מובאים במשנה ברורה ער:ב.
- ^ יש מקומות גם בארץ ישראל, כגון בחסידות ערלוי שאומרים אותו בסוף ערבית.
- ^ כן הוא במחזור כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני, ליוורנו תרט"ז.
- ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' קי"א
- ^ נ' וידר, 'ברכה בלתי ידועה על קריאת פרק במה מדליקין מתוך הגניזה', בקובץ סיני, פב (תשל"ח), עמ' קצ"ז–רכ"א
- ^ ניתן להורדה כאן