יחסי איטליה–יוון
| יחסי איטליה–יוון | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | יוון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 131,957 |
| אוכלוסייה | |
| 59,276,540 | 10,010,962 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,254,851 | 238,206 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 38,040 | 23,795 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יוון ואיטליה נהנות מיחסים בילטרליים ודיפלומטיים טובים.[1][2][3][4] היחסים המודרניים בניהן כוננו מיד לאחר איחוד איטליה. שתי המדינות משתפות פעולה בתחומי האנרגיה, הביטחון, התרבות והתיירות. איטליה היא שותפת סחר עיקרית של יוון. כלכלת איטליה היא היעד החשוב ביותר של יצוא מיוון והמקור השני בחשיבותו, אחרי גרמניה, של יבוא ליוון.
שתי המדינות הן מדינות חברות באיחוד האירופי, באו"ם ובנאט"ו ומשתפות פעולה בארגונים רב-צדדיים רבים אחרים, כמו הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, ארגון הסחר העולמי והאיחוד לים התיכון. הן מקדמות בנוסף יחסים דיפלומטיים קרובים ושיתופי פעולה עם מדינות מפתח אחרות, כמו ארצות הברית וישראל.[5]
שתיהן תומכות בשילוב מדינות מערב הבלקן באיחוד האירופי. במסגרת זו קידמו את "אג'נדה 2014"[6] לשילובן באיחוד עד שנת 2014, בה יוון ואיטליה קיבלו זו אחר זו את נשיאות האיחוד.[7][8][9] עם זאת, בזמן נשיאותה של יוון, שילוב מערב הבלקן באיחוד לא היה בראש סדר העדיפויותיה, בין היתר עקב משבר החוב שלה.[10]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוון (שזכתה לעצמאותה בשנת 1832) ואיטליה כוננו יחסים דיפלומטיים בשנת 1861, מיד לאחר איחוד איטליה.[11] פילהלנים איטלקים, כמו המשפטן וינצ'נצו גלינה, אניבלה סנטורה די רוסי דה פומרולו, הרוזן מסנטארוסה וג'וזפה רוזארול, תמכו בעצמאות יוון.
לאורך המאה ה-19 המשיכו הפילהלנים האיטלקים לתמוך ביוון פוליטית וצבאית. לדוגמה, ריצ'יוטי גריבלדי הוביל משלחת בהתנדבות (גריבלדיני) במלחמת יוון-טורקיה בשנת 1897. קבוצה של גריבלדיני, בראשות המשורר היווני לורנטוס מוויליס, נלחמה גם היא לצד היוונים במלחמות הבלקן.
בתחילת 1912, במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית, כבשה איטליה את האיים הדודקאנסיים בים האגאי המיושבים בעיקר ביוונים מהאימפריה העות'מאנית. על אף שבהסכם וניזלוס-טיטוני משנת 1919 איטליה הבטיחה למסור אותם ליוון, היא נסוגה מההבטחה.
בשנת 1913, לאחר תום מלחמת הבלקן הראשונה, נמסרו ליוון אדמות של האימפריה העות'מאנית שנמצאות כיום בשטח אלבניה, אך איטליה, שלא רצתה שיוון תשלוט בשני צידי מצר קורפו, ערערה על ההחלטה ובהסכם לונדון האזור ניתן לנסיכות אלבניה. האוכלוסייה היוונית המקומית זעמה והקימה את הרפובליקה האוטונומית של צפון אפירוס, לפני שהיא נכנעה בחוסר רצון לאלבניה. השלום בין אלבניה ליוון הובטח על ידי כוח שמירת שלום איטלקי עד 1919.[12][13]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גם איטליה וגם יוון היו חברות מדינות ההסכמה ונלחמו נגד מעצמות המרכז. לאחר המלחמה, כאשר האיטלקים גילו שהובטחה ליוון אדמה באנטוליה בוועידת השלום בפריז (1919), פרשה המשלחת האיטלקית מהוועידה למספר חודשים. איטליה כבשה חלקים מאנטוליה, שאיימו על אזור הכיבוש היווני ועל העיר סמירנה. חיילים יוונים הגיעו לאזור ומלחמת יוון–טורקיה החלה עם הכוחות היוונים המתקדמים לאנטוליה. הכוחות הטורקיים ניצחו בסופו של דבר את היוונים ובעזרת איטליה השיבו את השטח האבוד, כולל סמירנה.
כאשר הפשיסטים האיטלקים תפסו את השלטון בשנת 1922, הם רדפו את דוברי היוונית באיטליה.[14]
בשנת 1923, ראש ממשלת איטליה החדש בניטו מוסוליני השתמש ברצח של גנרל איטלקי בגבול יוון-אלבניה בתור עילה להפגזה וכיבוש זמני של האי קורפו, בגלל עמדתו האסטרטגית בכניסה לים האדריאטי.[15][16]
הגנרל היווני תיאודורוס פנגלוס, ששלט ביוון כדיקטטור בשנים 1925–1926, ביקש לשנות את הסכם לוזאן משנת 1923 ולפתוח במלחמה נגד טורקיה. פנגלוס ביקש לשם כך תמיכה דיפלומטית איטלקית, מכיוון שעדיין לאיטליה היו שאיפות באנטוליה, אך מוסוליני לא נענה לו. לאחר נפילת פנגאלוס והשבת היציבות הפוליטית היחסית בשנת 1926, נעשו מאמצים לנרמל את היחסים עם שכני יוון. ממשלת יוון, ובמיוחד שר החוץ אנדראס מיכלאקופולוס, שמו דגש על שיפור היחסים עם איטליה, מאמצים שהובילו לחתימת הסכם סחר בנובמבר 1926. ההתקרבות האיטלקית-יוונית השפיעה לטובה על יחסי יוון עם מדינות הבלקן האחרות. אחרי שנת 1928 ממשלתו החדשה של אלפתריוס וניזלוס התמידה במגמת ההתקרבות, שהגיעה לשיאה בחוזה הידידות שנחתם על ידי וניזלוס ברומא ב-23 בספטמבר 1928. מוסוליני תמך באמנה זו, כיוון שהיא סייעה לו במאמצים לבודד דיפלומטית את יוגוסלביה מבעלי ברית פוטנציאליים בבלקן. הצעה לברית בין שתי המדינות נדחתה על ידי וניזלוס, אך במהלך השיחות מוסוליני הציע באופן אישי "להבטיח ריבונות יוונית" על מקדוניה והבטיח לווניסלוס כי במקרה של מתקפה של יוגוסלביה על סלוניקי איטליה תצטרף ליוון.
בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30, ניהל מוסוליני מגעים דיפלומטיים ליצירת גוש בלקני התומך באיטליה, שיחבר בין טורקיה, יוון, בולגריה והונגריה. וניזלוס התנגד למדיניות וחתם על הסכמים דיפלומטיים מדינות שכנות כדי למנוע את יישומה. הוא הקים גם ועידה בלקנית שנתית לבחינת נושאים הקשורים באינטרסים משותפים, במיוחד נושאים כלכליים, במטרה לקדם איחוד אזורי. וניזלוס נקט באסטרטגיה של "דיפלומטיה גלויה" והקפיד שלא להתנכר לקשרים היוונים המסורתיים בבריטניה ובצרפת. הסכם הידידות היווני-איטלקי סיים את הבידוד הדיפלומטי של יוון והיה תחילתה של סדרת הסכמים דו-צדדיים, כגון ועידת הידידות היוונית-טורקית בשנת 1930. תהליך זה הגיע לשיאו בחתימת ההסכמה הבלקנית בין יוון, יוגוסלביה, טורקיה ורומניה. ההסכמה נועדה לשמור על הסטטוס-קוו הגאופוליטי ולהתנגד לשאיפות של בולגריה להחיל שינויים באזור.
איטליה, שהייתה חלק ממדינות הציר במלחמת העולם השנייה, פלשה ליוון במלחמת איטליה–יוון של 41–1940, אך רק בהתערבות גרמנית הצליחו כוחות מדינות הציר לשלוט ביוון. הכוחות האיטלקיים היו חלק מכיבוש הציר ביוון.
איטליה מסרה את איי הדודקאנס ליוון במסגרת חוזה השלום לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1947.
כיום, עדיין קיימות באיטליה קהילות יווניות היסטוריות המתוארכות לעת העתיקה וקהילות איטלקיות ביוון, מימי הביניים.
יחסים דו צדדיים ושיתוף פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(7733619864).jpg)
יוון היא אחת השותפות הכלכליות העיקריות באיטליה והמדינות משתפות פעולה בתחומים רבים, כולל משפט, מדע, חינוך ופיתוח תיירות. בין המדינות מתקיימים ביקורים קבועים ברמה גבוהה[17] ומתקיימים קשרים תכופים בין המדינות ברמת השרים בעניינים שונים הנוגעים לתחומים ספציפיים.
פרויקטים המשותפים לשתי המדינות כוללים את צינור הגז יוון–איטליה (שהוא חלק מצינור הגז בין טורקיה-יוון-איטליה (ITGI)) והצינור הטרנס אדריאטי (TAP).
שיתוף פעולה צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוון ואיטליה הן בעלות ברית של נאט"ו ומקיימות שיתוף פעולה צבאי הדוק. נראה כי התרגיל "Italic Weld", שהיה תרגיל משולב-קרקעי-אוויר בצפון איטליה שכלל את ארצות הברית, איטליה, טורקיה ויוון, היה אחד התרגילים הראשונים שבהם נבחנה האוריינטציה החדשה של הצבא האיטלקי.[18]
שתי המדינות, יחד עם ארצות הברית, משתתפות גם בתרגילים צבאיים רחבים שנערכו על בסיס שנתי על ידי חברה שאינה משתייכת לנאט"ו, ישראל, אשר מכונה בשם "הדגל הכחול", ואשר מתקיים באזור המזרחי של הים התיכון.[19][20]
ב-27 במרץ 2017 איטליה השתתפה בתרגיל צבאי "אינוצ'וס 2017", שמאורגן מדי שנה על ידי יוון, יחד עם ארצות הברית, ישראל ואיחוד האמירויות.[21][22]
ארגונים רב-צדדיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי המדינות חברות מלאות בארגונים בינלאומיים רבים, כולל נאט"ו, האיחוד האירופי, מועצת אירופה, ה-OECD וה-WTO. יוון ואיטליה היו גם חלק מהתוכנית לשיתוף פעולה טריטוריאלי אירופי (2007–2013), לטובת הגברת שיתוף הפעולה הגבול בים התיכון .
אינטראקציה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרבות היוונית באיטליה המכון ההלני למחקרים ביזנטיים ופוסט-ביזנטיים נפתח בוונציה בשנת 1951, וסיפק את לימוד ההיסטוריה הביזנטית והפוסט-ביזנטית באיטליה.
התרבות האיטלקית ביוון Istituto Italiano di Cultura di Aten באתונה אחראי לקידום התרבות האיטלקית ביוון.
ביולי 2014 נחנכה ברומא תערוכה אמנותית רשמית עם הכותרת "איטליה - יוון: פנים אחת, גזע אחד" לרגל העברת נשיאות מועצת האיחוד מיוון לאיטליה.[23] [24][25][26][27] כותרת התערוכה מתייחסת לאמרה איטלקית, una faccia, una razza (יוונית: " μια φάτσα μια ράτσα ", mia fatsa mia ratsa), המשמשת לעיתים קרובות לביטוי התפיסה של זיקה תרבותית קרובה בין יוונים לאיטלקים.[28]
מיעוט אתני
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוונים חיו בדרום איטליה במשך אלפי שנים, ונקראים גריקו.[29] בקורפו חיים גם איטלקים.
ביקורים רשמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ינואר 2006; ביקור ממלכתי של נשיא הרפובליקה ההלנית מר קרולוס פאפוליאס ברומא.
- דצמבר 2006; ביקורו של ראש ממשלת איטליה רומנו פרודי באתונה.
- מרץ 2007; ביקור רשמי של שרת החוץ היוונית דורה בקויאניס ברומא.
- אוגוסט 2007; פגישה של שר החוץ היווני עם מקבילו האיטלקי מאסימו ד'אלמה ברומא.
- ספטמבר 2008; ביקור ממלכתי של נשיא הרפובליקה האיטלקית מר ג'ורג'יו נפוליטנו באתונה.
- אוגוסט 2012; ביקורו של ראש ממשלת יוון מר אנטוניס סמאראס ברומא.
- ספטמבר 2012; ביקור נשיא הרפובליקה ההלנית מר קרולוס פאפוליאס באיטליה.
- אוקטובר 2013; פגישה של ראש ממשלת יוון מר אנטוניס סמאראס עם מקבילו האיטלקי ברומא.
- יולי 2014; ביקורו של ראש ממשלת יוון מר אנטוניס סמאראס באיטליה.
- פברואר 2015; פגישה של ראש ממשלת יוון מר אלכסיס ציפראס עם מקבילו האיטלקי מתאו רנצי ברומא.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנמלים האיטלקים של בארי, ברינדיזי, אנקונה, ונציה וטריאסטה על החוף האיטלקי של הים האדריאטי יש מעבורות נוסעים ומטענים יומיים אל הנמלים היווניים של קורפו, פטרס, איגומניצה וקלמטה, תוך הימנעות ממעבר יבשתי דרך חבל הבלקן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Pavlopoulos and Mattarella confirm the longstanding Greek-Italian friendship (Παυλόπουλος και Ματαρέλα επιβεβαίωσαν τη μακρόχρονη ελληνοϊταλική φιλία)". documentonews.gr. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pavlopoulos - Mattarella: Strong friendship and a common vision between Greece and Italy (Παυλόπουλος - Ματαρέλα: Δυνατή φιλία και κοινή οπτική μεταξύ Ελλάδας και Ιταλίας)". news247.gr. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greece-Italy alliance (Ελλάδα-Ιταλία συμμαχία)". makthes.gr. אורכב מ-המקור ב-2017-03-06. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A medal of honor for the Greek-Italian relations (Ενα παράσημο για τις ελληνοϊταλικές σχέσεις)". enet.gr. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ U.S., Italy, Greece in joint air exercise hosted by Israel - UPI.com, UPI, 1 באוקטובר 2013
- ^ "Agenda 2014" (PDF). mfa.gr. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Italy Takes Over EU Presidency From Greece". noinvite.com. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Italian Presidency strongly supports the integration of the Western Balkans in the European Union". sep.gov.mk. אורכב מ-המקור ב-2020-08-14. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greece's EU Presidency and the Challenge of Western Balkan Enlargement Policies in Light of the Crisis" (PDF). suedosteuropa.uni. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Filippa Chatzistavrou, Defying the Oracle? The 2014 Greek Presidency of the EU Council, European Policy Institute Network, Working Paper Number 36, February 2014, pp. 10-11
- ^ "18 aprile 1861: Grecia" Documents on the establishment of diplomatic relationships with Italy
- ^ Hodges, Richard (בנובמבר 2016). The Archaeology of Mediterranean Placemaking: Butrint and the Global Heritage Industry. Bloomsbury Academic. p. 23. ISBN 978-1350006621.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Lyse Hansen, Inge; Hodges, Richard; Leppard, Sarah (בינואר 2013). Butrint 4: The Archaeology and Histories of an Ionian Town. Oxbow Books. pp. 2, 309. ISBN 978-1842174623.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Minority Rights Group International - Italy - Greek-speakers
- ^ "The Brisbane Courier". The Brisbane Courier. National Library of Australia. 11 בספטמבר 1923. p. 4. נבדק ב-31 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה)"... because there is not the slightest doubt that the real cause of trouble is that old disturbing "Adriatic question " which has been the cause of many Balkan troubles, and is likely to be the cause of many more." - ^ "The Register. ADELAIDE: MONDAY, SEPTEMBER 24, 1923". The Register. Adelaide: National Library of Australia. 24 בספטמבר 1923. p. 6. נבדק ב-31 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) "But, though deprived of a base which would have made her control of the Adriatic more secure,..." - ^ http://www.mfa.gr/italy/it/
- ^ "Chapter 9". NATO the first five years 1949–1954. NATO. נבדק ב-2008-11-03.
- ^ http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-4457770,00.html
- ^ https://electronicintifada.net/blogs/ali-abunimah/greek-forces-train-israel-syriza-led-government-deepens-alliance
- ^ "Israel, UAE to fly together in Greek air force exercise". The Times of Israel. נבדק ב-28 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pilots from Greece, USA, Italy, Israel and the United Arab Emirates in the «Iniochus 2017» (Πιλότοι από την Ελλάδα, τις ΗΠΑ, την Ιταλία, το Ισραήλ και τα Ηνωμένα Αραβικά Εμιράτα στον «Ηνίοχο 2017»)". The Huffington Post Greece. נבדק ב-28 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Presidenza: Italia-Grecia: una faccia, una razza". EurActiv.It. אורכב מ-המקור ב-2016-11-26. נבדק ב-9 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://www.lindro.it/italia-grecia-europa-nellarte-una-faccia-una-razza/?pdf=134418
- ^ ""Ιταλία-Ελλάδα: Μια φάτσα, μια ράτσα"". GreekReporter.gr. אורכב מ-המקור ב-2018-08-20. נבדק ב-9 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Αποκαλύπτουν τις ομοιότητες Ελλήνων και Ιταλών με την Τέχνη". Newspaper Ethnos. נבדק ב-9 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Una faccia, una razza. La Grecia, l'Italia e la passione per l'umanità". ArtAPartOfCulture.Net. נבדק ב-9 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Benigno, Franco (2006). "Il Mediterraneo dopo Braudel". In Barcellona, Pietro; Ciaramelli, Fabio (eds.). La frontiere mediterranea: tradizioni culturali e sviluppo locale. Bari: Edizioni Dedalo. p. 47.
- ^ https://www.forbes.com/sites/kristinakillgrove/2015/07/23/dna-study-pinpoints-when-the-ancient-greeks-colonized-sicily-and-italy/
