לדלג לתוכן

יחסי זימבבואה–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי ישראלזימבבואה
ישראלישראל זימבבואהזימבבואה

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקיהיווןיווןאיטליהספרדפורטוגלטורקמניסטןאפגניסטןכוויתעיראקסוריהלבנוןקפריסיןעומאןתימןאיחוד האמירויות הערביותקטרערב הסעודיתירדןישראלמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוהאיים הקנרייםסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהחוף השנהבבורקינה פאסוליבריהסיירה לאוןגינאהסנגלגינאה ביסאוגמביהגינאה המשווניתגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהאנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגואוגנדהקניהרואנדהבורונדיטנזניהמלאווימוזמביקזמביהנמיביהבוטסואנהזימבבואהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימדגסקרראוניוןמאוריציוסקומורו
ישראל זימבבואה
שטחקילומטר רבוע)
22,072 390,757
אוכלוסייה
10,009,800 16,740,337
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901 26,538
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,940 1,585
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה
השגריר הלא-תושב של זימבבואה שבה שומבאיאוונדה (מימין) מגיש את כתב האמנתו לנשיא ישראל יצחק הרצוג, 2022

בין מדינת ישראל והרפובליקה של זימבבואה קיימים יחסים דיפלומטיים חלקיים נכון לשנת 2013, כאשר לצד הכרה הדדית של כל מדינה ברעותה, וכן שיתוף פעולה מצומצם בנושאים כלכליים, אף אחת מהמדינות לא מחזיקה בשגרירות רשמית במדינה השנייה. נכון ל-2013, תיירים מישראל המבקשים לנסוע לזימבבואה, נדרשים להוציא ויזה למדינה דרך שגרירות זימבבואה בקהיר[1].

שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת 1993[2][3], כ-13 שנים לאחר קבלת עצמאותה הרשמית של זימבבואה. עם זאת, גם בתקופה שטרם עצמאותה של זימבבואה, ישראל מכרה נשק וציוד צבאי לממשלת המיעוט הלבנה של רודזיה, וזאת במהלכה של מלחמת העצמאות של זימבבואה.

בשנת 1980, לאחר קבלת העצמאות, ממשלת זימבבואה בראשות רוברט מוגאבה תמכה בארגון לשחרור פלסטין, בראשות יאסר ערפאת, וזאת בתור תנועה לאומית מקבילה אשר אף היא נאבקת להשגת עצמאות. בהמשך, זימבבואה הכירה באופן רשמי באש"ף כגוף המייצג של בני העם הפלסטיני, וזאת בחודש מרץ 1983. אחת מהסיבות העיקריות ליחסים הטובים בין זימבבואה לאש"ף באותה התקופה, הייתה היחסים החמים ששררו בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בין ישראל ודרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, אשר הייתה מתנגדת מושבעת של זימבבואה, והטילה ספק בזכותה לעצמאות מדינית. קשרים אלו, אשר מבחינת ממשלת זימבבואה הציבו את ישראל כתומכת עקבית באויבתה הגדולה, הובילה לשורה של התבטאויות רשמיות מטעם ממשלת זימבבואה לטובת אש"ף ובגנות ישראל, וכן להשוואה בין הציונות למשטר האפרטהייד.

במהלך אוקטובר 1983, אַבֶּל מוּזוֹרֶוָוה, ראש ממשלתה לשעבר של פדרציית רודזיה-זימבבואה, אשר התקיימה טרם עצמאות זימבבואה, קיים ביקור ראשון בישראל. בעקבות הביקור, ועם חזרתו לזימבבואה, הוא דחק בנשיא רוברט מוגאבה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, והבהיר כי המדיניות הפוליטית הנוכחית של זימבבואה עלולה להוביל לפגיעה בתחומי החקלאות, התעשייה והטכנולוגיה ברודזיה, בשל אי קיום קשרים עם ישראל. עם זאת, במהלך סופה של אותה שנה מוזורואה נאסר על ידי השלטון הזימבבואי, וזאת בשל האשמה בדבר חתירה תחת המשטר בזימבבואה וניהול קשרים חשאיים עם ישראל ודרום אפריקה[4].

במהלך שנת 2001, ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ממשלת זימבבואה הביעה תמיכה רשמית בהקמתה של מדינת פלסטינית, לצד מדינת ישראל.

תמיכתה של זימבבואה בהקמת מדינה פלסטינית מתבטא בתמיכה עקבית בהחלטות אנטי-ישראליות בנושאי ירושלים, רמת הגולן, הפליטים הפלסטינים ועימותים מול רצועת עזה.

זימבבואה אינה לוקחת חלק בחרם על ישראל[5].

במהלך מרץ 2002, ישראל מכרה מספר כלי רכב אשר נועדו לפיזור הפגנות לממשלת זימבבואה[6]. בשנת 2008, משלחת סחר רשמית מזימבבואה קיימה ביקור רשמי בישראל אשר נמשך כשבוע, וזאת במטרה לבחון אפיקים חדשים לשיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות בתחומי חקלאות, תקשורת, מוצרי קוסמטיקה ואנרגיה סולארית. המשלחת אורגנה על ידי ארגון "נוצרים ידידי ישראל" בזימבבואה[7].

בפגישה שהתקיימה בתל אביב ביוני 2010, הכריזה ישראל על תמיכתה בצירופה של זימבבואה להסדר תהליך קימברלי, וציינה כי זימבבואה מסוגלת לספק כמעט רבע מסך הביקוש העולמי ליהלומים[8].

שגריר זיזמבבואה במצרים שבא שומביאוונדה מכהן כשגריר לא-תושב בישראל (נכון ל-2022).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]