תפילת האדון – הבדלי גרסאות
מ {{ברית חדשה}} |
|||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת ה[[קדיש]] ב[[יהדות]]. |
יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת ה[[קדיש]] ב[[יהדות]]. |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
|||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
גרסה מ־23:15, 25 ביולי 2017
תפילת האדון, המכונה גם תפילת אבינו שבשמים, היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים הנוצריים. היא נקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לישוע עצמו ("האדון" בפי הנוצרים), ומשום שהיא פותחת במילים "אבינו שבשמים". התפילה מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה.
התפילה מוכרת גם בכינויה הלטיני "פּאטֶר נוֹסְטֶר" (Pater Noster), על-פי שתי המילים הראשונות בנוסחה הלטיני. הנוסח הלטיני של השם "תפילת האדון" הוא Oratio Dominica. השם היווני הוא: Η Κυριακή Προσευχή (אִי קיריאָקֵה פּרוֹסֶאוּכִי; "תפילת האדון" ביוונית קוינה).
נוסח התפילה
שתי הגרסאות של התפילה מופיעות בברית החדשה בבשורה על-פי מתי[1] ובבשורה על-פי לוקאס.[2] להלן התרגום העברי לנוסחי התפילה, מתוך תרגום דליטש לברית החדשה (בסוגריים מרובעים נתונים קטעים שדליטש מצא רק בגרסאות מאוחרות של הברית החדשה. מהתרגומים הושמטו קטעים שדליטש שם בסוגריים, כיוון שלדעתו אינם אותנטיים, אף שהופיעו בכתב היד היווני שממנו תרגם):
| הנוסח בבשורה על-פי מתי | הנוסח בבשורה על-פי לוקס |
| לכן כה תתפללו: אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך ייעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ. את לחם חוקנו תן לנו היום, ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחיבנו. ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם תחלצנו מן הרע [כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן]. | ויאמר אליהם כי תתפּללו אמרו: אבינו, יתקדש שמך, תבוא מלכותך. את לחם חוקנו תן לנו יום-יום, ומחל נא על חטאתנו כי מוחלים גם אנחנו לכל החייב לנו. ואל תביאנו לידי ניסיון (כי אם-הצילנו מן-הרע). |
על-פי הברית החדשה, ישוע הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות: ”ואתה כי תתפלל, בוא בחדרך וסגור דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר” (מתי, ו', 6, בתרגום דליטש). לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות תוכנה של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על-פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.
יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת הקדיש ביהדות.
