קונסטנס
 | |||||||
| לידה |
320 איטליה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
18 בינואר 350 (בגיל 30 בערך) Elne, גאליה | ||||||
| מדינה |
רומא העתיקה, האימפריה הביזנטית | ||||||
| מקום קבורה |
Mausoleum of Centcelles | ||||||
| בן או בת זוג |
Olympias of Armenia | ||||||
| השושלת הקונסטנטינית | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
קונסטנס ידוע גם כ"קונסטנס הראשון" ובשמו המלא פלביוס יוליוס קונסטנס אוגוסטוס (Flavius Julius Constans Augustus) היה שליט רומא (אנ'), ונשא בתואר אוגוסטוס משנת 337 עד לשנת 350. הוא היה חלק משושלת הקיסר קונסטנטינוס, הגדול ושלט באימפריה הרומית ביחד עם אחיו קונסטנטיוס השני וקונסטנטינוס השני. השלטון המשותף לא האריך ימים, סכסוך בין קונסטנס לקונסטנטינוס השני הסתיים בניצחונו של קונסטנס, שביסס את שלטונו בחלק המערבי של האימפריה, אך אכזריותו וקוצר רוחו קוממו עליו את הלגיונות, שהכתירו אוגוסטוס חדש והרגו את קונסטנס.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונסטנס נולד באיטליה בשנת 320. בנו השלישי והצעיר של הקיסר קונסטנטינוס הגדול ואשתו פאוסטינה. בשנת 333 קיבל קונסטנס את התואר קיסר מאביו. עם מותו של קונסטנטינוס התחולל מאבק איתנים על הירושה ובעיקר על השלטון בין צאצאי הקיסר.
עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהמקורות של התקופה לא מצביעים על היוזם של מרחץ הדמים כאין ספק כי הוא (ואחיו בניו של קונסטנטינוס הגדול) היו המנצחים והמרוויחים הגדולים מתוצאותיו. אין ספק כי קונסטנטיוס השני היה מעורב בעקיפין או ישירות בטיהור במטרה להסיר איומים פוטנציאליים על שלטונו. בטבח נרצחו שניים מדודיו ו 6 מבני דודיו ובהם חניבליאנוס (Hannibalianus) גיסו של קונסטנס מנישואים לאחותו קונסטנטינה ובסופו נותרו בחיים 3 האחים ו3 מבני דודיו קונסטנטיוס גאלוס (Constantius Gallus), יוליאנוס הכופר ונפוטיאנוס (Nepotianus). ככל הנראה גילם הצעיר של הניצולים ומעמדם השולי בהיררכית הכוח הרומאית מנעו את הצורך להוציאם להורג.[1]
מינוי לאוגוסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
משהתגבשה אחיזתם בשלטון קונסטנס ואחיו נפגשו בעיר סירמיום זמן קצר לאחר מכן וסיכמו על חלוקת שטחי האימפריה ביניהם. קונסטנטיוס קיבל את הפרובינציות המזרחיות ובהן תרקיה, סוריה ומצרים וקבע את מושבו בקונסטנטינופול. קונסטנטינוס השני קיבל את השליטה על בריטניה וגאליה היספניה והיה עוצר לקונסטנס שרשמית שלט על איטליה אפריקה איליריקום פאנוניה ומקדוניה.
מאבק וניצחון על קונסטנטינוס השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות החלוקה הברורה של השלטון ולמרות הכוח היחסי שניתן לקונסטנטינוס השני הוא לא הסתפק בנכסים שבידיו, הוא ראה עצמו כשליט הבכיר בשלישייה ופעל לדחוק את רגליו של קונסטנס. בשנת 340 יצא צבא בפיקודו של קונסטנטינוס השני ופלש מגאליה אל צפון איטליה במטרה לתפוס את השלטון על איטליה ואפריקה. הצבאות של האחים נפגשו בסמוך לעיר אקוויליה, צבאו של קונסטנטינוס השני נכנס למארב ורובו הושמד, קונסטנטינוס עצמו נהרג וגופתו הושלכה לנהר. קונסטנס ניצל את ההזדמנות ובמהלך מהיר וללא התנגדות נטל את השלטון על כל האימפריה המערבית. כאשר הסופר הרומאי ליבאניוס רצה לכתוב שיר הלל לקיסרים לבית קונסטנטינוס הוא התקשה למצוא זכר לקונסטנטינוס השני ברשומות הרשמיות, כאילו מעולם לא היה קיים וזכרו נמחה כמעט לחלוטין.[2]
קונסטנס קבע את מושבו בעיר טריר וממנה ערך מסעות מלחמה כנגד פולשים גרמאניים מעבר לריין. היסטוריונים רומאיים מתארים את קונסטנס כאימת אלמאניים ומאדירים את שמו כמי שפלש לבריטניה אך ייתכן ויש הגזמה בתיאורים אלו, ההיסטוריה מתעדת קרב מכריע מול הפרנקים ופשיטה מינורית אל בריטניה שלא השיגה תוצאות טריטוריאליות או אחרות.
נפילתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונסטנס החל לאבד את אחיזתו בגאליה - מרכז שלטונו, משהחלו התושבים להתמרמר על העול הכלכלי של המערכות הצבאיות השונות ומשהחלו הלגיונות לגלות סימני אי שקט כנגד המשמעת הצבאית הנוקשה והמאמץ שנדרש על מנת לשמור על ביטחון גבולות הפרובינציה. שני התהליכים אלו הם שבסיכומו של דבר הביאו לנפילתו של קונסטנס. ההיסטוריונים הרומאיים בני התקופה מתארים באופן סכימתי למדי את קונסטנס כמי שהקיף עצמו בחברה רעה ולא שמע לעצות טובות. ההיסטוריונים הרומאיים ממשיכים ומתארים את אחרית ימיו של קונסטנס כמי שהתמסר לחיי שחיתות ופריצות. על פי מקורות אלו שמר קונסטנס לעצמו "הרמון" של שבויים ברבריים שנועדו לספק את תאבונו המיני. המחקר המודרני מטיל ספק בטענות אלו.[3] הסיבות המדויקות לנפילתו מעורפלות אך ברור כי הוא הצליח לעורר כנגדו את מפקדי הצבא בפרובינציה שהיו ברובם חייבים לו חוב של כבוד כמי שהעלה אותם לדרגתם הבכירה והצליח לעורר כנגדו את ראשי הפקידות האזרחית של הפרובינציה.
בינואר 350, בעוד קונסטנס נמצא מחוץ לארמון, התאחדו המורדים תחת הנהגת מפקד הצבא מגניניטיוס (Magnentius) שבמהלך סעודה משותפת הופיע לבוש בבגדי ארגמן והכריז על עצמו כאוגוסטוס. שאר מפקדי הלגיונות ומושלי המחוזות הכירו במורד כשליט בלעדי. היקף המרידה הותיר את קונסטנס ללא תומכים כלל והוא נמלט על נפשו מלווה בבני משפחתו. הוא מצא את מותו בחודש פברואר 350 בהגיעו לעיר המבצר אלנה (Elne) שנקראה על שם סבתו הלנה הקדושה.
עם מותו נקרעה האימפריה המזרחית משליטת שושלת קונסטנטינוס. השליט שנותר משושלת זו קונסטנטיוס השני הייתה כבול במאבק במזרח מול האימפריה הסאסאנית ונזקק לזמן רב ומשאבים מרובים על מנת לדכא את המרד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
- The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קונסטנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונסטנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 2-4
- ^ Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 5
- ^ The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 10
