אום אל-קנאטר
| אֻם אל-קַנַאטִר | |
| ام القناطر | |
|
שרידי בית הכנסת העתיק |
|
| מחוז | מחוז הצפון (ישראל) מחוז קוניטרה (סוריה) |
| נפה | נפת גולן (ישראל) נפת פיק (סוריה) |
| שפה | ערבית |
| דת | אסלאם |
| סיבת עזיבה | מלחמת ששת הימים |
| תאריך עזיבה | 1967 |
אֻם אל-קַנַאטִר (בערבית: ام القناطر) שמשמעותו אם הקשתות, על שם שלישיית הקשתות מעל המעיין (שרק אחת מהן נותרה שלמה) הוא כפר קדום על הגדה המזרחית של ואדי א-שביב, יובל של נחל סמך, כשני ק"מ מדרום מערב לקיבוץ נטור ברמת הגולן. בתקופת המשנה והתלמוד שכן במקום כפר יהודי. עד מלחמת ששת הימים שכן על חורבות הכפר הקדום כפר סורי. החורבות התגלו על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1885, באותה עת לא היה במקום כל יישוב.
תוכן עניינים |
תולדות המקום [עריכה]
בעבר שכן במקום כפר יהודי. שמו הקדום של הכפר לא ידוע. הייתה סברה כי "קנאטר" הוא שיבוש של השם מ'קמטרא' - יישוב הנזכר בתלמוד. מסופר על האמורא, שמעון קמטריא, שחי במאה ה-3. סוקניק הציע זיהוי אחר, לפי אחד מחכמי טבריה, מנחם די לוזאנו, מהמאה ה-16, הכותב בספרו "המעריך" : "קנטור - שם מקום מעבר לים טבריה עד היום". לפי יהוסף שוורץ "קנטיר הוא שם של מקום מעבר לים טבריא". לורנס אוליפנט סייר במקום בשנת 1885 ביחד עם גוטליב שומכר. הוא מתאר את ביקורו בספרו "חיפה - כתבות מארץ ישראל", במקום היו גלי חורבות מתוכם ששה עמודים שגובהם עשר עד שתים עשר רגל, על פי כתביו הוא זיהה מידית שמדובר בשרידי בית כנסת עתיק שנבנה במאה ה-1 או ה-2.[1] צבי אילן מעלה את ההשערה שזו אחת מתשע עיירות היהודית שבתחום סוסיתא שלא זוהו, אולי "עין השער" - בשל קשתות המעיין הנדמות כשער.
במרכז הכפר השתמרה היטב דופן מבנה בית כנסת גדול שבנייתו מרשימה מהמפוארים והחשובים שנמצאו בארץ ישראל, בתקופת המשנה והתלמוד בחפירות שנערכו במקום התגלו בריכות ששימשו ככל הנראה ל"מתקן תעשייתי" של הלבנת פשתן. סבורים כי הייצור התעשייתי, עליו הייתה פרנסת תושבי המקום, הוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית.
בית הכנסת העתיק קשתות רחבעם [עריכה]
| ערך מורחב – בית הכנסת קשתות רחבעם |
בית הכנסת קשתות רחבעם הוא בית כנסת עתיק מתקופת המשנה והתלמוד והוא מהמפוארים והחשובים מתקופה זו שנמצאו בארץ ישראל. בית הכנסת נקרא "קשתות רחבעם" על שם רחבעם זאבי.[2][3] דופן בית כנסת השתמרה היטב ויתר בית הכנסת משוחזר על ידי יהושע (ישו) דריי מ"המרכז לשחזור טכנולוגיה עתיקה".
בדצמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל מיזם לשיקום בית הכנסת במקום ושחזורו, הסדרת כביש הגישה לאתר ופיתוח סביבתי בסך 14.2 מיליון ש"ח. המיזם נעשה במסגרת "פרויקט שיקום אתרי מורשת" של ממשלת ישראל.[4] . בחודש יוני 2012 החלו במקום עבודות תשתית לקראת השמת מרכז מבקרים שיפתח במקום. מרכז המבקרים יעמוד ברשות מועצה אזורית גולן. מספר ימים לאחר שהחלו בעבודות הגיע למקום שמעון פרס .בעת ביקורו הביע הנשיא את התפעלותו מתהליך השחזור הטכנולוגי של המקום. נכון ליולי 2012 עומדת על תילה הקומה הראשונה מתוך שתיים של בית הכנסת ובתוכה ארון קודש 6 מטרים גובהו. שחזור המבנה נמשך.
הכפר [עריכה]
הכפר אום אל-קנאטר שוכן על מדרגת סלע, כ-30 מטר מתחת לקצה המצוק העליון, על הגדה המזרחית של ואדי א-שביב, כ-2 ק"מ מדרום מערב לקיבוץ נטור. בתי הכפר הסורי בנויים על חורבות יישוב קדום, כמה מאות מטרים מצפון למעיין. שרידי הכפר הקדום משתרעים על שטח של כשלושים דונם.במרכז הכפר שרידי בית הכנסת הנזכר לעיל.
עין הקשתות [עריכה]
מקור שמו הערבי של המקום, אום אל קאנטיר, שפירושו "אם הקשתות", הוא כנראה במבנה מעיין מונומנטלי, "בית קשתות", כ-200 מטר מדרום לחורבות בית הכנסת, שהיה בנוי על המעיין. באביב 2004, במסגרת עבודות שימור ופיתוח, נחשף מכלול המעיין בשלמותו במקום נמצאו ברכות ואגנים מטויחים, מכתשי אבן וצינורות חרס המשמשים להובלת מים ממקום למקום. החופרים אשר מצאו את הממצאים הסיקו כי כל הנראה המקום שימש למפעל תעשייתי להלבנת פשתן. לצורך הלבנת הפשתן השרו את הסיבים של צמח הפשתן בברכות ובהן גיר או קירטון שהובאו ממורדות הגולן. ייתכן שבמפעל התעשייתי המשגשג מסתתרת התשובה ליכולת הכלכלית של תושבי הכפר לבנות את בית הכנסת המפואר שנמצא במקום. כיום ניתן עדיין להבחין בקשת המזרחית מעל הנביעה. וכמו כן, בשרידי הקשתות השנייה השלישית שככל הניראה נפלו ברעידת האדמה של שנת 749, המכונה גם רעש שביעית. בשנות השלושים היה עץ אלון ענק, עתיק יומין, נטוע לפני המעיין.[5].
גלריית תמונות [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- מסלול טיול מפורט לעין קשתות
הערות שוליים [עריכה]
- ^ לורנס אוליפנט, "גילויה של אם אלקנאטר", חיפה - כתבות מארץ-ישראל 1985-1982, הוצאת יד בן צבי עמ' 174-172
- ^ מאום אל קנטיר ל"קשתות רחבעם", 29 במאי 2008
- ^ אום אל קנאטר בבית יגאל אלון
- ^ תוכנית מורשת בפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה
- ^ מקור: צבי אילן- ארץ הגולן.