האיחוד הלאומי

האיחוד הלאומי
אפיון	איחוד מפלגות ימין
אידיאולוגיות	ארץ ישראל השלמה
כנסות	חמש עשרה (1999) עד היום
ממשלות	29, 30
אותיות	יט (הבחירות לכנסת ה-15) ל (הבחירות לכנסת ה-16) ט (הבחירות לכנסת ה-18)
מנהיגים	בני בגין, רחבעם זאבי, אביגדור ליברמן, בני אלון וכיום יעקב כץ (כצל'ה)
מספר מנדטים נוכחי	4
שיא כוחה	7 מנדטים (הכנסת ה-16)
נוצרה מתוך	מולדת, תקומה, חרות* ובהמשך ישראל ביתנו* וציונות דתית לאומית מתחדשת (אח"י)*, אחר כך הצטרפו התקווה - מפלגה ציונית לאומית וארץ ישראל שלנו *פרשו בהמשך מהאיחוד הלאומי
התמזגה לתוך	רשימת האיחוד הלאומי והמפד"ל, הבית היהודי ואחר כך התפצלה מחדש, כיום מתמודדת עצמאית
http://www.leumi.org.il/

האיחוד הלאומי היא רשימה וסיעה משותפת של מפלגות ימין ישראליות.

הסיעה התמודדה לראשונה בבחירות 1999 וכללה את מולדת, חרות ותקומה. במהלך הכנסת ה-15 פרשה חרות מהסיעה, ואילו המפלגות הנותרות חברו לישראל ביתנו בסיעה חדשה שנקראה איחוד לאומי-ישראל ביתנו. בבחירות 2003 כללה רשימת האיחוד הלאומי את ישראל ביתנו, מולדת ותקומה. ב-2005 עזבה אותה ישראל ביתנו ואילו סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת (שנקראה בהמשך אח"י) של פורשי מפד"ל נוספים הצטרפה. בבחירות 2006 התמודד האיחוד הלאומי ברשימה משותפת עם המפד"ל.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה התאחדו מולדת ותקומה עם המפד"ל לקראת יצירת מפלגה חדשה - הבית היהודי, שאמורה הייתה להחליף מפלגות אלו, אך ערב חתימת הרשימות פרשו חברי הכנסת של "האיחוד הלאומי" ממפלגת "הבית היהודי". מפלגת אח"י הצטרפה לליכוד, תקומה ומולדת נשארו בשם "האיחוד הלאומי", ואליהן הצטרפו מפלגת התקווה שבראשה אריה אלדד שהתמודד קודם לכן מטעם מולדת, ומפלגת ארץ ישראל שלנו, ממשיכתה של חזית יהודית לאומית. בראש הרשימה הוצב יעקב כץ (כצל'ה), שקודם לפרישת אח"י היה מתומכיה.

אידאולוגיה

המישור המדיני-ביטחוני

האיחוד הלאומי ממוקמת ימינה מהמפד"ל אך שמאלה מחירות וכ"ך.

האיחוד הלאומי היא מפלגה ימנית, שתומכת בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל השלמה (ובפרט בהתנחלויות) ובמדיניות תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני. המפלגה תומכת בפעולות צבאיות כנגד הטרור, דוגמת מבצע חומת מגן והסיכולים הממוקדים ואף דרשה להגבירם. היא תומכת גם בעונשים קשים לפעילי טרור: "כל גורם עוין שיפעיל טרור או יסייע לטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה, יגורש לאלתר מתחומי ארץ-ישראל, תהא דתו ואזרחותו אשר תהא." בפרט, מתנגדת המפלגה למה שהיא תפשה כנסיונות של מי שהוגדרו על ידה כשמאל הקיצוני (הגדרה הכוללת גם את "שלום עכשיו" ו"מרצ" וכל מה שנמצא שמאלה מהן) לכבול את ידיה של ישראל במאבק כנגד הטרור, להסית את דעת הקהל העולמית נגדה וליצור פרובוקציות שמטרתן להכפיש את צה"ל והמתנחלים. דוברי המפלגה הרבו לגנות התבטאויות שנויות במחלוקות של ח"כים ופעילי שמאל בולטים.

המפלגה התנגדה להקמת מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן וקראה לפירוק הרשות הפלסטינית, שנהפכה, לדבריה, לחממת טרור. המפלגה הציעה 3 פתרונות לבעיה הפלסטינית:

1. המתווה האזורי לשלום של בני אלון: הפלסטינים יקבלו אזרחות ירדנית ויצביעו לפרלמנט של הממלכה ההאשמית. שטחי יהודה ושומרון יסופחו לישראל והפליטים הפלסטינים ישוקמו בארצות ערב.
2. טרנספר בהסכמה לערביי יהודה ושומרון ושיקום הפליטים הפלסטינים במדינות ערב. את דגל הטרנספר באיחוד נושאת מפלגת מולדת.
3. הצעתו של אביגדור ליברמן: אוטונומיות מקומיות לתושבי הערים הפלסטיניות, בכפוף לשליטה ביטחונית ישראלית.

במישור יחסי החוץ תומך האיחוד הלאומי ביצירת ברית עם מדינות שונות בעולם וחיזוקה על בסיס המלחמה בטרור, בייחוד הטרור מצד האסלאם הפונדמנטליסטי. האיחוד טען שיש לפתח קשרים עם מדינות נוספות פרט לארצות הברית, על מנת שישראל לא תהפך לתלויה בה.

צביון המדינה

התנועה דגלה בביצור זהותה היהודית-ציונית של מדינת ישראל וקראה לנקוט באמצעים קשים כנגד תנועות ואנשים החותרים תחת קיומה של המדינה או מתנגדים לאופיה היהודי-ציוני-דמוקרטי. כדי לשמור על רוב יהודי וביצור האופי היהודי באוכלוסייה דגל האיחוד הלאומי בעידוד עליה, חיזוק הקשר עם יהודי התפוצות, הגברת החינוך היהודי (לרבות גיור) בקרב עולים חדשים וסיוע בקליטת העולים.

מיעוטים: לפי תפיסת האיחוד הלאומי: "כל אזרח במדינת ישראל חייב לקבל את העיקרון של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית. כל אזרח במדינת ישראל חייב להצהיר נאמנות לדגל הכחול- לבן, להמנון ה"תקווה" ולחוקיה של מדינת ישראל". במקביל, יש לשלול את האזרחות הישראלית מכל אלו המעורבים בפיגועי טרור, ומזדהים עם ארגוני טרור הפועלים נגד המדינה. בפרט, יש להוציא אל מחוץ לחוק את התנועות הפועלות נגד המדינה וערכיה, כדוגמת התנועה האיסלמית.

לפי עמדת המפלגה, היחס לבני מיעוטים יהיה שוויוני בנושא הזכויות האישיות, כל עוד ישמרו נאמנות למדינה וימלאו את חובותיהם. המפלגה מציעה לחייב בני מיעוטים שלא ישרתו בצה"ל בשירות לאומי (שנושא אופי חברתי) במקום זאת. בעוד היחס בפועל כלפי ערביי ישראל הוא חשדני ועוין, היחס של האיחוד לדרוזים חיובי יותר. לשיטתם, העדה הדרוזית היא חלק אינטגרלי של מדינת ישראל ונאמנה לה. לכן יש לשפר את מעמדם ומצבם הכלכלי-חברתי של הדרוזים ולהשוות רמת החיים והתשתיות של הדרוזים לאלה של המגזר היהודי.

בנושא דת ומדינה, לא הייתה לאיחוד עמדה מוצהרת וזאת עקב הרכבו שכלל את המפלגה הדתית תקומה מצד אחד ואת מפלגת ישראל ביתנו החילונית מצד שני. למרות זאת הוסכם שבנושאי דת ומדינה יש לשמור על צביונה היהודי של ישראל וזאת בעיקר על ידי חיזוק החינוך על מורשת ישראל והערכים היהודיים. האיחוד התנגד לכפייה דתית וסבר שגם על החרדים לתרום למדינה במסגרת שירות צבאי/לאומי חובה. האיחוד תומך בעידוד יצירת מסגרות המשלבות שירות צבאי/לאומי ולימודי תורה (כגון ישיבות הסדר והנח"ל החרדי). כמו כן, אחד הדגלים המרכזיים של הרשימה המשותפת, היה חיזוק החינוך היהודי ושמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל, עם דגש על חיזוק מוסדות הציונות הדתית והגופים התורניים.

התיישבות

מפלגת האיחוד הלאומי דוגלת בחיזוק ההתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל השלמה, כאשר דגש מיוחד הושם על חיזוק ההתיישבות היהודית בירושלים (משני צידי הקו הירוק) כבירת ישראל והעם היהודי לנצח. בין השאר דרשה התנועה את העברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים והריסתם של בתים ערביים שנבנו בניגוד לחוק.

האיחוד הלאומי תומך גם בחיזוק ההתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון (ועד לביצוע תוכנית ההתנתקות, לה התנגדה, גם בשטחי רצועת עזה). האיחוד קרא לסיפוח היישובים הישראלים ביש"ע והחלה מלאה של החוק והריבונות הישראלית עליהם. האיחוד תמך בהפיכת המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון באריאל לאוניברסיטה.

בנוסף, תומך האיחוד בפיתוח הפריפריה, בדגש על רמת הגולן, הנגב והגליל. חיזוק ההתיישבות בשטחים אלה באמצעות פיתוח מקומות תעסוקה; העברת תשתיות צבאיות, חקלאיות ותעשייתיות; בניית תשתיות תחבורה וגישה מהירה לפריפריה; ניצול אוצרות טבע; עידוד התיירות ומאבק בגנבי הקרקעות בנגב ובגליל. כמו כן תומך האיחוד הלאומי בהקמת אוניברסיטה בגליל.

האיחוד התנגד לכל ויתור על כל שטח שהוא מרמת הגולן ותבע שבמסגרת כל הסכם עתידי (ובפרט עם סוריה), על רמת הגולן להישאר כולה בידי ריבונות ישראלית דה פקטו ודה יורה.

בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות שם האיחוד הלאומי דגש על שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון וסיוע לקהילות שפונו. האיחוד טען שהמפונים נזנחו והופקרו על ידי הממשלה ומנהלת סל"ע תוך התעלמות של ארגוני זכויות אדם והתקשורת ממצוקתם הקשה של המפונים.

המישור החברתי-כלכלי

במישור הכלכלי תומכת המפלגה בכלכלה ליברלית, רפורמות להקטנת הבירוקרטיה במשק ובמיזמים לאומיים לפיתוחו. המפלגה מאמינה שהרפורמות המבניות שהציעה יגרמו לשיפור המצב הכלכלי בישראל ולצמיחה במשק. בנוסף לרפורמות בנוגע למיזמים לאומיים והסדרת השלטון המקומי, האיחוד שם דגש על פיתוח ענף התיירות הן כמנוף כלכלי והן כ"כלי להגברת האהבה למולדת ולהבנה הבינלאומית לצרכיה של מדינת ישראל".

בתחום החינוך דוגלת המפלגה בטיפוח מערכת חינוך טובה הנגישה לכל, בדגש על שיפור הוראת המדעים וחינוך לערכים יהודיים וציוניים. לשם כך הציעה המפלגה לקלוט מורים למדעים מקרב עולי חבר העמים המשכילים וממפוטרי ההיי-טק, בעלי ידע בתחומי מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. היא קוראת לשים דגש מיוחד על עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה, בהן יינתנו תמריצים מיוחדים כדי להביא את מיטב המורים. בנוסף, דוגלת המפלגה בטיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת, וזאת במקביל להקניית מושגי יסוד וערכים כלליים ואוניברסליים.

למרות עמדתה הליברלית יחסית בנושאי כלכלה, האיחוד מאמין שעל המדינה לדאוג לחלשים, להילחם בעוני ולשפר את רמת החיים של האוכלוסייה. לשם כך, מציעה המפלגה מדיניות חברה ורווחה הכוללת:

• סיוע בדיור. רפורמה במערכת המשכנתאות.
• צמצום ההטבות למי שיכול למצוא עבודה ולפרנס את עצמו. מתן ביטחון כלכלי בסיסי על ידי המדינה לאלה שלא יכולים לפרנס את עצמם.
• הבטחת השירותים החברתיים החיוניים (כגון בריאות) זמינים עבור האוכלוסיות החלשות ובמחירים מוזלים.
• תשלומי הבטחת הכנסה, דמי נכות ודמי אבטלה יינתנו בתנאים שיהוו תמריץ לאלה היוצאים לשוק העבודה ולפרנסה עצמית.
• שיקום השכונות, עם העדפה מתקנת לשיפור רמת החיים בשכונות מצוקה.
• הקמת מסגרות סיוע ותמיכה לשכבות החלשות, למשפחות חד-הוריות, לנפגעי אלימות במשפחה, לנוער במצוקה וכו'.
• הבטחת נגישות (במבני ציבור ותשתיות שונות) לבעלי מוגבלויות ונכים.
• הבטחת תנאים סוציאליים וזכויות העובדים. חקיקת חוק פנסיה ממלכתי. רפורמה בשירות התעסוקה.
• מלחמה באלימות בקרב המשפחה והנוער.
• חקיקת עונש מינימום של מאסר לאלה המפעילים אלימות כנגד חסרי ישע.
• צמצום העסקת העובדים הזרים.
• צמצום הפערים החברתיים.
• סיוע לחיילים משוחררים.
• שיפור תשתית התחבורה והגברת הבטיחות בדרכים.

היסטוריה

סמליל המפלגה בבחירות 1999

האיחוד הלאומי הוקם ב-1999 כאיחוד של מולדת, עם תקומה וחירות, שהוקמו בעקבות הסכם ואי. האיחוד ביקש להשיג סיעה משמעותית בכנסת שתמנע מהליכוד ויתורים על שטחים מארץ ישראל, אך כשלה בכך וזכתה ב-4 מנדטים בלבד בבחירות לכנסת ה-15. בעקבות זאת, מיד לאחר הבחירות, פרשו מהכנסת זאב בנימין בגין באומרו שהוא נותר מנהיג ללא ציבור וחנן פורת שפינה מקום לצבי הנדל. בשנת 2000 פרשה חרות מהאיחוד, על רקע מתחים אישיים בין מיכאל קליינר ושאר חברי הכנסת באיחוד. לעומת זאת, האיחוד הלאומי הגיעה לשיתוף פעולה עם מפלגת ישראל ביתנו, בראשות אביגדור ליברמן, והם פעלו יחד במסגרת סיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו, כאופוזיציה לממשלת אהוד ברק.

לאחר ניצחון אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001, נכנסו ליברמן וזאבי לממשלה כשרי התשתיות והתיירות. יום לפני רצח השר זאבי, החליטו השניים לפרוש מהממשלה במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים.ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי בידי מחבל פלסטיני במלון הייאט במזרח ירושלים, ואביגדור ליברמן החליף אותו כמנהיג האיחוד הלאומי. את מקומו של זאבי במולדת ובמשרד התיירות תפס הרב בנימין אלון, אחרי שגבר בבחירות פנימיות על פלמח זאבי, בנו של רחבעם זאבי. בעקבות רצח השר זאבי נדחתה פרישת האיחוד הלאומי מהקואליציה, אך בסופו של דבר עברה האיחוד הלאומי לאופוזיציה וביקרה בחריפות את מדיניות ההבלגה, שנקטה הממשלה עד מרץ 2002.

בבחירות בשנת 2003 התמודדה הרשימה המאוחדת תחת השם "מפלגת האיחוד-הלאומי" וזכתה ב-7 מנדטים בלבד, ירידה במנדט לעומת תוצאות הבחירות הקודמות כשרצו בנפרד. האיחוד הלאומי הצטרפה לקואליציה עם הליכוד, המפד"ל ושינוי וליברמן ואלון הצטרפו לממשלת שרון השנייה, כאשר אלון נשאר בתפקידו (שר התיירות) וליברמן התמנה לתפקיד שר התחבורה. בחודש יולי פיטר ראש-הממשלה שרון את השרים ליברמן ואלון בשל התנגדותם לתוכנית ההתנתקות וכוונתם להצביע נגדה. השר אלון סירב לקבל את פיטוריו ולבסוף הוגש לו מכתב הפיטורין בישיבת הממשלה. בעקבות הפיטורין, פרשה מפלגת האיחוד הלאומי מהקואליציה. כמו כן, פרש ח"כ מיכאל נודלמן (ישראל ביתנו) מהסיעה, עקב תמיכתו בהתנתקות, בניגוד לעמדת הסיעה. במקביל עזבו השר אפי איתם וסגן השר הרב יצחק לוי את המפד"ל במחאה על שהמפד"ל המשיכה לשבת בממשלה לאחר אישור תוכנית ההתנתקות, והקימו את מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת.

הרכב האיחוד הלאומי בסוף הכנסת ה-16, מימין לשמאל: אפי איתם, אורי אריאל, פרופ' אריה אלדד, הרב יצחק לוי, צבי הנדל, בנימין אלון.

בסוף 2004 הודיעה מפלגת "ישראל ביתנו" שבבחירות הבאות היא תרוץ בנפרד. מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת, לעומת זאת, הצטרפה לאיחוד הלאומי ורשימתה לבחירות לכנסת ה-17 כללה בששת המקומות הראשונים שני נציגים מכל אחת ממרכיביה מולדת, ציונות דתית לאומית מתחדשת ותקומה. אולם לאחר לחצים מצד רבנים ותנועות ציבוריות של פעילי ימין הוסכם ב-9 בפברואר 2006 על רשימה משותפת של האיחוד הלאומי והמפד"ל בה הוצבו ששת נציגי האיחוד הלאומי בתשעת המקומות הראשונים. הרב מרדכי אלון סירב לבקשה שהופנתה אליו לעמוד ברשימה מאוחדת של שתי המפלגות. האיחוד המיוחל בין המפלגות לא עמד בציפיות וזכתה בתשעה מנדטים בלבד, מהם שישה לנציגי האיחוד הלאומי. ישראל ביתנו לעומת זאת, זכתה להצלחה גדולה בהתמודדותה העצמאית והשיגה 11 מנדטים.

עוד לפני הבחירות, ב-1 בפברואר 2006 הגיעו חברי הכנסת של האיחוד הלאומי (אפי איתם, הרב בנימין אלון, פרופ' אריה אלדד ואורי אריאל) אל המאחז עמונה, על מנת למנוע את הריסתו על ידי כוחות המשטרה. במקום פרצו עימותים אלימים בין המתנחלים למשטרה במהלכם גם איתם ואלדד נפצעו לאחר שהוכו על ידי השוטרים ופונו לאשפוז. בעקבות האירועים הקשים הוציא האיחוד הלאומי הודעת גינוי ומחאה חריפה תחת הכותרת "במקום בו מכים ח"כים - נגמרת הדמוקרטיה" ותבע להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מה שלטענתם התפרש כאלימות המשטרה בעמונה.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2008) החליטו המפלגות החברות בסיעת איחוד לאומי-מפד"ל (תקומה, מולדת ומפד"ל) על הקמת מסגרת חדשה ומשותפת שלימים נקראה הבית היהודי - מפלגת ציונות דתית ימנית שמתמקדת בנושאי ערכים וחינוך ופחות בנושא ארץ ישראל השלמה^{[דרוש מקור]}. לאיחוד לא היו שותפים הח"כים אפי איתם ואליהו גבאי שהצטרפו לליכוד, ואריה אלדד, שפרש על מנת לעמוד בראש התקווה - מפלגה ציונית לאומית - מפלגת ימין בעל אופי חילוני. מלאכת הכנת הרשימה הופקדה בידי ועדה ציבורית עצמאית.

לאחר פרסום הרשימה לכנסת ובעקבות הרגשתם שהם נדחקים מהשפעה ממשית על המפלגה המשותפת, פרשו חברי מפלגת מולדת ומפלגת תקומה מהאיחוד והקימו רשימה משותפת עם מפלגת התקווה ומפלגת ארץ ישראל שלנו של הרב שלום דב וולפא (מפלגת ימין דתית חדשה, אליה הצטרפה עוד קודם חזית יהודית לאומית שבראשות ברוך מרזל). בראש הרשימה הוצב יעקב כץ (כצל'ה), מראשי המתנחלים והמנכ"ל של ערוץ 7. אחריו הוצבו חברי הכנסת אורי אריאל ופרופ' אריה אלדד, ורביעי הוצב הרב ד"ר מיכאל בן ארי [1]. בכנסת התפצלה הסיעה ("הבית היהודי מיסודם של המפד"ל והאיחוד הלאומי") ב-25 בדצמבר, כשהיא מתפצלת לסיעות "מולדת - האיחוד הלאומי", "הבית היהודי מיסודם של המפד”ל" (שכללה גם את שני הח"כים של תקומה) ו"אח”י - ארץ חברה יהדות" (שהתמודדה בבחירות יחד עם הליכוד).

בבחירות לכנסת השמונה עשרה זכתה הרשימה ב-4 מנדטים, אחד יותר מהבית היהודי.

ההנהגה הצעירה באיחוד הלאומי

לוגו ההנהגה הצעירה באיחוד הלאומי

"ההנהגה הצעירה באיחוד הלאומי" היא גוף פוליטי של צעירי המפלגה.

מטרותיה המוצהרות של ההנהגה הצעירה הן לבסס את מעמדו ואחיזתו של עם ישראל בכל רחבי ארץ ישראל, להעמיק את תחושת השייכות של עם ישראל לארץ, ולחזק את מעורבותו של הנוער היהודי הישראלי בקידום נושאים אלה. בדומה לנציגי המפלגה בכנסת, גם חברי ההנהגה הצעירה מתייעצים עם רבנים דתיים-לאומיים.

ההנהגה הצעירה הוקמת בשנת ה'תשס"ו (2006), וכדי להגביר לשיטתה את הזהות היהודית החלה ליזום סדרת אירועים הקשורים לחגים השונים כגון חנוכה ופורים. בעקבות הפעילות הוחלט בשלהי 2007 להקים גרעין תורני ומדרשת טיולים והיסטוריה בירושלים. בנוסף לכך הוקם כולל, ובשנת 2008 הוקמה ישיבת "מה יפו פעמייך" המונה 40 תלמידים. בתשעה באב ה'תשס"ח אירגנה ההנהגה הצעירה עצרת תפילה בקבר רחל. תוך כדי הצום החלו הפעילים לצעוד לכיוון הקבר, ודרשו מממשלת ישראל לאשר הליכה ברגל אל הקבר. שלושה שבועות לאחר מכן נעתרה לכך המדינה באופן חלקי. בשנת 2010 חברו פעילי ההנהגה הצעירה לנוער מרצ לצורך מאבק משותף נגד ייקור לימודי הנהיגה.

כמו כן, חברי ההנהגה פועלים על מנת לחזק נוכחות היהודית בערים מעורבות, כשעיקר הפעילות מתבצעת בנצרת עילית ובערד. בשנת 2009 הוקם צוות לפתרון בעיות של הציבור מול מוסדות ציבור, והוא משמש גם כאפיק להעברת מכתבים לנציגי המפלגה בכנסת. באותה שנה נוסד גם פרויקט החסד- צוות, שמטרתו לגייס מספר רב ככל האפשר של מתנדבים לפעילויות חסד בכל הארץ.

ההנהגה הצעירה מפעילה גם פרויקט למנהיגות קהילתית בשם "גרעין עמיחי", על שם סגן עמיחי מרחביה שנפל בקרב בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה. מטרת הפרויקט היא להקים גרעינים תורניים באזורי הפריפריה.

בשנת ה'תש"ע (2010), החלה ההנהגה בשיתוף פעולה עם נוער מרצ כדי להוזיל את מחירי לימודי הנהיגה בישראל

נציגי הרשימה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות בהן פעלה

אביגדור ליברמן. יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, המפלגה הגדולה ברשימת האיחוד בכנסת ה-15 וה-16.

כרזה של "האיחוד הלאומי-מפד"ל" לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

הכנסת ה-15 (1999)
4 מנדטים:
תקומה: חנן פורת^[3], צבי הנדל^[3], אורי אריאל^[5]
מולדת: רחבעם זאבי^[5], בני אלון^[2]
חרות^[4]: מיכאל קליינר
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: משה פלד (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ החליף את בני בגין שפרש בהיוודע תוצאות הבחירות.
3. ^ ב-20 באוקטובר 1999 פרש חנן פורת מהכנסת. החליף אותו צבי הנדל.
4. ^ ב-1 בפברואר 2000 פרשה חרות מהסיעה המשותפת. המפלגות הנותרות הצטרפו אל ישראל ביתנו בסיעה חדשה שנקראה איחוד לאומי-ישראל ביתנו.
5. ^ ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי. החליף אותו אורי אריאל.

הכנסת ה-16 (2003)
7 מנדטים:
ישראל ביתנו: אביגדור ליברמן^[2], יורי שטרן, אליעזר כהן^[2], מיכאל נודלמן^[4], אסתרינה טרטמן^[4]
תקומה: צבי הנדל, אורי אריאל
מולדת: בני אלון, אריה אלדד
ציונות דתית לאומית מתחדשת^[5]: אפי איתם, יצחק לוי
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
2. ^ ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
3. ^ ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי [2]. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
4. ^ במהלך כהונת הכנסת פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
5. ^ ב-1 באוגוסט 2005 הודיעה ציונות דתית לאומית מתחדשת על הצטרפותה לאיחוד הלאומי (לא הצטרפה לסיעה בכנסת).

הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל
6 מנדטים (מתוך 9 לרשימה כולה):
מולדת: בני אלון, אריה אלדד
תקומה: צבי הנדל, אורי אריאל
ציונות דתית לאומית מתחדשת: אפי איתם, יצחק לוי
1. ^ רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את מועמדי המפד"ל, ראו כאן.
1. ^ ב-3 בדצמבר 2008 שינתה סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל את שמה ל"הבית היהודי מיסודם של המפד"ל והאיחוד הלאומי".
2. ^ ב-23 בדצמבר 2008 התפצלה סיעת הבית היהודי פורמלית לשלוש סיעות: "הבית היהודי מיסודם של המפד”ל" (5 חברי מפד"ל ותקומה) , "אח”י - ארץ חברה יהדות" (אפי איתם ויצחק לוי) ו"מולדת - האיחוד הלאומי" (אריה אלדד ובנימין אלון).

הכנסת ה-18 (2009)
4 מנדטים:
בלתי מפלגתי: יעקב כץ (כצל'ה)
תקומה: אורי אריאל
התקווה: אריה אלדד
ארץ ישראל שלנו: מיכאל בן ארי
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן

ראו גם

• פוליטיקה בישראל
• ארגוני ימין בישראל

קישורים חיצוניים

• איחוד לאומי באתר הכנסת
• איחוד לאומי בכנסת הנוכחית
• האיחוד הלאומי - האתר הרשמי
• אתר הבחירות של האיחוד הלאומי
• אתר ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי
• דף הפייסבוק הרשמי של ההנהגה הצעירה
• התקווה - מפלגה ציונית לאומית
• ארץ-ישראל-שלנו