הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל הם הסמלים הרשמיים של מדינת ישראל בהם נעשה שימוש בישראל ובעולם לצורך ייצוג מדינת ישראל ותושביה.

דגל לאומי - דגל ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל ישראל
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דגל ישראל, דגל לאומי

דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי של מדינת ישראל, אשר מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, הן בישראל והן בעולם. דגל זה הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד בגוון זהה.

ראשיתו של הדגל בימי העלייה הראשונה, והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל התלבטה מועצת המדינה הזמנית לגבי דגלה של המדינה. דגל התנועה הציונית נבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948, והוא הועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי.

סמל לאומי - סמל מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מדינת ישראל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". יש שתי גרסאות של הסמל: באחת מופיעים המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק, ובאחרת הם מופיעים בצבע לבן או אפרפר-כסוף על רקע כחול. הגרסה הראשונה משמשת בדרך-כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על-גבי דגלונים. על-גבי מסמכים מוצג הסמל לעתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים לבנים על רקע שחור), ובמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע.

את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית. הוועדה פרסמה מכרז ובו קראה לתושבי המדינה להציע הצעות לסמל המדינה. במכרז פורטו המלצות לגבי האלמנטים שייכללו בסמל, אולם הוועדה התחייבה לדון בכל הצעה שתוגש. מאות הצעות הוגשו לוועדה, ובתהליך ארוך נבחרו שלוש הצעות. אלה הובאו בפני מועצת המדינה הזמנית. המועצה החליטה לבחור בהצעה שהגישו האחים שמיר, ביום י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949.

המנון לאומי - התקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות ההמנון הלאומי של ישראל, התקווה
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התקווה, המנון לאומי

"הַתִּקְוָה" הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל, ובעבר המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים משירו של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878, עת ביקר אימבר בארץ ישראל. לחנו של השירה הוא לחן עממי מולדבי, אשר הוצמד לו על ידי שמואל כהן. ההמנון אומץ רשמית בחוק בשנת 1996, אף על פי שהושר כהמנון מאז קום המדינה.

צבעים לאומיים - תכלת ולבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – צבעים לאומיים, הצבעים הלאומיים של ישראל, תכלת, לבן

הצבעים הלאומים של ישראל הם התכלת והלבן כפי שהם מוצגים בדגל המדינה. הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל ומהווים סמל בלתי פורמלי, אשר אינו מוגן בחוק. למרות אי החקיקה בנושא השימוש בצבעים אלו, כהפגנת פטריוטיות, נפוץ בקרב העם ורשויות המדינה כאחד. מקורם של הצבעים במקרא, והם מופיעים במספר אזכורים. יש המשלבים פתיל תכלת בציצית, שהיא סממן יהודי מובהק.

כלב לאומי - כלב כנעני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלב כנעני

הכלב הכנעני הוא הכלב הגזעי הלאומי היחיד של ישראל. הגזע הכנעני משתייך לתת משפחה כלבי שפיץ, כפי שמכונים כלבי פאריה. כלבים אלו הם אחת ממשפחות הכלבים העתיקות ביותר, שנשתמרו אלפי שנים, כשהם שומרים על תכונות בסיסיות ומשתנים במעט בהתאם לתנאי הסביבה, והם היסוד הבסיסי לקשר שבין האדם לכלב. הגזע הכנעני היה נפוץ מאוד באזורנו, מסיני עד סוריה. הוא מוכר עוד מימי התנ"ך ומופיע באמנות סלע באתרים ארכאולוגיים בני אלפי שנים. בתקופה העתיקה חיו הכלבים ככלבי להקה פראיים. במהלך השנים חל חיבור בינם לבין נוודי האזור, הבדואים, ושמשו ככלבי עבודה וככלבי שמירה למופת. מי שהביאה, בעת החדשה, להיכרות עם הגזע הייתה פרופ' רודולפינה מנצל, שהגיעה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1934, והקימה ארגון של כלבי שירות לטובת "ההגנה". פרופ' מנצל מצאה כי הכלבים שמוצאם באזור זה הם המתאימים ביותר לשמש ככלבי עבודה משום יכולתם להסתגל לתנאי הסביבה הקשים ולתנאי אקלים קיצוניים, ומשום היותם קלים לאילוף ובעלי תכונות של נאמנות ונכונות לעבודה.

הגזע הוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות בשנת 1963, על-פי המפרט הקביל הראשון אשר נכתב אודותיו על ידי פרופ' מנצל בשנת 1953‏.[1] מאז נחשב הכלב הכנעני לגזע הלאומי של ישראל, ובשנת 1966 הוא הוכר גם על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבנות.

הפרח הלאומי - כלנית מצויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – כלנית מצויה

במשאל שערכו החברה להגנת הטבע ו-ynet ב-2013 ובו השתתפו עשרות אלפי ישראלים, נבחרה הכלנית (Anemone coronaria) לפרח הלאומי של ישראל.‏[2] הכלנית פורחת בשלל צבעים (לבן, סגול-כחול, ורוד ואדום עז) ויוצרת מרבדי פריחה בתקופת החורף. במקורות היהודיים נקראה גם "שושנת המלך". הכלנית היא צמח מוגן וקטיפתו אסורה.

ישנם מספר פרחים נוספים המזוהים במיוחד עם ישראל:

מאכל לאומי - הפלאפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, במיוחד בעשורים הראשונים לקיומה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, אף על פי שמקורו במצרים [1][2], ואף שמעמד זה לא זכה להכרה רשמית כלשהי. ב"שיר הפלאפל" של להקת איילון משנות ה-50 ניתן לראות ביטוי לכך:

רק לנו יש פלאפל, פלאפל, פלאפל.
לאבא מתנה גם אמא כאן קונה,
לסבתא הזקנה נקנה חצי מנה.
כי זה המאכל הלאומי של ישראל -
פלאפל, פלאפל - עם הרבה, הרבה, הרבה פילפל.

– שיר הפלאפל, מילים: דן אלמגור[3]

רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ'יפס, סלט ירקות וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ'יפס.

ציפור לאומית - דוכיפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציפור הלאומית, הדוכיפת
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ציפור לאומית, דוכיפת

במסגרת אירועי שנת ה-60 למדינת ישראל, נפתח קמפיין בחירת הציפור הלאומית, כמיזם של החברה להגנת הטבע בהובלת מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, דן אלון, ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, ד"ר יוסי לשם. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, ושרת החינוך יולי תמיר, העניקו למיזם את חסותם וכך גם צה"ל. הפרויקט הוגדר כפרויקט לאומי, ערכי וחינוכי המבקש להטמיע בציבור הרחב סט של ערכים חינוכיים, של שמירת ערכי הטבע של ישראל, בדגש על הציפורים. נקבעו מספר קריטריונים לבחירת המועמדות לציפור הלאומית:

  1. ציפור המאפיינת את ישראל ואת הישראלים
  2. ציפור המקננת בארץ
  3. צבעוניות
  4. שירה
  5. מופיעה במקורותינו
  6. נדירה או נפוצה בישראל
  7. מעמד בהיבט גלובלי

בשנת 2008 התקיימה הצבעה של הציבור הרחב, כולל במערכת החינוך ובצה"ל, וב-29 במאי 2008 הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת כציפור הלאומית.[3][4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]