חרושת הגויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל קשיש

חרושת הגויים הוא אתר מקראי בקרבת נחל קישון. הוא מוזכר בספר שופטים בתור מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך כנען.

וכך כתוב במקרא: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה." (ספר שופטים, פרק ד', פסוקים א'-ג').

הייתה הערכה כי התל המכונה היום "תל קשיש", בגובה של 56 מטר מעל פני הים, והחולש על נחל קישון, היה במקור "חרושת הגויים" המקראית. אמנון בן-תור שחפר בתל קשיש הציע לזהותה עם "דבשת", יוחנן אהרוני הציע לזהותה עם "חלקת".‏[1]

קריית חרושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבה זו, השכונה המצויה מערבית לתל קרויה "קריית חרושת" היום בתחומי קריית טבעון. בקיץ 1920 התמקם על גבעת תל קשיש מחנה העבודה הכללי לסלילת הכביש חיפה-ג'דה (לימים רמת ישי) ובסמוך לו התמקם גדוד שומריה שאף אנשיו עסקו בסלילת הכביש. קריית-חרושת נוסדה בשנת 1935 וסבלה קשות במאורעות. בשנת 1938 נרצחו 5 מתושביה בהתקפת פורעים ערביים. ביולי 1979, הוחלט לספח את קריית-חרושת לקרית-טבעון.

הראשון שזיהה את חרושת הגויים בשטח היה פרופ' ויליאם פוקסוול אולברייט ב-1922 שהציע את תל מעמרצומת העמקים) לאור סמיכותו לקישון והשתמרות השם חרושת הגוים באל חרתייה הסמוכה. תל מעמר מרוחק כ-18 ק"מ מצומת מגידו מקום התרחשות הקרב, נתון המחליש את הצעת הזיהוי. [דרוש מקור]

פרופ' ג'ון גרסטנג הציע ב-1931 לזהות את חרושת הגויים בתל רגב (הסמוך לכפר חסידים), אולם הצעתו לא התקבלה.

פרופ' בנימין מזר העריך שחרושת הגויים איננה עיר קבע אלא מחנה צבאי ארעי שיש לחפשו באזור מיוער בגליל. פרופ' אנסון רייני אימץ את הצעת מזר שחרושת הגויים הוא מחנה ארעי, והציע לזהות את היישוב בעמק יזרעאל, בסמוך לכפר סילת אל-חארית'יה.

ד"ר צביקה גל הציע לשנות את כיוון החיפוש ולאתר את חרושת הגויים צפונית-מזרחית לתבור, במצודת מרום או בתל קרני חיטין. הצעתו קשה בשל הטקסט המקראי הממקם את הקרב בסמוך לצומת מגידו ולנחל קישון.

אל-אחוואט בנחל עירון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוג פרופ' אדם זרטל אשר ביצע במשך יותר משלושים שנה את סקר הר מנשה חפר את האתר. בין השאר הוא הגיע מדרום נחל עירון לאתר הנקרא בפי תושבי האזור אל-אחוואט שמובנו "הקירות", "החומות" , או "חצרות" בעגה מקומי. לדעתו מדובר ב"חרושת גויים" המקראית. באתר נמצאו מבנים קטנים, חומה רחבה יחסית לאתר כה גדול. האתר היה מיושב רק כ-50 שנה. החומה אינה ישרה ובנויה גלים גלים. לאתר אין מקביליות בארץ, מלבד ארבעה אתרים קטנים דומים ליד כרם מהר"ל.

האתר היה מיושב בתקופה שבה "גויי הים" : הפלשתים מכרתים, ה"סוקולו" מסיציליה ואולי גם בני ה"שורדנה" מסרדיניה. הגיעו לארץ ישראל. האתר הוא במרחק של 14 ק"מ מנחל קישון - מקום הקרב של בין סיסרא לבין שבטי ישראל.

אדם זרטל הוסיף בנושא זה: "כבר אולברייט העלה את ההשערה שגויי הים ישבו באזורים של צפון השרון, ובראשם עמד הגנרל סיסרא. הקשר של סיסרא לגויי הים נזכר על ידי חוקרים רבים, ואנו סבורים כי אפשר – על פי דמיון השם - שמוצאו מהעיר סאסארי (Sassari), העיר השנייה בגדלה בסרדיניה. הדבר מקרב אותנו להסבר חדש לקרב בין הכנענים לישראלים, הנזכר בשופטים ד-ה, היא גם שירת דבורה. האפשרות שבראש הקואליציה עמד מצביא שרדני (השבט מסרדיניה) הועלתה כבר בעבר, ובחינה גאוגרפית-פוליטית של הקרב מורה כי תמציתו הייתה השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל.

הקושי בזיהוי אל חוואט עם חרושת הגוים טמון במיקומו של האתר, באזור נידח ומרוחק מהדרך הראשית - שהרי במקרא נאמר על סיסרא ש"לחץ את ישראל בחזקה עשרים שנה". אתר זה איננו ממוקם בנקודה אסטרטגית השולטת על עמק יזרעאל או על כל סביבה אזורית אחרת. קושי נוסף קשור בהיעדר מציאת מקור מים (מעין או בורות) לצורך אחזקה של מאות סוסים. ידוע לנו מהמקרא ומהמקורות החיצוניים, שבעת העתיקה החזיקו סוסים בערי רכב שמוקמו תמיד בעמקים.

תל זריק בעמק יזרעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיאולוג ד"ר דרור בן-יוסף הציע לזהות את חרושת הגוים בתל זריק הסמוך לקיבוץ הזורע. התל ששטחו כ-20 דונם עונה לדעתו על מרבית הקריטריונים לזיהוי עם עירו של סיסרא‏[2]:

  1. התל שוכן על הדרך הראשית (בין מגידו ליקנעם) בסמוך לגדתו של נחל קישון
  2. במקום נמצאו שרידים חומריים מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל 1
  3. התל סמוך כ-7 ק"מ לצומת מגידו, מקום התרחשות הקרב בין הצבאות
  4. מהתל יש תצפית טובה לעבר הר תבור, בהתאמה לכתוב "לך ומשכת בהר תבור..."
  5. במקום יש מקור מים איתן (עין זריק), שבאמצעותו ניתן היה להשקות עדר סוסים גדול (900 מרכבות)
  6. השם "חרושת" השתמר בעין חשרת הסמוך (היום מעין אמי) שבנחל השופט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון בן-תור, תל קשיש, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, בעריכת אפרים שטרן ואחרים, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך 4 עמודים 431.
  2. ^ דרור בן-יוסף, בשער, ידיעות קיבוץ הזורע, 2010