שמעיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעיה
שמעיה ואבטליון.JPG
קברי שמעיה ואבטליון
תקופתו תקופת הזוגות
דור זוג רביעי של הזוגות
רבותיו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח
חבריו אבטליון ויהודה בן דורתאי
תלמידיו הלל, שמאי, מנחם

שמעיה (יש המזהים אותו עם "סמייאס", קדמוניות היהודים טו, ג) היה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות (סוף תקופת החשמונאים), המאה השנייה לפני חורבן בית המקדש השני. הוא היה חברו של אבטליון, שהיה אב בית הדין, ויחד היו מגדולי חכמי הפרושים. אחריהם באו הלל הזקן ושמאי הזקן, שחתמו את תקופת הזוגות.

יש הסבורים כי סמייאס המוזכר בקדמוניות, הוא שמאי ולא שמעיה.

שמעיה ואבטליון היו בנים למשפחת גרים, ולפי דברי התלמוד הבבלי (גיטין דף נ"ז עמוד ב') היו מבני בניו של סנחריב.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון - בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

המאמר במסכת אבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרו המפורסם של שמעיה במסכת אבות (פרק א משנה י), משקף את המתח ששרר בין חכמי הפרושים לבין בית הורדוס בימי בית שני.

Cquote2.svg

...שמעיה ואבטליון קיבלו מהם. שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.

Cquote3.svg

בפירוש המשנה כתבו המפרשים כי שמעיה הציב הנחיות לחיים טובים ונכונים.

אהוב את המלאכה - אסור לאדם להתבטל, וכתב רבי עובדיה מברטנורא: "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום".
ושנא את הרבנות - רבנות זאת השררה. ראוי לאדם שלא יבקש לעצמו שררה (פירוש המשניות לרמב"ם).
אל תתוודע לרשות - רשות אלו השלטונות. אל תשבע אמונים לשלטון, אם השלטון אינו טהור. הרקע לאמירתו זאת היה כנראה האירוע בקשר עם עדותו של הורדוס בפני הסנהדרין.

המחלוקת על אודות הסמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל הנושאים בהם מוזכרים שמעיה ואבטליון במקורות, הם מסכימים זה עם זה, ותמיד הלכות נמסרו בשם שניהם. מלבד, נושא הסמיכה, שבו הם חולקים זה על זה.

Cquote2.svg

בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם

Cquote3.svg
מסכת ביצה פרק ב' משנה ד'

המחלוקת היא האם מותר לסמוך (להניח את הידיים על ראש הבהמה המוקרבת) ביום טוב או לא; שמעיה סובר שיש לסמוך, ואילו לדעת אבטליון אין לסמוך.

מחלוקת זאת לא התחילה בימי הלל ושמאי, אלא עוד בראשית תקופת הזוגות. (מסכת חגיגה פרק ב', משנה ב'). המחלוקת נמשכה גם לאחר תקופת הזוגות, ונחלקו בה גם בית שמאי ובית הלל.

נשיא הסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה ובתלמוד מצוטטות אימרות ומעשים המראים על היחס המעריך שהיה לחכמי הדור כלפי שמעיה ואבטליון, ומעידים על כך שתפסו מקום חשוב בציבוריות היהודית של תקופתם, אף מעבר לכוהנים הגדולים. אלה היו בתקופת בית המקדש השני. התלמוד מספר על פגישה של הכהן הגדול בשמעיה ואבטליון (בתרגום לעברית):

Cquote2.svg

מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש, והיו הולכים כל הציבור אחריו. כיון שראו (הציבור) את שמעיה ואבטליון - עזבו אותו והלכו אחרי שמעיה ואבטליון. בסוף באו שמעיה ואבטליון להיפטר בברכה מן הכהן הגדול. אמר להם: יבואו בני עממין לשלום (הזכיר להם את עובדת היותם בני גרים, לביישם)! אמרו לו: יבואו בני עממין לשלום - שעושים מעשה אהרן (שהיה אוהב שלום ורודף שלום ונוח לבריות), ולא יבוא בן אהרן לשלום - שאינו עושה מעשה אהרן.

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ע"א עמוד ב'

.

גירסת מדרש הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע זה שקרה בעת גמר עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים (a יום הכפורים). לפיה, רוב העם עזבו את הכהן הגדול והלכו לקראת שמעיה ואבטליון, לסופו של דבר הלכו שמעיה ואבטליון עם העם אשר ברגלם לשאול בשלום הכהן הגדול. אולם, קיים שינוי גרסה במדרש הגדול אודות הדו-שיח בין שמעיה ואבטלין (ה"זוגות") והכהן גדול; לפי המסופר במדרש הגדול גורס כי הכהן גדול תיקן את המילים של הזוגות להורות כי אין גדולת הכהן מחמת ייחוסו לאהרן הכהן אלא בעיקר מצד עשיית מעשים טובים כפי שעשה אהרן סבו;‏[1]

Cquote2.svg

"ואת חלב החטאת יקטיר.." ..מעשה בכהן גדול אחד שיצא בשלום מבית המקדש הוה קא אזלי כולו עלמא בתריה כידחזיוהו לשמעיה ואבטליון..שבקוה..לסוף אתו שמעיה ואבטליון קא יהבו ליה שלומא לכהן..אמרו..ליה ייתי בר אהרן לשלם אמר להון ייתון בר עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן הינו דכתיב יקרה היא מפנינים

Cquote3.svg
מדרש הגדול, ספר ויקרא טזה



יוסף בן מתתיהו מתאר את עוז רוחו של שמעיה, שלא פחד מהמלך הורדוס והעמיד אותו על מקומו.

Cquote2.svg

וכשהעיד הורדוס בסנהדרין עם הגדוד שהיה איתו הפיל את פחדו על הכל , ואיש מאלה שהטיחו כלפיו לפני בואו לא העז מעתה לפתוח בקטרוג עליו, אלא הייתה שתיקה ומבוכה ולא ידעו מה לעשות, ובעוד הם שרויים בכך קם אחד, סמייאס שמו, איש צדיק ולפיכך עשוי בלא חת, ואמר :" אנשי הסנהדרין והמלך , לא ידעתי וסבורני שגם אתם לא תוכלו להזכיר איש מאלה שנקראו פעם אליכם, שכזו תהא עמידתו לפניכם. אלא כל אדם, יהיה מי שיהיה, שבא לפני הסנהדריה הזאת להשפט, מעיד בהכנעה ומראהו מראה אדם השרוי בפחד ומבקש רחמים מכם, שערו מגודל ולובש בגד שחור, ואילו בן יקיר זה , הורדוס, הנאשם ברצח ונקרא לפנינו על סמך אשמה כזאת , עומד כאן שהוא עטוף פורפורה וראשו מקושט, כששערו עשוי, וסביבו אנשי צבא מזוינים, להמית אותנו אם נחייב אותו כדין, ולמלט את עצמו לאחר שיעוות את הדין.

Cquote3.svg
– יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים"

ושוב הוזכרו בדבריו של יהודה בן דורתאי, חכם בן ימיהם שחלק עליהם:

יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום, אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת (תלמוד בבלי, פסחים דף ע עמוד ב).

מרבותיו של הלל הזקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל הזקן היה תלמידם המובהק של שמעיה ואבטליון, וכך מסופר בתלמוד הבבלי:

Cquote2.svg

בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת

Cquote3.svg

.

הלל חזר לבבל, כשעלה שוב לארץ ישראל, אחרי פטירתם של שמעיה ואבטליון, נזף במנהיגי הדור, בני בתירה, על שלא למדו מספיק מפיהם של שמעיה ואבטליון, ומכנה אותם בכינויים של כבוד:

Cquote2.svg

...התחיל מקנטרן בדברים. אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהייתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.

Cquote3.svg
– תלמוד בבלי, פסחים דף ע' עמוד א'
Cquote2.svg

...התחיל מקנתרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם...

Cquote3.svg

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין לאו, "שמעיה ואבטליון: בעיצומה של מלחמת אריסטובלוס והורקנוס", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 142-137.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוונה היא להיות "אוהב שלום ורודף שלום" -מדרש הגדול לספר ויקרא פרק טז פסוק כה ובכך לא עבר הכהן גדול איסור אונאת דברים