ממלא מקום ראש הממשלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
ממשלת ישראל - הממשלה ה-33
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון
אשר גרוניס
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בישראל התואר ממלא מקום ראש הממשלה, להבדיל מן התארים "סגן ראש ממשלה" ו"משנה לראש הממשלה", הוא היחיד שלו משמעות סטטוטורית ולא רק סמלית, והוא שני רק לראש הממשלה בחשיבותו בתפקידי הממשלה. בממשלה הנוכחית לא מונה ממלא מקום ראש הממשלה.

התפקיד מוגדר על פי חוק יסוד: הממשלה כדלקמן:

  • אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה
  • אם נעדר ראש הממשלה מן הארץ מזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה ומנהל אותן.
  • נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ממלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא אינו חוזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו.
  • נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 (היום ה-100 בחצות‏‏‏[1]) שבו מכהן ממלא מקום במקומו.

הממשלה אינה חייבת לכלול ממלא מקום, כל עוד ראש הממשלה מסוגל למלא תפקידו. במקרה שבו נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו זמנית ואף אחד מהשרים אינו מחזיק בתואר ממלא מקום ראש הממשלה, תבחר הממשלה ממלא מקום.

מקובל שתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה ניתן לאחד השרים עם כינונה של ממשלה חדשה. אם חפץ ראש הממשלה להעביר את תפקיד ממלא המקום משר אחד למשנהו, הוא נזקק לאישור הממשלה והכנסת. עם זאת, רשאי ראש הממשלה, על דעת עצמו, לפטר את ממלא המקום הנוכחי מתפקידו כשר ואז זה יחדל גם לכהן כממלא מקום. בהיעדר ממלא מקום, אם ייבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו באופן זמני, תקבע הממשלה ממלא מקום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יסוד: הממשלה (1968, 1992, ו-2001 ‏‏‏[2]) מבדיל בין המושג "ממלא מקום ראש הממשלה", לבין "ראש הממשלה בפועל". הראשון נוטל את סמכויותיו של ראש הממשלה, רק אם הנ"ל נבצר זמנית (מחוק יסוד: הממשלה 1992, מוגבל בתקופה של "עד מאה ימים רצופים" ולא תלוי בחזרתו של ראש הממשלה לתפקיד) ואם מונה מראש, ואם אין ממלא מקום תקבע הממשלה ממלא מקום, לתקופה מוגבלת כאמור. ממלא מקום חייב להיות גם חבר הכנסת, ולא רק שר בממשלה, והוא עומד בראש ממשלה רגילה (לא תקף כאשר מדובר בממשלת מעבר).

ראש הממשלה בפועל אינו מתמנה, אלא בהחלטת ממשלה, "עד שתיכון הממשלה החדשה", במקרה שראש הממשלה נבצר דרך קבע (הוכרז כנבצר קבע או חלפו 100 ימים רצופים לנבצרותו הזמנית), נפטר או חדל להיות ראש ממשלה עקב הרשעה בעבירה שיש עמה קלון (חוק יסוד 1968 עסק רק בפטירתו של ראש הממשלה, ומנוסח החוק ב-1992 הוא עוסק גם בנבצרות קבע ובהרשעה בדין של ראש הממשלה בעבירה שיש עמה קלון). במקרים אלו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה וכממשלת מעבר, והיא רשאית למנות כל אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר) ובלבד שיהיה חבר הכנסת, אך גם חבר סיעתו של ראש הממשלה.

עד חוק יסוד: הממשלה 2001, הדרישה היחידה, מלבד חברות בממשלה, שנדרשה מראש הממשלה בפועל, כמו מממלא מקום ראש הממשלה, הייתה להיות חבר הכנסת. אך הן לפני והן אחרי 2001, ממלא מקום ראש הממשלה לא היה מתמנה לתפקיד ראש הממשלה בפועל, אלא בהצבעת ממשלה על אחד משריה (ממלא מקום ראש הממשלה או שר אחר) כאמור.

כממלא מקום ראש הממשלה של אריאל שרון, נטל אהוד אולמרט את סמכויותיו של שרון אוטומטית מכוח החוק, ב-4 בינואר 2006, לאחר שזה האחרון הוכרז כ"נבצר זמנית", אך עמד בראש ממשלה שהייתה ממילא ממשלת מעבר ו-83 יום לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה שהתקיימו ב-28 במרץ. משחלפו 100 הימים הרצופים לנבצרותו הזמנית של ראש הממשלה שרון, ימים לאחר שהתקיימו הבחירות, לא הפך אולמרט להיות ראש ממשלה בפועל באופן אוטומטי מכוח החוק, אלא הממשלה הצביעה למנותו לתפקיד זה. בנוסף, הוא היה גם חבר סיעתו של שרון, מה שאפשר לממשלה למנותו לתפקיד זה ב-14 באפריל 2006 [3], רק ימים אחדים לפני שהרכיב את ממשלתו שלו ב-4 במאי 2006 והפך לראש ממשלת ישראל.

הפעם הראשונה שבה מונה ממלא מקום ראש הממשלה הייתה ב-1984, כאשר שמעון פרס מינה את יצחק שמיר לממלא מקומו, במסגרת הסכם ה"רוטציה" של ממשלת האחדות הלאומית ב-13 בספטמבר 1984, שבו החליפו ביניהם פרס ושמיר את התפקידים האלו לאחר שנתיים (פרס לא היה חייב להתפטר אחרי שנתיים כדי למלא בפועל את ההסכם, ותפקידו של שמיר כממלא מקום היה מראש מוגבל בזמן). לאחר מכן, התפקיד שב ועלה רק ב-2003, מששרון מינה את אהוד אולמרט לממלא מקומו, תפקיד שהביא את אולמרט לבסוף לכדי נטילה בפועל של סמכויות ראש הממשלה. ב-2006 מונתה ציפי לבני לממלאת מקומו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. בממשלות ה-32 וה-33 לא מונה ממלא מקום לראש הממשלה בנימין נתניהו, ושרים שונים ממלאים את מקומו בהיעדרו‏[3].

מספר הממשלה ראש הממשלה ממלא מקום ראש הממשלה
21 שמעון פרס יצחק שמיר
22 יצחק שמיר שמעון פרס
23 יצחק שמיר שמעון פרס
25 יצחק רבין שמעון פרס
30 אריאל שרון אהוד אולמרט
31 אהוד אולמרט ציפי לבני

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]