סילבן שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סילבן שלום
סילבן שלום
תאריך לידה 4 באוגוסט 1958 (בן 56)
י"ח באב ה'תשי"ח
ממשלות 27, 29, 30, 32, 33
כנסות 13 - 19
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת
תפקידים בולטים

ציון סילבן שלום (נולד ב־4 באוגוסט 1958) הוא שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. עורך דין ורואה חשבון בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום נולד בשם ציון סילבן משה שלום[1] לשמעון ומרים שלום בגאבס שבתוניסיה. עלה לישראל בשנת 1959 והתגורר בבאר שבע. אביו נהרג בגיל 37 במהלך שוד בסניף בנק שאותו ניהל בבאר ­שבע. לאחר שירותו הצבאי אותו סיים בדרגת סמל למד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וקיבל תואר ראשון בכלכלה והסמכה כרואה חשבון. לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב שבה קיבל תואר ראשון במשפטים והסמכה כעורך דין, כמו כן הוא בעל תואר שני במדיניות ציבורית. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית.

עבד כעיתונאי בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"חדשות". הוא היה מקורבו של השר יצחק מודעי ושימש כעוזרו במשרדיו השונים. כיהן כמנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית (1989 - 1990) ויו"ר דירקטוריון חברת החשמל (1990 - 1992).

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כ ושר בשנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נבחר שלום לכנסת מטעם הליכוד ובשנת 1997 מונה לתפקיד סגן שר הביטחון. במהלך כהונתו פעל להקים את גדוד הנח"ל החרדי.

בשנת 1998 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת נתניהו. בתפקיד זה הגה את תוכנית "פרחי מדע" לעידוד ללמידה והצטיינות‏[2].

שר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילבן שלום בעת ביקור בארצות הברית

שלום שימש סגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלת ישראל העשרים ותשע, ממשלתו הראשונה של אריאל שרון (2001 - 2003).

כשר אוצר הביא לחקיקתו, בעקבות המלצותיה של "ועדת רבינוביץ'", של תיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה[3], שמרכיביו העיקריים:

  • תחילתו של תהליך להורדת שיעורי המס (סעיף 121 לפקודת מס הכנסה), תהליך שאותו המשיכו והאיצו שרי האוצר שבאו אחרי שלום.
  • חיוב במס הכנסה של רווחים ריאליים מהכנסות מריבית ומשוק ההון.
  • מעבר ממיסוי טריטוריאלי למיסוי פרסונלי, שהביא להרחבה מהותית בחיוב במס הכנסה של הכנסותיהם של ישראלים בחו"ל.
  • רפורמה במיסוי הקצאת מניות לעובדים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה).

רפורמות נוספת שהוביל היו: מיסוי על הנדל"ן, רפורמה בנושא תשלומי ההעברה ורפורמה בשוק העבודה.[דרוש מקור]

בתקופת כהונתו המיתון החמור אליו נקלעה המדינה הלך והחריף, ובכירי המשק הביאו תרעומת על כך שהממשלה אינה נוקטת בצעדים הנדרשים לנוכח עומק המשבר. תגובתה של הממשלה שלא יכלה להתעלם מהביקורת לאורך זמן התבטאה לבסוף בצמצום מתון בהוצאות הממשלתיות, אך זו לא נתפסה כהולמת מספיק בשווקים הכלכליים, והיו שהביעו חששות מקריסה אפשרית של הכלכלה הישראלית.

ביוני 2002 הוביל, במסגרת מה שכינה "חומת מגן כלכלית", את חקיקת חוק תוכנית החירום הכלכלית‏[4], שכלל קיצוצים אחדים, ובהם קיצוץ של 4% ברבות מהקצבאות והגמלאות של המוסד לביטוח לאומי, קיצוץ בהקלות המס לתושבי יישובים שונים (יישובי ספר, יישובי פיתוח, התנחלויות ועוד).

שלום היה שר אוצר בשיא ימי האינתיפדה השנייה. ישראל עברה משבר כלכלי ובסוף 2002 התקשתה המדינה לגייס כסף בחו"ל, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר‏[5].

שר החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום שימש סגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלתו השנייה של אריאל שרון (החל מ-2003).

כשר חוץ ניסה שלום לשפר את מצבה של ישראל באו"ם ולגבש אמנות בינלאומיות למאבק בטרור. בתקופת כהונתו התקיימה עצרת מיוחדת של מדינות העולם לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ, דני גילרמן מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם, והתקבלה הצעת ישראל לקבוע יום זיכרון בינלאומי לשואה (ב-27 בינואר), שהייתה הצעת ההחלטה הראשונה אי פעם שהעבירה ישראל בעצרת האו"ם. כמו כן בתקופתו גונו דבריו של נשיא איראן על מחיקת ישראל מהמפה. לא נקשרו יחסים דיפלומטיים עם מדינות חדשות אולם לראשונה נפגשו בגלוי שרי החוץ של ישראל ופקיסטן (ראו: יחסי ישראל-פקיסטן).

ב-15 בינואר 2006 התפטר מתפקידיו בממשלה עקב פרישת הליכוד מהקואליציה, בעקבות הקמת קדימה.

מבקר המדינה מתח ביקורת על מעורבותו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ בעת כהונתו‏[6].

באופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-17 היה שלום, שמפלגתו הליכוד הייתה באופוזיציה, חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך, התרבות והספורט. הוא הגיש הצעות חוק פרטיות אחדות:

  • בכירי הציבור ישקיעו רק במסגרת נאמנות עיוורת‏[7]
  • מועצות אזוריות עשירות יחלקו הכנסותיהן עם רשויות סמוכות‏[8].
  • חוק זכויות הסטודנט 2007‏[9]
  • חוק מס הכנסה שלילי‏[10]

התמודדות על ראשות הליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום התמודד מול נתניהו על מנהיגות הליכוד בבחירות 2006, יחד עם ישראל כץ ומשה פייגלין. בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. שלום נחשב ליריבו העיקרי של מנהיג המפלגה נתניהו, אולם הוא פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הבחירות הפנימיות, תוך שהוא טוען כי הליכוד מתנהל בנוסח מפלגת הבעת' בסוריה והשאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד אל מול פעילים עם כוח מועט במפלגה – משה פייגלין ודני דנון, אותם ניצח נתניהו.

השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השביעי ברשימת הליכוד לכנסת. בממשלת ישראל השלושים ושתיים נתניהו לא העניק לשלום את תפקיד שר האוצר בו חשק‏[11][12], ומינה אותו לשר לפיתוח אזורי, שר לפיתוח הנגב והגליל ומשנה לראש הממשלה.

השר שלום הודה במספר הזדמנויות כי לא היה זה התפקיד בו חשק וכי המינוי התרחש כ-5 דקות לפני השבעת הממשלה, אך הוסיף ואמר כי הוא מעולם לא נהנה משום תפקיד כפי שהוא נהנה בתפקידו כשר לפיתוח הנגב והגליל. הוא אמר כי "היכולת לראות במו עיניך את הפרויקטים להם נותן המשרד תקציבים, הוא אשר הופך אותו למשרד החשוב והפרודוקטיבי שהוא".

שלום טען בכניסתו לתפקיד כי חזונו הוא לקדם פרויקטים אשר היו תקועים במשך זמן רב בפריפריה וגם לפתח חדשים. בגליל קידם שלום את נושא בית הספר לרפואה בצפת, אשר פתח את שעריו באוקטובר 2011. בית הספר לרפואה, על פי שלום, צפוי להיות יריית הפתיחה לקראת הקמת אוניברסיטה בגליל שתהיה מורכבת מכלל המכללות בצפון‏[13].

בתחום התחבורה דחף משרדו של השר שלום את הרחבת תשתיות הרכבת והמשך סלילת המסילה לכיוון כרמיאל, אשר תורחב בעתיד גם לצפת ולקריית שמונה. שלום הוביל מהלך, בניגוד לעמדת משרד התחבורה ומשרד האוצר, לבניית רכבת קלה, בטענה שמסילות רכבת שונות ייצרו סגרגציה בין הגליל והמרכז ויביאו להרחבת הפערים. שלום דחף להארכת כביש 6 עד לצומת כברי.

בתחום החינוך פעל משרדו של השר שלום לבנייתן של אלף כיתות חכמות, הנמצאות בגליל ובנגב בלבד, ומאפשרות למורה להעביר לתלמידים מערך הוראה אינטראקטיבי, אשר כולל מסך מגע ומחשב. בנוסף דאג שלום להכנסתם של 30 אלף תלמידים לפרויקט סיסמה לכל תלמיד. פרויקט זה מאפשר לתלמידים להתעדכן במערך השיעור, גם כאשר הם נעדרים מבית הספר עקב חופשה או מחלה.[דרוש מקור]

בתחום התעסוקה הוביל משרדו של השר שלום להקמת אזורי תעשייה ושדרוגם. אותם אזורי תעשייה דוגמת תפן בצפון ונעם בדרום, מכילים מאות מפעלים, אשר מספקים עשרות אלפי מקומות עבודה לתושבי הגליל והנגב. מפעלים דוגמת "בייגל בייגל", "טרה" ו"סודה סטרים" העתיקו את המפעל לפריפריה, כאשר ישנו צפי למפעלים רבים נוספים לעשות זאת בהמשך. בתחום הבריאות הצליח משרדו לקדם הוספת מכשירי MRI במרכזים רפואיים בפריפריה וחדרי מיון קדמי הוקמו החל מנהריה בצפון וכלה באילת בדרום, כדי להביא את מערך הרפואה המתקדם והחדיש ביותר לפריפריה.

בנגב מקדם השר שלום את המענה האזרחי להעתקת בסיסי צה"ל לנגב. התוכנית, שהייתה תקועה משך כ-10 שנים, החלה קורמת עור וגידים בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ומעבר קריית ההדרכה צפוי להיות בשנת 2014, דבר שיביא למעבר של עשרת אלפים חיילים ומשרתי קבע לנגב. קריית המודיעין, שתעבור בשנת 2018, צפויה לתת את אות הסיום של אותו מעבר.

בנוסף, מקדם משרד הנגב והגליל בראשותו את בנייתו של שדה תעופה בינלאומי נוסף בנבטים, אשר יקל את הלחץ על נמל התעופה בן-גוריון ויביא לתוספת של אלפי מקומות עבודה לתושבי הנגב, כמו גם לחיזוק התיירות באזור. עיקר המאבק, מול משרד הביטחון, הוא על מיקומו של השדה. משרד הביטחון ביקש לבנות את שדה התעופה הנוסף בעמק יזרעאל, למורת רוחם של התושבים בעמק יזרעאל ובניגוד להמלצותיהם של המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומשרד התחבורה.

בתחום הפנאי קידם את הפארק המוטורי הראשון בישראל בחצרים, אשר לפי הערכות יספק מאות מקומות עבודה לתושבי האזור, הפיכת אילת לעיר ספורט והבאת תחרויות בינלאומיות לעיר והביא להקמת מגרש גולף בעומר.

בשנת 2010 החל שלום לקדם יוזמה לשינוי סוף השבוע במדינת ישראל מהימים שישי ושבת לימים שבת וראשון. שלום טען כי "אין סוף שבוע אמיתי במדינת ישראל וכי סוף שבוע, אשר יתפרש על פני הימים שבת וראשון יסנכרן את ישראל עם מדינות העולם, יאפשר מנוחה נאותה ואת הידוק התא המשפחתי ויגביר את הצמיחה במדינת ישראל".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילבן שלום ורעייתו, ג'ודי שלום ניר מוזס

בשנת 1993 נישא לג'ודי שלום ניר מוזס, בת למשפחת בעלי השליטה בעיתון "ידיעות אחרונות". לזוג שלושה ילדים משותפים, ושניים מנישואים קודמים של ניר מוזס. מתגוררים ברמת גן. בדירוג פורבס של הפוליטיקאים העשירים בישראל תופס שלום את המקום הראשון עם הון אישי המוערך בכ-150 מיליון ש"ח‏[14].

אחיו של סילבן, צבי, הוא יו"ר רשות שדות התעופה לשעבר, ומבעלי רדיו תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני סופר, יום לאומי לשפה העברית: השרים ישתתפו בחוג, באתר ynet‏, 3 בינואר 2010
  2. ^ "פועלו כשר המדע", ב"ביוגרפיה", באתר האינטרנט של שלום
  3. ^ חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002, ס"ח 1863 מיום 4 באוגוסט 2002
  4. ^ חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003), התשס"ב-2002 ס"ח 1850 מיום 16 ביוני 2002
  5. ^ דוח יציבות פיננסית לשנת 2003, באתר בנק ישראל
  6. ^ דו"ח מבקר המדינה: סילבן שלום ובנימין נתניהו התערבו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ, באתר גלובס, 26 ביוני 2006‬
  7. ^ ‫צבי זרחיה, הצעת חוק: בכירי הציבור ישקיעו רק במסגרת נאמנות עיוורת, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2006‬
  8. ^ ‫אבי בר-אלי, הצעת חוק: מועצות אזוריות עשירות יחלקו הכנסותיהן עם רשויות סמוכות, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2006‬
  9. ^ ‫אמנון מרנדה, הכנסת אישרה את חוק זכויות הסטודנט, באתר ynet‏, 29 במאי 2007‬
  10. ^ ‫צבי לביא, סילבן נלחם על זכויות היוצרים, באתר ynet‏, 30 בנובמבר 2007‬
  11. ^ ‫רונן ליבוביץ` ונדב פרי, ברגע האחרון: סילבן שלום נכנס לממשלת נתניהו, באתר nana10‏, 31 במרץ 2009‬
  12. ^ ‫שירות גלובס, ‏סילבן שלום תוקף: "מרוב פחד, נתניהו אינו מסוגל למנות אדם בעל השפעה, מעמד וכוח לצידו", באתר גלובס, 11 במרץ 2009‬
  13. ^ דן אבן, רן טור כספא, הפקולטה לרפואה בצפת נפתחה הבוקר, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011
  14. ^ יהונתן ליס, סילבן שלום הפוליטיקאי העשיר בישראל; הונו של לפיד: 22 מיליון, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2012
סילבן שלום- תבניות ניווט
חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

השרים לפיתוח הנגב והגליל בממשלות ישראל

שמעון פרס | יעקב אדרי | סילבן שלום

שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמן | גדעון פת | עזר ויצמן | יובל נאמן | אמנון רובינשטיין | שמעון שטרית | שולמית אלוני | זאב בנימין בגין | בנימין נתניהו | מיכאל איתן | סילבן שלום | אהוד ברק | מתן וילנאי | אליעזר זנדברג | אילן שלגי | ויקטור בריילובסקי | מתן וילנאי | רוני בר-און | אופיר פינס-פז | יולי תמיר (מ"מ) | ראלב מג'אדלה | דניאל הרשקוביץ | יעקב פרי


עץ משפחה - משפחת מוזס
 
 
 
 
 
 
 
 
יהודה מוזס:
איש עסקים ישראלי
מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות"
 
מרים מוזס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פולה מוזס:
אשת תקשורת שכיהנה
לאחר מות בעלה כמו"ל
 
נח מוזס:
איש תקשורת ועסקים
עורך "ידיעות אחרונות" השני
אלכסנדר מוזס:
בעל בית דפוס בתל אביב שבו הודפס העיתון "ידיעות אחרונות"
 
מאיר מוזס
 
 
 
 
ראובן (ישראל) מוזס
 
חמדה נופך-מוזס:
המייסדת והעורכת האחראית הראשונה של השבועון לאשה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עודד מוזס
 
זאב מוזס:
היה מנכ"ל ידיעות אחרונות
 
יצחק נופך-מוזס
 
מרים 'מימי' נופך-מוזס:
העורכת האחראית של "לאשה", יו"ר אתר האינטרנט ynet
 
שמואל אהרון מוזס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שחר מוזס
 
טל אלון-מוזס:
מרצה וסגן דיקן בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון
 
תומר נופך-מוזס יהודה נופך-מוזס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גלעד מוזס
 
דלית בר-מוזס
 
ארנון (נוני) מוזס:
הבעלים העיקרי והמוציא לאור של העיתון ידיעות אחרונות
 
מיכל עפרון-מוזס
 
סילבן שלום:
חבר כנסת ושר בממשלות ישראל
 
ג'ודי שלום ניר מוזס:
אשת תקשורת ומנחת רדיו וטלוויזיה
 
עמירם ניר:
איש צבא, עיתונאי, יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בינלאומי, מהמעורבים העיקריים בפרשת איראן-קונטראס
 
תמי מוזס:
בעלת חברות ישראליות רבות ומנהלת עיתונים שונים בעבר
 
דוד (דדי) בורוביץ':
מנהל קבוצת "כנפיים"
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדס מוזס