משתמש:בית הסביח/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


דיור ציבורי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיור ציבורי הוא מדיניות דיור שמטרתה לספק פתרון דיור לאנשים שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי. בישראל התבצעה בניה ציבורית נרחבת בעשור הראשון לקיומה לשם הקל מצוקת העולים החדשים. הדירות הציבוריות בישראל מיועדות לאנשים במצוקה כלכלית קשה, לנכים ולעולים חדשים. מאז שנו ה80 יורד בהתמדה מלאי הדירות הציבוריות ומצב התחזוקה שלהם ירוד.

הקמת הדיור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של הדיור הציבורי בישראל בתקופת העליה ההמונית בשנות ה50. דוד בן גוריון הצהיר כי

"לאורך ההיסטוריה שלה ראתה ממשלת ישראל את השיכון ככלי מרכזי להשגת יעדה של המדינה וגם כצורך אנושי שעל המדינה מוטל לספקו לאזרחיה: תחילה לחדשים שביניהם, העולים החדשים, ואח"כ גם לאחרים"

ובהתאם התבצעה בניה נרחבת של שיכוני דיור ציבורי למפוני המעברות. בשנים אלו הייתה הבניה הציבורית כמחצית הבניה למגורים בארץ [1]. בין תחילת שנת 1949 לאמצע 1958 נבנו בארץ כ200,000 דירות לדיור ציבורי בנוסף לכ60,000 דירות ארעיות [2] . הבניה הציבורית בשנות ה50 הקיפה 57.5% מסך שטח הבנייה למגורים ו72% מכלל חדרי המגורים שנבנו. בניה מואצת זו התאפשרה בכח תקנות התכנון המנדטוריות שהיו בתוקף עד לחקיקת חוק התכנון והבניין בשנת 1965 ושלא חייבו אישור של ועדות תכנון ונתנו יד חופשית למתכננים הממשלתיים. בשנת 1959 היו 23% ממלאי הדיור בישראל בבעלות ציבורית [3]. אחוז זה של דיור ציבורי נשמר בעשור הבא ובסוף שנות ה60 היו 206,000 דיורת מושכרות בדיור ציבורי בניהול עמידר [4]. הבניה הציבורית נעשתה בעיקר בפריפריה בעוד במרכזים העירוניים הייתה רוב הבניה פרטית. בראש מנהל התכנון באגף השיכון (שפעל אז במסגרת משרד העבודה) עמד אריה שרון, אדריכל שהיה מקורב לצמרת מפא"י. סגנון הבניה המודרני שאפיין את השיכונים עיצב במידה רבה את המרחב שנתפש במלחמת העצמאות בהתאם לאידאולוגיה הציונית-סוציאליסטית של יצירת תרבות עברית חדשה[2];

העוברים היום בדרכי הארץ ורואים את מאות הבתים החדשים המלבינים מכל צד...מדמים בנפשם כאילו קיים הכל מימים ימימה

— שרת העבודה גולדה מאיר, סיכום השגי אגף השיכון בחומש הראשון למדינה, 1954

. בשונה ממיזמי דיור ציבורי בעולם, שימש הדיור הציבורי בישראל, פרט לאספקת דיור לנזקקים ככלי להשגת יעדים לאומיים ומיקומו נקבע בהתאם לשאיפה לרצף התיישבות יהודית ולא על פי צרכי הדיירים. דוד טנה, ראש אגף הדיור ולימים המנכ"ל הראשון של משרד השיכון קבע את מרכזיות השיקול ההתישבותי בתכנון ”המטרה היא להקים את הדיור הציבורי במקום הנכון..לצורך אכלוס אזורי בלתי מפותחים” 80% מהבניה הציבורית בעשור הראשון למדינה יועדה לעולים חדשים ולא נבנתה כל דירה ציבורית לציבור הערבי [3].

שנות ה60 - מעבר לבעלות פרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתקופת השיא של הבניה הציבורית בשנות ה50 העדיפה המדינה למכור את הדירות הציבוריות לדיירים ועודדה בעלות פרטית ע"י הנחות וסבסוד משכנתאות מגמה זו נבעה מהרצון להקל על העומס התקציבי שבהקמת השיכונים ותחזוקת המבנים[5] דוד טנה קבע כבר ב1959, 3 עשורים לפני פריחת מדיניות ההפרטה במערב כי ”מגמת המדיניות הפיננסית של השיכון היא להעביר את הדירות לבעלותם של העולים במקום להחזיקן כרכוש המדינה על יסוד שכירות”. מגמה זו התאימה להעדפת הציבור לבעלות פרטית על הדירות [3]. מדיניות זו הביאה לשיעור בעלות פרטית על דירות מהגבוהים בעולם. בשנות ה60 עברו לבעלות הדיירים כ50% מהדירות הציבוריות שנבנו. הדירות שנותרו בבעלות ציבורית הושכרו לעולים במחיר של כ50% משכר הדירה בשוק הפרטי. תחזוקת הדירות עברה למעשה לאחריות הדיירים שבמקרים רבים חסרו את המשאבים, הידע והמוטיבציה לשמירה על המבנים- ההזנחה שנבעה מכך תרמה למוניטין השלילי ולסטיגמה על הדיור הציבורי. בשנות השישים ובפרט בעקבות המיתון עלה חלקה של הבניה הפרטית למגורים וירד חלקה היחסי של הבניה לדיור ציבורי.

דעיכת הדיור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה70 ניכרה ירידה בביקוש לדיור ציבורי בשל הסטיגמה שדבקה בו כ"דיור לעניים" [3], מאידך גבר הביקוש לדירות לרכישה. הממשלה הגיבה במעבר מסיוע בצד ההיצע (בניה ציבורית) להתערבות בצד הביקוש (סיוע לרוכשי דירות) מגמת הירידה במלאי הדירות הואצה לאחר הבחירות לכנסת התשיעית, בין 1977 לתחילת גל העליה מברה"מ ב1989 הלכה וקטנה מעורבות הממשלה ביוזמת הבנייה[6]. הממשלה חזרה לפעול בתחום ההיצע כתגובה למצוקת הדיור בעקבות גידול האוכלוסיה אלא שדירות אלה יועדו למכירה ולא למאגר הדירות הציבוריות. מלאי הדירות הפנויות של עמידר ועמיגור טיפס מכ1,000 בשנת 1991 ל7,000 בשנת 1994 אלא שדירות אלו נרכשו במהלך המחצית השניה של שנות ה90 ויצאו מהמלאי הציבורי. ועדה בראשות יעקב גדיש שבחנה בדיור החליטה ”להמליץ על המשך הגישה הקיימת, הרואה במסלול הבעלות את המסלול הראשי לפתרון בעיית הדיור”. המעבר מדיור ציבורי לבעלות על דירות לא היה ייחודי לישראל ותאם מגמות הפרטה בעולם אלא שבשונה ממדינות אירופה בהם המשיכה בנית דירות ציבוריות לצורך שימור מלאי חיוני הרי שבישראל הייתה הפסקת הבניה לדיור ציבורי מוחלטת[6]

בעקבות חוק הדיור הציבורי ומבצעי המכירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נחקק חוק הדיור הציבורי בשנת 1998 לא נבנו דירות ציבוריות חדשות ומספרן ירד בהתמדה. על פי משרד הבינוי והשיכון, משנת 1999 בה נמנו 108,000 דירות ציבוריות ועד אוגוסט 2011 נמכרו כ-37,500 דירות – מתוכן 33,400 במבצעי מכירה לדיירים מתוך הדירות שלא נמכרו במבצעים אלו כ-2,160 נמכרו בשוק החופשי, באותן שנים נוספו רק 1,000 דירות לזכאי דיור ציבורי ו-4,000 דירות לעולים חדשים כך שלאחר מבצעי המכר ב2011 נותרו 75,500 דירות ציבוריות . נתונים אלו משקפים ירידה של 30% במלאי הזמין לזכאי הדיור הציבורי[7].

הכנסות המדינה ממכירת נכסי הדיור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1999 החליטה הממשלה כי הכספים ממכירת הדירות הציבוריות יופקדו ב"קרן הדיור הציבורי". מטרת הקרן הייתה, בין היתר, מימון רכישת דירות לאוכלוסייה הנזקקת. בשנת 2003 מסר השר מאיר שיטרית לועדת הכלכלה של הכנסת כי אין קרן כזו [8]. לפי ממצאי מבקר המדינה עד מרס 2008 מכרה המדינה כ-26,000 דירות; ההכנסות ממכירת הדירות הסתכמו בשני מיליארד ש"ח בערך, אך מכספי הקרן לא הוספה למלאי הדיור הציבורי אף לא דירה אחת[9]. על פי נתוני משרד השיכון היו ההכנסות 2.75 מיאלרד שקלים שהתחלקו:

  • 56% למשרד השיכון (1.54 מיליארד שקלים)
  • 40% לסוכנות היהודית (1.08 מיליארד שקלים)
  • 4% עמלות ושומות

חלקו של משרד השיכון בהכנסות התפלג[7]:

ייעוד סכום (מיליוני שקלים) הערות
רכישת דירות 205 (7.5% מהתקבולים) ייעוד הכספים לפי החלטת הממשלה
פרוייקטים אחרים של משרד השיכון 680 כולל: רכישה ושיפוץ של דירות לבעלי מוגבלויות, סלילת כביש למעלה אדומים, מוסדות ציבור ובניה כפרית
לחברות משכנות 187 לחברות חלמיש ופרזות
העברה למשרד האוצר 438
יתרה בקופת משרד השיכון 237.5


בפברואר 2012 טען ראש ענף שיכון ומקרקעין באגף החשב הכללי במשרד האוצר כי 200 מיליון שקלים שהתקבלו ממכירת נכסי חברת הדיור חלמיש בתל אביב ושהיו אמורים לעבור לאוצר לצורך רכישת דיור ציבורי חדש נשארו בקופת החברה. לטענת חלמיש הכסף נועד לתחזוקת המבנים [10]. על פי דיווחי משרד האוצר נקנו בשנת 2011 200 דירות ציבוריות בעלות של כמיליון שקלים לדירה[10].

המחסור בדיור ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הוגשו למשרד כ-8,000 בקשות לדיור ציבורי. 2,340 משקי-בית היו רשומים ברשימת הזכאים הממתינים לדיור ציבורי ביולי 2011, מלאי הדירות הזמין להם עמד על 313 דירות בלבד, מרביתן מחוץ לאזורי הביקוש שבמרכז הארץ[11] וזמן ההמתנה לדירה של מי שהוכרה זכאותו עשוי להמשך 6-7 שנים[1]. בתקופה זו זכאי הממתין לקבל סיוע בשכר הדירה, גובה הסיוע לא התעדכן משנת 2002 על אף עלייה חדה במחירי שכר הדירה בשוק החופשי[12].בשנת 2011 היה הסיוע המוצע ליחיד 1,044 ש"ח בחודש, משפחה (עד שלושה ילדים)– 1,250 ש"ח ומשפחה עם ארבעה ילדים ויותר – 1,550 ש"ח.

חברות דיור ציבורי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה בעלות שנת ייסוד מספר דירות פעילות
עמידר ממשלתית 1949 כ50,000 פריסה ארצית, כ500 עובדים ב2006
עמיגור הסוכנות היהודית 1972 22,000 פריסה ארצית, רוב הדירות מיועדות לעולים חדשים
חלמיש משרד הבינוי והשיכון (50%) ועיריית תל אביב יפו (50%) 1961 אין מידע [13] פועלת בתל אביב בלבד, מפעילה גם פרויקטים בתחום הפיתוח והתשתית עבור עיריית תל אביב ומשרד הבינוי והשיכון
שקמונה חברה משותפת: שני שליש מהבעלות בידי הממשלה ושליש בידי עירית חיפה 1961 2779 (נתון מ2009) פועלת בחיפה, מפעילה גם בתי אבות ומעונות סטודנטים
חל"ד 50%-ממשלת ישראל, 50% עיריית פתח תקווה 1961 פועלת בפתח תקווה

עד שנת 2012 פעלה גם חברת פרזות באזור ירושלים עד שפורקה ו750 הדירות שבניהולה הועברו לחברות עמידר ועמיגור.

זכאות לדיור ציבורי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב המחסור בדירות ציבוריות הקריטריונים לזכאות הוקשחו ובשנת 2012 זכאים לדיור ציבורי רק משפחות (ובכלל זה משפחות חד-הוריות)שיש בהן שלושה ילדים לפחות אשר ממצות את כושר ההשתכרות ומקבלות קצבת הבטחת הכנסה או שהכנסתן אינה עולה על "הכנסה מזכה", המתעדכנת מעת לעת או נכים רתוקים לכיסאות גלגלים ששכרם אינו עולה על השכר הממוצע במשק [14]. כדי לקבל אישור זכאות לדירה ציבורית צריכה משפחה לעמוד בכל ארבת התנאים:

  1. מחוסרי דירה
  2. שלושה ילדים ומעלה
  3. זכאות להבטחת הכנסה במשך שנתיים או קבלת השלמת הכנסה במשך שנה
  4. הכנסה כוללת שאינה עולה על ההכנסה המזכה.

ככלל מי שעובד ולא זכאי לקצבאות אינו זכאי לדיור ציבורי וכמוהו אם חד הורית שזכאית למזונות ללא השלמת הכנסה. עם זאת, גם משהוכרה הזכאות קבלת הדירה בפועל עשויה להדחות לתקופה ארוכה בשל מספרם הרב של הזכאים הממתינים. בינואר 2012 התקבל תיקון לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי הנוגע להעברת הזכאות במקרה גרושין. על פי התיקון, שהוצע בידי חברת הכנסת רוחמה אברהם השאלה מי מבני הזוג זכאי להחזיק בזכאות לדירה תקבע על פי הקריטריונים סוציאלים ולא כחלק מחלוקת הרכוש המשותף. ”זכות למגורים בדירה ציבורית אינה ניתנת להעברה או לוויתור כלפי בן זוג, לרבות בן זוג לשעבר, ואינה ניתנת לאיזון במסגרת איזון משאבים בין בני הזוג או לחלוקה”. מטרת החוק, למנוע לחץ על בן זוג לוותר על זכאותו בתמורה לגט או לוויתור על נכסים אחרים[15].

דייר ממשיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ חוק זכויות בדייר בדיור הציבורי משנפטר דייר מוגן בדירה ציבורית או עבר למוסד סיעודי זכאי בן זוגו, בנו או נכדו להמשיך להתגורר באותה דירה ובאותם תנאים בהם התגורר הדייר הקודם. שכר הדירה שישלם הדייר הממשיך בשנתיים הראשונות יהיה זהה לזה ששולם ע"י קודמו [16]. כדי לקבל מעמד דייר ממשיך צריכים להתקיים שני תנאים:

  1. קרוב המשפחה התגורר בדירה יחד עם הדייר המקורי לפחות 3 השנים לפני שהדייר מת או עבר למוסד
  2. אין בבעלותו דירה אחרת

זכאותם של דיירים ממשיכים להתגורר בדירת דיור ציבורי הייתה מוקד למחלוקות משפטיות בין החברות המשכנות המעוניינות, בשל המחסור בדירות פנויות, בפרשנות מצמצמת לזכאות הדייר הממשיך כדי לפנות דירות לזכאים לבין הדיירים עצמם, כך למשל נקבע כי מעבר לדירת קרוב משפחה מטפל אינה נחשבת "מעבר למוסד סיעודי" לצורך חישוב משך המגורים המשותף [17]. בפסק דין בו קבע בית המשפט העליון כי תקופת מאסר (בניגוד להפסקת שהיה בדירה בשל אשפוז או שרות צבאי למשל) אינה נכללת בחישוב משך המגורים המשותף הנדרש להכרה כ"דייר ממשיך" ניתן משקל למחסור החריף בדיור ציבורי כשיקול לפרשנות המצמצמת מספר הזכאים ”בפירוש למונח 'התגורר', יש להעדיף את צרכיהם של מחוסרי דיור זכאים אחרים...באזור מגוריו של האסיר ישנם 240 אנשים או משפחות שהוכרו כזכאי דיור ציבורי, ובהם 25 בודדים, קשישים או בעלי בעיות רפואיות קשות, אך אין כל דירה פנויה”[18].

ביקורי מעגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשם אימות נתוני הדיירים והשימוש הדירה הציבורית נערכים ביקורים בדירות הציבוריות ע"י החברות המשכנות בתדירות של לפחות פעם בשנה, ביקורים אלו מכונים "ביקורי מעגל". משרד השיכון מגדיר[19] מגדיר ביקורי מעגל כ”סבב של בדיקות פיזיות בדירות המושכרות, שעל החברה המאכלסת לבצע לצורך אימות נתוני הדיירים והשימוש הנעשה במושכר” ביקור המעגל בודק :

  1. אם השימוש בדירה נעשה למגורים בלבד.
  2. אם הדירה משמשת את החתומים על חוזה השכירות ובני ביתם בלבד.
  3. מספר הנפשות המתגוררות בדירה

אי שיתוף פעולה של הדייר עם המבקר (רכז השטח של החברה המשכנת) עשוי לשלילת זכויות כגון הנחה בשכר דירה[19]. טופס ביקור המעגל הוא הקובע את מספר הדיירים הנחשבים כמתגוררים בדירה[19] והכרה בבן משפחה כ"דייר ממשיך" נקבעת מנתוני ביקור המעגל בשלוש השנים שלפני פטירת הדייר הראשוני [20]. זכותו של הדייר לקבל עותק של דו"ח ביקור המעגל וכן להכליל בדו"ח הביקור את טענותיהם על מצב הדירה.

תחזוקת הדיור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי מחייב את המדינה ” להתחיל בביצוע תיקון של ליקוי בדירה ציבורית .. בדחיפות המתחייבת, ולא יאוחר מ-60 ימים מיום שנודע לה על הצורך בתיקון, ולהשלימו בתוך זמן סביר”. בנוסף על פי סעיפ 8 לחוק על המדינה לקבוע "מפרט לאחזקה שוטפת של דירות ציבוריות". המפרט מציין רשימת פריטים שיש לתקן או להחליף במידת הצורך[21]: צנרת מים וביוב, מערכת חשמל,דוד חימום, נגרות, מרצפות ותיקון סדקים. בפועל מצבן הפיזי של רוב הדירות הציבוריות ירוד. מבקר המדינה בדק בשנת 2009 מדגם של 35 דירות (27 של עמידר והיתר של חברות חלמיש וחל"ד) וכן 9 בניינים. על מצב הדירות נקבע:

ב30 (כ86%) מכלל 35 הדירות שנבדקו נמצאו ליקויי תחזוקה ובניה. במרביתן (25) נמצא יותר מליקוי אחד. הליקויים שנמצאו במרבית הדירות מקורם בתחזוקה ירודה הן של הדיירים והן של חברות האכלוס או בבניה לקויה. ב10 מהדירות שנבדקו נמצאו מפגעים העלולים לסכן חיי אדם - נזקי רטיבות קשים, מעקות ומדרגות לא בטיחותיים; ב-10 דירות נוספות נמצאו מפגעים חמורים, שאם לא יטופלו כראוי יוחרפו עד כדי סכנה לחיי אדם

— דו"ח מבקר המדינה 2009, ליקויים משמעותיים בתחזוקת הדיור הציבורי

. מבין 9 הבניינים שנבדקו נמצאו ב4 ליקויים המסכנים חיי אדם וב4 נסוספים ליקויים חמורים, רק בניין אחד מה9 נמצא תקין. המפרט לאחזקה שוטפת המעוגן בחוק אינו כולל פריטים כדוגמת דלתות חדרים, אביזרים סניטריים ו ברזים[22], ארונות מטבח או כיור מטבח. דייר המבקש שיפוץ או התקנת פריט שאינו כלול במפרט מופנה לועדת חריגים הדנה בבקשתו. על פי בדיקת מבקר המדינה הטיפול בבקשות אלו איטי, הועדות מתכנסות בתדירות נמוכה מהנדרש וחלק ממהחלטות אינן ברורות או מנומקות. על אף מצבן הירוד של הדירות הציבוריות לא ניצל משרד השיכון בשנים 2007 ו2008 את מלוא התקציב שיועד לועדות החריגים.

מאבק ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחאת האוהלים הושמעה קריאה לשיקום הדיור הציבורי בפרט במאהלים בפריפריה, דו"ח ועדת טרכטנברג הצביע על ירידת היצע הדירות הציבוריות ועל מצוקת הזכאים הממתינים וציינה כי ”ישנו צורך ..בהבטחת פתרונות דיור לאוכלוסיות בעלות מאפיינים ייחודיים.”[12] אך נמנעה מהמלצות קונקרטיות הנוגעות לדיור הציבורי. צוות המומחים האלטרנטיבי בראשות פרופ' אביה ספיבק ופרופ' יוסי יונה[23] המליץ על הכרה בזכות לדיור כחלק מחוק יסוד זכויות חברתיות

"לכל אדם זכות לדיור נאות ובר השגה, בסביבה בה נגישות לשירותים ולתשתיות, לכל אדם זכות לחזקת מגורים מוגנת. אין לפנות אדם מביתו או להרוס את ביתו באופן שרירותי. לכל אדם זכות לבחור את מקום מגוריו ללא הפליה. לכל אדם זכות לשוויון בנגישות לדיור"; שימוש במגוון כלים להבטחת הזכות לדיור בר השגה, בבעלות ובשכירות, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש, לרבות שמירה והגדלת מאגר של דיור מוזל למכירה ולהשכרה, ובכלל זה דיור ציבורי.

— דו"ח הביניים – צוות דיור, תחבורה, קרקעות ותכנון. 21 בספטמבר, 2011

.

דיור ציבורי הוא תביעה מרכזית של "מאהלי האין ברירה" של מחוסרי דיור שנותרו לאחר פנוי מאהלי המחאה בסתיו 2011.

שדולת הדיור הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב2012 הוקמה בכנסת שדולה לקידום הדיור הציבורי בראשות חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי ומירי רגב[24]. בשדולה חברים כ20 חברי כנסת. מטרותיה:

  1. הגדלת מלאי הדירות הציבוריות
  2. שקיפות המידע על חשבונות הדיירים
  3. קריטריונים ברורים לזכאות על פי מצב הנזקקים ולא לפי מהספר הדירות
  4. הקמת הקרן עליה הוחלט ב1999 אשר תרכז את כל תקבולי הדירות שנמכרו ושיימכרו, בערכים ריאליים, וליעד אום לפתרונות דיור ציבורי.

בארוע ההשקה[25] של השדולה אמר דב חנין כי ”אנחנו נאלצים להתמודד עם אנשים שדיור ציבורי סותר את האידיאולוגיה שלהם. שהם לא מאמינים שזו אחריותם לספק קורת גג, שהם לא מאמינים שזו האחריות שלהם לדאוג שלא יהיו אנשים ברחוב”.

בנק חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנק חברתי, אתי, אזרחי, אלטרנטיבי או בר-קיימא הוא בנק המביא בחשבון את ההשפעה החברתית והסביבתית של השקעותיו והלוואותיו. בנקים חברתיים הם חלק מתנועה חברתית רחבה המכוונת לאחריות חברתית וסביבתית של המגזר הפיננסי. תנועה זו עוסקת גם בהשקעות אתיות, השקעות אחראיות מבחינה חברתית, אחריות חברתית של תאגידים, וכן לסחר הוגן, צרכנות אתית, חרמות צרכנים וכו'. בעוד שלסחר הוגן יש סטנדרטים, קודים של התנהגות ותקנות מחייבות הרי שבנקאות חברתית אין הגדרות ברורות כאלו, וישנם מספר לא מבוטל של מודלים שונים בצורת הניהול, חלוקת הרווחים והשליטה; בנקים חברתיים נתונים לאותו פיקוח וחייבים לציית לאותם חוקי בנקאות ולכן קשה לקבוע בדיוק מה מבדיל בנק חברתי מבנק "רגיל". המאפיינים המשותפים לבנקים חברתיים הם שקיפות, יעד חברתי או סביבתי לפרוייקטים שהם מממנים, השקעות בעלות סיכון נמוך, ומתן הלוואות בתנאים סבירים לשכבות חלשות באוכלוסיה שבדרך כלל אינן זכאיות לאשראי כלל או שתנאי הריבית הניתנות להן הן גבוהות ביחס ליכולת ההשתכרות. לבנקים כאלו שולי רווח נמוכים מהמקובל בענף הבנקאות, וחלקם אינם מחלקים דיבידנדים כלל. לבנקים חברתיים יש פחות סניפים והם פועלים בעיקר באמצעות שירותי טלפון ודואר ובאינטרנט.

מודלים של בנקים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד אשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד אשראי הוא המודל הנפוץ והוותיק ביותר של בנקאות חברתית והוא אגודה שיתופית. איגודי אשראי פועלים על מנת להעצים את הקהילה אותה הם משרתים, ומתאפיינים במתן הלוואות בתנאים טובים יותר מבבנקים מסחריים. פעילות חברתית והעצמה קהילתית במסגרת מפגשים היא דבר נפוץ, בעיקר באיגודי אשראי קטנים, ובארצות מתפתחות. איגודי אשראי הם לרוב אגודה שיתופית שאיננה נתמכת אך ישנן חריגות. ישנם איגודי אשראי שהם למטרות צדקה או תמיכה באוכלוסיות חלשות, כאשר אלו נתמכים על ידי קרנות בדומה לעמותות. ישנם איגודי אשראי מבוססים המפרישים חלק מכספי הרווחים שלהם לקרנות התורמות לאיגודי אשראי המשמשים לפיתוח מטרות חברתיות. ישנם מועצות שונות המאחדות תחתן איגודי אשראי שונים ברמה הלאומית והבינ"ל כשהגדולה מביניהן היא "מועצת איגודי האשראי העולמית" - "WOCCU". איגודי אשראי מרכזיים הם פדרציה של איגודי אשראי, ומאפשרים לאיגודי אשראי שונים הלוואות. כמו כן ישנם מוסדות ביטוח המבטחים איגודי אשראי, חלקם ממשלתיים.

איגודי אשראי בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם קיימים 52,945 איגודי אשראי ב-100 ארצות, המשרתים 187,986,967 לקוחות ומהווים 7% ממגזר הבנקאות בעולם. סה"כ ההפקדות באיגודי אשראי נעים סביב 1,229,389,373,994 דולר, כמבוסס על ממצאי מועצת איגודי האשראי העולמית בשנת 2010. [26] איגודי אשראי נפוצים בעיקר ביבשת אמריקה הצפונית - בקנדה וארה"ב, וחולשים על 43% ממגזר הבנקאות. באירלנד איגודי האשראי חולשים על 70% משוק הבנקאות אך באירופה כולה אינם נפוצים, והם כ-3.5% מכלל המגזר. באסיה אינם כה נפוצים ומהווים כ-2.6% בלבד מהמגזר הבנקאי, שהוא השיעור הנמוך ביותר מבין היבשות השונות, קוריאה היא המדינה שבה פלח השוק הגדול ביותר של איגודי אשראי העומד על 15.7%. איגודי אשראי משמשים היום כחלק מתוכניות פיתוח אזורי לחיזוק מעמד הביניים ופתרונות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים במדינות המתפתחות, אלו הם איגודי אשראי נתמכים על ידי קרנות המספקים לעניים הלוואות בריביות אפסיות או ללא ריביות כלל. נפוצים במודל זה הם אפריקה והודו. בהודו לבדה יש 10,000,000 חברים באיגודי אשראי, וכ-40 מיליארד דולר בהפקדות. באפגניסטאן הושק השנה מודל איגודי אשראי המשמש על מנת לשקם את חיי התושבים לאחר המלחמה עם ארה"ב. באתיופיה הושק פרויקט חינוך בדצמ' 2011, שפועל עם חברי האיגוד, ומקנה להם כלים להתמודד עם השוק, והשכלה פיננסית.

איגודי אשראי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועל כיום איגוד אשראי אחד - "קופת עליה" [27], אגודה שיתופית לאשראי מימי המנדט, המשויכת לקהילת יוצאי בולגריה. בשיאה היו לקופת עליה 40,000 חברים, ומעבר למתן אשראי לחבריה ניהלה השקעות חוזרות לקהילה ביניהם דיור בר השגה בשכונת תל ברוך בתל אביב, מפעל גיוס כספים לניצולי שואה, וקרן לפיתוח חינוך ותרבות. כיום מתמקדת קופת עליה במתן אשראי לחבריה.

מיקרו אשראי - מיקרו-פייננס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקרו אשראי הוא חלק מתחום המיקרו מימון, כלומר אספקת שירותים פיננסיים לאנשים עניים מאד. מיקרו אשראי הוא הקצאה של הלוואה קטנה מאוד ליזמים ובעלי עסקים עניים שאינם יכולים בדרך כלל לקבל שירותים בנקאיים. לאנשים כאלה בדרך כלל אין ערבים, הכנסה יציבה או היסטוריית אשראי, ולכן הם אינם עומדים אפילו בקריטריונים הבסיסיים ביותר לקבלת אשראי בדרכים המסורתיות. מיקרו מימון כולל, פרט להלוואות, גם אפשרות מיקרו חיסכון, מיקרו ביטוח, וכלים פיננסיים חדשניים אחרים.

למרות שמוסדות של מיקרו אשראי ומיקרו מימון קיימים בצורות שונות כבר מהמאה ה-19, הגל הנוכחי של עניין בתחום החל בשנות ה-70 של המאה ה-20, בפרויקטים של הארגון ACCION ושל בנק גרמין של מוחמד יונוס בארצות מתפתחות. בראשית דרכו הוא זכה לזלזול מצד רוב הגורמים בארגוני הפיתוח הגדולים, שלא האמינו ביכולתם ומחויבותם של המיקרו לווים לעמוד בהתחייבויותיהם. כיום הוא נחשב לאמצעי חשוב במאבק בעוני העולמי, והוא מאפשר לאנשים עניים מאוד ליזום צורות של תעסוקה עצמית, ליצור הכנסות, ולעתים קרובות לחסוך ולצאת ממעגל העוני. הצמיחה בהכנסה הפנויה בתורה מביאה לצמיחה כוללת של המשק במדינות אלה. האו"ם הכריז על שנת 2005 כ"שנת המיקרו אשראי הבינלאומית", ומוחמד יונוס זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2006. בשל ההצלחה של מיקרו אשראי, החל עניין בתחום גם בתוך תעשיית הבנקאות המסורתית, כאמצעי לצמיחה עתידית בכלכלות המתפתחות. בישראל החל לפעול ארגון "קיבא" [28] על מנת לספק מיקרו אשראי לשכבות חלשות באוכלוסיה. חברה נוספת בתחום היא "מיקרו פייננס ישראל".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 איתי פידלמן, התמורות בדיור הציבורי בישראל 2011-1998, מרכז המחקר והמידע, הכנסת
  2. ^ 1 2 רחל קלוש ורוברט לו-יון, הבית הלאומי והבית האישי: תפקיד הדיור הציבורי בעיצוב המרחב, תאוריה וביקורת 16, 2000
  3. ^ 1 2 3 4 אסא מרון, מגמות ותהליכי הפרטה בשרותים החברתיים בישראל
  4. ^ אליה ורצברגר, הפרטת השיכון הציבורי- שינוי או המשכיות במדיניות הדיור
  5. ^

    שיכון העולים באזורי הפיתוח כרוך בקשיים פיננסיים בגלל הפער הקיים בין גודל ההשקעה, הדרושה ליחידת- דיור, לבין כושר התשלום של המשתכן החדש, הנדרש לשלם שכר-דירה בשיעור שיבטיח כיסוי לבלאי או לסילוק ההלוואה על הקרן והריבית

    — דוד טנה
  6. ^ 1 2 גילת בן שטרית מדיניות דיור בישראל
  7. ^ 1 2 התמורות בדיור הציבורי בישראל 2011-1998, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
  8. ^ הכנסת ה16, פרוטוקול מס' 54 מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי, כ"ט בתמוז התשס"ג (29 ביולי 2003)
  9. ^ מבקר המדינה, דוח שנתי 59ב לשנת 2008, הקצאת דיור ציבורי לזכאים
  10. ^ 1 2 האוצר: ת"א מחזיקה מיליונים שנועדו לדיור ציבורי, 29 בפברואר 2012, אתר Ynet
  11. ^ בשנת 2011 עמדו לרשות זכאי הדיור הציבורי 29 דירות בבאר שבע, 21 באופקים, ;15 במצפה רמון ו11 במגדל העמק אך רק 5 דירות בנתניה, דירה אחת בראש העין, אחת ברמת גן, אחת בחולון ואף לא דירה אחת ברחובות , תל אביב או בת ים
  12. ^ 1 2 דו"ח ועדת טרכטנברג, עיקרי ההמלצות - צוות דיור
  13. ^ 4 החברות העירוניות: חלמיש, פרזות, שקמונה וחל"ד מפעילות יחדיו כ5,000 דירות (נתונים מ2008)
  14. ^ זכאות לדירה בשיכון הציבורי, משרד הבינוי והשיכון
  15. ^ הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי אושרה סופית פורטל "משפטי", ינואר 2012
  16. ^ זכויות דייר ממשיך בדיור ציבורי, אתר "כל זכות"
  17. ^ עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' דהן, ת"א (ירושלים) 8823/03
  18. ^ אסיר שאינו עומד בתנאי דייר ממשיך לא יוכל להמשיך להחזיק בדיור ציבורי בעת מאסרו (תקדים משפטי), אתר כל זכות
  19. ^ 1 2 3 משרד השיכון, שכר דירה מדורג בשיכון הציבורי 2011
  20. ^ משרד הבינוי והשיכון הסדרת זכויות חוקיות של דיירים ממשיכים
  21. ^ תקנות זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשס"א - 2000
  22. ^ המפרט מגדיר את האחריות למערכת המים "צנרת אספקת מים - מלוא הצנרת למן הזקיף שלפני שעון המים הדירתי או מיתקן המים המשותף לבנין, ועד כל נקודת קצה, למעט סוללות וברזי מים וכן אבזרי חיבור או הסתעפות ומיתקן מקלחת, לרבות ברזים.
  23. ^ צוות דיור ותחבורה, ועדת ספיבק-יונה
  24. ^ דף השדולה בכנסת
  25. ^ אירוע השקת שדולת הדיור הציבורי בכנסת - פרוטוקול חלקי
  26. ^ financial statistics for credit unions and financial cooperatives
  27. ^ [1]
  28. ^ http://www.kiva.org/team/israel
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:בית_הסביח/ארגז_חול&oldid=14960192"