רנאטו קרוזונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
עריכה - שיחה
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
רנאטו קרוזונה
Renato Carosone
צילום משנות ה-1950
צילום משנות ה-1950
לידה 3 בינואר 1920
נאפולי, איטליה (ממלכת איטליה) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במאי 2001 (בגיל 81)
רומא, איטליה (הרפובליקה האיטלקית) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Renato Carusone
שם במה Renato Carosone עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות פלמיניו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיית בררה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שיר נפוליטני, בלוז, צ'ה צ'ה צ'ה, בוגי ווגי, סווינג, רוק אנד רול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית, נפוליטנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה אקורדיון, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.renatocarosone.it
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רנאטו קָרוֹזוֹנֶה (באיטלקית: Renato Carosone‏; 3 בינואר 1920 – 20 במאי 2001) היה זמר-יוצר, פסנתרן וראש הרכב מוזיקלי איטלקי, דמות מפורסמת של מוזיקת הבמה האיטלקית במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא נודע במיוחד כמבצע שירים מקוריים ועממיים בדיאלקט הנאפוליטני. ביצירותיו שילב מסורת נאפוליטנית, מקצבי טרנטלה, ג'אז, צ'ה צ'ה צ'ה, רוק אנד רול, של מוזיקה לטינו-אמריקאית ומקצבים ונעימות בעלי נינוח מזרח תיכוני. עם להיטיו נמנים "'Lazzarella", "Caravan Petrol", "Tu Vuò Fà L'Americano", " מרוצלה ("Maruzzella"),"Pigliate na' pastiglia" ,"Torero", "Piccola Serenata". לאחר מלחמת העולם השנייה, לצד דומניקו מודוניו, הצליח קרוזונה למכור תקליטים ולזכות בהצלחה בסיוריו בארצות הברית בלי לשיר באנגלית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוזונה נולד בשנת 1920 בנאפולי כבכור בין שלושת הילדים של אנטוניו קרוּזונה (Carusone) ושל קרולינה לבית דאינו (Daino). בית הוריו נמצא בסימטת ויקו די טורניירי, קרוב מאוד לפיאצה דל מרקאטו בעיר. שמות אחיו היו אולגה ואוטביו. האב, שעבד בקופת התיאטרון מרקדנטה והיה נגן חובב במנדולינה, דאג שרנאטו יקבל חינוך מוזיקלי. כילד ניגן קרוזונה תחילה בפסנתר הישן ללא כנף של אמו. בגיל 7 הוא התיתם מאמו שמתה משחפת. אביו המשיך לדאוג לחינוכו ומימן לו שיעורי פסנתר אצל אורפאו אלבנזה, אחיה של זמרת האופרה המפורסמת ליצ'ה אלבנזה. אחרי שב-1929 היגרו הזמרת ואחיה לארגנטינה למד הנער אצל מורים אחרים - וינצ'נצו רומניילו והחל מ-1932 צ'לסטה קפואנה, אחות המנצח הידוע פרנקו קפואנה. למד לפי ספרי הלימוד של פוצולי, אנון, צ'רני וקלמנטי, וכן על קטעים מאת באך, בטהובן, שופן וליסט. כשאביו היה מובטל נאלץ קרוזונה הנער להשתתף בפרנסת המשפחה. החל מ-11 במאי 1935 עבד כפסנתרן ב"תיאטרון המריונטות של צ'ירו פרנה, בו הרוויח 5 לירות כל ערב. מוזיקת הבמה שניגן כליווי לסיפורי הגבורה של האבירים אורלנדו ורינלדו, כללה שירי לכת מהאופרות "כרמן", "אאידה" ווילהלם טל. באותן השנים בגיל 14 הלחין קרוזונה את יצירתו הראשונה לפסנתר, "טריקי-טראק". בהמשך עבד בהוצאה לאור של המלחין והפזמונאי "א.א מאריו",בה נדרש ללמד זמרים את השירים החדשים של הבעלים. בנוסף השתלם עד 1937 אצל הכנר והמלחין אלברטו קורצ'י בקונסרבטוריון סן פייטרו א מאיילה בעירו וקיבל דיפלומה כפסנתרן.

בקרן אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, ב-1937, חתם קרוזונה על חוזה עם להקת אלדו רוסו שהפליגה ב-27 ביולי ל"אפריקה המזרחית האיטלקית". אחרי עשרת ימי מסע על סיפון אוניית הקיטור "טוורה" ב־7 באוגוסט הגיעו למסאווה באריתריאה, בה היו אמורים להופיע במסעדת-התיאטרון "אצל מריו" של מריו אאוריטנו. הפועלים האיטלקים שפקדו אותה מסעדה היו רובם מצפון איטליה ולא רוו נחת מהרפרטואר הנפוליטני של קרוזונה והלהקה. כחצי שעה אחרי התחלת המופע דרשו את כספם בחזרה. כעבור שבוע החליט אלדו רוסו לשוב לנאפולי. למי שרצה להישאר כמו קרוזונה וכמה רקדניות, השיג היתר שהייה מהרשויות האיטלקיות המקומיות. קרוזונה נסע אז לאסמרה ההררית, בה מצא עבודה כפסנתרן בתזמורת של ג'יג'י פראצ'ולי שניגנה במועדון "אודיאון" ב"צ'ירקולו איטליה". שם הוא התאהב ברקדנית איטלקייה בשם איטליה לווידי (שכונתה בקיצור "ליטה", 2012-1917), ונציאנית במקור. השניים התחתנו במסאווה ב-2 בינואר 1938. קרוזונה אימץ את פינו, הילד בן חמש של הרקדנית (לימים ג'זופה קרוזונה, מהנדס חשמל). אחרי זמן קצר עבר קרוזונה לאדיס אבבה, בשטח אתיופיה הכבוש ("קיסרות חבש"), בה ניצח על תזמורת במועדון האיטלקי בשם "אקווילה בלנקה". הרפרטואר שלו כלל תערובת של מוזיקת ביג בנד, שירים נאפוליטנים ומוזיקת הקשה מקרן אפריקה. ביוני 1940 עם כניסת איטליה למלחמת העולם השנייה, גויס האמן לצבא ונשלח לחזית בסומליה האיטלקית. ב-1941 נכבשה אדיס אבבה על ידי הבריטים. קרוזונה חזר לאסמרה עם האקורדיון שלו והועסק בתיאטרון "אודיאון" שנוהל על ידי בן דוד שלו. התמנה למנהל מוזיקלי של התיאטרון ושל מועדון הלילה הצמוד. הרפרטואר שלו כלל בעיקר קטעי ריקוד אמריקאים, כמו Begin the Beguine מאת קול פורטר (מהסרט Night and Day), Blue Moon מאת ריצ'רד רוג'רס, A Tea for Two מאת וינסנט יומנס. הלקוחות היו אנשי צבא איטלקים שרצו לשכוח לכמה רגעים את המלחמה ואת המרחק מהבית. אחרי המלחמה, ב-28 ביולי 1946 נסע קרוזונה הבייתה באונייה היוונית "דורותיאה פאקסוס" יחד עם אשתו ליטה והבן פינו.

שלישיית קרוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיטליה שמו כבר נשכח ונאלץ להתחיל את הקריירה מחדש. עבד שוב כפסנתרן בליווי תזמורות ריקודים קטנות. כישרונו, לרבות שליטתו במקצבים ובסגנונות שקלט בעת שהותו באריתריאה ובאתיופיה, עוררו עניין בזירה המקומית. הופיע בנאפולי וברומא במועדונים כמו "איל קוליברי" ו"ברניני". ב-28 באוקטובר 1949 הוזמן להופיע עם שלישייה משלו בפתיחת המועדון Shaker Club בנאפולי. בהתחלת ספטמבר גילה את הגיטריסט ההולנדי פטר ואן ווד שהיה הראשון שהוסיף לגיטרה שלו דוושות עם אפקטים חשמליים. אחר כך הצטרף אליהם המתופף ה"פנטזיסט" הנפוליטני ג'ג'ה די ג'אקומו, אחיין של המשורר סלווטורה די ג'אקומו. המופע שלהם שהתחיל עם "מיוזיק מיוזיק מיוזיק" מאת סטיבן וייס וברני באום קטף הצלחה רבה. לבקשת סוחר עשיר ביצעה השלישייה בקצב מהיר את הקטע "השייח" שהפך לדוגמה לסגנונם המקורי. עם זאת באודישן הראשון בחברת התקליטים "פוניט" נכשלו. אז הזמר סרג'ו ברוני הציג אותם בפני המלחין הנפוליטני נינו אוליביירו שארגן להם הקלטה בחברת פאטה. התקליט שכלל את "או, סוזנה" ו-Scalinatella היה להצלחה. השלישייה הוזמנה בהמשך לנגן בחנוכת המועדון "אופן גייט" ברומא ובמועדון הלילה La canzone del mare בקאפרי.

התרחבות ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1952 עזב ואן ווד את השלישייה ונסע לניו יורק כדי להמשיך בקריירה שלו כסולן. קרוזונה וג'גה צירפו אליהם לזמן קצר את הגיטריסט אלק באצ'יק שניגן עד אז בלבנון ואת כן הזמר ריי מרטינו שהקליט עד אז שירים נפוליטנים כמו Luna rossa (ירח אדום) ו-Nu quarto 'e luna (רבע ירח) וכן קטעי הומור כמו Papaveri e papere (פרגים וברווזים) ו-Buona Pasqua (חג פסחא שמח). ההרכב הפך על ידי כך לרביעייה.[1] ב-1953 בצ'יק ומרטינו התחלפו בגיטריסט פרנקו צ'רי ובזמר קלאודיו ברנרדיני. אחר כך במקום ברנרדיני הצטרף פיירו ג'ורג'טי. בסופו של דבר נוצר הרכב קבוע שכלל את אלברטו פיציגוני בגיטרה וריקרדו ראוקי בכלי נשיפה (סקסופון וקלרנית). ב-3 בינואר 1954 בשעה שלוש אחרי הצהרים הופיעו קרוזונה וחבריו על מסך הטלוויזיה בתוכנית מוזיקלית בשם "התזמורת של השעה 15" (L'orchestra delle quindici). לארבעתם היה הכבוד להיות המוזיקאים הראשונים שהופיעו בטלוויזיה האיטלקית שנולדה באותו יום. [1] בפסטיבל סאן רמו באותה שנה,1954, ג'ינו לטילה ופרנקו ריצ'י שרו שיר מאת מרקו רוצ'ונה וג'וזפה פיורלי ...e la barca tornò sola ("והסירה חזרה לבדה..") שהתייחס למותם בים של שלושה דייגים. הם התמקמו איתו במקום השלישי. קרוזונה לא אהב את הנימה הדרמטית של השיר וכעבור חודשים אחדים הציע לקהל גרסה פרודית ועליזה . אפקט קומי נוצר על ידי תגובתו של ג'ג'ה שחזר בקצב במשפט " e a me che me ne importa ("ולי מה אכפת לי?") [1] אחרי כל בית מלדורמתי בביצועו של ג'ורג'טי וכן על ידי מקהלה קטנה של קולות צווחניים מעוותים באמצעות שינוי בקצב הרצועה המוקלטת, שזעקו: "Mare crudele, mare crudele, mare crudele!" ("ים אכזר, ים אכזר, ים אכזר!") ובסוף השיר המכה הסופית באה בצורת זימרת הגירגורים של ג'ורג'טי.

הצלחות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה הראשונה של האמן הנפוליטני הייתה הלהיט "מרוצלה" (Maruzzella) אותו הלחין בשנת 1954 על מילים של אנצו בונאגורה. בנוסף עיבד קרוזונה לפי טעמו כמה מהלהיטים הנאפוליטנים מאותן השנים. עם אלה נמנו Malafemmena של טוטו, Scapricciatiello, הצלחה של אורליו פרו משנת 1954 בחג המוזיקה "פיידיגרוטה" בנאפולי (פורסם על ידי בית ההקלטות בידרי) ו-Anema e core אותו שר קרוזונה לפי בקשתו של צופה בקהל באחד הלילות של 1955. התווספו לרפרטואר שלו גם La donna riccia של מודוניו, (שבוצע עם תוספת של קולות מתכתיות כמו ב-e la barca tornò sola ), Eh, cumpari!, Ufemia, וגם שירו של די ג'אקומו La pansè (שזכה למשך 15 שבועות במקום הראשון במצעד הפזמונים של הולנד),כמו כן Eternamente (או Arlecchinata) - גרסתו של קרוזונה לקטע Limelight מהפסקול של הסרט "אורות הבמה" של צ'ארלי צ'פלין. אחדים מהשירים האלה נכנסו לתקליט הראשון של הלהקה - אריך-נגן (במהירות של 33 סיבובים לדקה) Carosello Carosone nº 1. באותה תקופה הפיק קרוזונה גם את השיר האירוני Stu fungo cinese אותו כתב ביחד עם דאנפה ואת הקטע הכלי Pianofortissimo, כששתי יצירות אלה נכללו באריך הנגן השני של ההרכב.

ב-4 ביוני 1955 נחנך בוורסיליה, בניהולו של סרג'ו ברנרדיני, מועדון בשם Bussola di Focette. ב-2 ביולי, ימים ספורים אחרי השקת התקליט Carosello Carosone nº 2 חנך קרוזונה במועדון הזה את עונת הקיץ. באותה שנה יצר שיר מקורי Mo' vene Natale וביצע גרסה מחודשת של השיר הנפוליטני הקלאסי של די ג'אקומו E spingole frangese. בסוף השנה עיבד קרוזונה את השיר המצחיק של פאצאליה ומודוניו Io, mammeta e tu כשהסולן היה ג'ג'ה די ג'אקומו. ב-1956 נוסף לרפרטואר גם ?Ricordate Marcellino של טאטה ג'קובטי ווירג'יליו סבונה, שיר שהוקדש לפבליטו קאלבו, הילד שכיכב בסרט Marcellino pane e vino, של לדיסלאו ויידה. באותו זמן קטף קרוזונה הצלחה עם Giuvanne cu' 'a chitarra גרסה נפוליטנית של השיר ג'וני גיטאר ( Johnny Guitar ) מתוך הסרט בעל אותו השם של ניקולאס ריי [1]. הצלחה נוספת, של התקליט Carosello Carosone nº 3, שכנעה את הרביעייה להכין מיד גם את התקליט הרביעי (Carosello Carosone nº 4). אלבום זה כלל את T'è piaciuta (של רנדינה וקפיליו, שדמה בסגנון ל-La pansè ), את השירים האופייניים לקרוזונה T'aspetto e nove, Boogie woogie italiano, O russo e 'a rossa (האחרון - פרי נוסף לשיתוף פעולה עם אנצו בונאגורה) וכן גרסת כיסוי ל-Rock Around the Clock,הלהיט הבינלאומי של ביל היילי שהפיץ בכל העולם את בשורת הרוק אנד רול.[1]

השותפות עם ניזה וההצלחה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1956 בעת תחרות רדיופונית שאורגנה במילנו על ידי בית ריקורדי פגש קרוזונה את הפזמונאי ניזה (שם העט של ניקולה סלרנו). ניזה וקרוזונה נרשמו לתחרות יחד על ידי מריאנו ראפטי, שנודע כפזמונאי בשם "קאליבי" והיה מנהל אמנותי של בית ריקורדי ואביו של הטייקון לעתיד ג'וליו ראפטי. השניים היו אמורים ליצור שלושה שירים. אחד מהטקסטים הציג ניזה לקרוזונה נקרא Tu vuò fà l'americano (אתה רוצה לשחק אותה אמריקאי). המלים נתנו השראה לקרוזונה לשלב מוזיקת סווינג וג'אז בפסנתר, תוך כדי יצירת בוגי-ווגי בקטע סולו של רבע שעה. כך נולד הלהיט המפורסם ביותר של קרוזונה.[1]. כתוצאה מן השותפות עם ניזה נולדו עוד שמונה שירים, כולל O suspiro (האנחה) ו-Buonanotte (לילה טוב). בכך התחיל שיתוף פעולה פורה בין שני האמנים. בסתיו של אותה שנה לקראת סיור בינלאומי, החליט קרוזונה להפוך את רבייעתו לשביעייה. חוץ מהזמר פיירו ג'ורג'טי צורף ראף מונטראזיו לצד ג'ג'ה הגיטריסט, כמו כן הקלרניתן טוני גרוטולה והסקסופוניסט ג'אני טוצי. קרוזונה גילה אותם בברי הלילה של מילנו, נאפולי וסן רמו. ב-1956 הקליט גם גרסה מוצלחת של הלהיט האיטלו-אמריקאי Mambo Americano. של בוב מריל, פרנק ליין וויליאם פישר. בשנת 1957 יצא לאור "טוררו", עוד להיט גדול של ניזה וקרוזונה. השיר תפס במשך שבועיים את המקום הראשון במצעד הפזמונים של ארצות הברית. בארצות הברית הוקלט הלהיט ב-32 גרסאות ובנוסף הוא תורגם בעולם בשתים עשרה שפות. [1] "טוררו" בוצע בגרסאות כיסוי על ידי כמעט שלושים אמנים רק בארצות הברית, ביניהם האחיות אנדרוז, קוני פרנסיס והאחים קינג. עם הוספתם של Chella llà (להיט משנת 1956 של מרינו מריני) ושל Il pericolo numero uno ("אויב הציבור מס.1") מאת הצמד ג'ינו לטילה וקלאודיו וילה, הרפרטואר החדש של קרוזונה הביא להוצאת אלבום אריך הנגן Carosello Carosone nº 5 שיצא לשוק בהוצאה עצמית בשנת 1957 [1]. אחרי סיור הופעות ארוך באירופה, שישיית קרוזונה, שאליה הצטרף הפעם גם נגן ההקשה אלדו פגאני, הגיעה לקובה בה התחיל סיורה המפורסם באמריקה. אחרי קראקס וריו דה ז'ניירו, ב-6 בינואר 1958 היא עלתה על במת קרנגי הול בניו יורק שבדרך כלל אירחה עד אז רק קונצרטים למוזיקה קלאסית, כשהיוצא מן הכלל היחיד היה ב-1938 הופעתם של קלרניטן הז'אז המפורסם בני גודמן ורביעייתו.[1].

בינתיים, בד בבד עם "Piccolissima serenata" (הסרנדה הקטנטנה - מאת אנטוניו אמוריו וג'ובני פריו), A sunnambula (סהרורית - מאת אדוארדו אלפיירי וג'יג'י פיזאנו), A casciaforte (כספת) (מאת אלפונזו מנג'ונה וניקולה ולנטה, מהרפרטואר של רוברטו מורולו) וכן Lazzarella (לזארלה - מאת ריקרדו פזאליה ודומניקו מודוניו), כולם להיטים נפוליטנים שקרוזונה עיבד לפי טעמו האישי, נולד עוד להיט גדול של הצמד קרוזונה-ניזה 'Pigliate 'na pastiglia' (קח גלולה) [1]. כל הלהיטים הנ"ל נכללו באלבום Carosello Carosone nº 6 (אריך נגן) שבזמן היעדרות הלהקה זכה במולדת להצלחה רבה. בפברואר 1957 חזרה השישייה לאיטליה ומתוך רצון לחזור על ההישג של האלבום הקודם חבריה עבדו קשה למשך כל השנה. אחרי תקליט ב־45 סיבובים לדקה שכלל את המנגינות Allegro motivetto ו-Colonel Bogey (קולונל בוגי), שיר לכת בריטי ששימש בפסקול הסרט "הגשר על הנהר קוואי" של דייוויד לין קמו לאור עוד שני תכשיטים של הרפרטואר של קרוזונה, בהשתתפותו החיונית של ניזה:O sarracino (שחרחר) ו-Caravan petrol (שיירת נפט). בנוסף הקליטה השישייה את היצירות של קרוזונה וניזה - Atene (אתונה), O mafiuso (מאפיוזו) Giacca rossa ('e russetto) (מעיל אדום ושפתון),Tre guagliune e 'nu mandolino (שלושה בנים ומנדולינה) וכן A-Tisket, A-Tasket, כיסוי לאחד הלהיטים של אלה פיצג'רלד (וצ'יק וב)

אחרי השקת התקליט Carosello Carosone nº 7 בנובמבר 1958, ריקרדו ראוקי וטוני גראטולה עזבו את השישייה והוחלפו על ידי סרג'ו לומברדיני וסילבנו סנטוריו. באותם הימים הקים קרוזונה בית תקליטים משלו La Stereo עם אולפן הקלטה ברחוב אוארליו סאפי 11 במילאנו. במרץ 1959 ערכו סיור הופעות ברחבי איטליה והחל מיוני יצאו לסיור בארצות ערב - מרוקו, תוניסיה, מצרים, לבנון וירדן. ביולי נסעו לסיור קונצרטים נוסף בדרום אמריקה:ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, פרו וברזיל. בסן פאולו הופיע קרוזונה במופע רוויו לצידה של מרלן דיטריך [1]. הקהל נהנה ממופעי הלהקה שהצטיינה בזכות הטקסטים ההומוריסטיים של ניזה, הקטעים הקומיים של ג'ג'ה די ג'אקומו ולחניו של קרוזונה שהושפעו מהג'אז ומבסווינג המעורבבים במקצבים שונים אחרים.

פרישה בת חמש עשרה שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בספטמבר 1959 בשיא ההצלחה, פרש קרוזונה ללא הסבר מהבמה [1]. ההודעה על כך נמסרה בעת תוכנית הטלוויזיה Serata di gala (ערב גאלה) שבהנחיית אמה דניאלי. הקהל הוכה בהלם כי לא הבינו איך אמן באמצע הקריירה מוצלחת יכול לעזוב בלי שום סיבה נראית לעין. כמה צהובונים בתקופה טענו שהחלטתו של קרוזונה נגרמה על ידי שבועה שלו בפני המדונה, השערה שיכלה להיות נכונה, בהתחשב בנטייתו האמונית של האמן. עם זאת קרוזונה לא הפסיק לגמרי את הופעותיו. עם הרכבו החדש לצד ג'ג'ה וג'אני טוצי, נמנו באותה תקופה קלאודיו פורלאני, רוברטו אבראמו ופרנקו מוטה. בסוף אפריל והתחלת מאי 1960 שישיית קרוזונה הופיעה שוב על במת קרנגי הול בניו יורק. ב-1 במאי 1960 הוזמנו בתוכנית הטלוויזיה המופע של אד סאליבן, [1] התוכנית המוזיקלית השבועית החשובה ביותר בארצות הברית. אחרי נילה פיצי ודומניקו מודוניו, היה קרוזונה האיטלקי השלישי שהופיע בטלוויזיה האמריקאית. בהנחיית צ'רלטון הסטון, מופע השישייה זכה בהצלחה שעלתה על זו שבסיור הקודם, וזיכה אותם להזמנה נוספת, הפעם בברבנק בקליפורניה ב"המופע של דינה שור" [1]. בשובו לאיטליה פרש קרוזונה יחד עם אשתו ליטה ליישוב רוטה ד'אימאניה בנפת ברגמו, והקים שם אולפן קטן להקלטות שבו יצר סדרה מוזיקלית בשם Lettera A (שמשמעותה המילולית כפולה:"האות א" או "מכתב ל..."). בזמן הזה ג'ג'ה יצא לקריירה של סולן. בשנת 1961 הוא התמקם במקום השלישי בפסטיבל של נאפולי עם השיר של ג'יג'י פיזאנו ופוריו רנדינה - Tutt' 'a famiglia (כל המשפחה) ואף הצטרף אחר כך לאופנת ילדי הפרחים במסגרת להקת מוזיקת ביט אבל הצלחתו לא ארכה זמן.

ב-1962 יחד עם ניזה יצר קרוזונה שיר חדש ומתוחכם בשם "Gondolì gondolà" שבוצע בפסטיבל סאן רמו 1962 על ידי סרג'ו ברוני וארנסטו בונינו וזכה במקום השלישי. במצעד הפזמונים הוא תפס את המקום השני ונשאר במצעד למשך שלושה חודשים. ב-1963 כתבו קרוזונה וניזה עוד ארבעה שירים שהוקלטו על ידי קרוזונה ב-Primary Ri-Fi על תקליט של 45 סיבובים :Nera nera Vita mia, 'Camping love ו-Caino e Abele אבל התגובות היו מאכזבות. בסופו של דבר עזב קרוזונה את ההקלטות והקדיש את עצמו לעיסוק בציור ובמוזיקה קלאסית.

ב-1968 נרשם לאקדמיה לאמנויות של בררה במילנו, שם רשם את בנו לקורס לרישום. האהבה לאמנות פלסטית ליוותה אותו כל שאר ימיו.

החזרה לאור הזרקורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי חמש עשרה שנה, ב-9 באוגוסט 1975 להזמנתו של סרג'ו ברנרדיני, חזר קרוזונה לבמה בהופעה פומבית ב"בוסולה די פוצ'טה" [1]. האמן התלווה ב"ביג בנד" של 19 כלים והערוץ הראשון Rai 1 שידר את המופע ב-30 האוגוסט בערב תחת הכותרת "ברוך השב, קרוזונה!". חברת CBS הקליטה בהזדמנות זו דיסק לייב בעזרת עיבודיו של דנילו ואונה. התוצאה החיובית שכנעה את קרוזונה להקים שלישייה חדשה יחד עם ג'יג'י קאליו בגיטרה בס ופדלה פלקוני בתופים. בתוכנית הטוק-שואו L'ospite delle due (האורח של השעה שתיים) של לוצ'אנו ריספולי לשאלה למה נעדר כל כך הרבה זמן מהבמה השיב קרוזונה שראה בארצות הברית את "הפלאטרס" וחשב שגם באיטליה ישתנו הטעמים והקהל לא ירצה שוב לשמוע סוג השירים ה"מסורתיים" שהוא ייצג. ב-1976 השתתף בתוכנית "Per una sera d'estate (בערב קיץ) של קלאודיו ליפי.

ב-1980 התיידד קרוזונה עם מפיק ההקלטות סנדרינו אקווילני ששיכנע אותו להקליט ב-1982 אלבום באולפן פומודורו על יד רומא. האלבום נקרא "רנאטו קרוזונה '82" וכלל את O tengo n'appartamento (יש לי דירה);Penelope e Ulisse (פנלופה ואוליסס) ; Nu sassofono americano (סקסקופון אמריקאי) ;Improvvisamente (פתאום) ;C'aimma fa (זה לא כך?) , ואחרים. בעזרת מוזיקאים כמו הגיטריסט מיקלה אקולזה ונגן הסקסופון טונינו בלסמו, הקליט קרוזונה עוד אלבום Live in Siena שבנוסף ללהיטים הרגילים, כלל ואלסים של פרדריק שופן, פוגות של באך, סונטינות מאת מוציו קלמנטי, לה קמפנלה מאת פרנץ ליסט והרפסודיה בכחול של גרשווין. הוא ביצע גם את ...E la barca tornò sola ואת O miliardario ואת I magnifici due "שני המופלאים" המוקדש לטוטו ולצ'ארלי צ'פלין. בעקבות ההצלחה חצה שוב קרוזונה את האוקיינוס האטלנטי כדי להופיע בארצות הברית. בעזרת אדריאנו ארגוציני הופיע בקונצרט בגן של כיכר מדיסון בניו יורק ויצא אחר כך לסיור מוצלח בקנדה, כולל הופעה עם הפילהרמונית של טורונטו ואחר כך ערך סיור בדרום אמריקה. בשובו לאיטליה בשנים 1987–1988 המשיך בסיורי הופעות והשתתף בתוכניות טלוויזיה שונות. אחרי מלאת עשור מחזרתו לבמה השתתף בפסטיבל סן רמו עם השיר Na canzuncella doce doce (שיר קטן מתוק מתוק) על מלים של קלאודיו מאטונה, שדורג במקום ה-14.

מופעיו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ 1993 נפגע קרוזונה מהתפוצצות של מפרצת מוחית ועבר ניתוח חירום נוירוכירורגי בבית החולים סן קמילו (קרלו פורלניני) ברומא. הצליח להשתקם ולחזור למוזיקה ולציור. ב-13 בנובמבר 1993 הציג בפומבי תערוכת ציורים על יד וילה פומפיאנה בנאפולי. ב-12 בינואר 1995 ביום הולדתו ה-75 הטלוויזיה האיטלקית ארגנה מופע לכבודו בתיאטרו מרקדנטה בכותרת "Tu vuò fà l'americano - Un ragazzo e un pianoforte. הערב נוהל על ידי אלבה פארייטי ששרה עם קרוזונה את השיר La pansè ושיחקה את הדמות מהשיר O suspiro. רנצו ארבורה שר יחד עם קרוזונה את השירים Giuvanne cu' a ,chitarra ,T'è piaciuta, Caravan petrol, Pigliate 'na pastiglia . עם באראונה שר קרוזונה את O sarracino ו Io tengo n'appartamento, ג'אני מורנדי השתכנע לבצע לראשונה את Maruzzella וקרוזונה ניגן בהמשך גם את "לאליזה" מאת בטהובן, טוקטה ופוגה ברה מינור מאת באך ועוד קטעים כליים מיצירותיו: Pianofortissimo, Triki-trak e Pallation. הגיע למופע גם ליונל המפטון שהיה בן 86 וביצע עם קרוזונה את Tea for Two ואת או סולה מיו. בסוף המופע שרה ילדה בת תשע יחד עם המלחין את ה-Tu vuò fà l'americano. ב-26 באוקטובר 1996 קיבל קרוזונה בסן רומו את הפרס טנקו על תרומתו להתחדשות השיר הנפוליטני ובשנה החדשה 1998 הופיע בקונצרט האחרון בפיאצה דל פלבישיטו בנאפולי, בנוכחות מאתיים אלף אנשים. ב-2000 כשהוא חולה באמפיזמה בראות פרסם קרוזונה את האוטוביוגרפיה שלו "אמריקאי בנאפולי", הכתובה עם העיתונאי פדריקו וקלברה. הקליט עם טונינו קרוטונה גרסה חדשה ל Tu vuò fà l'americano חלק מהדיסק של קרוטונה "Mondo difficile" .

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוזונה נפטר בשינה בבוקר של 20 במאי 2001 בביתו ברומא, ברחוב פלמיניה וקיה, לשם עבר אחרי שהתגורר תקופה על גדת האגם ברצ'אנו. טקס הלוויה התקיים בכנסיית האמנים (בזיליקה סנטה מריה במונטסנטו) בפיאצה דל פופולו. נכחו 4,500 אנשים, ביניהם רנצו ארבורה, לוצ'אנו די קרשנצו, אנטוניו גירלי, מריזה לאוריטו, אנריקה בונאקורטי, מוגול, מאגו סילוואן, לוצ'ו וילארי, מריה פיורה, פפינו גליארדי, פיורלו, אנטוניו בסולינו, מיקלה גוארדי ופיטר ון ווד. גופתו נשרפה ונקברה בבית הקברות בטרוויניאנו רומאנו.[2] [3] . עם זאת במקורות רבים נכתב בטעות שקברו של קרוזונה נמצא בבית הקברות פלמיניו-פרימה פורטה. [4] [5], [6] האלטר אגו של קרוזונה, נגן התופים ג'ג'ה די ג'אקומו, שלא היה יכול להשתתף בלווייה מסיבות בריאות, נפטר בגיל 87 בביתו בפוג'וריאלה בנאפולי ב-1 באפריל 2005.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חודשיים אחרי מות האמן, ב-6 ביולי 2001 באצטדיון סן פאולו, נערכה אזכרה שבה הוחלט שהחל משנת 2002 יוענק פרס קרוזונה
  • 2001 - ג'יג'י ד'אלסיו, שירש את הפסנתר של קרוזונה, הקדיש לזכרו את השיר "Caro Renato" (רנאטו היקר) שנכלל באלבום Uno come te (אחד כמוך)
  • 2007 - בטירת סנטאנג'לו ברומא הוצגה תערוכת ציוריו
  • 2010 - הצמד האוסטרלי למוזיקה אלקטרונית Yolanda Be Cool עיבד את Tu vuò fà l'americano תחת השם We No Speak Americano שהפך בקיץ ללהיט ודורג כראשון במכירות בבריטניה, דנמרק, הולנד, שוודיה, גרמניה ואוסטריה, ובמקומות הראשונים באיטליה, אוסטרליה, בלגיה, ספרד, שווייץ, ניו זילנד, פינלנד, נורווגיה, אירלנד וצרפת
  • 2021 לרגל מאה שנה להולדתו, הפיק ערוץ הטלוויזיה האיטלקית RAI סרט על הקריירה המקצועית של המלחין בכותרת Carosello Carosone

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - פרס טנקו - בסן רומו - על תרומתו להתחדשות השיר הנפוליטני

קרוזונה במדיה אומנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abbasso il contrabbasso (Renato Carosone-Fiorenzo Fiorentini), Universal
  • Addo' sta Gegè (Renato Carosone)
  • 'A farmacista (Renato Carosone-Nisa)
  • Amaramente (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Leonardi
  • Amargamente (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Leonardi
  • Ami made in Germany (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Angela (Renato Carosone), Curci
  • Anni Trenta (Renato Carosone), Lettera A/Universal/Ariston/Studio Lead
  • Arazzi persiani (Renato Carosone)
  • 'A signora (Renato Carosone)
  • 'A signora cha cha cha (Renato Carosone-Nisa), Edir 1960
  • Atene (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Babà al rum (Renato Carosone)
  • Baby rock (Renato Carosone-Nisa), Universal, 1959
  • Badù badù (Wilhelm Grosz-Jimmy Kennedy-Renato Carosone-Umberto Bertini), Edizioni Suvini Zerboni
  • Bagno Maria (Renato Carosone-Fiorenzo Fiorentini), Two Nuns International
  • Baseme (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Beautiful night (Renato Carosone)
  • Boogie woogie italiano (Renato Carosone), Universal, 1956
  • Buon Natale, amore (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1957
  • Buona Pasqua (Calibi-Renato Carosone), Universal
  • Buonanotte (Renato Carosone), Universal
  • C'aimma fa'? (Renato Carosone), Edir, 1981
  • Caino e Abele (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1963
  • Camping love (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1963
  • Caravan petrol (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1958
  • Carnevale (Renato Carosone)
  • Ce sta 'na femmena (Renato Carosone-Nisa), Edir
  • Che cosa (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Leonardi, 1956
  • Che t'aggia di' (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Cico cico (Renato Carosone)
  • Cinema muto (Renato Carosone)
  • Cocoricò (Renato Carosone-Giovanni D'Anzi), 1948
  • Come te quiero (Renato Carosone)
  • Comment veux tu (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Leonardi
  • Conga di Cola (Renato Carosone)
  • Cow-boy (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1959
  • Dicite trentatré (Renato Carosone-Nisa), 1957
  • Digliene quattro (Renato Carosone-Attilio Donadio)
  • Dixielando (Renato Carosone), Lettera A/Universal/Studio Lead
  • Domino (Louis Pierre Dominique Ferrari-Jacques Plante-Renato Carosone), 1950
  • 'E cancelle (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • È finita (Renato Carosone-Salvatore Castagna)
  • È passato n'atu maggio (Renato Carosone-Odoardo Tufani)
  • Elisabetta (Renato Carosone), 1957
  • Faut de l'audace (Renato Carosone), Leonardi
  • Fortuna che sei qui (Renato Carosone-Sandrino Aquilani), Lettera A/Studio Lead, 1987
  • Giacca rossa ('e russetto) (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1958
  • Giochiamo al varieté (Renato Carosone-Enzo Tortora), 1980
  • Gondolì gondolà (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1962
  • Grand piano (Renato Carosone), Lettera A/Universal/Studio Lead
  • Ho giocato tre numeri al lotto (Renato Carosone-Fiorenzo Fiorentini), Leonardi, 1949
  • Ho scelto la libertà (Renato Carosone)
  • Honey moon (Renato Carosone)
  • Hula hula (Renato Carosone)
  • Icicle wind ding (Renato Carosone), Universal
  • I magnifici due (צ'ארלי צ'פלין-טוטו-Renato Carosone)
  • Improvvisamente (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Introduzione (Renato Carosone-Salvatore Castagna)
  • Introduzione n. 1 (Renato Carosone)
  • Io da Rimini, tu da Napoli (Renato Carosone-Raoul Casadei), 1993
  • Io quiero bailar la samba (Renato Carosone)
  • Io son qui (Renato Carosone)
  • Io tengo n'appartamento (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead, 1982
  • Jonathan (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Kissin' (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Klinge linge polka (Renato Carosone), Universal
  • Lacco Ameno (Renato Carosone-Enzo Bonagura)
  • Languido amoroso (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Lassame sta (Renato Carosone-Nisa), Edir
  • La tecnica e la mimica (Renato Carosone)
  • La terrazza del Bernini (Renato Carosone)
  • Lettera da Milano (Renato Carosone-Ettore De Mura), Leonardi, 1950
  • Mama Madale (Renato Carosone)
  • Mamma marenara (Renato Carosone)
  • Mañana es Domingo (Renato Carosone)
  • Maria Marianna (Renato Carosone)
  • Maruzzella (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Leonardi/SdK Beheer B.V, 1954
  • Melodia (Renato Carosone)
  • Me voy (Renato Carosone), Universal
  • Milan l'è un gran Milan (Renato Carosone)
  • Mistero (Renato Carosone)
  • Mon amour c'est Noel (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Mo' vene Natale (Renato Carosone), Leonardi, 1955
  • Nanninè (Renato Carosone)
  • Napoli (Renato Carosone)
  • Nel bosco (Renato Carosone)
  • Nenè e Pepè (Renato Carosone-Gigi Pisano), Edir, 1958
  • Nera nera (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1963
  • Neve d'estate (Renato Carosone)
  • Nun t'aggio vista cchiù (Renato Carosone-Pinchi), Universal
  • 'Nu sassofono americano (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • O Lita, o Lita (Renato Carosone)
  • 'O mafiuso (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1958
  • 'O miliardario (Renato Carosone)
  • 'O pellirossa (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1959
  • 'O pianoforte (Renato Carosone-Nisa), Universal, 1963
  • 'O russo e 'a rossa (Renato Carosone), Curci, 1956
  • 'O suspiro (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1956
  • 'O tappeto (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Palla e Pallino (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Passaggio (Renato Carosone)
  • Penelope e Ulisse (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Perles de cascades (Renato Carosone), Universal
  • Pianofortissimo (Renato Carosone), Leonardi/SdK Beheer B.V.
  • Pigliate 'na pastiglia (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1957
  • Poesia finale (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Poetico galante (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Poetico triste (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Prefinale (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Quello che sarà sarà (Renato Carosone-Nisa), Universal
  • Ragazzo del sud (Renato Carosone-Sandrino Aquilani), Lettera A/Studio Lead
  • Renato's boogie woogie (Renato Carosone)
  • Revue en rose (Renato Carosone)
  • Ritorna l'autunno (Renato Carosone-Lucia Mannucci)
  • Ritornano le rondini (Renato Carosone)
  • Salsa del pensamiento (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • San Gennaro (Renato Carosone), 1969
  • Sciù sciù (Renato Carosone-Calibi),Fono Film, 1954
  • Sea shore (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Seicento gioioso (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Sera (Renato Carosone-Enzo Tortora-Angelo Citterio-Anna Tortora)
  • Serenata a Pellegrino! (Renato Carosone-Odoardo Tufani)
  • Si si, fa fa (Renato Carosone)
  • Sogno d'estate (Renato Carosone)
  • Soundbells (Renato Carosone)
  • Stammice allere (Renato Carosone)
  • Stella nel ciel (Renato Carosone)
  • Stile 1929 (Renato Carosone)
  • 'Stu fungo cinese (Renato Carosone-Danpa), Leonardi
  • Sulla slitta (Renato Carosone)
  • Tarantella sentimentale (Renato Carosone)
  • Tarantella africana (Renato Carosone-Odoardo Tufani), 1946
  • T'aspetto 'e nove (Renato Carosone-Enzo Bonagura), Universal, 1954
  • Torero (Renato Carosone-Nisa), Universal, 1957
  • Tramonto all'estero (Renato Carosone-Odoardo Tufani)
  • Tre guagliune e 'nu mandolino (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1958
  • Triki-trak (Renato Carosone)
  • Tu vuò fà l'americano (Renato Carosone-Nisa), Edir, 1956
  • Un caffè (Renato Carosone), Lettera A/Studio Lead
  • Vattene (Renato Carosone)
  • Vedi Carosone Renato (Renato Carosone)
  • Viale Angelico (Renato Carosone-Enzo Bonagura), D'Anzi
  • Vissi d'arte (Renato Carosone-Attilio Donadio)
  • Vita mia (Renato Carosone-Nisa), Edir
  • Viva la criolla (Renato Carosone)
  • Voglio a 'tte (Renato Carosone)
  • Vola paloma (Renato Carosone-Enzo Bonagura)
  • Westland (Renato Carosone), Lettera A/Universal/Studio Lead

ביצועי כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

78תקליטי 78 סל"ד

שלישיית קרוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 11 ינואר 1951 - Scalinatella/Oh! Susanna (Pathé, MG 13)
  • 11 ינואר 1951 - Quizas, Quizas, Quizas/L'Horloge De Grand Mère (Pathé, MG 14)
  • 11 ינואר 1951 - Tre numeri al lotto/Anema e core (Pathé, MG 17)
  • 1951 - Your eyes/Music music music (Pathé, MG 24)
  • 1951 - J'attendrai/Tabù (Pathé, MG 25)
  • 1951 - Harry lime theme/La samba del pensamento (Pathé, MG 26)
  • 11 נובמבר 1951 - Yes sir, that's my baby/Oh! What a night (Pathé, MG 27)
  • 1952 - Luna rossa/'O ciucciariello (Pathé, MG 72)
  • 1952 - Vecchia America/Quante lune! (Pathé, MG 85)
  • 1952 - Abbasso il contrabbasso/Tumba la samba (Pathé, MG 86)
  • 1952 - Sulla slitta/'Nu quarto 'e luna (Pathé, MG 99)
  • 12 מרץ 1952 - Papaveri e papere/Buona Pasqua (Pathé, MG 102)
  • 12 מרץ 1952 - Malaguena/Noche de Ronda (Pathé, MG 103)
  • 1952 - T'amo, t'amo, t'amo/Le piconero (Pathé, MG 113)

רנאטו קרוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 — Muskrat ramble/Stile 1929 (Pathé, MG 114)
  • 1953 — Sì sì fa fa/Il celebre pianista (Pathé, MG 172)
  • 1956 — Il gattino sulla tastiera/Boogie woogie italiano (Pathé, MG 362)

רנאטו קרוזונה והרביעייה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 — Guglielmina/Arrotino (Pathé, MG 153)
  • 1953 — Yes sir, that's my baby/Music, music, music! (Pathé, MG 156)
  • 1953 — Tre numeri al lotto (i pappagalli)/Oh! Susanna (Pathé, MG 157)
  • 1953 — Original charleston/Darktown strutter's ball (Pathé, MG 159)
  • 1953 — Vola colomba/Mambo jambo (Pathé, MG 160)
  • 1953 — Violino tzigano/Desiderio 'e sole (Pathé, MG 170)
  • 1953 — Domino/El cumbachero (Pathé, MG 171). Il צד A וצד B.

צד B מיוחס לרביעיית קרוזונה

  • 18 במאי 1953 — Nel bosco/Quanno staje cu mme (Pathé, MG 179)
  • 1953 — Caminito/Ciribiribin (Pathé, MG 182)
  • 1954 — Meet mister Callaghan/These foolish things (Pathé, MG 191)
  • 1954 — Ma chansonette/Happy feet (Pathé, MG 192)
  • 1954 — Eternamente/N'accordo in fa (Pathé, MG 195)
  • 1954 — Jambalaya/Copacabana (Pathé, MG 216)
  • 1954 — La pansè/Ciel de Paris (Pathé, MG 218)
  • 1954 — Malafemmena/Sciù sciù (Pathé, MG 225)
  • 23 ביוני 1954 — Te voglio bene/T'aspetto 'e nove (Pathé, MG 245)
  • 13 במאי 1954 — La pansè/Malafemmena (Pathé, MG 246)
  • 1954 — Johnny Guitar/Il piccolo montanaro (Pathé, MG 264)
  • 20 נובמבר 1954 — La donna riccia/Ehi cumpari (Pathé, MG 267)
  • 11 בנובמבר 1954 — E la barca tornò sola/Ufemia (Pathé, MG 268)
  • 1955 — Scapricciatiello/Maruzzella (Pathé, MG 270)
  • 1955 — Ballata selvaggia/Il piccolo montanaro (Pathé, MG 271)
  • 1955 — 'Stu fungo cinese/Rapsodia svedese (Pathé, MG 297)
  • 1955 — Pianofortissimo/Carlotta (Pathé, MG 304)
  • 1955 — Ciribirin/Tani (Pathé, MG 307)
  • 1955 — Istanbul/Margie (Pathé, MG 312)
  • 1955 — 'E spingole frangese/Tititi-tititi-tititi (Pathé, MG 313)
  • 1955 — Mambo italiano/Mo' vene Natale (Pathé, MG 332)
  • 23 בדצמבר 1955 — Io mammeta e tu/Domani (Pathé, MG 333)
  • 1956 — Rock around the clock/Mister Sandman (Pathé, MG 336)
  • 1956 — Ricordate Marcellino?/Papa loves mambo (Pathé, MG 337)
  • 5 בינואר 1956 — Giuvanne cu' a chitarra/'E spingole frangese! (Pathé, MG 342)
  • 1956 — I love Paris/Blue (Pathé, MG 343)
  • 17 בפברואר 1956 — 'A luciana/La sveglietta (Pathé, MG 346)
  • 1956 — Danza degli scorpioni/In un mercaro persiano (Pathé, MG 349)
  • 1956 — Giuvanne cu'a chitarra/Io, mammeta e tu (Pathé, MG 350)
  • 1956 — Domani/Blues (Pathé, MG 351)
  • 1956 — 'O russo e 'a rossa/Vino, vino (Pathé, MG 360)
  • 1956 — T'è piaciuta/C'est magnifique (Pathé, MG 361)
  • 1956 — Guaglione/'O russo e 'a rossa (Pathé, MG 376)

רנאטו קרוזונה והשישייה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 — Tu vuo' fa' l'americano/'O suspiro (Pathé, MG 387)
  • 1957 — Piccerella/Buonanotte (Pathé, MG 388)
  • 1957 — Chella llà/Mamma Rosa (Pathé, MG 389)
  • 1957 — Serenatela sciuè sciuè/Amaramente (Pathé, MG 399)
  • 1957 — Il pericolo n.1/'O suspiro (Pathé, MG 400)
  • 1957 — Que serà, serà/Buonanotte (Pathé, MG 401)
  • 1957 — Chella llà/Tu vuo' fa' l'americano (Pathé, MG 402)
  • 1957 — Lazzarella/Storte va... deritta vene (Pathé, MG 406)
  • 1957 — L'hai voluta te!/'A casciaforte (Pathé, MG 407)
  • 1957 — 'O suspiro/T'è piaciuta (Pathé, MG 409).הצד האחורי מיוחס לרנאטו קרוזונה והרביעייה שלו
  • 1957 — Piccolissima serenata/Torero (Pathé, MG 421)
  • 5 באוקטובר 1957 — 'A sonnambula/Pigliate 'na pastiglia (Pathé, MG 422)
  • 1957 — I tre compari/Armen's theme (Pathé, MG 423)
  • 1957 — Buon Natale, amore/Torero (Pathé, MG 424)
  • 1957 — Colonel Bogey/Allegro motivetto (Pathé, MG 436)
  • 1958 — Colonel Bogey/Magic Moments (Pathé, MG 440)
  • 1958 — Magic moments/Mama Guitar (Pathé, MG 442)
  • 1958 — 'O sarracino/Caravan petrol (Pathé, MG 443)
  • 1958 — Amor di pastorello/Allegro motivetto (Pathé, MG 443)

תקליטי 45 סל"ד

שלישיית קרוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 — N'accordo in fa/Eternamente (Pathé, GQ 2001)
  • 1954 — La pansè/Malafemmena (Pathé, GQ 2020)
  • 1954 — Johnny Guitar/Il piccolo montanaro (Pathé, GQ 2006)

רנאטו קרוזונה והרביעייה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 — Mambo italiano/Io mammeta e tu (Pathé, GQ 2011)
  • 1955 — Mo vene Natale/Domani (Pathé, GQ 2012)
  • 1956 — Blues/Rock around the clock (Pathé, GQ 2013)
  • 1956 — A Luciana/Giuvanne cu' 'a chitarra (Pathé, GQ 2014)
  • 29 בפברואר 1956- Giuvanne cu 'a chitarra/Io mammeta e tu (Pathé, GQ 2016)
  • 1956 — Domani/Blues (Pathé, GQ 2017)
  • 1956 — Scapricciatiello/Maruzzella (Pathé, GQ 2018)
  • 1956 — Mister Sandman/C'est magnifique (Pathé, GQ 2019)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Scuderi, Antonio. "Okay Napulitan!: Social Change and Cultural Identity in the Songs of Renato Carosone." Italica, Vol. 87. No. 4 (2010) : 619-36

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 W.Molducci
  2. ^ אתר זיכרון לקרוזונה באתר בית הקברות בטרביניאנו רומאנו
  3. ^ viaggi news
  4. ^ אתר על בית הקברות פלמיניו-פרומה פורטה
  5. ^ באתר Find a Grave
  6. ^ האתר funus

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנאטו קרוזונה בוויקישיתוף

2019,Giorgio Roberti art.Renato Carosone in Dizionario Biografico degli Italiani, Enciclopedia Treccani

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רנאטו_קרוזונה&oldid=38147662"