‏e (קבוע מתמטי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באיור מוצגות שלוש פונקציות מעריכיות בבסיסים שונים. פונקציית האקספוננט, המסומנת בכחול, היא הפונקציה המעריכית היחידה ששיפוע הישר המשיק לה (המסומן באדום) בנקודה x=0 הוא 1.
Nuvola apps edu mathematics blue-p.svg

בערך זה
נעשה שימוש
בסימנים מוסכמים
מתחום המתמטיקה.
להבהרת הסימנים
ראו סימון מתמטי.

e הוא קבוע מתמטי חשוב בעל שימושים רבים באנליזה. הקבוע משמש כבסיס הלוגריתם הטבעי, וניתן להגדיר אותו למשל כסכומו של הטור \ \frac{1}{0!}+\frac{1}{1!}+\frac{1}{2!}+\dots.

זהו מספר טרנסצנדנטי, שייצוגו העשרוני מתחיל בחמישים הספרות הבאות מימין לנקודה: e \approx 2.71828 18284 59045 23536 02874 71352 66249 77572 47093 69995....
הסימון של מספר זה הוכנס לשימוש על ידי לאונרד אוילר ב-1727. לצרכים מעשיים ניתן להסתפק בדיוק נמוך יותר, ומקובל להסתפק בקירוב 2.71

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון לקבוע זה פורסם ב-1618 בטבלה בסוף עבודה על לוגריתמים מאת ג'ון נפייר. אולם, הטבלה לא כללה את המספר עצמו אלא רק רשימת לוגריתמים שחושבו על פי הקבוע. ההנחה הרווחת היא שהטבלה נכתבה על ידי ויליאם אוטרד. ההתייחסות הראשונה למספר בתור קבוע הייתה של יאקוב ברנולי, כשניסה למצוא את הערך של הביטוי:

\lim_{n\to\infty} \left(1+\frac{1}{n}\right)^n

השימוש הראשון לקבוע שסומן אז בתור b, הוא במכתב ששלח גוטפריד לייבניץ אל כריסטיאן הויגנס ב-1690. לאונרד אוילר סימן לראשונה את הקבוע כ-e ב-1727, והפרסום הראשון שעשה שימוש בסימון זה היה ספרו של אוילר "מכניקה" מ-1736. אף על פי שבשנים הראשונות חלק מן החוקרים השתמשו באות c, האות e הייתה נפוצה יותר ולבסוף הפכה לסטנדרט המדעי.

הסיבה לשימוש דווקא באות זו אינה ידועה, אבל סביר שזה בגלל היותה האות הראשונה במילה האנגלית אקספוננט. אפשרות נוספת היא שאוילר בחר אות זו היא, כי זוהי התנועה הראשונה אחרי האות a, שכבר הייתה בשימוש. לא ברור, על פי אפשרות זו, למה אוילר בחר דווקא תנועות ולא עיצורים. אפשרות נוספת היא שאוילר בחר באות זאת כי זאת האות הראשונה בשם משפחתו (euler).

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

\int_{1}^{e} \frac{1}{t} \, dt = {1}
e מוגדר כך שהשטח הצבוע בתכלת שווה ל-1

מקובלות שלוש דרכים להגדרתו של המספר e, כולן שקולות:

1. הגבול של הסדרה הבאה:

e = \lim_{n \to \infty} \left(1 + {1 \over n} \right) ^n

2. סכום הטור האינסופי שמתקבל מטור טיילור:

e = \sum_{n=0}^\infty {1 \over n!} = {1 \over 0!} + {1 \over 1!} + {1 \over 2!} + {1 \over 3!} + \cdots

3. המספר \,x המקיים:

\int_{1}^{x} \frac{1}{t} \, dt = {1}
כלומר, e הוא המספר \,x שעבורו השטח שמתחת להיפרבולה \, f(t)=1/t מ-1 ועד \,x שווה ל-1.

דרכים נוספות לחישוב e[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכום טור אינסופי
e = \left [ \sum_{k=0}^\infty \frac{(-1)^k}{k!} \right ]^{-1}
e = \left [ \sum_{k=0}^\infty \frac{1-2k}{(2k)!} \right ]^{-1}
e = \frac{1}{2} \sum_{k=0}^\infty \frac{k+1}{k!}
e = 2 \sum_{k=0}^\infty \frac{k+1}{(2k+1)!}
e = \sum_{k=0}^\infty \frac{3-4k^2}{(2k+1)!}
e = \sum_{k=0}^\infty \frac{3k^2+1}{(3k)!}
e = \left [ \sum_{k=0}^\infty \frac{4k+3}{2^{2k+1}\,(2k+1)!} \right ]^2
e = \cfrac{-12}{\pi^2} \left [ \sum_{k=1}^\infty \cfrac{1}{k^2} \ \cos \left ( \cfrac{9}{k\pi+\sqrt{k^2\pi^2-9}} \right ) \right ]^{-1/3}
e = \sum_{k=1}^\infty \frac{k^2}{2(k!)}
שבר משולב אינסופי
e= 2+\cfrac{1}{1+\cfrac{1}{2+\cfrac{2}{3+\cfrac{3}{4+{\cfrac{4}{5+_\ddots}}}}}}
גבול
 e= \lim_{n \to \infty} n\cdot\left ( \frac{\sqrt{2 \pi n}}{n!} \right )^{1/n}
 e=\lim_{n \to \infty} \frac{n}{\sqrt[n]{n!}}

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טרנסצנדנטיות של e

e הוא מספר אי רציונלי. יתרה מכך, הוא גם מספר טרנסצנדנטי, כלומר - e אינו שורש של פולינום עם מקדמים רציונליים.

לפונקציה המעריכית \!\, e^x (אקספוננט) יש תכונה מיוחדת: הנגזרת שלה שווה לפונקציה עצמה. כלומר: \!\, (e^x)'=e^x . תכונה זו ייחודית לפונקציית האקספוננט (ולכפולות שלה בקבועים). את פונקציית האקספוננט נהוג לרשום גם כ-\ \exp(x) ואז \,\exp(1)=e. רישום זה נפוץ בספרים ישנים, שבהם היה קושי להציג נוסחאות מורכבות בגלל מגבלות ההדפסה.

הפונקציה ההפוכה לפונקציית האקספוננט היא פונקציית הלוגריתם הטבעי \!\, \log_e x, המסומנת בקיצור כ-\!\, \ln x.

הפונקציה \ e^x גם משמשת להגדרת הפונקציות הטריגונומטריות (סינוס וקוסינוס) כאשר הארגומנט הוא מספר מדומה, באמצעות נוסחת אוילר:

\ e^{i \theta} = \cos\theta + i \sin\theta

מנוסחה זו נובע, בפרט, הקשר בין חמשת הקבועים הבסיסיים של המתמטיקה, הידוע בשם זהות אוילר:

\ e^{i\pi}+1=0

הוכחת אי-רציונליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן הוכחת ז'וזף פורייה לטענה ש-e הוא מספר אי רציונלי. נניח בשלילה כי e הוא רציונלי. e הוא בבירור מספר חיובי, ולפיכך קיימים מספרים טבעיים a ו-b כך ש e=\frac{a}{b}. נסמן

\,x = b!\left(e - \sum_{n=0}^b\frac{1}{n!}\right)
  • כעת נראה כי x הוא מספר שלם:
x = b\,!\left(e - \sum_{n = 0}^{b} \frac{1}{n!}\right) = b\,!\left(\frac{a}{b} - \sum_{n = 0}^{b} \frac{1}{n!}\right) = a(b - 1)! - \sum_{n = 0}^{b} \frac{b!}{n!}

והביטוי האחרון הוא מספר שלם משום ש-n קטן או שווה מ b.

  • כפי שהוגדר לעיל, x הוא בבירור מספר חיובי. להלן נראה כי x קטן מ1, ומכיוון שאין מספרים שלמים בין 0 ל1 הרי שבכך נקבל סתירה ונסיק ש e הוא אי רציונלי:

כזכור, e = \sum_{n=0}^{\infty}\frac{1}{n!}, ולפיכך x = b!\sum_{n=b+1}^{\infty}\frac{1}{n!}

לכן נוכל לכתוב:

x = \sum_{n=b+1}^{\infty}\frac{b!}{n!} = \frac{b!}{(b+1)!} + \frac{b!}{(b+2)!} + \dots = \frac{1}{b+1} + \frac{1}{(b+1)(b+2)} + \frac{1}{(b+1)(b+2)(b+3)} + \dots <

<\frac{1}{b+1} + \frac{1}{(b+1)^2} + \frac{1}{(b+1)^3} + \dots

הביטוי האחרון הוא טור הנדסי שאיברו הראשון הוא \frac{1}{b+1} ומנתו היא \frac{1}{b+1} < 1, ולפיכך, על פי נוסחת הסכום של טור הנדסי, סכומו הוא \frac{\frac{1}{b+1}}{1-\frac{1}{b+1}}=\frac{1}{b} לכן x < \frac{1}{b} \le 1, כלומר x הוא מספר חיובי שלם הקטן מ1. זוהי סתירה ולפיכך e הוא מספר אי רציונלי.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

e מופיע בפתרונן של בעיות מתחומים שונים. להלן מספר דוגמאות:

דוגמה 1:
אם אדם מפקיד בבנק סכום של שקל אחד ומקבל ריבית של 100% המחושבת אחת לשנה, הוא יצבור סכום של שני שקלים בסוף השנה. נניח שהוא ישכנע את הבנק לחשב את הריבית מדי חצי שנה בריבית דריבית, כלומר ריבית של 50% בחצי הראשון של השנה וריבית של 50% בחצי השני של השנה (על הקרן ועל הריבית שנצברה), הרי שיהיו ברשותו בתום החצי הראשון של השנה 1.50 שקלים, ובתום החצי השני של השנה יהיו ברשותו 2.25 שקלים. אם חישוב הריבית יבוצע מדי רבע שנה, יסיים עם 2.44 שקלים. לאיזה סכום יגיע המפקיד אם חישוב הריבית יבוצע במרווחים הולכים וקטנים ככל האפשר ? התשובה ניתנת בנוסחה הבאה: e = \lim_{n \to \infty} \left(1 + {1 \over n} \right) ^n כלומר המפקיד יקבל e שקלים שהם בקירוב 2 שקלים ו-72 אגורות.

דוגמה 2:
בהגרלה מסוימת, ההסתברות של כל אחד מן הכרטיסים לזכות בִפרס היא \,1/n. נקנו \,n כרטיסים.

שאלות:

  • מה ההסתברות שאף אחד מבין \,n הכרטיסים האלה לא יזכה?
  • למה שואפת ההסתברות, שאף אחד מבין הכרטיסים שנקנו לא יזכה, כאשר \,n שואף לאינסוף?

תשובות:

  • ההסתברות שכרטיס נתון לא יזכה היא 1 - \frac{1}{n}, ולכן ההסתברות ש-\,n הכרטיסים לא יזכו (בהנחה שאין תלות בין הסתברויות הזכייה של הכרטיסים השונים) היא  \left(1 - {1 \over n} \right) ^n .
  • כאשר \,n שואף לאינסוף, הסתברות הזכייה של כל כרטיס הולכת וקטנה אך באותו הזמן מספר הכרטיסים שנקנו גדל. הגבול של ההסתברות שאף אחד מבין הכרטיסים שנקנו לא יזכה, כאשר \,n שואף לאינסוף, הוא:
\lim_{n \to \infty} \left(1 - {1 \over n} \right) ^n = \frac{1}{e}.

דוגמה 3 ("בעיית הדוור"):
דוור מבולבל מחלק באקראי n מכתבים ל-\,n תיבות. מה ההסתברות שאף מכתב לא יגיע ליעדו?
תשובה: ניתן למצוא את ההסתברות באמצעות עקרון ההכלה וההפרדה. מקבלים כי ההסתברות שווה לסכום הטור:

{1 \over 0!} - {1 \over 1!}
+ {1 \over 2!} - {1 \over 3!}
+ \cdots
+ {1 \over (n-1)!} - {1 \over n!}.

טור זה הוא טור טיילור של הפונקציה \ e^{-x} בנקודה 1 (או טור טיילור של הפונקציה \ e^{x} בנקודה \,-1). על כן, כאשר \,n שואף לאינסוף, שואף סכום הטור ל-\frac{1}{e}.

דוגמה 4 (נוסחת סטירלינג):
נוסחת סטירלינג נותנת קירוב לפונקציית העצרת. המשפט אודות הפונקציה אומר כי עבור \ n גדול, מתקיים n!\approx\sqrt{2\pi n}\left(\frac{n}{e}\right)^n. את המשפט מוכיחים בעזרת פונקציית גמא (המאפשרת ליצור הכללה של פונקציית העצרת למספרים שאינם שלמים):

\ \Gamma (n+1) = \int_{0}^{\infty}{ t^n e^{-t} dt}

אשר עבור n טבעי מקיימת: \ \Gamma (n+1) = n!.

דוגמה 5 ("התפלגות נורמלית"):
בתורת ההסתברות, פונקציית צפיפות ההסתברות של התפלגות נורמלית נתונה על ידי

\ f(x) = \frac{1}{\sqrt{2 \pi \sigma^2}} e^{-\frac{(x-\mu)^2}{2 \sigma^2}}

פונקציה זו נקראת "פעמון גאוס" או "גאוסיאן" על שם המתמטיקאי הנודע קארל פרידריך גאוס. פונקציה זו שימושית ביותר - הן לצורכי תאוריה והן לצרכים ניסיוניים, שכן לפי משפט הגבול המרכזי - הממוצע של מספר גורמים אקראיים, בלתי תלויים ובעלי אותה התפלגות, שואף לאחר נירמול מתאים להתפלגות נורמלית.

דוגמה 6 חוקי ניוטון:
נתבונן בחלקיק הנע תחת כוח חיכוך המתכונתי למהירותו. החוק השני של ניוטון במקרה זה קובע:

\ m\frac{ dv}{dt}=-\mu v

כאשר \ v מהירות החלקיק, \ m המסה שלו ו-\ \mu מקדם החיכוך. פתרון משוואה זו בהנחה שהמהירות ההתחלתית של החלקיק היא \ v_0 הינו:

\ v(t)= v_0 e^{-\frac{\mu}{m} t}.

כלומר, המספר \ e משמש לתיאור דעיכת מהירות החלקיק בזמן בעזרת נוסחה "פשוטה".

e בפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף ש-e הוא קבוע חשוב למדי, הוא כמעט ואינו מוכר יחסית לקבוע π (פאי), המופיע רבות בפולקלור המתמטי. זריקת עידוד לפרסומו של e ניתנה על ידי חברת גוגל שבבעלותה מנוע החיפוש גוגל, שבבקשתה הראשונה להנפקת ניירות ערך ציינה את סכום ההנפקה כ-$2,718,281,828, כלומר e מיליארד דולר. שימוש נוסף שגוגל עשו במספר הוא פרסום מודעה גדולה בלב עמק הסיליקון הקוראת לגלוש לאתר שכתובתו "עשר הספרות הרצופות הראשונות במספר e היוצרות יחדיו מספר ראשוני" (התשובה מגיעה רק בספרה ה-101: 7427466391). מי שפתר את החידה נשלח לפתור חידה קשה יותר, ורק אז הגיע לאתר של Google Labs שם הוזמן לשלוח קורות חיים כדי לקבל אצלם עבודה.

מדען המחשב דונלד קנות ממספר את הגרסאות של תוכנת Metafont כך שיילכו ויתקרבו ל-e: גרסה 2, גרסה 2.7, גרסה 2.71, וכו'. הגרסה הנוכחית היא 2.718281.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]