מערך ההגנה האווירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערך ההגנה האווירית
Tag Hagana Avirit 2011.svg
סמל מערך ההגנ"א
"אנשים עם מטרה"
פרטים
כינוי מערך הנ"מ
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
יחידת אם חיל האוויר הישראלי
סוג היחידה מערך נ"מ
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 1951 כפיקוד הנ"מ
מלחמות

כל מלחמות ישראל מאז 1951

נתוני היחידה
ציוד עיקרי טילי קרקע-אוויר
פיקוד
מפקדים ראו בגוף הערך
דגל המערך
סיכת לוחם הגנ"א

מערך ההגנה האווירית - מערך ההגנ"א (או בשמו הקודם "מערך הנ"מ") מהווה את החלק הקרקעי של הגנת שמי ישראל ומשלים את ההגנה האווירית של טייסות הטיסה. דוקטרינת הגנת שמי המדינה קובעת כי חיל האוויר הישראלי נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית, ומערך ההגנ"א מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע-קרקע ורקטות ארטילריות.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך ההגנ"א הישראלי מורכב מיחידות טילי קרקע-אוויר, יחידות טילים נגד טילים, יחידות לניסויי טילים ויחידות טקטיות. בראש מערך ההגנ"א עומד קצין בדרגת תת-אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר; הקצין, וכן מִפְקֶדֶת המערך, היו קרויים מכהנ"מ - מפקד (או מִפְקֶדֶת) כוחות הנ"מ ומ-2011 מפקד המערך נקרא מפקד מערך ההגנ"א. מפקד מערך ההגנה האווירית הנוכחי הוא תא"ל שחר שוחט.

כחלק מהשינוי שעבר המערך ב-2011 השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מתקופת שיוכו לחיל התותחנים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה - צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה. הסוללות מאורגנות ביחידות שהיו בעבר גדודים, ואגדי הנ"מ לשעבר נקראים כנף, כמקובל בחיל, ומחולקים לכנף 'הגנת שמיים' וכנף ההגנה האקטיבית. בראש כל כנף עומד קצין בדרגת אלוף-משנה.

בית הספר להגנה אווירית ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, בקרקע שהתפנתה הוקם בשנת 1994 המרכז הבינתחומי הרצליה. בית הספר לנ"מ הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים.

צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית" ,"השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".

מערכות הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך ההגנה האווירית מפעיל כיום שלוש מערכות נשק עיקריות:

  • MIM-104 פטריוט ("יהלום") - מערכת טילי קרקע-אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'און. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים. הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע-אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים. כיום משרת הפטריוט בישראל כמערכת הגנה אווירית נגד מטוסים (ורשמה יירוטי בכורה ב-2014) וכן כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים.
  • "כיפת ברזל" - מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע-קרקע ורקטות קרקע-קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו-M-302.

בעבר היו בשירות המערך מקלעים בקוטר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) ותותחים בקוטר 20 מ"מ, 23 מ"מ, 37 מ"מ ו-40 מ"מ. כמו כן שירתו במערך מערכות טילי קרקע-אוויר ניידות מסוג MIM-72 צ'פרל ("דרקון"), FIM-43 רד-איי ("בזק"), ו"מחבט" וולקן M163, מערכת המכ"ם "רמית", מערכת טילי כתף מונחית תת-אדום לטווחים קצרים בעיקר להפלת מסוקים מסוג FIM-92 סטינגר (ברקן) ומערכת נייחת לשיגור טילי קרקע-אוויר מונחי מכ"ם תוצרת חברת ריית'און מסוג MIM-23 הוק.

מערכות הגנה קיימות
מערכות הגנה היסטוריות

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו - סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפייר מצריים.

פיקוד הנ"מ הוקם ב-1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב-1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ/ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.

בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70 קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו - סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.

במלחמת ששת הימים הופל על ידי תותח נ"מ L-70 מפציץ עיראקי מדגם טופולב 16, בעת שניסה להפציץ את שדה התעופה מגידו (ראו: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל).

במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו-7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה-MIM-72 צ'פרל.

ב-11 בינואר 2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל-האוויר‏[1].

באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת מאות יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ-400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו כבר 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ-700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס[2]

ביולי 2014 יירט מערך ה"יהלום" (MIM-104D פטריוט) שני כלי טיס בלתי מאוישים של חמאס וב-23 בספטמבר 2014 רשם הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן.

סמל המערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס, שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ - עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים-שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל‏[3].

הפלות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמות במערך ההגנ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל ששילב בתוכו נשים לאחר קורס טיס.

באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו בנות כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם בנות, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 36 חודשים וכן שירות מילואים ככל הבנים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות - "דין אישה כדין גבר".

הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הבנות לצד הבנים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לבנות, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

מערך ההגנ"א פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות - טילי היהלום (פטריוט), טילי ההוק וכן טילי החץ. בעבר הייתה גם מערכת הרמית פתוחה בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) אינה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר אינו תואם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.

מחקרים מראים כי מרבית הבנות המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנ"א הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר. כיום קיימות עשרות לוחמות המשרתות במערך הסדיר ומהוות כ-20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנ"א‏[9], וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.

מפקדי מערך ההגנה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא"ל שחר שוחט, מפקד מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, בחברת גנרל מרטין דמפסי, אוקטובר 2012
שם תקופת כהונה
משה תמיר 1968 - 1972
מאיר שרייב 1972 - 1977
רוניה לפיד 1977 - 1982
מאיר שרייב 1982 - 1984
איתן יריב 1984- 1988
אורי רם 1988 - 1991
יצחק בירן 1991 - 1994
גלעד רמות 1994 - 1998
אריה פישביין 1998 - 2000
יאיר דורי 2000 - 2003
אילן ביטון 2003 - 2006
דניאל מילוא 2006 - 2009
דורון גביש 2009 - 2012
שחר שוחט 2012 -

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים · אגף המודיעין · אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה · אגף התכנון · אגף כוח האדם · אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה · זרוע האוויר והחלל · זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון · פיקוד המרכז · פיקוד הדרום · פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים · הפרקליטות הצבאית · המכללות הצבאיות · דובר צה"ל · הרבנות הצבאית · מפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים · חיל השריון · חיל התותחנים · חיל ההנדסה הקרבית · חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה · חיל הלוגיסטיקה · חיל החימוש · חיל המודיעין · חיל הקשר והתקשוב · חיל המשטרה הצבאית · חיל השלישות · חיל החינוך והנוער · החיל הכללי