אהרן בן חסין
 | |
| לידה |
1891 ה'תרנ"א מקנס, מרוקו  |
|---|---|
| פטירה |
אוגוסט 1964 (בגיל 73 בערך) כ"ו באב ה'תשכ"ד ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה | הר המנוחות בירושלים |
| מקום מגורים | מקנס, אלקצר, דבדו, אסואירה, ירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – אוגוסט 1964 |
| תפקידים נוספים | אב בית דין באסואירה |
| רבותיו | הרב חיים בירדוגו |
| בני דורו | הרב יוסף משאש |
| חיבוריו | "מטה אהרן" - שו"ת |
| רב העיר אלקצר | |
| רב העיר דבדו | |
| חתימה |
 |
  | |
רבי אהרן בן חסין (ה'תרנ"א, 1891 – ה'תשכ"ד, 1964) היה רב בערים אלקצר ודבדו, ואב בית דין בעיר אסואירה שבמרוקו. חיבר את הספר "מטה אהרן".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת ה'תרנ"א (1891) במלאח של מקנס שבמרוקו לרבי רפאל בן חסין, בנו של רבי אברהם בן חסין ודור רביעי לרבי דוד בן חסין. בילדותו למד מקרא, יחד עם ידידו רבי יוסף משאש, אצל רבי שמואל בן יתאח ורבי יוסף אלבאז. אחר כך למדו יחד תלמוד ופוסקים בישיבת "עץ חיים" בעיר, אצל רבי חיים בירדוגו. בעודו צעיר לימים ירד אביו מנכסיו ורבי אהרן נאלץ לקבץ נדבות עבור הוריו ובני משפחתו. לאחר מספר שנים הוא נישא לבליידא, בת רבי שמואל בן עמרן, שהייתה יתומה מאב ואם, אולם אחיה תמכו בהם כלכלית.
בניסן ה'תרפ"ו (1926) התייתם מאביו.
ברבנות במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כעבור מספר שנים, ביקשו אנשי קהילת אל-קסר אל-כביר מרבה של מרוקו, רבי רפאל אנקווה, המלצה לרב לקהילתם. הרב אנקווה המליץ להם על הרב בן חסין והם מינו אותו לרב.
היות שהמשכורת שסופקה מקופת הקהילה הייתה דלה, עבר הרב בן חסין לאחר כשלוש שנים לכהן כרב בעיר דבדו. המושל הצרפתי במקום הקשה על היהודים ורבי אהרן הוכיח אותו על כך. בעקבות המאורע העבירה אותו הממשלה אל העיר אסואירה, שם כיהן במשרת רב העיר ואב בית דין, כשתחתיו הדיינים: משה ויזגאן ורפאל יוסף בירדוגו. במשרה זו כיהן עד מאי 1960.[1]
בשנת ה'תש"ז היה ממייסדי מועצת רבני מרוקו, והשתתף בכינוסיה.
במעברה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחד ממפגשיו עם ידידו רבי יוסף משאש, שהיה מקיים מדי פעם כשהיה מבקר בעיר מקנס, הוא העלה את משאלת לבו לעלות לישראל. הוא הביא בפני ידידו את הבטחתם של שליחי הציונות למנותו למשרה רבנית באחת מהערים הגדולות בארץ. הוא גם גם ציין בפניו את העובדה שבארץ הוא יוכל להדפיס את כתביו שעליהם עמל שנים רבות. רבי יוסף משאש עודד אותו לעלות מפני חיבת הארץ, אך הזהיר אותו כי ”ארץ ישראל נקנית בייסורים” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד א'). רבי אהרן שהיה נחוש בדעתו לא שעה אל האזהרות ועלה לארץ.
בעלותו ארצה שוכן במעברה בירושלים. הוא כיהן כרב המושב שדות מיכה.[2] בשנותיו האחרונות חווה רגשות תסכול מכך שלא עולה בידו להדפיס את כתביו ולכהן במשרה רבנית שהולמת את מעמדו. לדברי ידידו רבי יוסף משאש, ייסורי הקליטה שחווה גרמו לו לחלות ולמות.
שכנו של רבי אהרן במעברה היה הרב חיים סבתו שהיה צעיר לימים. בספרו "אמת מארץ תצמח", מקדיש סבתו חלק נכבד לתיאור אישיותו של רבי אהרן וייסורי הקליטה שהיו מנת חלקו. הוא מתאר גם את הניכור שחווה מצד גורמים שונים בממסד. לדבריו שח לו רבי אהרן כי ”בכל לילה אחר שבני ביתי לנים, מוציא אני את תכריך זבח תודה, מעתיק ובודק, מגיה ומתקן כפי כוחי. מובטחני שתיכף שייצא הספר לאור יראו אותו הרבנים הגדולים שבארץ ישראל ויקחו אותי מהמעברה הזאת, ויעשו אותי דיין באחת בערי ישראל, ואשוב ואחדש בתורה ובהוראה כפי כוחי.”[3]
רבי אהרן נפטר בכ"ו באב ה'תשכ"ד (אוגוסט 1964)
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי אהרן בן חסין, מטה אהרן, עם מבוא ביוגרפי מרבי יוסף משאש, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תקופת חייו של הרב אהרן בן חסין על ציר הזמן |
|---|
 |