גמזו (מושב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גִמזוֹ
שלט בכניסה לגמזו
שלט בכניסה לגמזו
מחוז המרכז
מועצה אזורית חבל מודיעין
גובה ממוצע ‎105‏ מטר
תאריך ייסוד 1950
תנועה מיישבת פועלי אגודת ישראל
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 1,156 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎-0.8%‏ בשנה עד סוף 2016
http://www.gimzo.org.il

קואורדינטות: 31°55′40″N 34°56′28″E / 31.9278413468446°N 34.9410353377221°E / 31.9278413468446; 34.9410353377221

גִּמְזוֹ הוא מושב דתי, הממוקם ליד יער בן שמן, בין מודיעין לבין לוד ובסמיכות לשוהם. המושב ממוקם ממזרח למחלף דניאל ולכפר דניאל ומדרום למחלף בן שמן, ושייך למועצה האזורית חבל מודיעין. במושב מתגוררות כיום קרוב ל-250 משפחות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב הוקם ב-28 בפברואר 1950 על אדמות הכפר הערבי ג'ימזו, שתושביו עזבו אותו במלחמת העצמאות, ואשר שימר ככל הנראה את שם העיר המקראית "גִּמְזוֹ", הנזכרת כאחת מערי השפלה בספר דברי הימים[2]. לפי הסברה ממקום זה הגיע התנא הידוע מהדור השני נחום איש גמזו[3].

ההתיישבות הראשונה בגמזו הייתה קבוצה של חסידי סאטמר ונדבורנא ועולים חדשים ממרוקו. עדיין יש במושב יהודים יוצאי מרוקו דוברי יידיש וחסידים הדוברים לאדינו ומרוקאית[דרוש מקור].

במשך השנים הידלדלו שורות המושב עד שבאמצע שנות השבעים הוחלט להקים במקום אגודה חקלאית שיתופית של פועלי אגודת ישראל ובשנת 1977 עלה על הקרקע גרעין של 12 משפחות צעירות, שעסקו בחקלאות, בעיקר במטעים נשירים, הדרים וגידולים חד שנתיים (עגבניות, מלונים ועוד).

היסטוריה מאוחרת והווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים והתשעים התרחב המושב לכשבעים משקי בית. בסוף שנות התשעים הוקמה במושב הרחבה, שנחלותיה חולקו בהגרלה בין המשפחות החברות במושב. חלק מהנחלות נשמרו עבור בנים ממשיכים וחלקן נמכרו לתושבים חדשים. במשך שנים בודדות הכפיל המושב את גודלו והפך למושב עובדים.

במושב חמישה בתי כנסת, עבור חסידים, יוצאי תימן, יוצאי עדות המזרח, חסידי חב"ד ובית כנסת מרכזי שבו מתפללים לפי נוסח החזן, בדרך כלל נוסח אשכנז או נוסח ספרד.

האפשרויות להפוך את האדמה החקלאית לעסקי נדל"ן גרמו לקרע במושב בין מי שרצו לשמר את האופי החקלאי של המקום ומי שרצו ליהנות מפירות הפיתוח. בחלוף השנים התעמעמה המחלוקת העזה, והתגבשה קהילתיות גם בין תושבי המושב הוותיקים לבין התושבים החדשים, חלקם בהרחבת המושב וחלקם בבתים מושכרים או קנויים במושב הישן. מספר מועט של משפחות ממשיכות לעסוק בחקלאות ומעבדות את רוב השטח. הגידולים המרכזיים כיום בחקלאות גמזו הם מטעים של פירות הדר ושל זיתים, יחד עם כרמים ומעט גידולים נשירים.

מבנה ומיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב מתחלק לשני חלקים עיקריים: המושב הוותיק וההרחבה. במושב הוותיק, שאינו מתוכנן, שלושה רחובות, המסודרים על פי האות הראשונה בשמם: רחוב האלון, רחוב הברוש ורחוב הגפן. שמות הרחובות במושב נקראים בשמות של צמחים ועצים. בניגוד לסידורם האלף-ביתי, הרחובות הוקמו בסדר ההפוך מזה שמרמזים עליו שמותיהם - וכך הם גם נקראים בפי תושבי המושב: רחוב הגפן הוא רחוב ראשון, רחוב הברוש - רחוב שני ורחוב האלון הוא רחוב שלישי, כולם במלעיל.

בהרחבה שני רחובות, רחוב הדקל ורחוב ההדס.

כל הרחובות במושב הישן ורחוב ההדס (שבצמוד אליו נמצא רחוב הדקל) יוצאים ממרכז המושב, שבו שלושה מבתי הכנסת, מקווי טהרה לגברים ולנשים, מועדון המושב (המתפקד כמתנ"ס, ספרייה ואולם שמחות), סניף בני עקיבא מקומי, מזכירות המושב, מרפאה של קופת חולים כללית, צרכניה, ירקניה, שישה גני ילדים, גנים ציבוריים וגני משחקים.

ביציאה מהמושב, בין גמזו לכפר דניאל, ישנה כיכר שהוקמה במקום צומת טי ישן שהיה במקום, לאחר תאונה שגרמה למותה של ילדה בת המושב. הכיכר נקראת כיכר ענבל על שם הילדה, ענבל זכריה, שעל שמה נקראת גם ספריית המושב. סמוך למושב נמצאים שני מחלפים מרכזיים של כבישים 1, 6, 443 ו-444 - מחלף דניאל ומחלף בן שמן, מה שממקם אותו על שלושה צירים מרכזיים. נקודת גישה לתחבורה ציבורית מהמושב נמצאת בצומת המרוחק כשני קילומטרים מכיכר ענבל, המחולק לשני צמתים צמודים - צומת גמזו וצומת מודיעים, שמהם ניתן להגיע לכבישים הנ"ל ועוברים בהם קווי תחבורה ציבורית לירושלים, מודיעין, לוד, ראשון לציון ועוד. נקודת הגישה הקרובה ביותר של תחבורה ציבורית מהמושב לתל אביב נמצאת בצומת מצפה מודיעין הסמוך.

ליד המושב, בשיפולי יער בן שמן, נמצאת אנדרטה גדולה לשלושה ממפקדי ההגנה בתל אביב: ישראל שחורי, שורה אושרוביץ ויחזקאל בן דוד, שנהרגו במקום זה במלחמת העצמאות, ב-20 ביולי 1948, בעלות רכבם על מוקש.

תל גמזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על גמזו מתל גמזו

בצמוד למושב נמצא תל גמזו. באתר נמצאו שרידים וחרסים מתקופות שונות שראשיתם בתקופת הברונזה הקדומה (האלף השלישי לפנה"ס). בגמזו שכנה עיירה יהודית בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. על התל שכן הכפר הערבי ג'ימזו שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות.

התל נקרא תחילה "מצפה השניים", לזכרם של שני לוחמי הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב שנפלו בקרב על כיבוש ג'ימזו במסגרת מבצע דני במלחמת העצמאות. במהלך השנים שינה התל את שמו ל"מעלות יהונתן" לזכרו של יהונתן איינהורן, בן המושב שנפל במלחמת לבנון השנייה.

בפסגת התל הוקמה מרפסת תצפית מקורה לזכר יהונתן איינהורן ושני לוחמי הפלוגה הדתית. מדרגות עץ על שמו של יהונתן נמצאות בתחילת העלייה לתל, ליד הכניסה למושב.

שריד לבית מהיישוב ג'ימזו שעל שטחו הוקם מושב גמזו

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גמזו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016.
  2. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ח, פסוק י"ח:

    ופלשתים פשטו בערי השפילה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת איילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנותיה ויישבו שם

  3. ^ אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת צ'צ'יק תל אביב, כרך ב', עמ' 661, נחום איש גמזו.