יחסי אזרבייג'ן–ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי אזרבייג'ן–ארצות הברית
אזרבייג'ןאזרבייג'ן ארצות הבריתארצות הברית
Azerbaijan USA Locator.svg
אזרבייג'ן ארצות הברית
שטחקילומטר רבוע)
86,600 9,833,517
אוכלוסייה
10,046,516 329,256,465
תמ"ג (במיליוני דולרים)
172,200 19,490,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
17,140 59,194
משטר
רפובליקה נשיאותית למחצה רפובליקה נשיאותית פדרלית

יחסי אזרבייג'ן–ארצות הברית הם יחסים דיפלומטיים המתקיימים מאז 1994.

על פי דו"ח המנהיגות הגלובלית של ארצות הברית לשנת 2012, 53% מהאזרים בוטחים בהנהגת ארצות הברית, בעוד 27% לא בוטחים ו-21% לא סומכים על ההנהגה[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגש ראשון של בכירים משתי המדינות היה בין נשיא ארצות הברית וודרו וילסון לבין נציגות הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן בוועידת השלום בפריז ב-1919. נציגי אזרבייג'ן לא התרשמו מהפגישה בפריז, כי במקום שיתמוך בהכרה דיפלומטית, הנשיא וילסון ייעץ להם להקים קונפדרציה עם שאר המדינות בעבר הקווקז על בסיס מנדט שיינתן על ידי חבר הלאומים. השאלה האזרית, סיכם וילסון, לא הייתה ניתנת לפתרון לפני יישוב השאלה הרוסית. כשנזכר בפגישה זו בנאומו במועדון הקהילתי של קליפורניה בסן פרנסיסקו ב-18 בספטמבר 1919, תיאר וילסון את הרושם החיובי שהשאירה עליו המשלחת האזרית:

אתם יודעים היכן שוכנת אזרבייג'ן? ובכן, יום אחד הגיעה קבוצה נכבדה ומעניינת של אדונים מאזרבייג'ן. לא היה לי זמן, עד לאחר שהלכו לדרכם, לגלות מאין הגיעו.

עם פלישת הצבא האדום לאזרבייג'ן באפריל 1920 הוכרז על הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, שב-1922 הצטרפה לברית המועצות במסגרת הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז. מאז, ועד לפירוקה, הפסיקו להתקיים יחסים בין-מדינתיים בין אזרבייג'ן וארצות הברית.

שגרירות אזרבייג'ן בוושינגטון הבירה

בתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באוקטובר 1991 אימצה האספה הלאומית של אזרבייג'ן הכרזת עצמאות. לאחר מכן, ב-5 בדצמבר, חדלה ברית המועצות מלהתקיים וארצות הברית הכירה רשמית בכל מדינות ברית המועצות לשעבר, בהן אזרבייג'ן, כמדינות ריבוניות ועצמאיות. ב-6 במרץ 1992 פתחה אזרבייג'ן את שגרירותה בוושינגטון הבירה, וב-16 במרץ חנכה ארצות הברית את שגרירותה בבאקו[2].

ב-2005, כחבר טרי בסנאט של ארצות הברית, ביקר ברק אובמה באזרבייג'ן במסגרת טיול עבודה יחד עם הסנאטור הבכיר ריצ'רד לוגאר[3].

בכנס על יחסי אזרבייג'ן-ארצות הברית שנערך באוניברסיטת ג'ורג'טאון בספטמבר 2009, נאם תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית לעניינים מדיניים ויליאם ברנס על שלושה תחומי עניין עיקריים עבור ארצות הברית ביחסיה הבילטרליים עם אזרבייג'ן: שיתוף פעולה ביטחוני, תחום האנרגיה ורפורמה כלכלית ודמוקרטית.

מזכיר ההגנה של ארצות הברית דונלד רמספלד עם שר ההגנה של אזרבייג'ן ספאר אבייב בבאקו, 15 בדצמבר 2001

הסכסוך על נגורנו קרבאך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגורנו קרבאך

יחסי אזרבייג'ן-ארצות הברית המודרניים הושפעו במידה רבה מן העמדה הרשמית של ארצות הברית בנוגע לסכסוך על נגורנו קרבאך בין אזרבייג'ן לארמניה. ארצות הברית הייתה מעורבת באופן פעיל בניסיונות לפתור את הסכסוך מאז 1992. כחלק ממשלחת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, מזכיר המדינה האמריקאי, ג'יימס בייקר, הציע שורה של כללים שנקראו על שמו, אשר בסופו של דבר הגדירו את ייצוגן של אזרבייג'ן וארמניה בתוך המשא ומתן שניהלה קבוצת מינסק[4].

ב-1992 אימץ הקונגרס של ארצות הברית את סעיף 907 לחוק תמיכה בחירות, אשר אסר על סיוע אמריקאי ישיר לממשלת אזרבייג'ן. איסור זה הפך את אזרבייג'ן לחריגה היחידה מבין מדינות ברית המועצות לשעבר שקיבלו סיוע ממשלתי מארצות הברית על מנת להקל על היציבות הכלכלית והפוליטית. העברת וקבלת סעיף 907 הושפע מהשדולה הארמנית-אמריקאית שחזקה בקונגרס של ארצות הברית, בתגובה על המצור שהטילה אזרבייג'ן על ארמניה במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך. האזרים סבורים כי חקיקה זו אינה הוגנת, שכן באותה תקופה השתלטו הכוחות המזוינים של ארמניה על הטריטוריה החמישית של אזרבייג'ן, שכללה את נגורנו קרבאך[5]. באופן רציף, הקבינט של ארצות הברית תחת ממשלם של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש התנגדו לסעיף 907, וראו בו מכשול למדיניות החוץ של ארצות הברית ללא משוא פנים באזור ומכשול לתפקיד ארצות הברית במאמצי התיווך בסכסוך על נגורנו קרבאך.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר ב-2001, הקונגרס העביר את חקיקת ההקצבות הזרות לשנת 2002, והעניק לנשיא ארצות הברית את הזכות לוותר על סעיף 907[6]. לנוכח תרומתה של אזרבייג'ן ותמיכתה בפעולות הצבאיות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית באפגניסטן, הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ויתר על הסעיף בינואר 2002; והנשיא ברק אובמה גם הרחיב את הפטור מהסעיף.

שיתוף פעולה ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הביטחוניים בין אזרבייג'ן לארצות הברית התפתחו בכמה דרכים, כולל השתתפותה הפעילה של אזרבייג'ן בתוכנית השותפות לשלום של נאט"ו ובמשימות המובלות על ידי ארצות הברית בקוסובו, אפגניסטן ועיראק. במסגרת תמיכתה במלחמתה של ארצות הברית בטרור, מלבד תרומות הכוללות הספקת חיילים, סיפקה אזרבייג'ן זכויות מיוחדות, תדלוק ורשות לנחות עבור מטוסי קרב אמריקאים. מלבד השימוש במרחב האווירי של אזרבייג'ן בידי חיל האוויר של ארצות הברית, למעלה משליש מכל הציוד הלא קטלני, הכולל דלק, ביגוד ומזון המשמשים את צבא ארצות הברית באפגניסטן, עובר דרך באקו. בנובמבר 2011 נפגש מזכיר הצי של ארצות הברית, ריי מאבוס, עם נשיא אזרבייג'ן והודיע ​​כי הקשרים הצבאיים בין המדינות יתרחבו. ממחלקת המדינה של ארצות הברית כבר הציעה לאזרבייג'ן כ-10 מיליון דולר אמריקני במטרה לשפר את מבני האבטחה שלה בים הכספי מוקדם יותר באותה השנה[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ U.S. Global Leadership Project Report - 2012
  2. ^ U.S. Department of State. U.S.-Azerbaijan relations, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית, 9 ביולי 2016
  3. ^ Hoosier Daddy, באתר Wayback Machine (אורכב מ-Washington Monthly)‏, ספטמבר 2006
  4. ^ קבוצת מינסק (OSCE)‏ (OSCE Minsk Group) - קבוצה שהוקמה מטעם הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ב-24 במרץ 1992 בהלסינקי, במטרה לעודד פתרון של שלום בסכסוך נגורנו קרבאך. האזרים מצידם טוענים למידה מסוימת של חוסר נייטרליות של הקבוצה כיוון שפזורה ארמנית נרחבת במדינות המשתתפות מונעות את הנייטרליות של הנציגים הקשובים לרצון בוחריהם.
  5. ^ U.S. Denies Aid to Azerbaijan
  6. ^ Foreign Operations, Export Financing, and Related Programs Appropriations Act, 2002
  7. ^ Azerbaijan, U.S. to Expand Military Ties