איי.סי.אל גרופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איי.סי.אל גרופ בע"מ
לוגו של כימיקלים לישראל
סוג

חברה ציבורית

(הבורסה לניירות ערך בתל אביב)
מייסדים מדינת ישראל, ג'רי סודרסקי
תאריך הקמה 1968
חברת אם החברה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי תל אביב
בעלות

החברה לישראל (45.93%),

ציבור (54.07%)
ענפי תעשייה כימיקלים
מוצרים עיקריים אשלג, מגנזיום, כימיקלים ודשנים
שווי שוק 20.2 מיליארד דולר (29 בדצמבר 2016)
הכנסות 18.2 מיליארד ש"ח (2019)[1]
רווח תפעולי 2.61 מיליארד ש"ח (2019)[1]
רווח 1.66 מיליארד ש"ח (2019)[1]
הון עצמי 14.0 מיליארד ש"ח (2019)[1]
סך המאזן 31.7 מיליארד ש"ח (2019)[1]
מנכ"ל רביב צולר
אנשי מפתח יואב דופלט (יו"ר הדירקטוריון)
עובדים 13,000
 
www.icl-group.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ICL (לשעבר: כימיקלים לישראל בע"מ, ובקיצור: כיל) היא חברה בת של החברה לישראל (הנשלטת על ידי עידן עופר) וחברת האם של חברות המייצרות אשלג ודשנים אחרים[2],פוספט, מגנזיום, ברום ותרכובותיו - במסגרת החברות הבנות מפעלי ים המלח, תרכובות ברום, רותם אמפרט נגב, פריקלאס ים המלח, דח"כ (דשנים וחומרים כימיים), תמי (תעשיות מחצבי ישראל - המופ המרכזי של כיל) וחברות מחוץ לישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ICL הוקמה כחברה ממשלתית ב-1968, ואיגדה את מפעלי ים המלח וכימיקלים ופוספטים, ומפעלי חיפה כימיקלים וערד כימיקלים שהיו אז בהקמה[3].

עד תחילת 1995 הזרימה החברה לתקציב הממשלה רווחים בסדר-גודל של כ-120 מיליון שקל מדי שנה.[דרוש מקור]

הליך ההפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1992 החל הליך ההפרטה של ICL, עם הנפקת 20% ממניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. 24.9% נוספים מהמניות נמכרו בפברואר 1995 לחברה לישראל, שנשלטה אז על ידי שאול אייזנברג, וקיבלה מממשלת ישראל את מלוא סמכויות הניהול של ICL[4].

בפברואר 1997 רכשה החברה לישראל, נתח נוסף - 17% ממניות הממשלה בחברה תמורת כ-200 מיליוני דולרים נוספים, ובסך הכול שילמה 930 מיליון דולר במצטבר[5], שעה ששווי נכסי ICL הוערך בכ-2 מיליארד דולר.[דרוש מקור]

ב-1999 רכשו האחים עופר את השליטה בחברה לישראל וקיבלו כך את השליטה על ICL. הבעלים הוא עידן עופר. במבנה הבעלות הנוכחי, החברה לישראל מחזיקה 45.93% מהמניות, היתרה, 54.07% מוחזקת על ידי הציבור.

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סך התמלוגים ששילמה ICL בחמש השנים האחרונות עמד על 379.9 מיליון דולר, כאשר היא הרוויחה באותה תקופה 6.6 מיליארד דולר[6]. על פי משרד האנרגיה והמים נתוני התמלוגים ששילמה ICL בגין הפקת הברום - כ–15.5 מיליון שקל ב–2012, מכרייה של 6,000 טון, כשהמחיר העולמי לטון פוספטים היה 185 דולר. המדינה דורשת מ-ICL עוד כמיליארד שקלים בגין תמלוגי העבר[7]. על פי ICL, התקבולים ש-ICL מעבירה למדינת ישראל עומדים על 1.5 מיליארד שקל, כמיסים ישירים, תמלוגים ומס דיווידנד, שהם כ-41% מהרווחים של ICL בישראל[6].

המקור העיקרי לחומרי הגלם בישראל הוא ים המלח (ICL מחזיקה בזיכיונות לכריית מינרלים באיכות גבוהה מים המלח), ומחצבי פוספטים בנגב, אולם לחברה מתקני כריית אשלג גם באנגליה וספרד ומתקני ייצור מהותיים גם בגרמניה, הולנד, ספרד, אנגליה, ארצות הברית, סין וצרפת. מתקני ייצור משניים נמצאים באוסטריה, בלגיה, טורקיה, ברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה. בנוסף מתוכננת הקמת מפעל בהודו.

כושר הייצור של החברה נכון לסוף 2010 הוא כ-6 מיליון טון אשלג, כ-4.5 מיליון טון סלע פוספט וכ-1.9 מיליון דשני פוספט ודשנים מורכבים.

ICL מוצרים תעשייתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ICL מוצרים תעשייתיים מייצרת כשליש מאספקת הברום האלמנטרי בעולם. החברה מייצרת מלחים על בסיס כלור ועל בסיס מגנזיום ומספקת מוצרים על בסיס ברום ובהם מעכבי בעירה, מוצרים לטיפול במים, מוצרים לניטרול פליטות כספית מתחנות כוח פחמיות ועוד. מעכבי הבעירה של החברה הם רכיב קבוע במוצרי האלקטרוניקה, הטלפוניה, הרכב, הריהוט והבידוד לשוק הבניה. החברה מייצאת את מוצריה לחברות שונות בעיקר באירופה, אמריקה ואסיה.

ב-2011 עמדו הכנסות מגזר המוצרים התעשייתיים על כ-1.5 מיליארד דולר, המהווים שיעור של כ-20% מסך ההכנסות של ICL לשנה זו.

ICL דשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ICL דשנים מפעילה מכרות תת-קרקעיים בספרד ואנגליה, מהם היא מפיקה אשלג וכן מפיקה אשלג מים המלח ופוספטים בנגב. החברה משווקת את האשלג כפי שהוא ובנוסף מעבדת אותו לייצור דשנים לחקלאות.

ב-2015 חתמה ICL על הסכם רכישה של חברת אלאנה פוטאש המחזיקה במכרה אשלג באתיופיה[8].

ICL דשנים מייצרת, במפעליה בישראל, בטורקיה, גרמניה, הולנד, ספרד, הודו ובלגיה חומצה גופרתית, חומצה זרחתית חקלאית, פוספט, דשני פוספט, דשנים מורכבים ותוספי מזון המבוססים על פוספט לבעלי חיים. החברה מייצאת לאירופה, ברזיל, ארצות הברית, הודו וסין.

ב-2011 עמדו הכנסות מגזר הדשנים על כ־4.1 מיליארד דולר המהווים כ-55% מסך המכירות של ICL לשנה זו.

לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה שנחשפו בשנת 2008, מפעלי קונצרן ICL - מפעלי ים המלח, רותם אמפרט ומפעל המגנזיום השייכים לכיל דשנים, אחראים ליותר ממחצית מהזיהום התעשייתי החלקיקי במדינה (57 אחוזים במצטבר)[9].

לחברה תוכנית לכריית פוספטים בשדה בריר הסמוך לערד. התוכנית נתקלה בהתנגדות מצד תושבי האזור והארגונים הירוקים. ביוני 2013 איים מנכ"ל ICL דשנים כי אם תסוכל היוזמה, תפסיק החברה את פעילותה בישראל[10].

ICL מוצרי תכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ICL מוצרי תכלית עוסקת בפיתוח ושיווק של מוצרים מבוססי פוספט, וכן בפיתוח ושיווק של מוצרים מבוססי אלומינה לשימושי מזון, תרופות ועוד. הייצור של ICL מוצרי תכלית נעשה באתרי ייצור באירופה – בייחוד בגרמניה, וכן בארצות הברית, בברזיל, בישראל, בסין ובמדינות נוספות.

ב-2011 היו הכנסות מגזר מוצרי התכלית כ־1.5 מיליארד דולר, המהווים שיעור של כ-20% מסך הכנסות ICL לשנה זו.

פעילות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הממלכה המאוחדת - ICL מחזיקה במכרה האשלג בולבי (Boulby) בצפון מזרח אנגליה באמצעות חברת הבת קליוולנד פוטאש (Clevleand Potash) שנרכשה בשנת 2002. כושר הייצור של המכרה הוא 800 אלף טונה בשנה.
  • ספרד - ICL איבריה היא יצרנית וספקית של דשנים מבוססי-אשלג לשימושים חקלאיים ותעשייתיים. האשלג מופק משני מכרות של החברה בקטלוניה – Súria ו-Sallent.
  • סין - ICL יונאן היא מכרה פוספט בסין.

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2012 פרסם לראשונה המשרד להגנת הסביבה דירוג סביבתי של חברות התעשייה הנסחרות בבורסה ו-ICL הייתה במקום השמיני. על פי הדרוג שפורסם ביוני 2013, נמצאת ICL במקום ה-18[11]. על אף זאת, נמצאת ICL במקום השני בתוצאות המדד החיובי, המציג חברות הנוקטות צעדים לצמצום הפגיעה בסביבה.

על פי המשרד להגנת הסביבה, הסתירה בהופעתה של ICL בשני המדדים המנוגדים מנומקת בכך ש-ICL אמנם מתייחסת ברצינות ומשקיעה רבות בשמירה על הסביבה, יותר ממה שהחוק מחייבה, אולם גודלה וריבוי מפעליה מוביל גם להשפעה גדולה יותר על הסביבה, על כן היא מדורגת ברמת סיכון סביבתי גבוה יחסית[12].

ICL החלה בתהליך להפעלת מתקני ייצור אנרגיה בגז טבעי במקום במזוט. ב-2010 עברה תחנת הכוח במפעלי ים המלח לפעול בגז. טרם התחלת השימוש בגז טבעי נעשה שימוש בכ-250,000 טון מזוט בשנה. היעד הסופי הוא שימוש בכ-80,000 טון מזוט בשנה בלבד. המעבר לשימוש בגז טבעי מאפשר חיסכון בפליטת גזי החממה בהשוואה לשימוש במזוט וסולר.

משנת 2008 הופחתה כמות השפכים של ICL ב-18%. כמו כן, כחלק מתהליכי התייעלות שונים בחברה, ישנה הפחתה משנת 2008 של 75% בפליטות תחמוצות חנקן, הפחתה של 26% בפליטות חלקיקים וכן הפחתה של 38% בפליטות תחמוצות גופרית[13].

ב-2011 הכריזה ICL שתשקיע במהלך חמש השנים הקרובות כ-2 מיליארד שקל בשורה של מיזמים סביבתיים[14].

החברה היא בין החברות המזהמות ביותר בישראל, ואף קיבלה "כרטיס אדום"[15] של חברה מזהמת במיוחד מאת המשרד לאיכות הסביבה (חודש יולי 2013).

ב-2014 פורסם כי שפכים בהיקף עשרות מיליוני מ"ק, שמקורם במפעלי החברה במישור רותם חלחלו במשך השנים אל מי התהום וגרמו נזק חמור לשמורת נחל בוקק.

ביוני 2017 בקע בקיר המפעל "כיל רותם" בנגב, הביא לדליפה של כ-100 אלף מ"ק מי גבס חומציים, מה שגרם לזיהום חמור של נחל אשלים, לחסימה זמנית של כביש 90 ולמותם של בעלי חיים מקומיים, בכללם כשליש מהיעלים בנחל אשלים[16][17]. זהו אחד מהאסונות האקולוגיים הגדולים בתולדות המדינה.[דרוש מקור] שלושה ימים אחרי הדליפה הודיע המשרד להגנת הסביבה שיפתח בחקירה פלילית של האירוע.

ICL והנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ICL מעסיקה באופן ישיר כ-5,000 עובדים במפעליה, והיא נחשבת למעסיק הגדול ביותר בנגב. על פי מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית, אחראית ICL ליצירת כ-20% מכלל התמ"ג באזור הנגב[18].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשמעה ביקורת רבה לגבי החברה, שבה נטען שהחברה משלמת תמלוגים נמוכים יחסית עבור משאבי ים המלח, שצריכים להיות שייכים לכל אזרחי המדינה. בנוסף, פעילות החברה בים המלח גורמת לנזק סביבתי, שנטען שהוא חסר תקדים ובלתי הפיך[19]. על אף זאת, על פי הסכם קציר המלח, הוחלט שתמלוגי המדינה ממפעלי ים המלח יעלו בשיעור של 10%[20]. כמו כן, על פי דו"ח אחריות תאגידית של ICL לשנת 2010, הופחתו ההשפעות השליליות של מפעלי ICL על הסביבה בעשרות אחוזים, בנוסף להשקעות רבות של החברה באיכות הסביבה[13].

בחודש יולי 2013, קיבלה החברה דירוג של אחת המזהמות ביותר בישראל, ואף קיבלה "כרטיס אדום" על כך. החברה עושה כל מאמץ כדי להציג את פעילותה כאילו היא משתלבת עם איכות הסביבה, ובהתאם מימנה את הקמת בית הספר לאיכות הסביבה במסגרת המרכז הבינתחומי. חלק ניכר מן הביקורת על מהלך הקמת בית הספר במימון של 3 מהחברות המזהמות ביותר בישראל, נסב סביב המושג Greenwash.

בחודש יוני 2004 שודר בתוכנית "עובדה" סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", ובו עלו טענות רבות נגד מפעלי ים המלח על העסקת עובדי קבלן בתנאי העסקה לא ראויים, בעקבות זאת הוקמה ועדת בדיקה פנימית בראשות אלי גולדשמידט שכל המלצותיה להעסקת עובדי קבלן התקבלו על ידי הנהלת ICL.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 כימיקלים לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ מפעל - כיל רותם - כימיה ותעשייה, https://learnchem.weizmann.ac.il/Factory/93, ‏6 באוג' 2015
  3. ^ מפעלי ים המלח וכימיקלים ופוספטים, מעריב, 10 ביולי 1968
  4. ^ מרכז אדוה: שלושה עשורים של הפרטה, 2006
  5. ^ איתי רום, חשיפת G: מדינת ישראל מכרה את ים המלח שלכם על בסיס הערכות רווח מצומקות ושמרניות שהחטיאו את המציאות ב... 13 מיליארד שקל - גלובס, Globes, ‏16/06/2011
  6. ^ 1 2 כיל העבירה למדינה תמלוגי אשלג ל-2012 ב-400 מיליון ש', אתר גלובס, 6 במאי 2013
  7. ^ משרד האנרגיה לוועדת ששינסקי: לשקול הגדלת תמלוגי פוספטים - חדשות - דה מרקר TheMarker
  8. ^ ניר צליק, כיל רוכשת הבעלות המלאה על אלאנה פוטאש ב-110 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2015
  9. ^ עמיר בן-דוד, 7 ימים, המפעלים המזהמים ביותר בישראל, באתר ynet, 8 בפברואר 2008
  10. ^ אילנה קוריאל, כי"ל דשנים: בלי שדה בריר נפסיק פעילותנו בארץ, באתר ynet, 15 ביוני 2013
  11. ^ http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3604093,00.html, קיבלו כרטיס אדום: תכירו את החברות הציבוריות המזהמות ביותר במשק, אתר כלכליסט, 3 ביוני 2013
  12. ^ אורה קורן, המשרד להגנת הסביבה: גרנית הכרמל, כיל ודלק - המזהמות ביותר, באתר TheMarker‏, 28 בפברואר 2012
  13. ^ 1 2 דו"ח אחריות תאגידית לשנת 2010 | ICL
  14. ^ המהפכה הירוקה של כיל: תשקיע 2 מיליארד שקל בסביבה, באתר גלובס
  15. ^ http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3604093,00.html
  16. ^ "אסון אקולוגי במדבר יהודה: חומצה זרמה לנחל אשלים". Ynet (בעברית). 30 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  17. ^ קוריאל, אילנה (15 ביולי 2017). "קורבנות הזיהום: מתו שליש מהיעלים בנחל אשלים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2017. 
  18. ^ טל ליטמן, מחקר: תרומת כיל לכלכלה בדרום הארץ גדולה מזו של אינטל, באתר כלכליסט, 24 במאי 2011
  19. ^ חזי שטרנליכט ודן לביא, השר להגנת הסביבה ארדן וארגונים סביבתיים מתנגדים להסכם שאליו הגיע שר האוצר שטייניץ עם חברת כיל, ישראל היום, 1 בינואר 2012.
  20. ^ הושגה הסכמה בין כיל לאוצר: תשלם כ-3 מיליארד שקל במסגרת שיקום ים המלח; גובה התמלוגים יעלה - גלובס