מורידין ולא מעלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

מורידין ולא מעלין הוא כלל תלמודי שנזכר בתלמוד ביחס ליהודים שאינם מאמינים (כופרים), ופירושו הוא שאין חיוב להצילם בזמן שנמצאים במצב של פיקוח נפש, ואף מותר לגרום להם להגיע למצב זה, אך אין להורגם בידיים.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה נזכר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה[1]:

תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין, אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין

בתוספות התקשו בטעם שהחמירו חז"ל אף על ה'רועי בהמות' על אף שכשרים להעיד על אשה שמת בעלה, ואילו בגזלנים - שפסולין מן התורה לכל עדות שבתורה, לא נאמר דין זה ש'מורידין ולא מעלין'. ותירצו שמאחר ואינם פסולים רק מדרבנן עשו חכמים חיזוק לדבריהם כדי שעל ידי זה ישובו בתשובה.

קראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה יש לו דין "כופר בתורה" ואין לו חלק לעולם הבא. בהלכות עבודה זרה כותב הרמב"ם כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, יש לו דין "מורידין ואין מעלין":

אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּינִים, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִין—מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד, וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת: מִפְּנֵי שְׁהֶן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה', כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצַדּוּק וּבַיְתּוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם--"שֵׁם רְשָׁעִים, יִרְקָב" (משלי י,ז)."

משנה תורה לרמב"ם, ספר הלכות עבודה זרה, הלכות י, פרק ב'

צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חתימת התלמוד, קמו לו שונאים רבים שהוציאו את דיבתו רעה, במה שהחשיבו פסקאות בתלמוד להסתה ולשנאת הזר (הלא הוא: הגוי) או להפקרת רכושו או להצלת חייו. אותם מבקרים התרעמו בין היתר על סוגיה זו של "מורידין ואין מעלין", על פיה ניתן לגרום להריגת אנשים מסוימים, בין עוד דינים שונים כגון: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם", "עם הדומה לחמור", "גזל הנכרי מותר", ועוד.

הדין בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבה כלפי כופרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס ל"פושעים ומורדי ישראל", עליהם נאמר בגמרא שיש לשונאם, מבואר בספר התניא (פרק לב) ששנאה זו אמורה להיות מופנית רק כלפי היסודות הרעים בנפשם שגרמו להם לחטוא, אך בהתייחס לנשמתם הקדושה יש לרחם עליהם, לאוהבם ולקרבם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]