מורידין ולא מעלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מורידין ולא מעלין הוא כינוי תלמודי להלכה המורה על דין ענישת מוות על חטאים חמורים כמו מוסר כופר ועובד עבודה זרה.

אף שדין זה הובא בספרי ההלכה[1] הרב אברהם ישעיהו קרליץ כתב שהיום הלכה זו לא נוהגת, בספרו חזון איש מסביר כי הלכה זו נאמרה רק בעבר בזמן שעונש המוות היה כלי לתיקון העולם, אבל בזמן הזה עונש מוות נחשב כמעשה השחתה ואלימות ולא משיג את המטרה[2].

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה נזכר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה:

תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין, אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין

בתוספות התקשו בטעם שהחמירו חז"ל אף על ה'רועי בהמות' על אף שכשרים להעיד על אשה שמת בעלה, ואילו בגזלנים - שפסולין מן התורה לכל עדות שבתורה, לא נאמר דין זה ש'מורידין ולא מעלין'. ותירצו שמאחר ואינם פסולים רק מדרבנן עשו חכמים חיזוק לדבריהם כדי שעל ידי זה ישובו בתשובה.

קראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה יש לו דין "כופר בתורה" ואין לו חלק לעולם הבא. בהלכות עבודה זרה כותב הרמב"ם כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, יש לו דין "מורידין ואין מעלין":

אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּינִים, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִין—מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד, וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת: מִפְּנֵי שְׁהֶן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה', כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצַדּוּק וּבַיְתּוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם--"שֵׁם רְשָׁעִים, יִרְקָב" (משלי י,ז)."

משנה תורה לרמב"ם, ספר הלכות עבודה זרה, הלכות י, פרק ב'

אהבה כלפי כופרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס ל"פושעים ומורדי ישראל", עליהם נאמר בגמרא שיש לשונאם, מבואר בספר התניא (פרק לב) ששנאה זו אמורה להיות מופנית רק כלפי היסודות הרעים בנפשם שגרמו להם לחטוא, אך בהתייחס לנשמתם הקדושה יש לרחם עליהם, לאוהבם ולקרבם.

צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכה זו של 'מורידין ולא מעלין', היתה מאותם הדינים וההלכות ש'תוקנו' על ידי הצנזורה, בשנים שלאחר חתימת התלמוד, מאחר והיה נראה מהם יחס שלילי לגוים. במקום הנוסח "מורידין ולא מעלין" תיקנו "היו מורידין ולא מעלין", כשכוונתם בזה, בדומה למקומות רבים שתיקנו בלשון עבר, שכיום דין זה אינו נוהג. נוסח הגהה זה מופיעה עדיין בחלק מנוסחאות התלמוד[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמב"ם עבודה זרה,י,א. הלכות רוצח,ד,י. שולחן ערוך יורה דעה קנח,ב וחושן משפט תכה,ה
  2. ^ חזון איש יורה דעה סימן ב' ס"ק ט"ז
  3. ^ משונצינו ועד וילנא, פרק יא. ניתן להורדה כאן מפורום אוצר החכמה.