לדלג לתוכן

מכון יונתן לחקר הטרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מכון יונתן לחקר הטרור היה מכון מחקר, שהוקם בשנת 1976 על ידי בנימין נתניהו, לימים ראש ממשלת ישראל, לזכר אחיו יונתן נתניהו שנפל במבצע אנטבה. המכון פעל בישראל ובארצות הברית.

רקע ומטרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1976 נפל סא"ל יונתן נתניהו במבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס. כחלק מהנצחתו, יזמה משפחתו ובפרט אחיו בנימין נתניהו, הקמת מכון מחקר שנושאי עיסוקו יהיו "קרובים לליבו של יוני"[1], והמכון הוקם בספטמבר 1976. מטרותיו העיקריות של המכון, כפי שהוצהר עליהן באותה התקופה, היו:

הנהלת המכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מתקופת פעילותו, שימש דוד בר-אילן נציג המכון בארצות הברית.

הוועד הציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתו של המכון, הוקם לצדו גם ועד מנהל ציבורי[1] שתמך בפעולתו ואשר הורכב מדמויות בעלות שיעור קומה.

חברי הוועד:

פעילות המכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון עסק בחשיבה ובגיבוש מדיניות נגד טרור, ועיקר פרסומו בא לו מקיום כנסים בינלאומיים בנושא זה:

הכנס הראשון

התקיים ב-2 עד 5 ביולי 1979 במלון הילטון בירושלים. נושא הכנס היה "טרור כנשק בפוליטיקה הבינלאומית". הכנס הורכב משבעה מושבים, ובין הדוברים בכנס היו ראש הממשלה מנחם בגין וראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, חברי פרלמנטים ממדינות מערביות כגון ארצות הברית, בריטניה, הולנד ואירלנד, ואנשי אקדמיה מהארץ ומהעולם. הנאומים בכנס אוגדו על ידי בנימין נתניהו לכדי ספר ששמו Internation Terrorism: Challenge and Response, ואשר לא ראה אור בעברית.

הכנס השני

התקיים ב-24 עד 26 ביוני 1984 במלון "ארבע העונות" בוושינגטון די.סי.. בין הדוברים בכנס היו ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' שולץ ושגרירת ארצות הברית באו"ם ז'אן קירקפטריק. כשנתיים לאחר הכנס, הוציא נתניהו את ספרו "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח" (שראה אור לראשונה באנגלית), והכנסותיו הוקדשו אף הן לפעילות המכון.

בשלב מסוים עבר כלל פעילות המכון לוושינגטון הבירה, והוא פעל ככל הנראה עד לשנת 1993[2]. פעילותו מומנה בעיקרה מתרומותיהם של פילנתרופים יהודים-אמריקאיים. בשנת 1996 הוקם המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה, אשר תחומי עיסוקו חופפים לאלה של מכון יונתן.

מספר עיתונאים ובהם בן כספית (בספרו נתניהו: ביוגרפיה) ויונתן שם-אור[3] טוענים כי מכון יונתן היווה פלטפורמה לקידומו של בנימין נתניהו כ"מיועד" החדש של משפחת נתניהו להנהגת מדינת ישראל לאחר מותו של האח הבכור יוני, בדומה לייעודו של ג'ון קנדי לנשיאות ארצות הברית לאחר מות אחיו ג'ו במלחמת העולם השנייה. עוד טוען שם-אור כי מדובר היה ב"מכון של איש אחד". אכן במסגרת פעילות המכון קשר נתניהו קשרים הדוקים עם משה ארנס, ובשנת 1982 מינה האחרון את נתניהו לציר ישראל בוושינגטון ובהמשך לשגריר ישראל באו"ם. בשנת 1988 נבחר נתניהו לכנסת, ובשנת 1996 היה לראש ממשלת ישראל.

בתחקיר של עינת ברקוביץ׳ ובירנית גורן שפורסם בעיתון "כל העיר" בשנת 1996 מתוארות שתי פניות של המכון לרשם העמותות במטרה לקבל פטור ממסים מבלי להסביר את מקור ההכנסות. שתי הבקשות נדחו. המכון, בניגוד לחוק, לא טרח מעולם להגיש דו"חות כספיים לרשם העמותות. באופן דומה, לא מונתה ועדת ביקורת שתפקח על תנועת הכספים.[4]

במרץ 1988 פנה רשם העמותות במכתב לעו"ד שייצג את המכון והודיע לו שהמכון מפר את חובתו באי הגשת הדו"חות הכספיים כאמור. מכתבו לא נענה מעולם: לא נשלחו דו"חות, לא מונתה ועדת ביקורת.[4]

במסגרת פעילותו של המכון נחשף הציבור הישראלי כמו גם זה האמריקאי לדמותו של נתניהו, שהיה בעל כישורי נאום ורטוריקה מרשימים, והוא שטח במסגרת כינוסי המכון את משנתו באשר למדיניות נגד טרור. לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, נתניהו הפך לדובר מרכזי בערוצי הטלוויזיה האמריקאיים בנושאים אלה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ראשי המדינה - בוועד הציבורי של "מכון יונתן", באתר מעריב, ‏10 באוקטובר 1976
  2. ^ ראובן הכט, פרסומים של מכון יונתן, באתר מכון ז'בוטינסקי
  3. ^ להיות בנימין נתניהו: מה מניע את הפוליטיקה והשלטון של המנהיג השורד מכולם? // יונתן שם־אור, באתר מגזין ליברל, ‏10 במאי 2016
  4. ^ 1 2 עינת ברקוביץ׳ ובירנית גורן, בנימין נתניהו, התחקיר הראשון, באתר זמן ישראל, ‏21 ביוני 1996 (באנגלית)