אריה לייב גינצבורג
 | |
| דיוקן של השאגת אריה, שנעשה ככל הנראה לאחר מותו (פוסט-מורטם) | |
| לידה |
1695 תנ"ה  פינסק, האיחוד הפולני-ליטאי |
|---|---|
| פטירה |
1785 (בגיל 90 בערך) ט"ו בתמוז ה'תקמ"ה  מץ, ממלכת צרפת |
| כינוי | השאגת אריה |
| מדינה |
צרפת  |
| תקופת הפעילות |
?–1785 |
| השתייכות | מתנגדים |
| תלמידיו | רבי חיים מוולוז'ין, רבי אהרן ורמיש, רבי רפאל זיסקינד |
| חיבוריו |
|
  | |
רבי אריה ליב בר אשר גינצבורג[1] (מכונה השאגת אריה או "הטורי אבן" על שם ספריו; ה'תנ"ה – ט"ו בתמוז[2] או כ"ה בתמוז[3] ה'תקמ"ה, 1695 – 23 ביוני 1785) היה רב, פרשן תלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים. שימש ראש ישיבה בליטא, ואב בית דין וראש ישיבה במץ שבצרפת. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לרבי אשר בהיותו רב העיר מינסק. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"[4]. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של מינסק, סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך הפלפול והחילוקים. בשנת 1745 לערך עבר לוולוז'ין ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בגיל שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.
רוב ימיו היה עני. מסופר שהרב אריה לייב סיים אלף פעמים את הש"ס. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר[5]. מסופר שבכל פעם שהיה מסתפק בסוגיה כלשהי, היה עובר על כל הש"ס במוחו כדי למצוא ראיות לכאן ולכאן שיכריעו באותה סוגיה. ר' אריה לייב היה מחמיר על עצמו באיסור חדש בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר ט"ז בניסן עד ט"ז בניסן (ובחוץ לארץ עד י"ז בניסן) בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".
רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר"א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה"סדר הדורות", שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"[6]. דן בש"ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של האחרונים. נפגש עם הגאון מווילנה, ומסופר שאמר עליו כי "כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מן רבי אליהו הווילנאי".[דרוש מקור] היה רבם של רבי חיים מוולוז'ין ורבי שמחה מוולוז'ין, והיה מהמתנגדים לחסידות. לא היסס להתנגד, לעיתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר.
בשל תקיפותו הרבה, פעמים רבות נתגלעו חילוקי דעות קשים בינו ובין פרנסי העיר עקב פסיקותיו.
רבי אריה לייב נפטר מקריסת ארון ספריו עליו[7] בט"ו בתמוז או כ"ה בתמוז ה'תקמ"ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפרסם בייחוד בזכות ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מאורח חיים. חלק מספריו הוציא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לאור.
בין ספריו האחרים:
- טורי אבן, חידושים על שלוש מסכתות: ראש השנה, חגיגה ומגילה
- גבורות ארי, חידושים על שלוש מסכתות: תענית, יומא ומכות (ועוד מקצת חידושים על ביצה ונזיר)
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנו רבי אשר לב אב"ד ולרשטיין וקרלסרוהא שבגרמניה
- רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, למד בישיבתו תקופה מסוימת
- רבי אהרן ווירמש, רב ואב"ד בעיר מיץ, מח"ס "מאורי אור"[8]
- אחיינו, הרב רפאל זיסקינד, רב קהילות אה"ו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- י"מ תא-שמע, "הגר"א ובעל 'שאגת אריה', ה'פני יהושע' וספר 'ציון לנפש חיה': לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה", סידרא טו (תשנ"ט), עמ' 181–191.
- בנימין ריצ'לר, ספר מעונות אריות לרבי אשר אבי השאג"א : על שולחן ערוך חלק חשן משפט, מאת הרב אשר אביו של בעל ה"שאגת אריה" - חיבור "אבוד" שנתגלה, ישורון, לא, סז-סח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריה:אריה ליב ברבי אשר, באתר ויקיטקסט- 'ר' אריה־לייב ב"ר אשר (בעל „שאגת אריה”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 31 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1229).
- אריה לייב גינצבורג, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דוד הלחמי, רבי אריה ליב ברבי אשר אב"ד מיץ (בעל „שאגת אריה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קס"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- שאגת אריה - חייו ומשפחתו
- עיונים בתולדות השאגת אריה
- רבי אריה ליב גינצבורג בעל שאגת אריה - באתר MyTzadik
- שמואל קרויזר, רבינו השאגת אריה, ירושלים תשנ"א, באתר אוצר החכמה
- ספריו
- ספרי רבי אריה לייב גינצבורג, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- שו"ת שאגת אריה, מהדורת וורשא, תרכ"ט, באתר היברובוקס
- גבורות ארי על המסכתות תענית, יומא ומכות, באתר היברובוקס
- טורי אבן על המסכתות ראש השנה, מגילה וחגיגה, באתר היברובוקס.
אריה ליב בן אשר (1695–1785), ממץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מקובל להניח ששם משפחתו היה גינצבורג. אולם, חוקר היוחסין הרב דובעריש וועבער, מראה כי מדובר בטעות שהשתרבבה כתוצאה מחוסר הבנה של דוד מגיד בספרו "לתולדות משפחת גינצבורג"; ראה הרב דובעריש וועבער, נוספות לתולדות קהילת מיץ, ירושתנו ג, בני ברק: מכון מורשת אשכנז, תשס"ט, עמ' שנד-שנו, באתר היברובוקס.
- ^ הרב פרץ ריזנברג, עיונים בתולדותיו של השאגת אריה, ישורון ל, תשע"ד, עמ' תשצ"ב-תשצ"ג
- ^ לתולדות משפחת גינצבורג, דוד מגיד, ס' פטרבורג תרנ"ט, עמ' 48
- ^ כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו.
- ^ הרב אליעזר שלמה שיק בספרו: שיחות מוהרא"ש מבקש מהלומדים לשאוף לכך, ובאתר של הרב יצחק גינצבורג מספר על השוואת אלף הפעמים של השאגת אריה, עם שש עשרה הפעמים של אדמור הזקן
- ^ שרי המאה, ח"א, פ"ו
- ^ היימן ירושלמי, גווילים, לינמן, 1942
- ^ קובץ "בית ועד לחכמים", מונרו, תשס"ט
| תקופת חייו של הרב אריה לייב גינצבורג על ציר הזמן |
|---|
 |
| אחרונים | ||
|---|---|---|
| חכמי יהדות אשכנז | רבי משה איסרליש (הרמ"א) • רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) • רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי הכהן (הש"ך) • רבי העשיל מקראקא • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יאיר חיים בכרך (ה"חות יאיר") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "שולחן ערוך הרב") • רבי יהודה לייב מינוביץ' (בעל "שארית יהודה") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש") | |
| חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד | רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי (ה"מאמר מרדכי") • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי") | |
| חכמי ארץ ישראל | רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי יוסף קארו (הבית יוסף) • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם) • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי שאול ישראלי • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי בן ציון אבא שאול • רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • רבי שמואל הלוי ואזנר • רבי זלמן נחמיה גולדברג | |
| תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים | ||
| בקרת זהויות |
|
|---|