צוענים – הבדלי גרסאות

**בני רומה**
	דגל בני רומה
אוכלוסייה
	בין 2 ל-20 מיליון בני אדם
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	אירופה (בעיקר בספרד, רומניה, טורקיה, צרפת, הונגריה, סלובקיה, רוסיה, גרמניה, איטליה ובארצות הבלקן) ואמריקה (בעיקר בברזיל ובארצות הברית)
שפות
	רומאני; שפת המקום בו הם שוכנים
דת
	נצרות (הרוב); אסלאם
קבוצות אתניות קשורות
	עמים מתת-היבשת ההודית, עמים הודיים

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־10:08, 21 בפברואר 2021

צוענים או בני רומה הם אחד המיעוטים האתניים הגדולים באירופה.

צוענים הם עם נוודים הנפוץ בעיקר באירופה, שמוצאו בתת-היבשת ההודית. בני עם זה מכונים גם בשמות "רומים", "רומאנים", "סינטי", "ציגנר" ועוד. השם רום, המועדף עליהם, משמעו בשפתם "בן אדם". חוקר תולדות הצוענים הבריטי אנגוס מק'קיי פרייזר מצא שהמילה דום בשפה הפרסית ובשפה הארמנית המילה לום, הן בעלות משמעות זהה^[1].

ההערכה המקובלת היא כי מקור הצוענים בצפון הודו. השושלת הע'זנווית פלשה להודו בראשית האלף השני ומשערים, שמסיבה זו עזבו הצוענים את מולדתם ויצאו לנדודים. בכתב יד של נזיר גאורגיאני בהר אתוס מוזכר שבשנת 1054 הגיעו לקונסטנטינופול הרבה athinganoi (άσίγγανοι)^[2], שהיו ידועים כקוראי עתידות ומכשפים^[3].

הצוענים בלטו באירופה באורח חייהם הנוודי, בגון עורם הכהה ובשפתם השונה מאוד מהשפות האירופאיות והקרובה לסנסקריט. הבדלים אלה שימשו פעמים רבות כסיבה ליחס העוין ולעיתים אף גזעני כלפיהם, שכלל צווי גירוש רבים. עוינות זו הגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בה השמידו הנאצים מאות אלפי צוענים. בימינו חלק לא מבוטל מן הצוענים התיישבו במקומות קבע וחלקם אף התבוללו בעמים שבקרבם חיו. ההערכות בדבר אוכלוסיית הצוענים בעולם כיום נעות בין 5 ל-11 מיליון בני אדם.

שפתם של הצוענים, שפת הרומאני, עדיין שגורה בפי חלק גדול מהם, וכ-2.5 מיליון בני אדם דוברים את השפה. הרומאני שייכת לענף ההודי-ארי של קבוצת השפות ההודו-איראניות ממשפחת השפות ההודו-אירופיות.

מקור השם

בעברית, הכינוי הנפוץ לבני רומה הוא "צוענים". ישנם שלושה מקורות לשם העברי הזה: ראשית, בעבר סברו כי מוצא בני רומה הוא במצרים, וכך למשל השם באנגלית (Gypsy) פירושו "זה שבא ממצרים" (Egyptian), ובשם העברי ישנה רמיזה לעיר צען שהייתה במצרים העתיקה. שנית, השם "צוענים" נשמע בדומה לכינויים בשפות אירופיות רבות (כך בגרמנית: "צִיגוֹיְנֵר", או ברוסית: "צִיגַן"). שלישית, הוראת השורש צע"נ בעברית היא 'עקר', 'נדד' (כך בישעיהו, ל"ג, כ': 'אהל בל יצען'), דבר המאפיין את בני רומה כעם הנודד ממקום למקום.^[4] הראשון שהשתמש בעברית בשם צוענים ככינוי לבני רומה היה מנדלי מוכר ספרים בחיבורו "תולדות הטבע" (1866)‏.^[5]

חלק מבני רומה מכנים עצמם "רומה" (Roma או Rroma ברבים, ו-Rom או Rrom ביחיד), וכינוי זה נחשב כיום לתקין פוליטית ומועדף על החלופות המוטעות מבחינה היסטורית, ואשר זכו עם השנים לאופי שלילי, אולם בסקרים שנערכו בקרבם נמצא שמרביתם, בעיקר אלה שלא דוברים את שפת רומאני, מעדיפים לכנות עצמם בשם "ציגאני" או בשם הקבוצה המסוימת, אורסרי או ביישי. המילה "רום" בשפת הצוענים משמעותה "בן אדם".

היסטוריה

מקורם של בני רומה בתת-היבשת ההודית, ככל הנראה מאזור צפון-מרכז הודו, ייתכן שבאזור מדינות ראג'סטאן ופנג'אב של ימינו.^[6] אלו החלו להגר צפון-מערבה בסביבות המאה ה-11, והגיעו לאזור איראן. למערב אירופה הגיעו לראשונה במאה ה-15, ישנן עדויות לכך שהם נמצאו במזרח אירופה כבר בראשית המאה ה-14^[^{דרוש מקור]}.

בני רומה נהגו להציג את עצמם כנוצרים, ולעיתים אף ככאלה שנמצאים באמצע מסע עלייה לרגל. בעקבות כך רבים מחבורות בני רומה היו מוגנים באמצעות כתבי חסות שנתנו להם השלטונות המרכזיים.

המקצועות המסורתיים בהם עסקו הצוענים היו רוכלות, עבודת מתכת, סחר בבהמות ובידור, כגון נגינה וריקוד (לדוגמה הריקוד הספרדי-צועני פלמנקו).

החל משלהי המאה ה-15 ניתן למצוא תיאורים שליליים של בני רומה מפי יושבי הקבע, והם תוארו לעיתים כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים, עובדי אלילים, מזוהמים, מגלי עריות, גנבי ילדים ועוד. גילויי העוינות כלפי בני רומה מצד האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות הלכו וגברו, עד כדי מתן צווי גירוש. צו הגירוש הראשון הוצא על ידי הרייכסטאג הקיסרי הגרמני בשנת 1497. שנים ספורות לאחר מכן ניתנו צווים דומים בספרד, בפורטוגל, בערי המדינה של איטליה ובצרפת. באנגליה צו הגירוש הראשון הוצא ב-1530, ובסביבות השנים האלה הוצאו צווים דומים באירלנד, בהולנד, ובארצות סקנדינביה. העונשים שניתנו למפירי צווי הגירוש, גברים ונשים כאחד, כללו גילוח שיער הראש, מלקות, כריתת אוזן אחת או שתיים, מאסר עם עבודת פרך וכיוצא בזאת. בני רומה שנתפסו הוגלו לעיתים לקולוניות.

לא תמיד קוימו צווי הגירוש במלואם, ולכן לאורך השנים ניתנו כמה וכמה צווים. אף על פי כן, בסופו של דבר, במחצית המאה ה-18 נותרו בני רומה בכל מדינות מערב אירופה, למעט בהולנד (אליה חזרו בני רומה מרומניה במחצית המאה ה-19). הסיבות לכישלונם החלקי של צווי הגירוש נבעו מיכולת מוגבלת של השלטון המרכזי לאכוף את הצווים, ומנטילת שוחד מצד כוחות השיטור. בנוסף, למרות יחסה העוין כלפי בני רומה, האוכלוסייה המקומית הייתה זקוקה לשירותיהם המקצועיים כגון נפחות.

מאמצע המאה ה-17 חל שינוי הדרגתי ביחס השלטונות כלפי בני רומה. ממדיניות גירוש, עברו השלטונות למדיניות של הטמעה. מדיניות זו הייתה קשוחה למדי, ובאוסטרו-הונגריה, לדוגמה, נאסר על בני רומה להינשא בינם לבין עצמם, נאסר עליהם לדבר בשפתם, להאזין למוזיקה שלהם ועוד. בני רומה סירבו למדיניות ההטמעה ורובם לא נטמעו.

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה

שיא הרדיפות כנגד בני רומה התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה השמידו הנאצים, על פי מרבית ההערכות, בין 220,000 לחצי מיליון בני רומה במחנות הריכוז ועל ידי האיינזצגרופן. יש חוקרים שאף טוענים כי מספר זה גבוה יותר, ומגיע עד ל-1.5 מיליון בני אדם. מספרם המדויק של הצוענים שהושמדו אינו ידוע, כיוון שלקהילות הצועניות חסר ברוב המקרים רישום אוכלוסין מסודר.

ב-3 בינואר 1936 הורחבו חוקי נירנברג והוחלו גם על הצוענים; כמו מן היהודים, גם מן הצוענים נשללה זכות ההצבעה ב-7 במרץ 1936. החל באותה שנה נשלחו צוענים גרמנים למחנות ריכוז, שם הם סומנו כ"יסודות אנטי-סוציאליים", ביחד עם חסרי-בית וזונות. יום הזיכרון להשמדת הצוענים (בשפת הרומני "פוראג'מוס") מצוין בעולם מדי שנה ב-2 באוגוסט, היום שבו, בשנת 1944, חוסל מחנה הצוענים באושוויץ וכל יושביו הובלו לתאי הגזים.

צועני אירופה גם השתתפו במלחמה כחיילי מדינות שונות. לדוגמה, צועני ברית המועצות השתתפו בלחימה בתור צוותי חי"ר, טנקים, נהגים, טייסים, תותחנים, רופאים. למחתרות רבות הצטרפו צועני צרפת, בלגיה, סלובקיה, ארצות הבלקן, רומניה והונגריה.

אך מאפיינים אתניים של הצוענים היה אפשר לראות אפילו בתקופה הזאת. כך, ותיק מלחמה ובהמשך עורך דין ידוע, יעקב אייזנשטאט הזכיר, וציין את רצונם הבלתי נלאה של חיי נוודות, במקרים של עריקה המונית של הצוענים.

צוענים כיום

כיום חיים שבטי בני רומה בעולם כולו, בייחוד באירופה, שם הם מהווים את המיעוט הגדול ביותר (כ-12 מיליון איש).^[7] רובם דוברים, פרט לשפת המקום, גם בשפה רומאני (אין קשר לשפתה של מדינת רומניה או לקבוצת הלשונות הלטיניות הקרויות גם כן רומאניות), שהיא שפה המשתייכת לשפות ההודו-אירופיות. גם כיום סובלים הצוענים פעמים רבות מביטויי שנאה וגזענות מקרב האוכלוסייה המקומית במקומות מושבם.^[^{דרוש מקור]} באוגוסט 2010 נטען כי גירוש צוענים השוהים בצרפת שלא כחוק אל מדינת המקור שלהם, רומניה, נובע מגזענות.^[8]

סמלים לאומיים

ב-8 באפריל 1971 התקיים בלונדון הקונגרס העולמי הראשון של הצוענים. כתוצאה מהקונגרס הייתה הכרה של בני רומה עצמם כאומה לא-טריטוריאלית בעולם ואימוץ סמלים לאומיים: הדגל וההמנון. 8 באפריל נחשב כיום הצוענים.

צוענים בישראל וברשות הפלסטינית

ערך מורחב – הצוענים בישראל

בישראל, ובעיקר בשטחי הרשות הפלסטינית (השומרון ועזה) חיה קהילה קטנה של בני רומה מוסלמים דוברי ערבית ובעלי אזרחות ירדנית; מעמדם בישראל מוגדר כתושבי קבע ולאומם כערבים. הקהילה בישראל מונה כ-200 משפחות, רובם משכונת באב אל חוטה שבמזרח ירושלים, ליד שער הפרחים. בני הקהילה חיים בתת-תנאים: רובם מובטלים וחיים על קצבאות הביטוח הלאומי בלבד, אינם משכילים וחלקם אף אינם יודעים קרוא וכתוב. שיעור הילודה אצל בני רומה הישראלים הוא גבוה והם מתחתנים בגיל צעיר ובתוך הקהילה בלבד, לפעמים אף בתוך המשפחה, כדי לשמור על המעמדות והמבנה המסורתי ולכן חלק מהילדים הצוענים סובלים ממחלות תורשתיות, מומים ונכויות.

התרבות הצוענית

צעירים צוענים בהונגריה, רוקדים ריקוד צועני

הצוענים ידועים במוזיקה הצוענית, המאופיינת בקצביות ובשימוש בכינור, בגיטרה קלאסית ובכלי נשיפה. סגנון זה השפיע בין היתר על התפתחות מוזיקת הג'אז. הם גם נודעו בסגנון הריקוד הצועני הייחודי. לדוגמה, הפלמנקו הוא ריקוד ספרדי-צועני, הנחשב לאחד המחולות הסוחפים, מלאי התשוקה והמסתורין בכל רחבי אירופה. השפעת הריקוד הצועני מתבטאת גם בריקוד הבולרו הספרדי.

אמונות טפלות רבות ייחסו לבני רומה יכולות על-חושיות ועיסוק בכישוף. אלו מתבטאים בסטריאוטיפ המפורסם של הצוענייה מגדת העתידות. יש המייחסים להם את המצאת קלפי הטארוט. בעת העתיקה נחשבו הצועניות למכשפות עקב מראן המיוחד ועיסוקן בקסמים ובלוליינות. סרטו של אמיר קוסטוריצה מ-1989, "שעת הצוענים", מתבונן בחיי בני רומה וניצול ילדיהם באירופה המודרנית.

ייצוג צוענים בתרבות

ייצוגים ספרותיים של הצוענים קיימים כבר מהמאה השש-עשרה ביצירותיו של שייקספיר "חלום ליל קיץ" ו"כטוב בעיניכם" ומאז ועד תקופתנו מופיעים ביצירות שונות מציור ועד קולנוע.

פעמים רבות, התיאורים באומנות של הצוענים, עושים רומנטיזציה לנראטיב הצועני לגבי יכולתם לנבא עתידות ואופיים העצבני והתשוקתי יחד עם אהבתם לחופש שלא ניתנת לביות והרגליהם הקרימינליים. יצירות ידועות שמייצגות גישה זו הן "כרמן" בנובלה של פרוספר מרימה ועיבוד היצירה באופרה של ג'ורג' ביזה. "הגיבן מנוטרדאם" של ויקטור הוגו וכן La Gitanilla של מיגל דה סרוונטס מייצגים אף הם גישה זו. ביצירתו של הוגו בא לידי ביטוי גם החשש ממעשי הכישוף אשר יכלו כביכול לעשות הצוענים. רומנטיזציה משמעותית עברו הצוענים גם באמנות בברית המועצות. דוגמה קלאסית לכך היא הסרט "מלכת הצוענים" משנת 1975. תיאור אקטואלי וריאליסטי יותר של צוענים מהבלקן, ניתן לראות בסרטיו של אמיר קוסטריצה כאמור, "חתול שחור חתול לבן" וכן בסרטו "שעת הצוענים". בסרטים אלו נשמר הדיאלקט המקורי של הצוענים אך חזרו לקלישאות הצועניות הידועות של צוענים אשר עוסקים בכישוף ופשע. תיאור אותנטי נוסף של הצוענים ביוגוסלביה ניתן לראות בסרט משנת 1967 "פגשתי צוענים מאושרים". בשנת 2007, עם עליית הטלנובלה "כמעט מלאכים" מאת כריס מורנה, הוצגה לראשונה דמותה של חסמין רומרו, בגילומה של אאוחניה סוארס, נערה צעירה בעלת שורשים צועניים המתבטאים בכישרונה בריקוד הפלמנקו וריקודים צועניים אחרים וכן בחיזיונות על העתיד. במסגרת פס-קול העונה הראשונה של הסדרה, קיבלה חסמין שיר סולו בשם "מלכה צוענייה" שכולו בסגנון פלמנקו.

ראו גם

לקריאה נוספת

שולמית שחר, הצוענים - עם הנוודים של אירופה, הוצאת מפה, 2006
גלעד מרגלית, ג'נוסייד - גרמניה הנאצית והצוענים, האוניברסיטה הפתוחה, 2006
אריך האקל, פרידה מסידוניה. הוצאת "כנרת" 1994. תורגם מגרמנית: (Abschied von Sidonie (1989

קישורים חיצוניים

אודות הצוענים וההשמדה בתקופת מלחמת העולם השנייה מאתר יד ושם
הפתרון הנאציונל-סוציאליסטי של השאלה הצוענית, מאמר מאת מיכאל צימרמן באתר יד ושם.
מרינה גרוסלרנר, ג'יפסי קינגס: ביקור במערות הפלמנקו של הצוענים הוותיקים באנדלוסיה, באתר הארץ, 1.5.2009
מולדת הצוענים באתרו של צור שיזף (וידאו)
בין עבר לעתיד - אגדות שיצרו את דימוי הצוענים (ברומנית)
רועי מנדל, 'לא חוטפים ילדים'. שעת הצוענים, גם בישראל, באתר ynet, 27 באוקטובר 2013
המנון צועני, זרקו יובנוביץ'
צוענים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 140 (ברומנית)
^ ממילה זו מעריכים הלשונאים שהתפתחו המילים המתארות את הצוענים בשפות אירופה
^ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 139 (ברומנית)
^ שולמית שחר, הצוענים - עם הנוודים של אירופה, הוצאת מפה, עמ' 13
^ שולמית שחר, הצוענים, עמ' 13
^ גלעד מרגלית, ג'נוסייד - גרמניה הנאצית והצוענים, עמ' 17.
^ טטיאנה הופמן, חיי הצוענים באירופה: קבצנות, עוני ורעב., באתר מאקו, ‏26-10-2013
^ דנה הרמן, גרנובל, צרפת, נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מפרק את מחנות הצוענים - כך מתבצע גירוש נוסח צרפת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010

[1] Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 140 (ברומנית)

[2] ממילה זו מעריכים הלשונאים שהתפתחו המילים המתארות את הצוענים בשפות אירופה

[3] Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 139 (ברומנית)

[4] שולמית שחר, הצוענים - עם הנוודים של אירופה, הוצאת מפה, עמ' 13

[5] שולמית שחר, הצוענים, עמ' 13

[6] גלעד מרגלית, ג'נוסייד - גרמניה הנאצית והצוענים, עמ' 17.

[7] טטיאנה הופמן, חיי הצוענים באירופה: קבצנות, עוני ורעב., באתר מאקו, ‏26-10-2013

[8] דנה הרמן, גרנובל, צרפת, נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מפרק את מחנות הצוענים - כך מתבצע גירוש נוסח צרפת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 '''צוענים''' או '''בני רומה''' הם אחד [[מיעוט|המיעוטים]] האתניים הגדולים ב[[אירופה]].
-צוענים הם [[עם]] [[נוודים]] הנפוץ בעיקר ב[[אירופה]], שמוצאו ב[[תת-היבשת ההודית]]. בני עם זה מכונים גם בשמות "רומים", "רומאנים", "סינטי", "ציגנר" ועוד. השם רום, המועדף עליהם, משמעו בשפתם "בן אדם".
+צוענים הם [[עם]] [[נוודים]] הנפוץ בעיקר ב[[אירופה]], שמוצאו ב[[תת-היבשת ההודית]]. בני עם זה מכונים גם בשמות "רומים", "רומאנים", "סינטי", "ציגנר" ועוד. השם רום, המועדף עליהם, משמעו בשפתם "בן אדם". חוקר תולדות הצוענים הבריטי אנגוס מק'קיי פרייזר מצא שהמילה דום בשפה הפרסית ובשפה הארמנית המילה לום, הן בעלות משמעות זהה{{הערה|[https://www.academia.edu/9464786/Romii_Tiganii_din_Republica_Moldova._Revista_AKADEMOS_Nr._3_34_Chisinau_2014_ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 140] {{רומנית}}}}.
-על פי ההערכה המקובלת, מקור הצוענים בצפון [[הודו]], וכאשר [[השושלת הע'זנווית]] פלשה להודו בראשית האלף השני היא הביאה להגלייתם של הצוענים. בכתב יד של נזיר [[גאורגיה|גאורגיאני]] ב[[הר אתוס]] מוזכר שבשנת [[1054]] הגיעו ל[[קונסטנטינופול]] הרבה athinganoi (άσίγγανοι){{הערה|ממילה זו מעריכים הלשונאים שהתפתחו המילים המתארות את הצוענים בשפות אירופה}}. הנזיר כתב שהם היו ידועים כ[[קוראי עתידות]] ומכשפים{{הערה|[https://www.academia.edu/9464786/Romii_Tiganii_din_Republica_Moldova._Revista_AKADEMOS_Nr._3_34_Chisinau_2014_ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 139] {{רומנית}}}}.
+ההערכה המקובלת היא כי מקור הצוענים בצפון [[הודו]]. [[השושלת הע'זנווית]] פלשה להודו בראשית האלף השני ומשערים, שמסיבה זו עזבו הצוענים את מולדתם ויצאו לנדודים. בכתב יד של נזיר [[גאורגיה|גאורגיאני]] ב[[הר אתוס]] מוזכר שבשנת [[1054]] הגיעו ל[[קונסטנטינופול]] הרבה athinganoi (άσίγγανοι){{הערה|ממילה זו מעריכים הלשונאים שהתפתחו המילים המתארות את הצוענים בשפות אירופה}}, שהיו ידועים כ[[קוראי עתידות]] ומכשפים{{הערה|[https://www.academia.edu/9464786/Romii_Tiganii_din_Republica_Moldova._Revista_AKADEMOS_Nr._3_34_Chisinau_2014_ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 139] {{רומנית}}}}.
-בין הקבוצות האחרות באירופה, בלטו הצוענים באורח חייהם הנוודי, בגון עור כהה יותר ובשפתם (שפה הינדו-אירופית קרובה ל[[סנסקריט]]) שעמים אחרים באירופה לא דברו.  בהעדר טריטוריה או צבא, הבדלים אלו הביאו ליחס עוין ו[[גזענות|גזעני]] כלפי הצוענים, שכלל צווי גירוש ופרעות. עוינות זו כלפי הצוענים באירופה הגיעה לשיאה ב[[מלחמת העולם השנייה]], שבה [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|הנאצים השמידו מאות אלפי צוענים]].
+הצוענים בלטו באירופה באורח חייהם הנוודי, בגון עורם הכהה ובשפתם השונה מאוד מהשפות האירופאיות והקרובה ל[[סנסקריט]]. הבדלים אלה שימשו פעמים רבות כסיבה ליחס העוין ולעיתים אף [[גזענות|גזעני]] כלפיהם, שכלל צווי גירוש רבים. עוינות זו הגיעה לשיאה ב[[מלחמת העולם השנייה]], בה [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|השמידו הנאצים מאות אלפי צוענים]]. בימינו חלק לא מבוטל מן הצוענים התיישבו במקומות קבע וחלקם אף [[התבוללות תרבותית|התבוללו]] בעמים שבקרבם חיו. ההערכות בדבר אוכלוסיית הצוענים בעולם כיום נעות בין 5 ל-11 מיליון בני אדם.
+שפתם של הצוענים, שפת ה[[רומאני (שפה)|רומאני]], עדיין שגורה בפי חלק גדול מהם, וכ-2.5 מיליון בני אדם דוברים את השפה. הרומאני שייכת לענף ההודי-ארי של קבוצת השפות ה[[שפות הודו-איראניות|הודו-איראניות]] ממשפחת ה[[שפות הודו-אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]].
-אחרי המלחמה התיישבו צוענים רבים במקומות קבע וחלקם [[התבוללות תרבותית|התבוללו]] באוכלוסיות שבסביבת מגוריהם. ההערכות בדבר אוכלוסיית הצוענים בעולם כיום נעות בין 5 ל-11 מיליון בני אדם.
-הצוענים דוברים [[רומאני (שפה)|רומאני]], שאותה דוברים כ-2.5 מיליון בני אדם ברחבי העולם. הרומאני שייכת לענף ההודי-ארי של קבוצת השפות ה[[שפות הודו-איראניות|הודו-איראניות]] ממשפחת ה[[שפות הודו-אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]], והיא קרובה ל[[סנסקריט]].
 == מקור השם ==
 ב[[עברית]], הכינוי הנפוץ לבני רומה הוא "צוענים". ישנם שלושה מקורות לשם העברי הזה: ראשית, בעבר סברו כי מוצא בני רומה הוא ב[[מצרים]], וכך למשל השם ב[[אנגלית]] (Gypsy) פירושו "זה שבא ממצרים" (Egyptian), ובשם העברי ישנה רמיזה לעיר [[צוען|צען]] שהייתה במצרים העתיקה. שנית, השם "צוענים" נשמע בדומה לכינויים בשפות אירופיות רבות (כך ב[[גרמנית]]: "צִיגוֹיְנֵר", או ב[[רוסית]]: "צִיגַן"). שלישית, הוראת השורש צע"נ בעברית היא 'עקר', 'נדד' (כך ב{{תנ"ך|ישעיהו|לג|כ|קצר=כן}}: 'אהל בל יצען'), דבר המאפיין את בני רומה כעם הנודד ממקום למקום.{{הערה|1=[[שולמית שחר]], '''הצוענים - עם הנוודים של אירופה''', הוצאת מפה, עמ' 13}} הראשון שהשתמש בעברית בשם צוענים ככינוי לבני רומה היה [[מנדלי מוכר ספרים]] בחיבורו "תולדות הטבע" (1866){{כ}}.{{הערה|1=שולמית שחר, '''הצוענים''', עמ' 13}}
-חלק מבני רומה מכנים עצמם "רומה" (Roma או Rroma ברבים, ו-Rom או Rrom ביחיד), וכינוי זה נחשב כיום ל[[תקינות פוליטית|תקין פוליטית]] ומועדף על החלופות המוטעות מבחינה היסטורית, ואשר זכו עם השנים לקונוטציה שלילית. המילה "רום" בשפת הצוענים משמעותה "בן אדם", והיא קרובה למילה ״לום״ - מילה בעלת משמעות זהה בפרסית ובארמנית{{הערה|[https://www.academia.edu/9464786/Romii_Tiganii_din_Republica_Moldova._Revista_AKADEMOS_Nr._3_34_Chisinau_2014_ Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 140] {{רומנית}}}}.
+חלק מבני רומה מכנים עצמם "רומה" (Roma או Rroma ברבים, ו-Rom או Rrom ביחיד), וכינוי זה נחשב כיום ל[[תקינות פוליטית|תקין פוליטית]] ומועדף על החלופות המוטעות מבחינה היסטורית, ואשר זכו עם השנים לאופי שלילי, אולם בסקרים שנערכו בקרבם נמצא שמרביתם, בעיקר אלה שלא דוברים את שפת [[רומאני (שפה)|רומאני]], מעדיפים לכנות עצמם בשם "ציגאני" או בשם הקבוצה המסוימת, [[אורסרי]] או [[ביישי]]. המילה "רום" בשפת הצוענים משמעותה "בן אדם".
-בסקרים שנערכו בקרב הצוענים נמצא שמרביתם, בעיקר אלה שלא דוברים את שפת [[רומאני (שפה)|רומאני]], מעדיפים לכנות עצמם בשם הקבוצה המסוימת אליה הם משייכים את עצמם, כמו [[אורסרי]] או [[ביישי]].
 == היסטוריה ==
 [[קובץ:Roma people 1837.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משפחה צוענית במהלך מסע, 1837]]
-[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1992-0918-504, Berlin, Sinti und Roma mit Pferd vor Wohnwagen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צוענים בברלין ב-1926, על רקע קרון מגורים]]
+[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1992-0918-504, Berlin, Sinti und Roma mit Pferd vor Wohnwagen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צוענים ועגלותיהם בברלין ב-1926]]
 מקורם של בני רומה ב[[תת-היבשת ההודית]], ככל הנראה מאזור צפון-מרכז הודו, ייתכן שבאזור מדינות [[ראג'סטאן]] ו[[פנג'אב]] של ימינו.{{הערה|גלעד מרגלית, ג'נוסייד - גרמניה הנאצית והצוענים, עמ' 17.}} אלו החלו להגר צפון-מערבה בסביבות [[המאה ה-11]], והגיעו לאזור [[איראן]]. ל[[מערב אירופה]] הגיעו לראשונה ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], ישנן עדויות לכך שהם נמצאו ב[[מזרח אירופה]] כבר בראשית [[המאה ה-14]]{{דרוש מקור}}.
+בני רומה נהגו להציג את עצמם כ[[נוצרים]], ולעיתים אף ככאלה שנמצאים באמצע מסע [[עלייה לרגל]]. בעקבות כך רבים מחבורות בני רומה היו מוגנים באמצעות כתבי חסות שנתנו להם השלטונות המרכזיים.
-בני רומה רבים היו מוגנים באירופה באמצעות כתבי חסות שנתנו להם השלטונות המרכזיים, במיוחד אם התנצרו, נוצרו או הציגו עצמם כ[[נוצרים]] או כ[[עלייה לרגל|עולי לרגל נוצרים]].
-המקצועות המסורתיים בהם עסקו הצוענים היו [[רוכלות]], עבודת [[מתכת]], סחר בבהמות וכן מקצועות ה[[בידור]], כגון [[נגינה]] ו[[ריקוד]] (לדוגמה הריקוד הספרדי-צועני [[פלמנקו]]).
+המקצועות המסורתיים בהם עסקו הצוענים היו [[רוכלות]], עבודת [[מתכת]], סחר בבהמות ו[[בידור]], כגון [[נגינה]] ו[[ריקוד]] (לדוגמה הריקוד הספרדי-צועני [[פלמנקו]]).
-ניתן למצוא תיאורים שליליים של בני רומה מפי יושבי הקבע החל משלהי [[המאה ה-15]]. יושבי הקבע באירופה תיארו את בני רומה לעיתים קרובות כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים, עובדי אלילים, מזוהמים, מגלי עריות, גנבי [[ילדות|ילדים]] ועוד. גילויי העוינות כלפי בני רומה מצד האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות הלכו וגברו, עד כדי מתן [[צו גירוש|צווי גירוש]]. צו הגירוש הראשון הוצא על ידי הרייכסטאג הקיסרי הגרמני בשנת [[1497]]. שנים ספורות לאחר מכן ניתנו צווים דומים ב[[ספרד]], ב[[פורטוגל]], בערי המדינה של [[איטליה]] וב[[צרפת]]. ב[[אנגליה]] צו הגירוש הראשון הוצא ב-[[1530]], ובסביבות השנים האלה הוצאו צווים דומים ב[[אירלנד]], ב[[הולנד]], ובארצות [[סקנדינביה]]. העונשים שניתנו למפירי צווי הגירוש, גברים ונשים כאחד, כללו גילוח שיער הראש, מלקות, כריתת אוזן אחת או שתיים, מאסר, שעבוד וכיוצא בזאת. בני רומה שנתפסו הוגלו לעיתים ל[[קולוניה|קולוניות]].
+החל משלהי [[המאה ה-15]] ניתן למצוא תיאורים שליליים של בני רומה מפי יושבי הקבע, והם תוארו לעיתים כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים, עובדי אלילים, מזוהמים, מגלי עריות, גנבי [[ילדות|ילדים]] ועוד. גילויי העוינות כלפי בני רומה מצד האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות הלכו וגברו, עד כדי מתן [[צו גירוש|צווי גירוש]]. צו הגירוש הראשון הוצא על ידי הרייכסטאג הקיסרי הגרמני בשנת [[1497]]. שנים ספורות לאחר מכן ניתנו צווים דומים ב[[ספרד]], ב[[פורטוגל]], בערי המדינה של [[איטליה]] וב[[צרפת]]. ב[[אנגליה]] צו הגירוש הראשון הוצא ב-[[1530]], ובסביבות השנים האלה הוצאו צווים דומים ב[[אירלנד]], ב[[הולנד]], ובארצות [[סקנדינביה]]. העונשים שניתנו למפירי צווי הגירוש, גברים ונשים כאחד, כללו גילוח שיער הראש, מלקות, כריתת אוזן אחת או שתיים, מאסר עם עבודת פרך וכיוצא בזאת. בני רומה שנתפסו הוגלו לעיתים ל[[קולוניה|קולוניות]].
-על אף צווי הגירוש, ההגליה, הענישה והשעבוד, שרדו במחצית [[המאה ה-18]] בני רומה בכל מדינות מערב אירופה, למעט ב[[הולנד]] (אליה חזרו בני רומה מרומניה במחצית [[המאה ה-19]]). למרות יחסה העוין כלפי בני רומה, האוכלוסייה המקומית הייתה זקוקה לשירותיהם המקצועיים כגון [[נפחות]].
+לא תמיד קוימו צווי הגירוש במלואם, ולכן לאורך השנים ניתנו כמה וכמה צווים. אף על פי כן, בסופו של דבר, במחצית [[המאה ה-18]] נותרו בני רומה בכל מדינות מערב אירופה, למעט ב[[הולנד]] (אליה חזרו בני רומה מרומניה במחצית [[המאה ה-19]]). הסיבות לכישלונם החלקי של צווי הגירוש נבעו מיכולת מוגבלת של השלטון המרכזי לאכוף את הצווים, ומנטילת [[שוחד]] מצד כוחות השיטור. בנוסף, למרות יחסה העוין כלפי בני רומה, האוכלוסייה המקומית הייתה זקוקה לשירותיהם המקצועיים כגון [[נפחות]].
 מאמצע [[המאה ה-17]] חל שינוי הדרגתי ביחס השלטונות כלפי בני רומה. ממדיניות גירוש, עברו השלטונות למדיניות של הטמעה. מדיניות זו הייתה קשוחה למדי, ו[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|באוסטרו-הונגריה]], לדוגמה, נאסר על בני רומה להינשא בינם לבין עצמם, נאסר עליהם לדבר בשפתם, להאזין למוזיקה שלהם ועוד. בני רומה סירבו למדיניות ההטמעה ורובם לא נטמעו.
@@ שורה 48: / שורה 44: @@
 [[קובץ:Eurogipsy-HE.png|שמאל|ממוזער|300px|אחוז הצוענים בארצות אירופה, 2008]]
-שיא הרדיפות כנגד בני רומה התרחש במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], שבה השמידו ה[[נאצים]], על פי מרבית ההערכות, בין 220,000 לחצי מיליון בני רומה ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] ועל ידי ה[[איינזצגרופן]]. על פי הערכות אחרות מספר הרציחות מגיע עד ל-1.5 מיליון בני אדם. מספרם המדויק של הצוענים שהושמדו אינו ידוע, כיוון שלקהילות הצועניות חסר ברוב המקרים רישום אוכלוסין.
+שיא הרדיפות כנגד בני רומה התרחש במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], שבה השמידו ה[[נאצים]], על פי מרבית ההערכות, בין 220,000 לחצי מיליון בני רומה ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] ועל ידי ה[[איינזצגרופן]]. יש חוקרים שאף טוענים כי מספר זה גבוה יותר, ומגיע עד ל-1.5 מיליון בני אדם. מספרם המדויק של הצוענים שהושמדו אינו ידוע, כיוון שלקהילות הצועניות חסר ברוב המקרים רישום אוכלוסין מסודר.
 ב-[[3 בינואר]] [[1936]] הורחבו [[חוקי נירנברג]] והוחלו גם על הצוענים; כמו מן היהודים, גם מן הצוענים נשללה זכות ההצבעה ב-7 במרץ 1936. החל באותה שנה נשלחו צוענים גרמנים ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]], שם הם סומנו כ"יסודות אנטי-סוציאליים", ביחד עם חסרי-בית ו[[זנות|זונות]].
@@ שורה 54: / שורה 50: @@
 צועני אירופה גם השתתפו במלחמה כחיילי מדינות שונות. לדוגמה, צועני [[ברית המועצות]] השתתפו בלחימה בתור צוותי חי"ר, טנקים, נהגים, טייסים, תותחנים, רופאים. למחתרות רבות הצטרפו צועני [[צרפת]], [[בלגיה]], [[סלובקיה]], [[חבל הבלקן|ארצות הבלקן]], [[רומניה]] ו[[הונגריה]].
+אך מאפיינים אתניים של הצוענים היה אפשר לראות אפילו בתקופה הזאת. כך, ותיק מלחמה ובהמשך [[עורך דין]] ידוע, יעקב אייזנשטאט הזכיר, וציין את רצונם הבלתי נלאה של חיי נוודות, במקרים של עריקה המונית של הצוענים.
 ===צוענים כיום===
-כיום חיים שבטי בני רומה בעולם כולו, בייחוד ב[[אירופה]], שם הם מהווים את המיעוט הגדול ביותר (כ-12 מיליון איש).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://mobile.mako.co.il/news-world/international/Article-66426e98726f141004.htm|הכותב=טטיאנה הופמן|כותרת=חיי הצוענים באירופה: קבצנות, עוני ורעב.|אתר=מאקו|תאריך=26-10-2013}}}} רובם דוברים, פרט לשפות המקומיות, גם בשפה [[רומאני (שפה)|רומאני]] (אין קשר לשפתה של מדינת [[רומניה]] או לקבוצת הלשונות הלטיניות הקרויות גם כן [[שפות רומאניות|רומאניות]]), שהיא [[שפה]] המשתייכת ל[[שפות הודו אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]]. גם כיום סובלים הצוענים פעמים רבות מביטויי שנאה וגזענות מקרב האוכלוסייה המקומית במקומות מושבם.{{מקור}} ב[[אוגוסט]] [[2010]] נטען כי גירוש צוענים השוהים ב[[צרפת]] שלא כחוק אל מדינת המקור שלהם, רומניה, נובע מגזענות.{{הערה|{{הארץ|דנה הרמן, גרנובל, צרפת|נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מפרק את מחנות הצוענים - כך מתבצע גירוש נוסח צרפת|1.1217909|23 באוגוסט 2010}}}}
+כיום חיים שבטי בני רומה בעולם כולו, בייחוד ב[[אירופה]], שם הם מהווים את המיעוט הגדול ביותר (כ-12 מיליון איש).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://mobile.mako.co.il/news-world/international/Article-66426e98726f141004.htm|הכותב=טטיאנה הופמן|כותרת=חיי הצוענים באירופה: קבצנות, עוני ורעב.|אתר=מאקו|תאריך=26-10-2013}}}} רובם דוברים, פרט לשפת המקום, גם בשפה [[רומאני (שפה)|רומאני]] (אין קשר לשפתה של מדינת [[רומניה]] או לקבוצת הלשונות הלטיניות הקרויות גם כן [[שפות רומאניות|רומאניות]]), שהיא [[שפה]] המשתייכת ל[[שפות הודו אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]]. גם כיום סובלים הצוענים פעמים רבות מביטויי שנאה וגזענות מקרב האוכלוסייה המקומית במקומות מושבם.{{מקור}} ב[[אוגוסט]] [[2010]] נטען כי גירוש צוענים השוהים ב[[צרפת]] שלא כחוק אל מדינת המקור שלהם, רומניה, נובע מגזענות.{{הערה|{{הארץ|דנה הרמן, גרנובל, צרפת|נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מפרק את מחנות הצוענים - כך מתבצע גירוש נוסח צרפת|1.1217909|23 באוגוסט 2010}}}}
 == סמלים לאומיים ==
@@ שורה 68: / שורה 66: @@
 ==התרבות הצוענית==
 [[קובץ:Romungro.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צעירים צוענים בהונגריה, רוקדים ריקוד צועני]]
-הצוענים ידועים ב[[מוזיקה צוענית|מוזיקה הצוענית]], המאופיינת בקצביות ובשימוש ב[[כינור]], ב[[גיטרה קלאסית]] וב[[כלי נשיפה]]. סגנון זה השפיע בין היתר על התפתחות מוזיקת ה[[ג'אז]]. הם גם נודעו בסגנון הריקוד הצועני הייחודי, דוגמת ה[[פלמנקו]] הספרדי-צועני, שהשפיע גם על ריקוד ה[[בולרו (ריקוד)|בולרו]] הספרדי.
+הצוענים ידועים ב[[מוזיקה צוענית|מוזיקה הצוענית]], המאופיינת בקצביות ובשימוש ב[[כינור]], ב[[גיטרה קלאסית]] וב[[כלי נשיפה]]. סגנון זה השפיע בין היתר על התפתחות מוזיקת ה[[ג'אז]]. הם גם נודעו בסגנון הריקוד הצועני הייחודי. לדוגמה, ה[[פלמנקו]] הוא ריקוד ספרדי-צועני, הנחשב לאחד ה[[מחול]]ות הסוחפים, מלאי התשוקה והמסתורין בכל רחבי אירופה. השפעת הריקוד הצועני מתבטאת גם בריקוד ה[[בולרו (ריקוד)|בולרו]] הספרדי.
 [[אמונה טפלה|אמונות טפלות]] רבות ייחסו לבני רומה יכולות על-חושיות ועיסוק ב[[כישוף]]. אלו מתבטאים ב[[סטריאוטיפ]] המפורסם של הצוענייה [[הגדת עתידות|מגדת העתידות]]. יש המייחסים להם את המצאת [[קלפי טארוט|קלפי הטארוט]]. בעת העתיקה נחשבו הצועניות ל[[מכשפה|מכשפות]] עקב מראן המיוחד ועיסוקן ב[[קסם|קסמים]] וב[[לוליינות]].
-[[סרט קולנוע|סרטו]] של [[אמיר קוסטוריצה]] מ-[[1989]], "[[:en:Time of the Gypsies|שעת הצוענים]]", עוסק בחיי בני רומה וניצול ילדיהם באירופה המודרנית.
+[[סרט קולנוע|סרטו]] של [[אמיר קוסטוריצה]] מ-[[1989]], "[[:en:Time of the Gypsies|שעת הצוענים]]", מתבונן בחיי בני רומה וניצול ילדיהם באירופה המודרנית.
 [[קובץ:Francisco_Iturrino_Two_Gypsies.jpg|ממוזער|שתי צועניות בספרד (1900). מאת: פרנציסקו איטורינו]]
 ==ייצוג צוענים בתרבות ==
-ייצוגים ספרותיים של הצוענים קיימים כבר מ[[המאה השש-עשרה]], למשל ביצירותיו של [[שייקספיר]] "[[חלום ליל קיץ]]" ו"[[כטוב בעיניכם]]" ומאז ועד תקופתנו מופיעים ביצירות שונות מ[[מגדת העתידות (קאראווג'ו)|ציור]] ועד [[קולנוע]].
+ייצוגים ספרותיים של הצוענים קיימים כבר מ[[המאה השש-עשרה]] ביצירותיו של [[שייקספיר]] "[[חלום ליל קיץ]]" ו"[[כטוב בעיניכם]]" ומאז ועד תקופתנו מופיעים ביצירות שונות מ[[מגדת העתידות (קאראווג'ו)|ציור]] ועד [[קולנוע]].
 פעמים רבות, התיאורים באומנות של הצוענים, עושים רומנטיזציה ל[[סיפר|נראטיב]] הצועני לגבי יכולתם לנבא עתידות ואופיים העצבני והתשוקתי יחד עם אהבתם לחופש שלא ניתנת לביות והרגליהם ה[[פשע|קרימינליים]]. יצירות ידועות שמייצגות גישה זו הן "[[כרמן]]" ב[[נובלה]] של [[פרוספר מרימה]] ועיבוד היצירה באופרה של [[ג'ורג' ביזה]]. "[[הגיבן מנוטרדאם]]" של [[ויקטור הוגו]] וכן La Gitanilla של [[מיגל דה סרוונטס]] מייצגים אף הם גישה זו. ביצירתו של הוגו בא לידי ביטוי גם החשש ממעשי הכישוף אשר יכלו כביכול לעשות הצוענים. רומנטיזציה משמעותית עברו הצוענים גם באמנות ב[[ברית המועצות]]. דוגמה קלאסית לכך היא הסרט "מלכת הצוענים" משנת [[1975]]. תיאור אקטואלי וריאליסטי יותר של צוענים מ[[הבלקן]], ניתן לראות בסרטיו של אמיר קוסטריצה כאמור, "חתול שחור חתול לבן" וכן בסרטו "שעת הצוענים". בסרטים אלו נשמר הדיאלקט המקורי של הצוענים אך חזרו לקלישאות הצועניות הידועות של צוענים אשר עוסקים בכישוף ופשע. תיאור אותנטי נוסף של הצוענים ב[[יוגוסלביה]] ניתן לראות בסרט משנת [[1967]] "פגשתי צוענים מאושרים". בשנת 2007, עם עליית הטלנובלה "[[כמעט מלאכים]]" מאת [[כריס מורנה]], הוצגה לראשונה דמותה של חסמין רומרו, בגילומה של [[אאוחניה סוארס]], נערה צעירה בעלת שורשים צועניים המתבטאים בכישרונה בריקוד הפלמנקו וריקודים צועניים אחרים וכן בחיזיונות על העתיד. במסגרת פס-קול העונה הראשונה של הסדרה, קיבלה חסמין שיר סולו בשם "מלכה צוענייה" שכולו בסגנון פלמנקו.