רש"י

תבנית:רב רבי שלמה בן יצחק (רש"י: רבי שלמה יצחקי; 22 בפברואר 1040 - 13 ביולי 1105) גדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון שעשה זאת באופן מקיף.

קורות חייו

רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרויישׂ' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת קרוב לשנת 1040 , ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט ידוע על תקופת ילדותו. רש"י מעיד באחד מפירושיו למסכת עבודה זרה (פרק חמישי) שאביו היה מלומד גדול, בניגוד לדעה הנפוצה. גם דודו, רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז. האגדה מספרת שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמיזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, בו הסתתרה אמו של רש"י (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את השיר "קיר הפלא אשר בוורמייזה").

לרש"י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא הרשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם, ושלמה שנפטר בצעירותו. ליוכבד ובעלה נולדה בת שהייתה נשואה לרבי שמואל בן רבי שמחה מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן) ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו, לא ידוע עליה דבר.

רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו. באותם ימים הוא לא היה אמיד כלל. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי סג"ל ורבי יצחק בן יהודה - שלושתם מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקידו זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, היו ששיערו שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אך לדברי פרופ' חיים סולובייצ'יק האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין, ואם כן לא ברור במה עסק. רש"י ייסד ישיבה בטרוייש אך גם ממנה לא קיבל שכר.

תקופת חייו של רש"י על ציר הזמן
ציר הזמן

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב. הוא נפטר ביום חמישי כ"ט בתמוז בשנת ד'תתס"ה (1105 לספירה). מקום קבורתו נשכח במשך הדורות.

מדרשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו. אחד מהם מספר שכאשר עסק בפירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" ואז יצאה נשמתו בטהרה. עוד אגדה מספרת שבשעת פטירתו יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".

ייחוסו של רש"י

בית מדרשו של רש"י בוורמיזא

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. אדם נוסף לו מיוחס מוצא זה הוא המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל ומשפחת דיין מחלב, המתגאות בייחוס זה.

המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל.

אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית, ועד כמה היא משאלת לב. המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים המראים כי רב בה הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ואולי יותר.

שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד הוא סימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן מקורו בעיירת מוצאו של רש"י טרואה שבצרפת.

חיבוריו

העתק בית המדרש של רש"י

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש הפשטי ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שליש מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.

שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). על פי רבי חיים יוסף אזולאי, הידוע בשם: "החיד"א", רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות לפני שכתב את חיבורו על המקרא.

פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים אך נוטים עוד יותר למדרש.

רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן. כך, בתחילת מסכת בבא בתרא (דף כט) נקטע פירושו, ומשם המשיך נכדו רשב"ם את הפירוש. וכן במסכת מכות (דף כ"ד), וכן במסכתות נדרים ונזיר. ישנן מסכתות שנחלקו לגביהן החוקרים: ספקות הועלו בנוגע לפירושו למסכת מועד קטן (מעבר לפירוש הנדפס, ישנם כתבי יד של שני פירושים אחרים המיוחסים לו, ויש הטוענים שאף אחד מהם אינו שלו, ושלא כתב פירוש למסכת זו), למסכת תענית, פרק חלק במסכת סנהדרין, חלקים ממסכת זבחים ומסכת מנחות, כמו גם מסכת הוריות מסכת נדרים ותמיד בכללותן. פקפוקים שוליים יותר היו בנוגע למסכת בבא קמא. בנושא זה ישנה מחלוקת בין קבוצת חוקרים אשר נוטה יותר לדחות פירושים המיוחסים לרש"י כאותנטיים במקרי ספק, וקבוצה אחרת הנוטה דווקא לדחוק את הספקות לרוב.

פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא, הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י כמעט ואינו מביא מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים: התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך, כפי שעשו פרשנים אחרים על התלמוד כתוספות או רבנו חננאל למשל. פירושו של רש"י בתלמוד הוא מקומי, ואיננו מנסה ליצור אחידות ולתרץ סתירות ממסכתות אחרות, כפי שעושים בעלי התוספות.

בדברי בעלי התוספות אנו מוצאים עדויות לכך שהיו לפירושו שתיים או שלוש מהדורות, דהיינו, הפירוש נערך על ידי רש"י במהלך חייו כמה פעמים, אם כי נקודה זו נתונה היום במחלוקת בין החוקרים. עם זאת, הדעה המקובלת היום היא שאמנם לא היו "מהדורות" במובן המודרני, של כתיבת הפירוש מחדש, אך ברור שרש"י תיקן במשך ימיו את פירושו, כאשר השאלה היא רק מהי כמות השינויים והתיקונים שערך במהלך ימיו, והאם כשהתוספות מדברים על "מהדורה ראשונה" ו"מהדורה אחרונה" אין הם מדברים אלא על שינויי נוסחאות רגילים ולא על שינויים של רש"י עצמו.

פירוש התוספות על התלמוד מנתח ומדייק בכל מילה המובאת ברש"י, פעמים שמסכים עם דבריו, ופעמים שחולק עליהם. בשיטת דיוקם בדבריו הלכו רבים מפרשני התלמוד עד ימינו.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.

רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדיים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. למרות שרש"י, להבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו אינו מנסה ליישב סתירות.

עיקרם של ספרי ההלכה הקדמונים מחזור ויטרי, ספר האורה וספר הפרדס, המכונים "ספרי דבי רש"י" נכתבו על ידי רש"י או על ידי תלמידיו, על פי פסקיו.

רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר מספר קינות על מסע הצלב שהיו בימי חייו. חלק מהפיוטים אותם כתב נוהגים לומר האשכנזים בסליחות.

גרסאות בתלמוד

רש"י בפירושו לתלמוד משנה מדי פעם את נוסח התלמוד, לעתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסא ציין רש"י באותיות ה"ג = הכי גרסינן. רש"י לא שינה את נוסח התלמוד, אלא בפירושו כתב שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידיו שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותב רבנו תם נכדו של רש"י על שינויי הגרסא בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:

ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא ייתכן כן לכל יראי השם. כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.".

כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום בו נכתב בפירוש רש"י ה"ג, ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים רבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.

אישיותו של רש"י

פרופ' אברהם גרוסמן פרסם בשנת 2008 ספר על אמונות ודעות בעולמו של רש"י. בו הוא מנסה לשרטט את תמונת עולמו של רש"י, מתוך יצירתו הפרשנית הגדולה ולאור כל שאנו יודעים על תולדות חייו.

לדעתו : "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחיי העולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".

הוא מציין כי לנגד עיני רש"י עמדו המשימות הבאות:

1. להפיץ תורה ברבים. היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד. לא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
2. לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום. היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
3. הפולמוס עם הנוצרים. בפירושים למשלי ולדניאל, יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עימה. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי יהודית ארסית".

כתב רש"י

קובץ:Ktavrashi.jpg

כתב רש"י

ערך מורחב – כתב רש"י

פירוש רש"י לתורה היה הספר הראשון שהודפס בעברית. הוא יצא לאור ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת 1475. במהדורה זו השתמש המדפיס בעיצוב מיוחד של אותיות, המבוססות על הכתב היהודי-ספרדי, כדי להבדיל בין הטקסט המקראי לפירוש רש"י. מאז מכונות האותיות כתב רש"י, למרות שאין להן קשר ישיר לרש"י עצמו.

קיימת אגדה שכתב רש"י הומצא על ידי בנותיו של רש"י, המצטרפת לאגדות רבות שנקשרו בהן בהיותן נשים למדניות. למעשה, כתב זה הוא הכתב הרהוט היהודי-ספרדי, המהווה שלב בהתפתחות כתב היד העברי המוכר לנו.

על נוסח פירוש רש"י

בגלל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו, נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.

הבעיה קשה להכרעה בגלל שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, בה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית:

"יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". כלומר, אין עניינו של רש"י, להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של בני עדות המזרח, לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומלה בפירושו.

דוגמאות

• "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם": מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.

• "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ": בתולה - ממקום בתולים, ואיש לא ידעה - שלא כדרכה.

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, רש"י נזקק למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

• "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי יבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע התנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק, ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י, במתכוון, פונה הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי היה אמור להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

לעזי רש"י

בפירושי רש"י על התנ"ך ועל תלמוד בבלי מופיעות אלפי מילים צרפתיות באותיות עבריות, אותן שילב רש"י בפירושיו כדי להסביר ביטויים ומונחים לתלמידיו ולבני דורו דוברי הצרפתית. מאחר שהרוב המכריע של המילים שייכות לצרפתית העתיקה, ואינן בשימוש כיום בשפה הצרפתית, מובן שאין באותן מילים כל תועלת ללומדים המאוחרים מדורו של רש"י, וכן לא הייתה בהן כל תועלת לאלה שלא הבינו צרפתית בזמנו של רש"י. ד"ר משה קטן שהיה למדן ובלשן ירושלמי הוציא לאור ספר בשם אוצר הלעזים (או "אוצר לעזי רש"י"), בו הוא תירגם את כל המילים הצרפתיות לעברית, והוסיף לפי הצורך הערות מרחיבות. הספרים שלו יצאו לאור בשנת 1984 (על התלמוד) וב- 1991 (על התנ"ך). מהדורה מתוקנת של שני הספרים בכרך אחד יצאה לאור ב-2000.

מפרשי רש"י

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים שמחבריהם מכונים לעתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג שכתב את "גור אריה", ורבי אליהו מזרחי (הרא"ם). פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" שכתב ר' שבתי משורר בס שתומצת מאוחר יותר תחת השם "עיקר שפתי חכמים".

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן) ו"שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה הלוי וינפלד, ירושלים.

רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטה בעלת כללים רבים ומורכבים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה ודוגמאות לשימוש בהם רוכזו בספר "כללי רש"י"). על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים), ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים).

לפשוטו של רש"י

שמואל פנחס גלברד מפתח תקווה פרסם חמישה ספרים תחת הכותרת "לפשוטו של רש"י", ובהם פירוט המאפשר לקורא להבין את פירוש רש"י. הדרך שבא הוא הולך היא כדלקמן:

1. הבאת הפירוש המקורי, אשר מבוסס ברובו על תרגום אונקלוס ו"מדרש רבה" ומיעוטו על התנחומא, תנחומא ישן, התלמוד בבלי, התלמוד ירושלמי, פרקי דרבי אליעזר ועוד. רש"י נעזר במקורות אלה ומשתמש רק בקיצורם. עיון במקור מאפשר הבנה מלאה יותר של פירושו.
2. כאשר רש"י מפרש נושא מסוים במקומות שונים, לעתים הוא מרחיב במקום אחד ומקצר במקום שני, השוואה בין המקומות מאפשרת הבנה טובה יותר של הפירוש.
3. השוואת פירוש רש"י לפירוש של פרשן אחר, מאוחר יותר, מסייעת להבנת דבריו.
4. נעשה שימוש במפרשים לדברי רש"י, כמו רבי אליהו מזרחי, באותם מקרים שנראה שהפירוש קשה לבני דורינו.
5. כאשר רש"י מציג "מדרש", הוא מסביר מדוע אין להסתפק ב"פשט".

גלברד נותן עדיפות למהדורה של פירוש רש"י לר' אברהם ברלינר, הוצאת קויפמאגן, תרס"ה, מהדורה תנינא. הוא מציין כי במקום שהגרסה בדפוס הראשון של פירוש רש"י, שהופיע בשנת רל"ה ברג'יו קלבריה, שונה באופן משמעותי, הוא ציין זאת.

מחיקות בפירוש רש"י

ראו המחיקה בפס רחב

בחמישה חומשי תורה שיצאו לאור בשנת 1749 באמסטרדם מופיעות מחיקות בדיו כהה שנעשו בידי אדם, במטרה לא לפגוע במאמיני הדת הנוצרית. להן דוגמאות אחדות מספר בראשית: (במרכאות הקטעים המחוקים)

• המאורות הגדולים וגו' - שווים נבראו, "ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (א', ט"ז).
• התנינים - דגים גדולים שבים. "ובדברי אגדה הוא: לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם:" (שם, כ"א).
• ואיש לא ידעה - "שלא כדרכה, לפי שבנות הגויים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל" (כ"ד, י"ג).
• נתן אברהם מתנות - פירשו רבותינו: "שם טומאה מסר להם" (כ"ה, ו')
• ואגידה לכם - "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים". (מ"א, א')

מפות רש"י

במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י: במדבר לד, שופטים כא, יחזקאל מה, יחזקאל מח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הינם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י(אם כי לא של רש"י עצמו), בהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' א' גרוסמן, פרופ' מ' גרובר, פרופ' י' עופר, פרופ' קדר וד' שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש את דמותה של ארץ ישראל בפני הלומדים.

ראו גם

• רבינו תם
• רשב"ם
• תוספות

לקריאה נוספת

• אליעזר מאיר ליפשיץ, ספר רש"י, תשכ"ו (מהדורת צילום).
• אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006.
• אברהם גרוסמן ושרה יפת (עורכים), רש"י: דמותו ויצירתו, מרכז זלמן שזר, 2008.
• רפאל הלפרין, רש"י חייו ופירושו, תשנ"ז.
• שמואל גלברד, לפשוטו של רש"י - באור לפירוש רש"י על התורה
• נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית.
• יונה פרנקל, דרכו של רש"י בפרושו לתלמוד הבבלי, הוצאת מאגנס, 1975.
• הרב טוביה בלוי (עורך), כללי רש"י, הוצאת קה"ת, כפר חב"ד, תש"מ.
• בנימין גלס, פשט ודרש בפרשנותו של רש"י.
• אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, הוצאת תבונות, ישיבת הר עציון - אלון שבות

קישורים חיצוניים

• פירוש רש"י לתורה, באתר דעת
• תשובות רש"י, בעריכת ישראל ש' אלפנביים
• רש"י - רבן של ישראל - תערוכה מיצירתו שבאוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
• פרופ' שמא פרידמן, פירושי רש"י למסכתות התלמוד
• מאמרים על רש"י באתר 'מקראנט'
• ראשון בין פרשנים - כתבה על רש"י מחדשות נענע
• הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן, מי עוד גדל היום על פירוש רש"י למקרא כתבה על רש"י במוסף הספרות של "הארץ"
• רש"י, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתנ"ך
• משה קטן, אוצר לעזי רש"י לתלמוד
• משה קטן, החיים בימי רש"י
• רש"י ובעלי התוספות, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
• יואב שורק, אוצר חכמת ראשונים - מקור ראשון, 7 אוקטובר 2008
• גישת רש"י בפירושיו לריאליה גאוגרפית, באתר מכללת ליפשיץ

רשימת מאמרים על רש"י באתר רמב"י