מייקל יאנג

מייקל יאנג
Michael W. Young
	מייקל יאנג
לידה	28 במרץ 1949 (בן 75); מיאמי, ארצות הברית
ענף מדעי	ביולוגיה, כרונוביולוגיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת טקסס באוסטין; L. D. Bell High School ;
מוסדות	אוניברסיטת רוקפלר (1 בינואר 1978); אוניברסיטת טקסס באוסטין ;
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2017); פרס שאו במדעי החיים ורפואה (2013); פרס מסרי (2012); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (2012); פרס לואיזה גרוס הורביץ (2011); פרס גרובר בניורולוגיה (2009) ;
	אתר רשמי
תרומות עיקריות
	מחקריו בתחום השעון הביולוגי

ערך זה עוסק בגנטיקאי וכרונוביולוג אמריקאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מייקל יאנג (פירושונים).

מייקל יאנג (באנגלית: Michael W. Young; נולד ב-28 במרץ 1949) הוא כרונוביולוג אמריקאי. זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2017, על מחקריו בתחום השעון הביולוגי, יחד עם ג'פרי סי. הול ומייקל רוסבאש.

ביוגרפיה

מייקל יאנג נולד במיאמי, פלורידה. אביו עבד בחברת "Olin Corporation" - תאגיד כימי גדול במיזורי, שם עסק בשיווק ומכירה של מטילי אלומיניום ליצרנים שונים באזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית. אמו הייתה מזכירה במשרד עורכי דין. אף על פי שהוריו של יאנג היו חסרי השכלה מדעית ורפואית, הם עודדו את בנם ללכת בעקבות אהבתו המדעית, תוך שהם רוכשים לבנם מיקרוסקופים וטלסקופים, שסיפקו ליאנג עניין רב בילדותו. משפחתו של יאנג התגוררה בסמיכות לגן חיות פרטי, ופעמים אחדות, כמה מהחיות הצליחו להימלט ישירות אל החצר האחורית שלהם, תוך שהן מספקות ליאנג הזדמנות מלהיבה להכיר וללמוד מקרוב את עולם החי.^[1]

כשהיה יאנג נער צעיר, עברה משפחתו להתגורר בדאלאס, טקסס, שם הוא למד בבית הספר התיכון. באותה תקופה, הוריו של מייקל הביאו לו את אחד מספריו של צ'ארלס דרווין על אבולוציה ומסתורין ביולוגי. הספר תיאר שעונים ביולוגיים שהסבירו את תופעת הסגירה והפתיחה של הפרחים של צמחים כתלות במחזור היממה. אז החלה התעניינותו של יאנג בשעונים הביולוגים.^[1]

בעת שעבד בתור סטודנט לתואר שני באוניברסיטת טקסס באוסטין, פגש יאנג את אשתו לעתיד לורל אקהארט. בשנת 1975 השלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת טקסס. מאוחר יותר, שניהם עברו לאוניברסיטת סטנפורד, שם עבד יאנג כפוסט-דוקטורט, ולורל המשיכה בלימודי הדוקטורט בהנחיית פרופ' ליאונרד הרזנברג. כיום, היא פרופסור לביולוגיה במכללת האנטר בניו יורק. החל משנת 1978, יאנג הוא חבר סגל באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק.^[2]^[3]

יאנג ואשתו, לורל, משתפים פעולה זה עם זה גם בעבודתם האקדמית. לזוג שתי בנות.^[2]

הזכייה בפרס נובל

ג'פרי סי. הול, מייקל רוסבאש ומייקל יאנג זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2017, על גילוי המנגנונים המולקולריים שבבסיס המקצב הצירקדי, מקצב שפועל במחזוריות של כ-24 שעות ונועד להתאים את פעילותו של היצור החי להשפעות משתנות לאורך היממה. מקצב זה קובע את השעון הביולוגי המרכזי של האורגניזם.^[4] ^[5]

גילוי הגן האחראי על פעילות השעון הביולוגי

בשנת 1984, שני החוקרים ג'פרי סי. הול ומייקל רוסבאש, שעבדו בשיתוף פעולה הדוק באוניברסיטת בוסטון, יחד עם מייקל יאנג, באוניברסיטת ניו יורק, הצליחו לבודד ולזהות את הגן השולט במקצב הביולוגי. החוקרים עשו שימוש בזבובי פירות בתור מודל, והצליחו להראות כי גן זה מקודד חלבון המצטבר בתאים במהלך שעות הלילה, ומתפרק במהלך שעות היום, במחזור של 24 שעות, ובסנכרון מלא עם המקצב הצירקדי. בעקבות כך, הם גילו רכיבי חלבונים נוספים המרכיבים את המערכת הזו, תוך חשיפת המנגנון השולט בשעון הביולוגי בתוך התאים עצמם.^[4]^[5]

חשיבותה של התגלית

השעון הביולוגי ביצורים החיים משפיע על ויסות תפקודים חיוניים בגוף, ביניהם: טמפרטורת הגוף, הפרשת הורמונים, חילוף חומרים, ומצבי ערנות ושינה.

בריאותם של האורגניזמים קשורה ביכולת להשיג איזון בין הסביבה החיצונית לשעון הביולוגי הפנימי. יש רמזים לכך שחוסר איזון כרוני בין אורח החיים לבין המקצב המוכתב על ידי השעון הפנימי קשור לסיכון מוגבר להפרעות בתפקוד הקוגניטיבי, הפרעות ביפולריות, בעיות זיכרון, הפרעות שינה, דיכאון, ואף להתפרצותן של זיהומים, ומגוון מחלות שונות לרבות סרטן ומחלות ניוון.

מכאן סבורה ועדת הפרס, כי התגליות אודות השעון הביולוגי, עשויות להוביל למציאת דרכי אבחון ומניעה, ולסייע בפיתוח תרופות (ראו: תרופה ביולוגית) שבכוחן יהיה למנוע מחלות, ולסייע בהצלת חיי אדם.^[4]^[5]

תפקידים

עמית באקדמיה האמריקנית למיקרוביולוגיה (2007)
חבר באקדמיה הלאומית למדעים (2007)

פרסים נבחרים

פרס שאו במדעי החיים והרפואה (2013)^[6]^[1]
פרס ויילי (Wiley) במדעים ביו-רפואיים (2013)
פרס נובל בפיזיולוגיה או רפואה (2017)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייקל יאנג בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מייקל יאנג
מייקל יאנג, באתר פרס נובל (באנגלית)
מייקל יאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Announcement of the Nobel Prize in Physiology or Medicine 2017, official Nobel Prize YouTube Channel
הודעה לעיתונות על זכייתו בפרס נובל, באתר הפרס (באנגלית)
ד"ר מעין ברנע-זהר, נובל ברפואה 2017: למגלי השעון הפנימי של התא, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי
ד"ר משה נחמני, פרס נובל לרפואה למגלי המנגנונים המולקולאריים שבבסיס השעון הביולוגי, באתר "הידען", 2 באוקטובר 2017

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Autobiography of Michael Young, The Shaw Prize Foundation, ‏September 2013 (ארכיון)
^ ¹ ² Autobiography of Michael Young, The Shaw Prize Foundation, ‏September 2013 (ארכיון)
^ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2017 - press release
^ ¹ ² ³ ד"ר משה נחמני, פרס נובל לרפואה למגלי המנגנונים המולקולאריים שבבסיס השעון הביולוגי, באתר "הידען", ‏2 באוקטובר 2017
^ ¹ ² ³ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2017 - press release
^ Mike Young to receive Shaw Prize, The Rockefeller University, ‏May 30, 2013

[הערה_מספר_20171004053525:2-1] ¹ ² ³ Autobiography of Michael Young, The Shaw Prize Foundation, ‏September 2013 (ארכיון)

[הערה_מספר_20171004053525:22-2] ¹ ² Autobiography of Michael Young, The Shaw Prize Foundation, ‏September 2013 (ארכיון)

[הערה_מספר_20171004053525:02-3] The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2017 - press release

[הערה_מספר_20171004053525:1-4] ¹ ² ³ ד"ר משה נחמני, פרס נובל לרפואה למגלי המנגנונים המולקולאריים שבבסיס השעון הביולוגי, באתר "הידען", ‏2 באוקטובר 2017

[הערה_מספר_20171004053525:0-5] ¹ ² ³ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2017 - press release

[6] Mike Young to receive Shaw Prize, The Rockefeller University, ‏May 30, 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)