גד החוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גָּד החוזה (או גָּד הַנָּבִיא), המכונה בכמה מקומות 'חוֹזֵה דָוִד',‏[1] היה נביא בימי דוד.

גד נזכר לראשונה כאשר הצטרף לדוד בברחו מפני שאול. הוא ציווה על דוד ללכת מהמצודה בה ישב אל ארץ יהודה (שמואל א, כ"ב, ה).

לאחר חטא ספירת העם, שלח ה' את גד כדי לתת לדוד לבחור בין שלושה עונשים: רעב של שבע שנים (בדברי הימים: שלוש שנים), הפסד במלחמות לשלושה חדשים, או שלושה ימים של דבר. דוד בחר בדבר, משום שרצה להענש בידי האל ולא בידי אדם. לאחר שניחם ה' על העונש שהטיל על העם, הוא שלח את גד לצוות על דוד לעלות ולבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמואל ב' כ"ד, יא ואילך, ובמקבילה בדברי הימים א, כ"א, ט ואילך)

"דברי דוד המלך הראשונים והאחרונים" נכתבו על ידי שלושה נביאים: שמואל, נתן וגד. ככל הנראה מדובר בספר זכרונות למעשי דוד המלך, שלא נמצא בידינו כיום.

בפסח שעשה חזקיהו מסופר שהעמיד משוררים מהלויים, על פי ההנהגה של דוד, גד ונתן. מכך יוצא שהם היו אלו שחדשו את מצוות שירת הלויים.

על פי חז"ל (בבא בתרא ט"ו, א), היו אלו נתן וגד שהמשיכו לכתוב את ספר שמואל מהמקום בו מת שמואל.

על פי דעות מסוימות (סדר עולם רבה פרק כ', רש"י סוכה נ"א, ב), תוכנית בית המקדש שהכין דוד ניתנה לו מגד ומנתן.

מסורת יהודית מזהה את קברו של גד החוזה במסגד בעיירה חלחול שמצפון לחברון.

גד החוזה בספרות החיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1806 התגלה בקוצ'ין שבהודו כתב יד המכיל חיבור עברי חיצוני למקרא בשם "דברי גד החוזה", שכתיבתו מוערכת למאות הראשונות לספירה בארץ ישראל. החיבור, הנושא אופי פסאודואפיגרפי, מייחס את כתיבתו לגד החוזה המקראי. החוקר פרופ' מאיר בר-אילן הוא אחד מחוקרי המקרא הבולטים שעסקו ביצירה זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]