פרמנידס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרמנידס

פרמנידס (ביוונית Παρμενίδης), פילוסוף יווני קדם סוקרטי, חי ופעל בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס. נולד בעיר אליאה בדרום איטליה, ובה פעל. מייסד האסכולה האלאטית, שפותחה מאוחר יותר על ידי תלמידיו מליסוס וזנון מאלאה. אם נסתמך על דברי אפלטון, לפיהם פרמנידס ביקר באתונה בגיל 65, כאשר סוקרטס היה אדם צעיר – כלומר בסביבות 450 לפנה"ס – הרי שפרמנידס נולד בסביבות 515 לפנה"ס.

משנתו הפילוסופית מובעת בשירו "על הטבע", ממנו שרדו קרוב ל-150 שורות מתוך 3000. השיר מורכב משלושה חלקים: "הקדמה", "דרך האמת" (ממנו שרדו רוב השורות), ו"דרך ההיראות" (ממנו לא כמעט דבר). בהקדמה מספר על מסע במרכבה לשמים, בו הוא זוכה להתגלות מפי האלה דיקה, אשר חושפת אותו לאמת למען יביא אותה לשאר בני־האדם.

על־פי התפיסה אשר הוא מציג, המציאות הינה אחת, נצחית, בלתי נעה ובלתי משתנה. הוא מבסס את טענתו על הנחה טאוטולוגית אחת המבוטאת במימרה "מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". מה שישנו אינו יכול היה להתהוות או להיווצר ממה שאיננו, שכן מה שאיננו איננו. כמו כן מה שישנו לא יכול להיעלם, כלומר להפוך לאין כיוון שהאין איננו. לכן מה שישנו חייב להיות נצחי. כל שינוי במה שישנו אינו אפשרי – למה יכול היש להשתנות? רק לאין. אולם האין איננו. תנועה אינה אפשרית, שכן לאן היש ינוע? הוא יכול לנוע רק למקום שהוא לא נמצא בו, כלומר לאין. אולם האין איננו. מכאן גם נובע שמה שישנו נמצא בכל מקום. לא ייתכן מקום בו יש אין, כי האין איננו.

מה שנתפס בעינינו כשינוי ותנועה, אם כן, אינו אלא אשליה. ברעיונות אלו היה בין הראשונים שהדגישו את ההבחנה החדה בין המציאות או הממשות כפי שהיא באמת (המוסברת בחלקו השני של השיר, "דרך האמת"), לבין התופעות כפי שהן נתפסות באמצעות החושים (ומוסברות בחלקו השלישי של השיר, "דרך ההיראות/הסברה"). פרמנידס קבע כי ידיעה אמיתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, מבלי שימוש בחושים. הממשות חייבת להיות דבר מה קבוע ובלתי משתנה, דבר מה הווה. התופעות שאנו תופסים בחושים הן כולן מתהוות, כלומר נמצאות תמיד בתהליכי שינוי ותנועה. לכן לא יכולה לחול ידיעה על התופעות.

תפיסות אלו השפיעו מאוד על אפלטון ופותחו על ידיו מאוחר יותר. תורת האידאות של אפלטון משמרת את הרעיון כי הידיעה חלה על מה שהווה- אלו האידאות הנתפסות בשכל בלבד, בעוד שהסברה חלה על התופעות המתהוות שנתפסות בחושים. השפעתו של פרמנידס ניכרת גם בתורתו של שפינוזה, שקבע כי מה שישנו בהכרח אחד, בעוד שכל הריבוי בעולם אינו אלא אופנים שונים של האלוהים או הטבע היחיד.

פרמנידס יוצא בביקורת נגד הפילוסופים של האסכולה המילטית על כך שהם מנסים לשלב בין ידיעות המושגות על ידי החושים לבין ידיעות שמקורן בשכל, דבר המוביל לסתירות פנימיות. בביקורתו הוא משתמש, לראשונה בתולדות הפילוסופיה, בטיעון מסוג רדוקציה לאבסורד.

את ה"יש" פרמנידס מציג כאובייקט חומרי בצורה כדורית. אולם תלמידו מליסוס הרחיב את תורתו של פרמנידס וטען כי היש חייב להיות בלתי מוגבל בחלל כשם שהוא בלתי מוגבל בזמן.