היסטוריה של נורבגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההיסטוריה הקדומה של נורבגיה שלובה יחד עם זו של שאר עמי סקנדינביה. החל מהתקופה הפרהיסטורית בה החלה החלה ההתיישבות הראשונית במדינה, וכלה בתקופה הויקינגית, בה שלטו הלוחמים והספנים הסקנדינבים על חלקים נרחבים באירופה.

בשנת 872 אוחדה נורבגיה על ידי המלך האראלד הראשון, לאחר שנים רבות בהן הייתה מפוצלת לשבטים רבים. נורבגיה, שיחד עם שאר מדינות סקנדינביה האמינה באגדות המיתולוגיה נורדית, אימצה את הנצרות במאה ה-11 עת שנוסדה הכנסייה של נורבגיה. במאה ה-13 הגיעה נורבגיה לשיא גדולתה כשחלשה על איסלנד, גרינלנד וחלקים נרחבים מסקוטלנד, ואת תחילת שקיעתה מסמנת התפשטות מגפת המוות השחור במאה ה-14, מגפה שהרגה כשליש מאוכלוסיית המדינה.

לאחר איחוד עם שבדיה ב-1319, הצטרפו שתיהן לאיחוד קאלמאר ב-1397. האחוד התפרק ב-1524 עם פרישתה של שבדיה, אולם נורבגיה נשארה חלק מדנמרק-נורבגיה, מסגרת שהחזיקה מעמד עד שנת 1814, בה עברה נורבגיה משלטון דני לשלטון שבדיה. באותה התקופה נהנתה נורבגיה מאוטונומיה מסוימת, אך שאיפתה לעצמאות לא התממשה עד 1905, שאז הפכה למדינה עצמאית.

בזמן מלחמת העולם הראשונה שמרה נורבגיה על נייטרליות. במלחמת העולם השנייה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית, כיבוש שלאחריו הוקמה בה ממשלת בובות בראשותו של וידקון קוויזלינג. ב-1945, עם תבוסתה של גרמניה במלחמה שוחררה נורבגיה.

ב-1946 הייתה נורבגיה לאחת החברות המייסדות של האו"ם וב-1949 הצטרפה לברית נאט"ו. בשנות השישים של המאה העשרים התגלה נפט בים הצפוני ונורבגיה הפכה מאחת המדינות העניות באירופה לאחת מעשירות בה.

התקופה המוקדמת ביותר - 10,000 לפני הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הראשונית בנורבגיה החלה לאחר סיום עידן הקרח, לפני כ-10,000 שנה. עד היום אין הסכמה לגבי המקום ממנו הגיעו הנורבגים הראשונים למדינה או באיזה מסלולים הם השתמשו, אולם הם ככל הנראה עברו דרך מה שהיום הוא מחוז אוסטפולד (Østfold), שם נמצאו שרידים להתיישבות אנושית. מסלול אפשרי נוסף בו היה דרך הים הצפוני לכיוון דרום-מערב נורבגיה‏[1].

המתיישבים הראשונים בנורבגיה היו ציידים שחיו בשבטים קטנים. גם כיום ניתן למצוא כלי אבן, כלי חרס ואף ציורי קיר המתארים את חייהם. המעבר לעבודה חקלאית החלה בנורבגיה העתיקה לפני כ-3,000 לפנה"ס, והתבוססה בעיקר מסביב לאזור אוסלו פיורד.

מתקופות ההאבן והברונזה נמצאו בנורבגיה פטרוגליפים, ומתקופת הקיסרות הרומית נמצאו כלים עשויים ברונזה וזכוכית, כמו גם כלי נשק. השימוש הראשוני בכתב רונות החל גם הוא באותה התקופה.

תקופת הוויקינגים (סוף המאה ה-8 - אמצע המאה ה-11)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה'ספינה הארוכה', כלי השייט המזוהה עם הויקינגים, מוצג במוזיאון הויקינגים באוסלו

ב-793 פלשו מספר ספינות ולוחמים על חופי האי לינדיספארן (צפונית-מזרחית לאנגליה) ובזזו את המנזר שבו. כיום מחשיבים אירוע זה כתחילת התקופה הוויקינגית. בין 800 לאחר הספירה ועד ל-1100 לאחר הספירה, הויקינגים גילו ויישבו את איסלנד וגרינלנד, וכבשו חלקים מבריטניה ואירלנד, וכמו כן נודעו בכך שבמסעותיהם הגיעו עד קונסטנטינופול, יוון, צפון אפריקה וניופאונדלנד. על ידי שימוש בסירות המצוינות שלהם (בעיקר ב'ספינה הארוכה') וארגון מתואם, הם הפכו לסוחרים ולוחמים מיומנים.

מבחינת נורבגיה, תקופה זו הייתה תקופה חשובה של איחוד לאומי והתרחבות. במשך למעלה מ-200 שנה נמשך תהליך האיחוד של נורבגיה. מלכי ויקן (Viken), האזור הסובב את הפיורד של אוסלו, מלאו תפקיד משמעותי בתהליך האיחוד ובמהלכו, כשהם משתלטים באופן הדרגתי על עוד ועוד שטחים, ממלכות, ערים וקהילות. לאחר קרב האפרספיורד, שנערך ככל הנראה ב-872, השתלט האראלד בהיר-השיער על שטחים נרחבים במדינה והיה למלך הראשון של נורבגיה. אולם רק בשנת 1060 נראה היה שתהליך האיחוד הסתיים.

גם הנצרות לא איחרה להגיע לנורבגיה. המדינה שיחד עם שאר מדינות סקנדינביה האמינה באגדות המיתולוגיה נורדית, אימצה את הנצרות במאה ה-11, עם ייסודה של הכנסייה של נורבגיה על ידי המלך אולף השני ב-1024. אולם עוד קודם לכן נעשו ניסיונת להביאה לשם. המלך הוקון הטוב שחונך בחינוך אנגלי-נוצרי ניסה לגרום לממלכתו לאמץ את הנצרות בעזרת מיסיונרים אנגליים, אך עם מותו ב-960 הושעו המאמצים. הם חודשו ב-995, עת הוקמה הכנסייה הראשונה במדינה על ידי המלך אולף הראשון, שלאחר מותו בקרב סטיקלסטאד הפך לקדוש נוצרי כ"סיינט אולף".

קרב גשר סטמפורד שנערך ב-25 בספטמבר 1066 והסתיים בניצחון ממלכת אנגליה ובמותו של מלך נורבגיה האראלד השלישי, סימן את סופו של האיום הוויקינגי על שלמות הממלכה האנגלית ועל כתרה. ולכן, כיום רואים בקרב זה את סופה של התקופה הויקינגית.

נורבגיה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד קאלמאר והאיחוד עם דנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-14 קטנה האוכלוסייה בנורבגיה בשל מגפת המוות השחור, בעיות אקלימיות וסופה של שושלת המלוכה הנורבגית, מה שהוביל להידרדרות במצב הכלכלי באזור. חולשה כלכלית זו נוצלה על ידי אצילים דנים וגרמנים שהחלו תופסים עמדות כוח בתוך היבשת הסקנדינבית. נישואים בין שושלות מלכים הובילו לאיחוד נורבגיה עם דנמרק ושבדיה הידוע כאיחוד קאלמאר, החל מ-1450 בצורה מעוגנת באמנה. תקופה זו תוארה באופן לאומי-רומנטי כ"ליל 400 השנים". ב-1521 פרשה שבדיה מהאיחוד אולם נורבגיה נותרה מאוחדת עם דנמרק, באיחוד דנמרק-נורבגיה.

איחוד קאלמאר (1396–1536)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איחוד קאלמאר

המלך הוקון החמישי מת ללא יורשים בשנת 1319. בתו נישאה לנסיך השבדי, ובנם מאגנוס אריקסון ירש בעקבות זאת את שתי המלכויות. מרגרט, המלכה האם, הייתה השליטה בזמן איחודה של נורבגיה עם דנמרק ושבדיה באיחוד קאלמאר (1397–1523), שהסתיים לאחר 180 שנה בהם שבדיה פרשה ב-1536. כוחה של נורבגיה נחלש בתקופה זו לאחר שרבים מהאוכלוסייה מתו מהמגפה השחורה בין 1349-1351.

האיחוד עם דנמרק (1536–1814)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דנמרק-נורבגיה
מפת נורבגיה משנת 1668

האליטה בנורבגיה נחלשה עד שלא הייתה מסוגלת להתנגד ללחצים מהדנים. יותר ויותר נושאים הוחלטו בקופנהגן אשר בדנמרק והשלטון הנורבגי לבסוף פורק. הכתר הדני יוצג על ידי מושל מטעם דנמרק. ניתן לחלק את התקופה הדנית לתת התקופות הבאות:

  • הרפורמציה בנורבגיה (1536–1596): הכוח של נורבגיה הוחלש מאוד לאחר פירוק הכנסייה הנורבגית העצמאית ברפורמציה של שנת 1537.
  • המלחמות הצפוניות (1596–1720): תקופה של מלחמה מתמשכת והכנות למלחמה, אשר כוללת בתוכה את מלחמת קאלמאר (1611–1613), מלחמת שלושים השנים (1618–1648), המלחמה הצפונית (1655–1658), מלחמת גילדאנלוב (1675–1679) ומסתיימת במלחמה הצפונית הגדולה (1700–1721).
  • תקופת השלום והגידול הכלכלי (1721–1770): במשך המאה השמונה עשר, נורבגיה נהנתה מתקופה של שפע גדול ונעשתה חלק חשוב יותר ויותר מן הממלכות המאוחדות.
  • ההתעוררות הלאומית וההכנות לעצמאותה של נורבגיה (1770–1814): תקופה זו נבנתה על סמך התרבות החזקה של החקלאות בנורבגיה, בשילוב עם המודעות להמהפכה בארצות הברית (1775–1783) והמהפכה הצרפתית (1789–1799), אשר בנו את הדעתנות הלאומית בקרב העם הנורבגי, והסתיימו בהסכם החוקתי בשנת 1814.

האיחוד עם שבדיה (1814)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האיחוד השבדי-נורבגי
חגיגות יום העצמאות הנורבגי בנרביק ב-2005.

לאחר תמיכתה של ממלכת דנמרק-נורבגיה בנפוליאון, ב-1814 הובסה ממלכת דנמרק-נורבגיה במהלך המלחמות הנפוליאוניות ונמסרה למלך שבדיה שניצל את חברותו בקואליציה נגד נפוליאון על מנת לתקוף את דנמרק, שותפתה של צרפת, ולהרוויח את נורבגיה כשלל נוסף. בינואר 1814 נכנעה דנמרק ללחצי השבדים ומסרה לידיהם את נורבגיה באמנת קייל (14 בינואר). שטחים אחרים שכיום בשליטת נורבגיה כגון איסלנד גרינלנד ואיי פארו נשארו בשליטת דנמרק. בנסיון להשתלט על נורבגיה למרות האמנה, המשנה למלך והנסיך יורש-העצר של ממלכת דנמרק-נורבגיה עודד התכנסות של נציגים שונים וסיעות פוליטיות שונות בה אימצה לעצמה נורבגיה חוקה, הכריזה על עצמאות ובחרה לעצמה כמלך את הנסיך יורש-העצר פרדריק כריסטיאן ב-17 במאי 1814 (תאריך אשר נחגג עד היום כיום העצמאות הנורבגי), כל זאת כאקט של התרסה כנגד האיחוד החדש שנכפה עליה. שבדיה, בתמיכת בעלות בריתה מתקופת המלחמות הנפוליאוניות, שיגרה כוח צבאי לנורבגיה על מנת לכפות את האיחוד. המהלך צלח ובמשא-ומתן מאוחר יותר, פרדריק כריסטיאנסן הסכים לזנוח את הכתר הנורבגי ולחזור לדנמרק בתנאי ששבדיה תכיר בחוקה הנורבגית הדמוקרטית ובעצמאותה של נורבגיה. בעקבות כך בית הנבחרים הנורבגי בחר את המלך השבדי כמלך של נורבגיה ב-4 בנובמבר 1814.

בשנת 1905 בוטל האיחוד בין הממלכות כששבדיה הכירה בעצמאות נורבגיה. ממשלת נורבגיה הציעה את כתר נורבגיה לנסיך הדני קרל. לאחר משאל עם שאישר את המונרכיה, בחר הפרלמנט בקרל למלך פה אחד. קרל שינה את שמו להוקון השביעי (Haakon VII) על שם מלכי נורבגיה העצמאית של ימי הביניים.

מונרכיה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי נורבגיה בעת המודרנית, כולל תקופות המלוכה שלהם, הם:

נורבגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה שמרה נורבגיה על נייטרליות ולא לקחה חלק במלחמה. אף על פי כן, הטביעו הגרמנים מספר רב של ספינות מסחר נורבגיות, שרבות מהן סיפוקו ציוד חיוני לבריטניה שבתמורה סיפקה לנורבגיה פחם. בסך הכל נהרגו 1,892 אזרחים נורבגים במלחמה.

נורבגיה במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המערכה בנורבגיה

במלחמת העולם השנייה פלשה גרמניה הנאצית לנורבגיה ב-9 באפריל 1940. מלך נורבגיה, הוקון השביעי ומשפחתו ברחו לבריטניה והקימו שם ממשלה גולה בזמן שצבא נורבגיה נלחם בעקשנות בכוחות הוורמאכט. צרפת ובריטניה הצטרפו ללחימה לאחר כמה ימים. בתחילה כבשו הגרמנים את אוסלו ועוד מספר ערים דרומיות כברגן וטרונדהיים. לאחר מאבק עיקש, ולמרות מספר ניצחונות של בעלות הברית, נכנע צבא נורבגיה ב-8 ביוני 1940. גרמניה כבשה את המדינה והקימה בה ממשלת בובות בראשותו של וידקון קוויזלינג, מנהיג המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית - נאשונל סמלינג. במהלך תקופת שלטונו נוהלה מלחמת מחתרת כנגד הכובש הנאצי. אולם רק ב-8 במאי 1945, נכנעו הגרמנים ועזבו את המדינה. בחודשי המלחמה האחרונים נכנסו גם כוחות סובייטיים לצפון מזרח המדינה, כדי לתפוס את נמל קירקנס (Kirkens), וזמן קצר לאחר סיומה עזבוה.

לאחר נטישת גרמניה חזר הוקון השביעי ומלך על המדינה עד יום מותו ב-1957. מפלגת הנאשונל סמלינג פורקה והוצאה אל מחוץ לחוק. קוויזלינג נעצר ב-9 במאי 1945 והוצא להורג יחד עם שני מנהיגים אחרים של המפלגה - אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, בידי כיתת יורים ב-24 באוקטובר 1945.

יחסי החוץ של נורבגיה לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 נורבגיה נעשתה חברה בברית נאט"ו. חתימתה של נורבגיה בברית הייתה משמעותית בשל קרבתה הגאוגרפית לברית המועצות. באותה השנה הייתה נורבגיה בין החברות המייסדות של ארגון האומות המאוחדות. אזרחי נורבגיה הצביעה פעמיים כנגד הצטרפות לאיחוד האירופי (ב-1972 וב-1994). נורבגיה חברה באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד האירופי שהוקמה בשנת 1960. רוב מדינות האיגוד, ונורבגיה ביניהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד.

המדיניות החברתית והכלכלית לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים התגלה נפט בים הצפוני, ונורבגיה הפכה למפיקת הנפט העיקרית בו. עקב כך, החלה צמיחה כלכלית במדינה ובעלייה ברמת החיים. העלייה התבטאה בשיפור מערכות החינוך והרווחה והפיכתן למתקדמות בעולם, בנוסף להגדלת קצבאות הזקנה והאבטלה יחד עם מתן שירותיים רפואיים וחינוך גבוה חינם.
כתוצאה מכך, דורגה נורבגיה בשנים האחרונות על ידי האו"ם כמדינה בעלת רמת החיים מהגבוהות בעולם. בנוסף, נורבגיה מוכרת כאחת המדינות התומכות יותר בזכויות האישה. כראיה לכך דורגה המדינה במקום השני במחקר שנוהל על ידי הפורום הכלכלי העולמי, בנושא הפערים בין המינים ב-58 מדינות על סמך מדד רמת השוויון מול גברים בחמשה תחומים שונים: שותפויות כלכליות, הזדמנויות כלכליות, כוח פוליטי, השגת השכלה, בריאות ורווחה.

נורבגיה אינה חברה באיחוד האירופי, לאחר שפעמיים (1972 ו-1994) נדחתה הצעה זו במשאל עם בפער קטן.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת הטרור בנורבגיה (2011)

ב-22 ביולי 2011 אירע פיצוץ גדול סמוך לבניין ממשלתי באוסלו, שגרם לשמונה הרוגים, לפצועים ולהרס גדול. באותו היום אירע פיגוע ירי באי יוטויה, ו-68 איש נהרגו בירי. אזרח מקומי נעצר כחשוד בירי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ של נורבגיה ב"מדריך ברגן" (באנגלית)
היסטוריה של מדינות אירופה
אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלגיה · בלארוס · גאורגיה · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת: (אנגליהויילססקוטלנדצפון אירלנד) · טורקיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מונקו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · סן מרינו · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צרפת · קפריסין · קרואטיה · קריית הוותיקן · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ תצלום לווין של אירופה

נורבגיה