המהומות בצרפת (2005)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת אזורי המהומות בפריז, נכון ל-4 בנובמבר.
מפת אזורי המהומות בכל צרפת, נכון ל-5 בנובמבר.

מהומות צרפת (2005)צרפתית: Émeutes de 2005 dans les banlieues françaises) שבישראל כונו גם האינתיפאדה הצרפתית, הן גל מהומות והפגנות אלימות מצד מהגרים-מוסלמים ומהגרים ממדינות אפריקה שפרצו בפרוורי פריז והתפשטו לרחבי צרפת וערים נוספות באירופה. המהומות התבטאו בעיקר בהפגנות אלימות, הצתות והריסת רכוש פרטי וציבורי אך כללו גם התקפות כנגד בני אדם, לרבות רצח. אלו המהומות החמורות ביותר שידעה צרפת מאז הפגנות הסטודנטים במאי 1968.

המהומות פרצו ב-27 באוקטובר 2005[1] כאשר מאות צעירים מאוכלוסיית המהגרים המוסלמית והאפריקאית של פרוורי פריז התנגשו עם כוחות המשטרה הצרפתית. המהומות פרצו בעקבות מותם של 2 צעירים ממוצא אפריקני משכונת העוני קלישי סו בואה שהתחשמלו למוות משנאי אחרי שלטענת קרוביהם ברחו והסתתרו משוטרים שרדפו אחריהם. הקהילה האפרו-מוסלמית האשימה את ממשלת צרפת במותם ומאות צעירים פתחו בהפגנות אלימות ומסע של הרס ברחובות. המהומות התפשטו עד מהרה גם לסיין סן דני. ביום התשיעי, המהומות התפשטו גם לערים אחרות ברחבי צרפת‏[1] ואילו בימים ה-11 וה-12 המהומות התפשטו לערים נוספות באירופה. ב-20 לילות של המהומות נשרפו כ-9000 כלי רכב, נפצעו כ-126 שוטרים, שני אזרחים נרצחו בידי המתפרעים והמשטרה ביצעה כ-2900 מעצרים. ב-17 בנובמבר חלה רגיעה במהומות (רק 98 כלי רכב הוצתו), והמשטרה הכריזה על חזרה לשגרה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם מיידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפגנות פרצו כאשר שני בני נוער משכונת העוני קלישי סו בואה (Clichy-sous-Bois) בפרוור הפריזאי סיין סן דני (Saine-Saint-Denis), זיאד בנה (Ziad Benna) בן ה-18 ובנאו טראור (Banou Traoré) בן ה-15, התחשמלו למוות אחרי שהסתתרו ליד שנאי ונגעו בו. לטענת קרוביהם, השניים שיחקו כדורגל, כאשר שוטרים ניגשו אליהם וביקשו לבדוק את תעודות הזהות שלהם. הצעירים ברחו מהם וטיפסו אל תחנת הממסר, שם הסתתרו תחת השנאי. לטענת משטרת פריז, כל מעורבות מצידם באירוע הסתיימה כ-22 דקות לפני התאונה. צעיר שלישי, בן 21, נפצע קשה מההתחשמלות אך שרד. המהומות פרצו אחרי שדווח ששני הצעירים שמתו היו בני מיעוטים משכונת עוני.

ישנה מחלוקת לגבי העובדה האם המשטרה רדפה אחרי הצעירים שהתחבאו או לא. התובע המקומי, פרנסואה מולן (François Molins) אמר שהם האמינו שכן אבל המשטרה בעצם רדפה אחרי חשודים אחרים.‏[2] מולינס ושר הפנים הצרפתי ניקולא סרקוזי (Nicolas Sarkozy) טוענים שהנערים לא "נרדפו פיזית" בידי המשטרה. לעומת זאת, חבר של הנערים טען שהשוטרים רדפו אחריהם אחרי האשמה שגויה בשוד ושהנערים פחדו מהחקירה.

מותם של השניים עורר מרבצם והצית מתחים שכבר היו קיימים בין החברה הצרפתית למהגרים מארצות מוסלמיות באפריקה. מפגינים אמרו לסוכנות הידיעות AP שהמהומות הם ביטוי לתסכול שהם חשים כתוצאה מהאבטלה הגואה וההטרדות מצד המשטרה. אחד מהם אמר "אנחנו חיים בגטו. כולם חיים בפחד."‏[3]. השכונות שבהן פרצו המהומות ידועים כריכוזי אוכלוסיות מהגרים מוסלמים ממדינות צפון אפריקה, עובדה שמוסיפה למהומות גם נופך של מתח בן-גזעי ומתח דתי.

גורמים ארוכי טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית שהוצתה

מהלך האירועים לפי ימים:

  1. 27 באוקטובר, יום חמישי: המהומות פורצות בערב, אחרי מותם של Ziad Benna ו Banou Traoré. כנופיות שהורכבו ברובן ממאות צעירים התנגשו עם כוחות המשטרה, השליכו אבנים ובקבוקי תבערה על שוטרים ומכבי אש, הציתו מכוניות והשחיתו בניינים. לפי הדיווחים, נורו אף יריות לעבר השוטרים.המשטרה הגיבה בירי רימוני גז מדמיע לעבר המתפרעים. כ-27 מהם עוכבו לחקירה. 23 שוטרים ועיתונאי נפצעו. לא ידוע כמה מתפרעים נפצעו.‏[4]
  2. 28 באוקטובר, יום שישי: המהומות נמשכו.
  3. 29 באוקטובר, יום שבת: כ-500 אנשים השתתפו במצעד מחאה שקט לזכר הצעירים שמתו בשכונה Clichy-sous-Bois.‏[5] נציגים של הקהילה המוסלמית קראו לרגיעה וכבוד במהלך הלוויה והצעדה. הצועדים לבשו חולצות עם הכתובית mort pour rien שפירושו "מתו לשווא".
  4. 30 באוקטובר, יום ראשון: רימון גז מדמיע נורה לתוך מסגד. המשטרה הכחישה אחריות לתקרית אך אישרה שמדובר בדגם של רימון הנמצא בשימוש משטרת ההפגנות. בדברו מול 170 קציני משטרה במחוז Seine-Saint-Denis ב-Bobigny (בו נמצאת השכונה Clichy-sous-Bois), ניקולא סרקוזי אמר "אני, כמובן, אהיה זמין עבור האימאם של המסגד של קלישי כדי לחקור ולהבין איך ולמה נשלחה פצצת גז אל תוך המסגד.
  5. 31 באוקטובר, יום שני: דיווחים על כך שהמהומות התפשטו ברחבי הרובע Seine-Saint-Denis. במונפרמי (Montfermeil) הסמוכה, המוסך של המשטרה המוניציפלית הוצת והועלה באש. מישל תוריס (Michel Thooris), קצין באיגוד המשטרתי Action Police CFTC, תיאר את המהומות כ"מלחמת אזרחים" וקרא לצבא הצרפתי להתערב‏[6]
  6. 1 בנובמבר, יום שלישי:
    • המהומות מתפשטות לתשע שכונות נוספות בפרוורי פריז, במהלכן כ-69 כלי רכב מוצתים ונשרפים באש. המספר הכולל של ההצתות - כנגד פחי אשפה, כלי רכב ובניינים - הוא 150 (לפי הדיווחים). שיא המהומות היה ב: Sevran , Aulnay-sous-Bois ו Bondy , כולם שכונות בפרוור Seine-Saint-Denis (סן סט' דני), הידוע בהיותו מקום ריכוז רגיש של מהגרים ואוכלוסיות מצוקה. ב-Sevran הציתו צעירים שני חדרים בבית ספר ומספר מכוניות. 3 שוטרים נפצעו קל.‏[7] ב Aulnay-sous-Bois, המתפרעים השליכו בקבוקי תבערה על בניין העירייה ואבנים על תחנת מכבי האש. המשטרה ירתה כדורי גומי אל עבר המתפרעים.
    • ראש ממשלת צרפת, דומיניק דה וילפן נפגש עם משפחות הנערים שמתו והנער שנפצע בתקרית השנאי שהציתה את המהומות. ראש הממשלה וילפן הביע את הצורך "להשיב את הרגיעה והסדר על כנם".‏[8]
  7. 2 בנובמבר, יום רביעי:
    • לפי הדיווחים, המתפרעים הסתערו על תחנת משטרה בשעה ש-177 כלי רכב הוצתו. פקיד בממשלה טען שאש חיה נורתה אל עבר משטרת ההפגנות. שני בתי ספר, משרד דואר ומרכז מסחרי ניזוקים בידי המפגינים ואולם תצוגת מכוניות מוצת. ניידות משטרה נסקלות באבנים וכנופיות החלו לתקוף שוטרים. המהומות התפשטו מערבה לעבר Hauts-de-Seine ותחנת המשטרה שם הותקפה בבקבוקי תבערה.
    • נשיא צרפת, ז'אק שיראק, קרא לרגיעה, ואילו ראש הממשלה, דומיניק דה וילפן, כינס את הקבינט לישיבת חירום. דה וילפן הוציא הצהרה האומרת "בוא נימנע מהדבקת סטיגמות לאזורים שלמים", בניגוד להצהרתו החריפה של יריבו הפוליטי ניקולא סרקוזי שקרא למפגינים "חלאות" ו"אספסוף".‏[9]
  8. 3 בנובמבר, יום חמישי:
    • התנועה הושבתה בקו RER B של רכבת הפרוורים מפריז לנמל התעופה שארל דה גול אחרי שהאיגודים הכריזו על שביתה. המתפרעים תקפו 2 רכבות בלילה בתחנת Le Blanc-Mesnil station וניפצו חלונות. נוסע אחד נפצע קל מרסיסי זכוכית.‏[10]
    • לראשונה, המהומות מתפשטות אל מחוץ לפריז, ופורצות גם בדיז'ון (Dijon) ורואן (Rouen). בפרלמנט התחייב ראש הממשלה וילפן להחזיר את הסדר אחרי שבממשלתו מוטחת ביקורת על הכישלון בדיכוי האלימות. כ-100 כבאים נקראו לכבות שריפה שפרצה במפעל שטיחים שהוצת. כמו כן הציתו הפורעים 27 אוטובוסים. בליל ה-3 בנובמבר מציתים המפגינים כ-500 מכוניות בשכונות Aulnay-sous-Bois , Neuilly-sur-Marne , Le Blanc Mesnil ו Yvelines.‏[11][1][12][13].
    • בנוסף, מכוניות הוצתו בפריז עצמה‏[14], וחלונות נשברו בתחנת המטרו ליד סן שאפל.
  9. 4 בנובמבר, יום שישי:
    • בלילה האלימות המשיכה ב Val d'Oise , Seine-et-Marne ו Seine-Saint-Denis. הצתות והתקפות על כלי רכב התרחשו ב-Aubervilliers, Sarcelles, Montmagny ו-Persan. משטרת צרפת טענה שהמהומות בלילה זה קטנו בעוצמתן מהלילה הקודם ושרק 50 כלי רכב הוצתו באש.‏[15]. קצין המשטרה Jean-François Cordet said אמר בהצהרה ש"בניגוד ללילות הקודמים, [הלילה] היו פחות התנגשויות ישירות עם כוחות הסדר." סיקיה טראור (Siyakah Traoré), אחיו של הנערים שמתו, קרא למתפרעים "להירגע ולהפסיק לבזוז ולהשחית את הכל"‏[16].
    • מצד שני, האלימות התפשטה לערים ליל (Lille) וטולוז (Toulouse) בפעם הראשונה. כ-897 כלי רכב הוצתו ברחבי צרפת ו-170 מתפרעים נעצרו.. בנוסף, דווח שאשה נכה בת 56 לחיה הוצתה באש על ידי המתפרעים כאשר ירדה מהאוטובוס, "היא ניצלה על ידי הנהג שאושפז עם כוויות חמורות"‏[17].
    • פצצת תבערה הושלכה על קיר של בית כנסת ב-Pierrefitte, כבאים הותקפו כאשר חילצו איש חולה במו (Meaux).
  10. 5 בנובמבר, יום שבת:
    • כמה אלפי תושבים של Aulnay-sous-Bois צעדו במחאה כנגד המהומות, במצעד שאורגן על ידי ראש העיר ג'ררד גדרון (Gérard Gaudron). בצהריים, ראש הממשלה דומיניק דה וילפן נפגש עם ניקולא סרקוזי ושרי אחרים בקבינט. התובע הכללי של פריז, איב בו (Yves Bot) תיאר את המהומות כאלימות מאורגנת, מעל ומעבר למהומות ספונטניות. בוט טען שהצעירים בערים האחרות מוסתים להתפרע ולהשתולל באמצעות האינטרנט. בו אמר גם שהאלימות הייתה מכוונת כנגד מוסדות הרפבוליקה, אבל הכחיש שהם על רקע גזעי (אתני)..
    • המהומות נמשכו והמתפרעים הציתו למעלה מ-900 כלי רכב בלילה אחד. המשטרה בתגובה עצרה כ-250 מתפרעים.‏[18]
  11. 6 בנובמבר, יום ראשון:
  12. 7 בנובמבר, יום שני:
    • איחוד הארגונים המוסלמים בצרפת הוציא פתווה האוסרת על המוסלמים את ההשתתפות במהומות.‏[22] ראש המועצות המוסלמיות של צרפת, דליל בובאקר, גינה את פרסום הפתווה בטענה שהיא משווה את האסלאם לונדליזם.‏[23]
    • קורבן ראשון של המהומות: אזרח בן 61 מת מפצעיו אחרי שהותקף על ידי מתפרעים בשעה שניסה לכבות פח אשפה שהוצת באש.‏[24]
    • מתפרעים מוסלמים פתחו באש חיה אל עבר שוטרים. מהירי נפצעו 10 שוטרים, 2 מהם קשה.‏[22] אחד המתפרעים, מוסא דיאלו, מכריז: "זו רק ההתחלה. זה לא יסתיים עד שימותו שני שוטרים."‏[25]
    • מהומות פרצו גם בבריסל וברלין, שם 5 כלי רכב הוצתו.‏[26]
    • בעקבות ההחרפה במעשי האלימות הוטל עוצר לילי על ראנסי, פרוור בפריז.‏[23]
  13. 8 בנובמבר, יום שלישי:
    • כ-1400 הוצתו כלי רכב במהלך המהומות.
    • ממשלת צרפת הכריזה על מצב חירום וחידשה חוקים מ-1955 (תקופת המרד באלג'יריה) המאפשרים לכל נציב מחוזי להטיל עוצר בהתראה קצרה, לחפש בבתים ללא צו ולהטיל עונשי מאסר על מפרי עוצר.‏[27]
  14. 9 בנובמבר, יום רביעי:
    • עוצר לילי הוטל בעיר אמיין. המהומות המשיכו ובמהלכן הוצתו כ-900 מכוניות, עשרות אוטובוסים ומספר חנויות. בניס נפצע תושב אנושות, אחרי שהושלכה עליו משקולת מגג בניין דירות.
    • משטרת צרפת עצרה בפרוורי פריז שני אנשים שלטענתה ארגנו את המהומות באמצעות בלוגים באינטרנט.‏[28]
  15. 10 בנובמבר, יום חמישי:
    • שר הפנים הצרפתי ניקולא סרקוזי איים ואמר שמהגרים שיורשעו בהשתתפות במהומות יגורשו מצרפת.
    • המהומות נחלשו: רק כ-300 מכוניות הוצתו ו-155 מתפרעים נעצרו. בחלק מערי צרפת, כולל פרוורי פריז, הוטל עוצר לילי.‏[29]
  16. 11 בנובמבר, יום שישי:
    • כ-463 כלי רכב הוצתו במהומות ברחבי צרפת.‏[30]
    • כ-11 כלי רכב הוצתו בברלין וקלן בגרמניה.‏[31]
    • משטרת פריז הוציאה צו האוסר התאספויות פומביות, וזו בגלל חשש מהתאגדויות בעלות אופי אלים והתססה של המתפרעים.‏[32]
  17. 12 בנובמבר, יום שבת:
    • חשש להסלמה דתית במהומות ברפת: בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בית כנסת[33] ולעבר מסגד[34].
    • המהומות בצרפת נמשכו: כ-300 מכוניות, בית ספר ומתקן של חברת החשמל הוצתו על ידי המתפרעים. שוטר נכווה מבקבוק תבערה שנזרק לעבר הרכב בו ישב. שיראק גינה את זריקת בקבוקי התבערה לעבר המסגד.‏[35]
    • כ-15 מכוניות הוצתו בבריסל, בלגיה.‏[36]
  18. 13 בנובמבר, יום ראשון:
  19. 14 בנובמבר, יום שני: בעקבות העוצר חלה ירידה בכמות ההצתות.
  20. 15 בנובמבר, יום שלישי: סמכויות החירום הוארכו.
  21. 16 בנובמבר, יום רביעי: פחות מ-100 כלי רכב הוצתו.
  22. 17 בנובמבר, יום חמישי: פחות מ-100 כלי רכב הוצתו. המשטרה רואה בכך רגיעה והכריזה על חזרה לשגרה. למרות זאת, מצב החירום עדיין לא בוטל.‏[38]

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות הצתות כלי הרכב לפי ימים. הגרף מציג כמה כלי רכב הוצתו בכל יום בזמן המהומות.
  • מספר ימי המהומות: 12 .
  • מספר כלי רכב שהוצתו: 4700 .
  • מספר מתפרעים שנעצרו: 1200 .
  • מספר שוטרים ואנשי הצלה שנפצעו: 101.
  • מספר אנשים שנהרגו: 1 .

מקור: המשטרה הצרפתית, צוטט ב-ynet ב-7.11.2005

  • מספר ימי המהומות: 20 .
  • מספר כלי רכב שהוצתו: 8973 .
  • מספר מתפרעים שנעצרו: 2888 .
  • מספר שוטרים ואנשי הצלה שנפצעו: 126.
  • מספר אנשים שנהרגו: 2, בידי המתפרעים.

מקור: לה-מונד (צרפתית), ה-17 בנובמבר

תגובת הממסד הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהומות תוארו בידי קצין משטרה שחבר באיגוד Action Police CFTC כ"מלחמת אזרחים" וקרא להטלת עוצר[6] לעומת זאת, קצין משטרה שחבר באיגוד UNSA-Police המייצג את רוב משטרת ההפגנות, הכחיש שזה המצב. בתגובה להפגנות, שר הפנים הצרפתי ניקולא סרקוזי הכריז שעל המשטרה להתחמש באמצעים לפיזור הפגנות שאינם קטלניים על מנת להילחם באלימות האורבנית. ממשלת צרפת הצטיידה עוד לפני המהומות באמצעים לפיזור הפגנות ונשק אל-הרג.

אחרי הלילה הרביעי של ההפגנות, הכריז סרקוזי על מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי אלימות עירונית והודיע ש-17 פלוגות של משטרת ההפגנות (המקבילה הצרפתית ליס"מ הישראלי) ו-7 פלוגות של המשטרה הניידת יוצבו במוקדי האלימות. סרקוזי אמר שהוא מאמין שחלק מהאלימות מאורגנת על ידי כנופיות, "זה לא נראה לי ספונטני לחלוטין", הוא אמר.‏[39] בלשי משטרה נשלחו לזהות "מנהיגי כנופיות, סוחרי סמים ובוסים גדולים".

פוליטיקאים מהשמאל מתחו ביקורת על גישתו של סרקוזי וקראו להגברת המימון לדיור, חינוך ויצירת מקומות עבודה, וכמו כן קראו להימנע מ"דמגוגיה מסוכנת". סרקוזי זכה לבקורות נוספות אחרי שהתבטא במילים קשות כנגד המתפרעים וקרא להם "חלאות" ו"אספסוף"‏[40] (המילים בצרפתית היו racaille ו voyous).

במהלך ביקורו בשכונה Clichy-sous-Bois היה שר הפנים אמור להיפגש עם משפחות הנערים שנהרגו. ברם, במהלך ביקורו נורה רימון גז מדמיע לתוך מסגד בשכונה, והמשפחות ביטלו את הפגישה. אחיו של טראור אמר: "אין שום סיכוי שניפגש עם סרקוזי חדל האישים. מה שקרה במסגד הוא ביזיון."‏[41] המשפחות נפגשו עם סרקוזי לבסוף ב-3 בנובמבר.

עזוז בגאג, נציג השר לקידום שוויון הזדמנויות (ministre délégué à la promotion de l'égalité des chances, משרד שמוקדש למלחמה באפליה, הצהיר מספר הצהרות בנוגע למהומות, ובהם הביע התנגדות להצהרותיו "הבלתי מדויקות עם סמנטיקה של מלחמה" של סרקוזי, שלטענתו לא עוזרות בהרגעת המצב.‏[42]

הצתת מכונית בשטרסבורג.

ב-5 בנובמבר גורמי ממשלה טענו שקיימת "יד נעלמה" המתאמת את המהומות. התובע הכללי של פריז איב בו (Yves Bot) אמר לרדיו "אירופה 1" דברים ברוח זו. סוכנות הידיעות רויטרס הביא תגובות של תושבי השכונה Aulnay-sous-Bois שהגיבו על הדברים הללו: חלק טענו שההצהרות הללו לא מוצדקות, ואילו אחרים חשדו שהמהומות קשורות לסחר בסמים. מקורות לא מזוהים העלו חשד שמאחורי המהומות עומד תיאום של קיצונים איסלאמים.

ב-6 בנובמבר ביקש ראש הממשלה וילפן מהאימאם של מסגד פריז, דליל בובאקור, לקרוא להרגעת הרוחות. האימאם סירב והטיח האשמות בוילפן. אחרי פגישה עם וילפן אמר סרקוזי ש"אנחנו מנסים למנוע כל ניסיון לפרובוקציה" והוסיף ש"אלימות איננה הפתרון, יש לתת כוח למשטרה", וכי "אחרי שהמשבר יחלוף, כולם יצטרכו להבין שיש אי צדק במספר שכונות".‏[20]

ב-7 בנובמבר הכריז נשיא צרפת ז'אק שיראק ש"הרפובליקה נחושה להיות חזקה יותר מאשר אלו שרוצים לזרוע אלימות ופחד. החוק חייב להיות המילה האחרונה".‏[22] הכרזה זו גובתה למחרת (ה-8 בנובמבר) באמצעים, כאשר לראשונה מאז 1955 אשררה ממשלת צרפת חוקי חרום המאפשרים לראשי המחוזות להטיל עוצר על שכונות שלמות. מי שיפר את העוצר צפוי לעונש של קנס ועד חודשיים מאסר.‏[43] המהגרים הכריזו שהם רואים בכך הכרזת מלחמה עליהם, אך המהלך עצמו זכה לתמיכה גורפת (73% בעד) בקרב הציבור הצרפתי.‏[28] העוצר הופעל במספר מקומות החל מליל ה-9 בנובמבר.

בעקבות הטלת העוצר וירידת כמות ההצתות ב-50% הכריז ז'אק שיראק: "אנו נמצאים בתהליך שבו החוק והסדר שבים על כנם". כמו כן אמר ש"יהיה עלינו להסיק את כל המסקנות ממשבר זה בבוא העת ואנו נעשה זאת באומץ רב ובצלילות מחשבה עילאית. עלינו להגיב בצורה חזקה ומהירה לבעיות שאין כל ספק לגביהן - בעיות שרבים מדיירי הפרוורים הסובבים את עירנו מתמודדים מולן".‏[32]

בסופו של דבר, המהומות החלו לדעוך וב-17 בנובמבר הכריזה המשטרה על חזרה לשגרה. ברם, בערב חג המולד (25 בדצמבר) הוצתו שוב למעלה ממאה כלי רכב.

תגובת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרות נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השישי ה-4 בנובמבר פרסמה ארצות הברית אזהרת נסיעה לאמריקאים שמטיילים בצרפת ובה קראה להם להימנע מכניסה לאזורים בהם מתפרעים מוסלמים הציתו כלי רכב ורכוש. דובר משרד החוץ האמריקאי שון מקורמק אמר שהמהומות הם עניין פנימי של צרפת אך הוסיף: "בוודאי, כמו כולם, אנו מתאבלים על אובדן חיי אדם במצבים כאלה. אבל, שוב, עניינים אלה הם באחריותם של העם הצרפתי וממשלת צרפת".גם אנגליה הוציאה אזהרה דומה. וקראה לאזרחיה לנהוג משנה זהירות באזורים השונים של צרפת.‏[20] גם סין[44], רוסיה[45], אוסטרליה[46], יפן, גרמניה[47], קנדה[48], הולנד, בלגיה והונג קונג[49] פרסמו אזהרות דומות.

ביקורת על צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא סנגל, עבדולאיה וויד (Abdoulaye Wade), שבזמן המהומות ביקר בפריז הכריז בתגובה למהומות שצרפת חייבת "לפרק את הגטאות, ולשלב בחברה את כל האפריקנים המעוניינים להשתלב."מנהיג לוב, מועמר קדאפי דיבר עם נשיא צרפת ז'אק שיראק בטלפון והציע לו עזרה בטיפול במהומות.‏[50]

באיטליה, מנהיג האופוזיציה, רומאנו פרודי, קרא לממשלת איטליה לנקוט בפעולות מנע דחופות, ואמר לעיתונאים: "יש לנו את הפרוורים הגרועים באירופה. אני לא חושב שהדברים כל כך שונים מפריז. זה רק עניין של זמן."‏[51]

בישראל ובארצות הברית, רבים ראו את המהומות כתוצאה של המדיניות הפייסנית שנקטה צרפת כלפי מדינות ערב תומכות הטרור והרשות הפלסטינית. לטענת פרשנים ישראלים, הסיבה העיקרית למהומות אינה עוני וקיפוח (למרות שהמצב הכלכלי הגרוע של המהגרים תרם לליבוי האש) אלא הבדלנות האיסלמיסטית והלך הרוח שהאלימות משתלמת להשגת מטרות פוליטיות ומדיניות. לטענתם, המהומות הם בצרפת הם חלק מהג'יהאד העולמי שכולל גם את המהומות בשבדיה, דנמרק והולנד, את רצח תאו ואן גוך ואת הפיגועים בלונדון - כולם בוצעו על ידי מהגרים מוסלמים שהתאזרחו והתיישבו באירופה.‏[52][53]

התפשטות המהומות למדינות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשראת המהומות בצרפת, המוסלמים פתחו בהפגנות אלימות והתפרעויות גם בדנמרק, שכללו יידוי אבנים והצתות. המהומות התרכזו בעיר אורהוס ופרצו בעקבות קריקטורה של מוחמד שפורסמה בעיתון דני, הידועה כפרשת קריקטורות הנביא מוחמד[19]

מהומות פרצו גם בבלגיה, שם 5 כלי רכב הוצתו. גם בברלין (גרמניה) הוצתו רכבים ונבדק האם ההצתות הן על רקע המהומות בצרפת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיווחים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוגים של עדי ראיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות מהמהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומר רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 French riots spread beyond Paris, באתר חדשות BBC,‏ 4 בנובמבר 2005
  2. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  3. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  4. ^ ‎3 in rioting in suburb of Paris get jail terms, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 1 בנובמבר 2005
  5. ^ Silent march follows Paris riots, באתר חדשות BBC,‏ 30 באוקטובר 2005
  6. ^ 6.0 6.1 Jason Burke,‏ Fires of 'civil war' erupt in Paris, באתר עיתון הגארדיאן, 30 באוקטובר 2005
  7. ^ [3] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  8. ^ Associated Press,‏ Riots Plague Paris Suburbs for Sixth Night, באתר חדשות פוקס, 2 בנובמבר 2005
  9. ^ Fresh violence hits Paris suburbs, באתר חדשות BBC,‏ 3 בנובמבר 2005
  10. ^ [4] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  11. ^ [5] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  12. ^ Peter Ford,‏ Deep roots of Paris riots, באתר The Christian Science Monoitor,‏ 4 בנובמבר 2005
  13. ^ [6] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  14. ^ [7] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  15. ^ [8] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  16. ^ Associated Press,‏ Paris Rioters Set Woman Afire as Violence Spreads, באתר חדשות פוקס, 4 בנובמבר 2005
  17. ^ [9] (הקישור אינו פעיל, 17.3.2011)
  18. ^ אור הלר, האינתיפאדה של פריז, באתר nrg‏, 2 בנובמבר 2005
  19. ^ 19.0 19.1 יהונתן דחוח-הלוי, "אינתיפאדה" מוסלמית גם בדנמרק , באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 6 בנובמבר 2005
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 הדר פרבר, ה"אינתיפאדה" בצרפת הגיעה לפריז, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 6 בנובמבר 2005
  21. ^ האש הגיעה גם לרחובות פריז, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2005
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 רויטרס, שיראק: "נחושים להשליט חוק", באתר nrg‏, 7 בנובמבר 2005
  23. ^ 23.0 23.1 [10] (הקישור אינו פעיל, 18.3.2011)
  24. ^ French violence hits fresh peak, באתר חדשות BBC,‏ 7 בנובמבר 2005
  25. ^ Craig S. Smith,‏ 10 Officers Shot as Riots Worsen in French Cities, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 7 בנובמבר 2005
  26. ^ אי-פי, הרוג ראשון במהומות בצרפת, באתר nrg‏, 7 בנובמבר 2005
  27. ^ סוכנויות הידיעות, מצב חירום הוכרז באזורי המהומות בצרפת, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2005
  28. ^ 28.0 28.1 [11] (הקישור אינו פעיל, 18.3.2011)
  29. ^ [12] (הקישור אינו פעיל, 18.3.2011)
  30. ^ [13] (הקישור אינו פעיל, 18.3.2011)
  31. ^ 11 מכוניות הוצתו בברלין ובקולון אמש, באתר הפורומים "פרש", 10 בנובמבר 2005
  32. ^ 32.0 32.1 ניו יורק טיימס וסוכנויות הידיעות, הארץ, משטרת פריס הוציאה צו נגד התאספויות פומביות, באתר וואלה!, 11 בנובמבר 2005
  33. ^ [14] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  34. ^ איי.פי, צרפת: בקבוקי תבערה הושלכו לעבר מסגד, באתר ynet‏, 12 בנובמבר 2005
  35. ^ יותר מ-300 מכוניות הוצתו הלילה בצרפת, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2005
  36. ^ הארץ, 15 מכוניות הוצתו הלילה בבלגיה, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2005
  37. ^ אור הלר, רויטרס, פריז: שר הפנים הצרפתי הותקף, באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2005
  38. ^ איי.פי, פחות מ-100 מכוניות הוצתו הלילה בצרפת; המשטרה: זו רגיעה , באתר ynet‏, 18 בנובמבר 2005
  39. ^ [15] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  40. ^ Riots erupt in more Paris suburbs, באתר חדשות BBC,‏ 2 בנובמבר 2005
  41. ^ [16] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  42. ^ [17] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  43. ^ צרפת: המהומות ממשיכות, באתר nrg‏, 9 בנובמבר 2005
  44. ^ [18] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  45. ^ [19] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  46. ^ Travel Advice - France, באתר Smartraveller
  47. ^ [20] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  48. ^ [21] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  49. ^ Hong Kong residents reminded about personal safety in France, באתר GovHK,‏ 7 בנובמבר 2005
  50. ^ [22] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  51. ^ [23] (הקישור אינו פעיל, 25.3.2011)
  52. ^ Intifada in France, בבלוג "the Dry Bones Blog",‏ 4 בנובמבר 2005
  53. ^ בן דרור ימיני, מאבק נוסח אירופה, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2005