קווקז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקווקז)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה פיזית-מדינית של הקווקז
הרי הקווקז

הקווקז הוא אזור גאו-פוליטי בגבול בין אירופה לאסיה (אירואסיה). האזור ממוקם בין הים הכספי לים השחור. באזור מתנשאים הרי קווקז, הכוללים את האלברוס, ההר הגבוה באירופה.

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, טורקיה בדרום-מערב ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של שם האזור, הוא ככל הנראה מהמונח "Caucas" (בגאורגית: კავკასოსი), שמו של האב הקדמון כביכול של עמי הקווקז.‏[1] יש הטוענים, שמקור השם מהמילה "הר" משפת הפלסגים, אחרים טוענים שמקורו סקיתי - מצמד המילים "שלג לבן".‏[2]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי קווקז נחשבים כהרים המפרידים בין אירופה לאסיה, לכן אזור קווקז נחשב גם כאירופאי וגם כאסיאתי. חלקו הצפוני ביותר של הקווקז הוא צפון הקווקז (מחוז ברוסיה), וחלקו הדרומי ביותר הוא עבר הקווקז. הנקודה הגבוהה ביותר בקווקז היא הר אלברוס (5,642 מטר), הנחשב גם לנקודה הגבוהה ביותר באירופה.

הקווקז הוא אחד מהאזורים בעלי מספר השפות המרובות בעולם (ראה שפות באזור הקווקז). מדינות הלאום המרכיבות את הקווקז כיום הן המדינות הפוסט-סובייטיות גאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן, וחלקים מרוסיה. המחוזות הרוסים בקווקז הם מחוז קרסנודר ומחוז סטברופול, והרפובליקות האוטונומיות אדיגיה, קלמיקיה, קאראצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודגסטן. כמו כן בקווקז שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילה הבינלאומית, והן: אבחזיה, נגורנו קרבאך ודרום אוסטיה.

הקווקז הוא אזור בעל חשיבות אקולוגית גבוהה. יש באזור מעל ל-6,400 מיני צמחים, 1,600 מהם ייחודיים לאזור. עולם החי בקווקז כולל: נמרים, דובים חומים, זאבים, ביזונים אירופאים, מאראלים, ועיטים זהובים. בין חסרי החוליות, מעל ל-1,000 סוגי עכבישים נרשמו בקווקז. נופו הטבעי הוא יער מעורב, עם אזורים גדולים של אדמה מסולעת.

מדינות הקווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הקווקז מחולק כיום בין המדינות הבאות:

בעבר מספר מדינות נוספות היוו חלק מהאזור:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה מהמאה ה-18 המתארת את אזור הקווקז בעת העתיקה

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של הקווקז מחולקת בין שני אזורים עיקריים צפון הקווקז ודרום הקווקז. בעת העתיקה שלטו בצפון הקווקז ממלכת סקיתיה ואלאניה ובדרום הקווקז: קולכיס, איבריה הקווקזית ואלבניה הקווקזית.

בשנים 55 עד 95 לפנה"ס הפכה ממלכת ארמניה לאימפריה והשתלטה על רוב דרום הקווקז, סוריה, דרום-מזרח אנטוליה צפון-מערב איראן, צפון מסופוטמיה, לבנון ויהודה. במהלך שנים אלו, הזורואסטריות (דת פרסית) הייתה הדת המשמעותית באזור הקווקז (למעט ארמניה), בנוסף אליה, האזור נכח השפעה הלניסטית רבה. בשל היריבויות באזור בין פרס ורומא, אלה האחרונים פלשו מספר פעמים לאזור, שהיה לרוב תחת הגמוניה פרסית.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-4 וה-5, הנצרות הפכה לדת השלטת באזור (המדינה הראשונה לאמץ את הנצרות כדת מדינה הייתה ארמניה). ובמהלך המאה ה-8 וה-9, כבשו הערבים את האזור, והאסלאם הפך לדת המרכזית בו. בתקופה זו התנהלו מספר עימותים צבאיים בין הכוחות המוסלמיים לארמניה הנוצרית.

במאה ה-12 עלה לשלטון בגאורגיה המלך דוד הבנאי. הוא, הפך את גאורגיה למעצמה אזורית חזקה, שחרר את הקווקז מעול השלטון המוסלמי שארך כארבע מאות שנים, והחזיר את הנצרות לדת השלטת באזור. בשנים 1194 עד 1204, נערכו מספר פלישות טורקיות (מוסלמיות) לאזור. כתוצאה מנפילת האימפריה הביזנטית (1453), הפכה גאורגיה למדינה הנוצרית הגדולה ביותר במזרח התיכון. לימים, נכבשה גאורגיה בידי העות'מאנים, המונגולים, שוב על ידי הפרסים ולבסוף כבשה אותה האימפריה הרוסית.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הרוסית. במאבק זה ניצחו אלה האחרונים, והאזור סופח לאימפריה הרוסית (ראו: מלחמת הקווקז).

האזור היה מאוחד כיחידה מדינית אחת לראשונה בעידן המודרני, במסגרת "הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז". הרפובליקה הייתה מדינה שהתקיימה זמן קצר בלבד (במהלך שנת 1918) וכללה את האזורים שבהן משתרעות כיום ארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה. ב-24 בפברואר 1918 הכריז הסג'ם כי עבר הקווקז היא פדרציה דמוקרטית ועצמאית. טורקיה החלה בפלישה לשטחים שהיו בשליטת הרפובליקה ותוך זמן קצר החלה גם פלישה גרמנית לגאורגיה. לאור הבעיות להתמודד עם פלישות מבחוץ ובעיות פנימיות, הפדרציה התפרקה באופן רשמי כאשר גאורגיה הכריזה בטביליסי על עצמאותה ב-26 במאי, וכעבור יומיים, ב-28 במאי, הכריזו גם ארמניה ואזרבייג'ן על עצמאותן.

בשנית, היה מאוחד האזור כיחידה מדינית אחת תחת השלטון הסובייטי (ראו: הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז).

בעקבות התפרקות ברית המועצות (1991), הפכו מדינות האזור (גאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה) לעצמאיות. בשנים שלאחר מכן, סבל האזור מסכסוכים טריטוריאליים רבים, רובם על קרע אתני או דתי. אפשר למנות ככאלה את מלחמת נגורנו-קרבאך (1988-1994), את מלחמת דרום אוסטיה (1989-1991), את מלחמת אבחזיה (1992-1993 ), מלחמת צ'צ'ניה הראשונה (1994-1996), מלחמת צ'צ'ניה השנייה (1999-2009), ואת המלחמה בדרום אוסטיה (2008).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה אתנו-לשונית של הקווקז

בקווקז ישנן שפות רבות ושונות, שמתחלקות לשלוש משפחות. באזור ישנן לא פחות מ-50 קבוצות אתניות שונות.‏[3] הקבוצות האתניות העיקריות באזור, הן הרוסים, הגאורגים, האזרים והארמנים. גאורגיה וארמניה הן מדינות נוצריות(הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית בגאורגיה, נצרות אורתודוקסית בארמניה), ולעומת זאת אזרבייג'ן היא מדינה מוסלמית (שיעה).

יהדות הקווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יהודי ההרים,יהדות גאורגיה,יהדות ארמניה

אף על פי שיהודי ההרים נקראים יהודי הקווקז (קווקזים) הרי שיהדות הקווקז כוללת גם את יהדות גאורגיה ויהדות ארמניה וחלק מיהדות רוסיה הממוקמים בקווקז ואינם נכללים כיהודי ההרים (יהודי סוצ'י למשל).

היהודים בצפון ומזרח קווקז, אלו שחיו באזורי אזרבייג'ן, צ'צ'ניה ודאגסטן, נקראו יהודי ההרים. על פי המסורת של היהודים ההרריים, חלקם שרידים של אחת ממשפחות שבט בנימין שנאלצו לצאת את ארץ ישראל עוד לפני חורבן הבית. יש הטוענים שהם מעשרת השבטים שהוגלו לפני החורבן על ידי האשורים. המסורת מספרת שהם הגיעו עד צפון הים הכספי. כאשר שאר העם הוגלה לבבל, כמאה שנים לאחר מכן, נפגשו עם אחיהם שהגיעו לשם קודם לכן ו"התאקלמו" במקום. משם הם הגיעו לפרס, והם היוו את התשתית ליהדות פרס. בשלב הבא נדדו הלאה לאזור הרי הקווקז.

יהודי גאורגיה ויהודי ההרים הקפידו על מצוות הדת ללא שינוי רב, למרות ניתוק יחסי ממרכזי היהדות. הם מפורסמים בהכנסת האורחים שלהם ובשמירה על חיי משפחה מסורתיים. יהודי גאורגיה דוברים ניב של גאורגית, המכונה גאורגית יהודית; הניב משמר מילים גאורגיות שיצאו משימוש אצל הגאורגים וכולל מלים עבריות וארמיות.

במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עבדו יהודי הרים בעיקר בחקלאות ובמסחר. כיבוש האזור על ידי רוסיה, לאחר מלחמת העולם הראשונה איפשר לקהילה היהודית, אשר עד אז יצרה קשר רק עם הקהילות הקרובות אליה במרכז אסיה ובכורדיסטן, להתחבר לכל העולם היהודי.

במלחמת העולם השנייה מספר יישובים בצפון הקווקז נכבשו על ידי הנאצים, שהרגו יהודים מהיישובים הללו.‏[4][5]

התנועה הציונית גרמה לרבים מיהודי ההרים לעלות ולהתיישב בארץ ישראל.

במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית הרי הקווקז שימשו כעמוד המחזיק את העולם, לפי אותה מיתולגיה פרומתאוס נכלא שם על ידי זאוס בגלל שגנב לטובת האדם את מתנת האש. נאמר כי המקום שבו תיבת נוח החנתה, היה על הר האררט שנמצא ממזרח לטורקיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G.Qoranashvili (1995), Questions of Ethnic Identity According to the medieval Georgian historian Leonti Mroveli's Historical Chronicles, Studies, Vol. 1, Tbilisi.
  2. ^ page 79, entry Caucasus in Adian Room, Placenames of the World: Origins and Meanings of the Names for Over 5000 Natural Features, Countries, Capitals, Territories, Cities and Historic Sites, Jefferson, North Carolina: McFarland & Company, 1997 ISBN 0-7864-0172-9
  3. ^ עמי הקווקז. אנציקלופדיה בריטניקה.
  4. ^ http://www1.yadvashem.org/untoldstories/database/index.asp?cid=233
  5. ^ http://www1.yadvashem.org/untoldstories/img/barbarosa_map.pdf