מלאכת האופה בשבת וביום טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלאכת אופה היא אחת מל"ט אבות מלאכות האסורות בשבת בימים טובים. מלאכה זו כוללת אפייה, בישול, צלייה, טיגון וחליטה, וכן אופנים שונים המתקשרים לאלו ודומים להם.

תוכן עניינים

1 כללי המלאכה
2 פירוט הגדרים השונים
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] כללי המלאכה

מלאכה זו מתחלקת לנושאים וסעיפים רבים: צריך להבדיל בין הגדרות הכלים השונות (לפי יחס הכלים לאש): "כלי ראשון", "עירוי כלי ראשון", "כלי שני", "עירוי כלי שני", "כלי שלישי". כמו כן צריך לחלק בין דרגות החום השונות של התבשיל: "יד סולדת בו", "אין יד סולדת בו". בין סוגי התבשילים השונים (יחס הנוזלים והמוצק בו): "לח" ו"יבש". מידת הבישול של התבשיל: "מבושל כל צורכו" ושאינו מבושל כל צורכו. תועלת הבישול: "מצטמק ויפה לו", "מצטמק ורע לו", וממילא האם יש לחשוש "שמא יחתה"

כלי החימום בהם נעשית הפעולה: כירה, תנור, כופח, פלאטה, מיחם, מוליאר, אנטיכי, אלפס, קדירה, קערה, תמחוי.

מצב כלי החימום: במה הוסק- קש וגבבא, או גפת ועצים. גרוף וקטום או לא. מלאכות שונות הקשורות לבישול: "שהייה", "הטמנה", "חזרה".

[עריכה] פירוט הגדרים השונים

[עריכה] דרגת החום

ערך מורחב – יד סולדת בו

חלוקה חשובה בגדרי הבישול הינה בין אם התבשיל חם עד כדי ש"היד סולדת בו", כלומר- חום כזה שהיד נרתעת במגע עמו, או שמא לא. על פי המקובל: בתבשיל לח די שיהיה חם בשיעור של- 50 מעלות, כדי שייחשב שהיד סולדת בו, בעוד שבתבשיל יבש צריך שירתח בשיעור של 60-65 מעלות כדי להגיע לגדר זה. נפקא מינות שונות ישנם לגדר זה, ולדוג'- לפי הפסיקה המקובלת מים שירדו מהאש בשבת, והתקררו עד כדי שהיד אינה סולדת בהם- אפי' ישנם בהם כל הגדרים הנצרכים להחזרתם לאש בשבת יהיה זה אסור מכיוון שאין היד סולדת בהם, והרי הם כבר נחשבים כלא מבושלים. (אמנם ישנם מס' ראשונים הסוברים שאין בישול אחר בישול אפי' בלח, וביניהם הרמב"ם)

[עריכה] מידת הלחות בתבשיל

ערך מורחב – אין בישול אחר בישול

ע"פ הפסיקה המקובלת- אין בישול אחר בישול ביבש, כלומר: תבשיל יבש שכבר בושל כל צורכו מעתה לא שייך בו בישול, ומבחינה זו יהיה מותר לחממו בשבת (כל זה בהכללה רבה. אמנם, לפעמים ייאסר לחממו, כגון מצטמק ויפה לו ומעוד סיבות נוספות. לעומת זאת בלח מקובל לומר שיש בישול אחר בישול, ולכן ייאסר לחמם לפעמים גם דברים שביבש היה מותר. אלא שאם היד סולדת בו- נחשב שעדיין רותח, וזהו צד להתיר. אמנם יש שגם בזה מצריכים שיהיה רותח לגמרי.

[עריכה] מידת הבישול של התבשיל

ערך מורחב – מבושל כל צורכו

ערך מורחב – מאכל בן דרוסאי

כאשר התבשיל מבושל כל צורכו- ממילא יש פחות חשש שמא יחתה בגחלים, שהרי אין לאדם סיבה למהר את הבישול, ואדרבא- יש לו לחשוש- שאם יחתה יישרף התבשיל. לעומת זאת כאשר אינו מבושל כל צורכו- יש לחשוש יותר שמא יחתה בגחלים, ויגדיל האש, וממילא בכך ממהר את הבישול ועובר על מלאכת האופה. אמנם, כאשר אינו מבושל כל צורכו עדיין יש לחלק בין אם הגיע לכדי "מאכל בן דרוסאי", כלומר- לשיעור בו יכול להיאכל בשעת הדחק (ע"ש ליסטים אחד שהיה נקרא 'בן דרוסאי' והיה אוכל את ארוחותיו מיד כשראויות לאכילה, כיוון שהיה ממהר לברוח מפני החוק), בשיעור זה ישנה מח': לפי רש"י השיעור הוא שליש בישול, ולפי הרמב"ם- חצי בישול. יש דעות ומקרים שבהם מקלים יותר בתבשיל שלא בושל כל צורכו- כאשר התבשיל מבושל כמאכל בן דרוסאי (לדוג': לעניין השהייה מערב שבת על גבי האש)

[עריכה] תועלת הבישול

ערך מורחב – מצטמק ויפה לו

ערך מורחב – מצטמק ורע לו

ערך מורחב – שמא יחתה

במערכת השיקולים האם לחשוש שמא האדם יבוא לחתות בגחלים ע"מ למהר את הבישול ובכך שיגביר את הבישול יעבור על מלאכת האופה, בעיקרון מקלים יותר כאשר התבשיל מבושל כל צורכו, וכדלעיל. אולם למרות זאת כאשר התבשיל מצטמק וטוב לו, כלומר- למרות שהוא מבושל היטב, תוספת חריכה תשבח אותו- אזי יש לחשוש שיחתה גם במציאות זו. ואם הוא מצטמק ורע לו אזי חשש זה ירד.

[עריכה] כלי החימום ומצבו

ערך מורחב – גרוף וקטום

המשנה מחלקת בין הכלים השונים בהם מתבצע הבישול, לפי המבנה שלהם שגורם למידת השמירה שלהם על חומם (ככל ששומר יותר כל חומו- יש יותר לחוש שיחתה בו), ולפי המצב בו הם נתונים: במה הוסקו, האם בחומר המותיר גחלים כגון גפת ועצים, או שמא בקש גבבא שכמעט ואינם מותירים זכר; והאם גרף וקטם אותם או לא. בכלי גרוף וקטום יש להקל יותר כיוון שכמעט ואין בו גחלים, ואין כל כך טעם לחתות במה שנשאר (למעט במקרים יוצאי דופן שהכלי מאוד שומר על חומו).

	כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. בגפת ובעצים--לא ייתן עד שיגרוף, או עד שייתן את האפר…תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא ייתן בין בתוכו בין מעל גביו. וכופח שהסיקוהו בקש או בגבבה, הרי הוא ככיריים; בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור… מולייר הגרוף, שותין ממנו בשבת; אנטיכי--אף על פי שהיא גרופה, אין שותין ממנה…מיחם שפינהו--לא ייתן לתוכו צונן, בשביל שייחמו; אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס, כדי להפשירן.