זאב בן-צבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב בן-צבי
Ben zvi pic001.jpg
זאב בן-צבי בתערוכתו בגלריה מתיזן (Matthiesen) בלונדון, דצמבר 1938
(תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית)
תאריך לידה 1904
מקום לידה ריקי, האימפריה הרוסית
תאריך פטירה 16 במאי 1952
מקום פטירה ירושלים, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה פיסול

זאב בן-צבי (קוּיַבסקי) (190416 במאי 1952) היה פסל ישראלי יליד האימפריה הרוסית. יצירתו הפיסולית, שעליה זכה בפרס ישראל לפיסול בשנת תשי"ג (אחרי מותו), נחשבת לאחת מן הדוגמאות הראשונות של מודרניזם בפיסול הארץ-ישראלי. על יצירתו זכה לאחר מותו, בשנת 1953, בפרס ישראל (בשנה הראשונה שבה חולק הפרס).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב בן-צבי נולד בשנת 1904 בעיירה ריקי (Ryki) שבמזרח פולין, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה משפחתו לרוסיה, השתקעה בעיר יקטרינוסלב והתגוררה בה כארבע שנים. בשנת 1921 שב בן-צבי לוורשה והשתתף בשיעורי אמנות בבית הספר לאמנות בעיר. בשנת 1923[1] עלה בן-צבי לארץ ישראל, ולמד בשנים 1923–1924 ב"בצלאל". בין מוריו היה בוריס שץ. בן-צבי אף הפך למורה לפיסול במוסד. בשנת 1928 נסע ללימודים בצרפת, שם נחשף לקוביזם של פיקאסו וז'ורז' בראק. בשנים הבאות פיסל בן-צבי דיוקנאות (פרוטומות) ריאליסטיים רבים, המעוצבים עם נטייה לסגנון קוביסטי בעיצוב תווי הפנים. עיצוב זה בצרוף עם מידתם הגדולה מעט של הדמויות יצרו תחושה של מונומנטליות.

בשנת 1932 הציג בן-צבי את תערוכתו הראשונה בבית-הנכות הלאומי "בצלאל", ושנה מאוחר יותר הציג תערוכה במוזיאון תל אביב. פסלו של בן-צבי "החלוץ הזורע" הוצג ב"יריד המזרח" בתל אביב בשנת 1934.

בשנת 1935 הוצג פסלו של בן-צהי "דיוקן שמריהו לוין" ב"בצלאל". הנציב העליון ארתור ווקופ, שביקר במקום הביע את התפעלותו מן הפסל. עם מותו של ווקפ נתרם הפסל מעזבונו למוזיאון תל אביב.[2]

בשנים 19371938 שהה בן-צבי בפריז ובלונדון ואף השתתף בתערוכה ב"רויאל אקדמי" בלונדון ובמכון לאמנות יפה בגלזגו. עם שובו לארץ ישראל, בשנת 1939, הוא פיסל מצבה לזכר בת קיבוץ קריית ענבים ויצר סדרה של מסכות בטכניקה של ריקוע.

בשנת 1945 עיצב בן-צבי אנדרטה גדולה שנייה – "יד לילדי הגולה" בקיבוץ משמר העמק, שנבנתה כמצבת זיכרון לילדים אשר נרצחו בזמן מלחמת העולם השנייה. האנדרטה נוצרה בשיתוף פעולה עם תלמידי המוסד החינוכי בקיבוץ. בתהליך העבודה החינוכי ביקש בן-צבי להפוך את תהליך העבודה לאקט חינוכי של עיצוב הזיכרון הפרטי והקולקטיבי של חברי הקבוצה.

תהליך בעל רוח חינוכית דומה יצר בן-צבי ביחד עם קבוצה של כ-50 מעפילים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין. בן-צבי הקים במחנה סדנת פיסול וריקוע נחושת, שבה יצרו המעפילים יצירות אשר שיקפו את חווית הפליטות והעקירה שעברו. תלמידיו של בן-צבי יצרו דגמי אנדרטאות להנצחת משפחותיהם, ויצירות אחרות שנועדו לעורר יסודות נפשיים מודחקים בתוך מסגרת אמנותית. בין תלמידיו במחנה היה גם שלמה שוורץ. לצד בן-צבי פעל במקום גם האמן נפתלי בזם, שיצר עם המגורשים אלבום הדפסים ובו דימויים מחיי המחנה.[3]

החל משנת 1949 שימש בן-צבי כמורה ב"בצלאל החדש". בין תלמידיו היה דוד פלומבו. בשנת 1952 היה מנהל בצלאל, ובאותה שנה נפטר בירושלים לאחר מחלה קצרה. נקבר בבית העלמין בגבעת שאול.‏[4] הותיר אישה, אסתר לבית צוקרבלאט, ובת, רות.

בשנת תשי"ג (1953), לאחר מותו, הוענק לו פרס ישראל לפיסול (שחולק לראשונה באותה שנה) על האנדרטה "יד לילדי הגולה" שבקיבוץ משמר העמק.‏[5]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Newman, Elias, Art in Palestine, Siebel Company, Publisgers, New York, 1939

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי גמזו, ובעקבותיו עפרת, עלה בשנת 1924.
  2. ^ ראו: עומר, מרדכי (עורך), המוזיאון מציג את עצמו, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 2011, עמ' 39.
  3. ^ ‏ראו: בר אור, גליה; עפרת, גדעון, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, משכן לאמנות עין-חרוד, 2008, עמ' 124–127.‏
  4. ^ ירושלים: זאב בן צבי – למנוחות, דבר, 19 באוקטובר 1952; זאב בן-צבי למנוחות בבירה, על המשמר, 19 באוקטובר 1952.
  5. ^ החלוקה הראשונה של "פרס ישראל", דבר, 21 באפריל 1953; חולקו תשעה פרסי ישראל, על המשמר, 21 באפריל 1953.