משמר הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה משמר הכרמל בין השנים 1947-1942
שלושה ממתיישבי המקום שעסקו גם בשמירה
"פסגת הכרמל" במפה שהופיע בפרסום פרויקט "יערות הכרמל". פרסום משנת 1940

משמר הכרמל הייתה נקודת התיישבות זמנית שהוקמה בשנת 1939 באזור ממזרח לאוניברסיטת חיפה של היום שהיה מיועד לבניית שכונת מגורים. (אין להתבלבל עם קבוצת משמר הכרמל, שמה הלא רשמי של קבוצת מיישבי 'יערות הכרמל') נקודת ההתיישבות הוקמה במטרה לשמור את האזור מפני ניסיונות לנצלו למטרות עיבוד על ידי תושבי האזור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת שטח האדמה שנקרא ח'רייבה אשר לימים כונה פסגת הכרמל, היה חלק מתהליך רכישת קרקעות באזור שהחל לאחר מלחמת העולם הראשונה והסתיים בשנת 1937. במסגרת רכישה זו נרכש שטח אדמה שנקרא יאג'ור-ח'רייבה על ידי החברות הכשרת היישוב, אפריקה-א"י וחברת מלט פורטלנד נשר בע"מ ממשפחת ח'ורי מחיפה. במסגרת רכישה זו נרכשו גם האדמות להקמת מפעל המלט "נשר".

רכישת אדמות אלה מטרתה הייתה ליצור רצף של התיישבות יהודית מהשכונות נווה שאנן ואחוזה לכוון מזרח הכרמל שיאפשר לתחבורה יהודית להגיע לנשר ויגור תוך הימנעות ממעבר דרך הכפרים הערביים חוואסה ובלד א-שיח' שאיימו על תחבורה היהודית ותקפו אותה.‏[1][2]

גם לאחר רכישת האדמה נשארו בשטח אריסים ורועים שנהגו לעבד את שולי השטח. לשם הבטחת הבעלות החליטו בחורף 1938 להקים נקודת התיישבות זמנית במקום שתפקידה היה לעבד את האדמה ולהחזיק בה. התקציב שהוכן לשם כך היה 5,875 לא"י. התקציב נועד לשכר של 25 אנשים, שיפוץ מבנה שהיה קיים בשטח, התקנת מטבח, עמדות שמירה, גדר תיל, מגדל וזרקור, ונטיעה של 30,000 עצים על גבול השטח.

במקביל להכנת התקציב נעשו ניסיונות לקבלת רישיון להקמת הנקודה. משטרת חיפה המליצה לא לאשר את נקודת ההתיישבות, יהושע חנקין שטיפל בנושא לא ויתר, לבסוף נענתה חברת סולל בונה שקיבלה עבודות פיתוח במקום לספק נוטרים לנקודת ההתיישבות. ביוני 1939 סומן המתחם ומיקום עמדות השמירה, נעשה תכנון עבודה. את המים תכננו לספק בפחים וכן מבאר מים חצובה שנמצאת בקרבת חורשת הארבעים.

העלייה לנקודת ההתיישבות התבצעה ב-21 ביוני 1939 בשיטת חומה ומגדל. ביום שקדם התרכזו כ-100 איש בחצר "אחוזת הילדים" של משפחת וילושביץ בשכונת אחוזה, עם כל הציוד והמזון הגיעו מוקדם בבוקר לנקודה. במקום הוקמו גדר, נוקו המבנים הארעיים חוזקו בבטון והוכשרו למגורים ועוד. לאחר שבוע נשארו במקום 24 עובדים. במשך הזמן אורגנו קשרי איתות באמצעות פנסים עם נשר וקריית חיים.

העבודות העיקריות בשטח נעשו על ידי קבוצת פועלי סולל בונה שעיקרה היה גידור אדמת הח'רייבה. במקביל נמשך המשא ומתן עם האריסים לגבי גובה הפיצויים שיינתנו להם ופינויים מהשטח. וכן הושקע מאמץ בשיפור הדרך משכונת אחוזה לנקודה.

בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה שיפר הצבא הבריטי את דרך הגישה למקום, במקביל אסרה הממשלה על רכישת חומרי ביצור, ועבודת הגידור של השטח פסקה. בניסיון לחסוך הוצאות פנתה חברת הכשרת היישוב לתנועת המושבים במטרה להפכם לגוף קבלני קבוע שיעסוק בשמירה ועבודה בשטח. בעקבות ההסכם שנחתם עלתה לשטח בפברואר 1940 קבוצה שקראה לעצמה "משמר הכרמל".‏[3]בנוסף לתחזוקת השטח הם פתחו במקום משק עזר.‏[4]

החששות של בעלי השטח מהתפתחות התיישבות חקלאית בשטח, השיפור במצב הביטחון ובמקביל הפיכת רכס הכרמל בשנת 1941 לחלק מקו ההגנה של הצבא הבריטי והיישוב העברי (תוכנית המבצר האחרון) שהביאה להפקעת חלק גדול מהשטח לצורך התבצרות, הביאה לסיום ההתיישבות הזמנית במקום בשנת 1943.‏[5]

בשנת 1941 אושרה תוכנית בנייה בהיקף של 3,000 דונם.‏[6] בקיץ 1941 הושלמה סלילת הדרך מאחוזה לעספיא (כביש 672 של היום).

בשנת 1945 לקראת סיום מלחמת העולם השנייה נעשו ניסיונות נוספים לשווק מגרשים בשטח. לשם קבלת קונים פוטנציאלים נמצא פקיד של הכשרת היישוב יום בשבוע במבנה באתר. מכירת המגרשים הייתה מועטה. נקודת ההתיישבות הזמנית ניטשה סופית בשנת 1947.

לאחר הקמת מדינת ישראל הוחלט ששטח זה ישנה את יעודו מבנייה פרטית לשטחים פרטיים ירוקים. היום חלקו של שטח זה הוא חלק מפארק הכרמל גן לאומי ושמורת הר הכרמל (נשר). השטח עליו נבנתה אוניברסיטת חיפה היה חלק משטח זה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004, עמוד 231
  2. ^ ספר תולדות ההגנה, כרך ג', חלק שני, ע"מ 1381
  3. ^ הקבוצה הראשונה שקראה לעצמה משמר הכרמל, התיישבה בשנת 1935 בגבעת א-שלאלה (היום חוות משמר הכרמל) ושהתה בו עד 1948. השם לא היה שם רשמי, שם זה השתמר במפות בנקודת ההתיישבות הזמנית באזור הח'רייבה, (להפוך מדבר לכרמל עמ' 263)
  4. ^ מ"זבישובים צעירים - בית אורן, דבר, 7 במאי 1940
  5. ^ יוסי בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל עמ' 263
  6. ^ חנוך פטישי, 'הכרמל כפארק לאומי', מאמר בספרו של מנחם מרקוס הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול, הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997, עמ' 145

קואורדינטות: 32°45′25.07″N 35°1′35.92″E / 32.7569639°N 35.0266444°E / 32.7569639; 35.0266444