צ'רנוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "טשרנוביץ" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טשרנוביץ (פירושונים).
צ'רנוביץ
Чернівці
Chernovtsy.jpg
סמל העיר
Cernauti.png
דגל העיר
Chernivtsi Theatre 2007.JPG
התיאטרון של צ'רנוביץ
מדינה / טריטוריה אוקראינה Flag of Ukraine.svg
חבל ארץ בוקובינה
מחוז צ'רנוביץ
ראש העיר מיקולה פדורוק

(Mykola Fedoruk)
(מ־?)

שטח 153 קמ"ר
תאריך ייסוד 1408
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

242,300‏  (נכון ל-2001)
1625 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 48°18′0″N 25°56′0″E
אזור זמן UTC +2
http://www.city.cv.ua

צ'רנוביץיידיש: טשערנאָוויץ; באוקראינית: Чернівці, "צֶ'רְנִיבְצִי"; ברוסית: Черновцы, צֶ'רְנוֹבְצִי"; ברומנית: Cernăuţi, "צֶ'רְנַאוּץ") היא עיר מחוז באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 ק"מ מן הבירה קייב. שטח העיר כ-150 קמ"ר. בשנת 2001 מנתה אוכלוסייתה 240,621 נפש,[1] מ-65 לאומים שונים, בהם: 79.8% אוקראינים, 11.3% רוסים, 4.5% רומנים, 1.6% מולדובנים, 0.6% פולנים, 0.6% יהודים, 1.2% בני יתר הלאומים.

צ'רנוביץ היא עיר מודרנית ובה מבנים בעלי אדריכלות נאה, פסלי אנדרטות, פארקים ירוקים וכיכרות רבות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת צ'רנוביץ

ראשיתה של העיר במבצר על גדת הנהר פרוט, בגבולה הדרומי של ווהלין, שנקרא "Chern" - "שחור". השם ניתן למבצר בשל צבען הכהה של חומותיו והאדמה השחורה והפורייה סביבו. בשנת 1259 נהרס לחלוטין המבצר הקדום, בידי הכובשים המונגולים. משנת 1359 צ'רנוביץ היא חלק מנסיכות מולדובה.

המסמך הכתוב הראשון על צ'רנוביץ הוא מ-8 באוקטובר 1408, ותאריך זה נחוג כל שנה כיום העיר.

ב-1457 נעשתה צ'רנוביץ עיר מסחר מרכזית. העיר נהרסה כמה פעמים בתקופה העות'מאנית. מ-1774 ועד 1919 נשלטה בידי אוסטריה במסגרותיה המדיניות השונות, והייתה לבירת בוקובינה. חלק ניכר מהבתים בסגנון אירופי עתיק המצויים בעיר מקורם בתקופה זו, הנחשבת בעיני תושבי העיר ל"תור הזהב". לאחר התפרקותה של אוסטרו-הונגריה ב-1918, נשלטו העיר וסביבתה בידי ממלכת רומניה, ששלטה בצ'רנוביץ עד 1940, אז תפס הצבא האדום את העיר והיא סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה השייכת לברית המועצות.

בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, תפסה רומניה את השליטה בעיר וברוב אוקראינה הדרומית. לאחר הצלחת הצבא האדום בהדיפת צבאות מעצמות הציר, שבה העיר ב-1944 לשליטה סובייטית.

מ-1950 הדלדלה במהירות האוכלוסייה הרומנית בצ'רנוביץ ונהייתה למיעוט. כשהשתלטו הסובייטים על בוקובינה, נמלטו רומנים רבים לרומניה או גורשו לסיביר. מ-1991, עם התמוטטות הגוש הסובייטי, שייכת העיר לאוקראינה העצמאית. המיעוט הרומני בעיר ממשיך להצטמצם, בשל התבוללות תרבותית והגירה לרומניה.

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת קורל של צ'רנוביץ, ה"טמפל" של צ'רנוביץ, נבנה ב-1877 ונשרף על ידי הנאצים ב-9 ביולי 1941

בעבר הייתה בצ'רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה. רבים מהם הגיעו לצ'רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי, הסובלני יחסית למשטרים באזורים הסמוכים. מעניין במיוחד לגלות שורת מגיני דוד - אות להערכה שרחש האדריכל לרב המקומי, בראש אחד ממגדלי האוניברסיטה המפוארת של העיר, אשר שימש במקור למגורי המטרופוליט הנוצרי. האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד: רפורמיים, בהנהגת הרב אליעזר אליהו איגל וממשיכיו, שכונו בשם "ההולכים קדימה", אורתודוקסים, בהנהגת הרב בנימין וייס וממשיכיו, שכונו "העומדים"‏[2], מתבוללים בתרבות הגרמנית, ציוניים, קומוניסטים ובונדיסטים. היהודים בצ'רנוביץ דיברו בשפה המבוססת על הגרמנית הווינאית, מתובלת לפעמים במילים וביטויים ביידיש וברותנית. האוכלוסייה החרדית דיברה בעיקר יידיש.

בין השנים 1784-1805 שימש הרב חיים טירר, מגדולי תנועת החסידות הידוע גם בשם ספרו "באר מים חיים", כרבה של העיר. ובשל כך נודע שמו כ-רבי חיים מצ'רנוביץ.

ב-1908 נערכה בעיר, ביוזמת נתן בירנבאום, ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש שהכריזה עליה כשפה הלאומית של היהודים.

בשנים 1912-‏1914 שימש סאלו וייסלברגר היהודי כראש העיר.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-50,000 יהודים, למעלה משליש מאוכלוסיית העיר. העיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה בשואה, ואחר כך בעת שהותר ליהודי ברית המועצות לשעבר להגר לישראל ולעולם המערבי. כיום חיים בעיר כ-5,000 יהודים בלבד. עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ'רנוביץ בתקופת הזוהר שלה. כיום, בית הכנסת המרכזי משמש בית קולנוע.

בתקופת המשטר הקומוניסטי האנטישמיות ה"קלאסית" בצ'רנוביץ דוכאה לרמה בה הייתה לא ניכרת במרחב הציבורי, פרט למדיניות הדיכוי "האנטיציוני", למניעת ההתארגנות הקהילתית הכלל-ארצית ולמגבלות מסוימות של "נומרוס קלאוזוס" בקבלה לאוניברסיטה, ללימודי רפואה למשל. בדומה לעוד מקומות בברית המועצות, נאלצו משום כך צעירים יהודים,למרות כישוריהם, לנדוד לאוניברסיטאות בחלקים מרוחקים של ברית המועצות (באזורים בהם היו פחות יהודים מקומיים).

בשנת 2004 חודשה פעילות הקהילה בעיר והרב מנחם-מענדל גליצנשטיין נציג חב"ד מכהן כרב המחוז.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'רנוביץ שבע ערים תאומות, כדלהלן:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Florence Heymann - Le Crépuscule des lieux, Stock, Paris, 2003 (פלוראנס היימן - דמדומי המקומות - פריז 2003) (בצרפתית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]