אהרן אפלפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרון אפלפלד

אהרן אפלפלד (נולד ב-16 בפברואר 1932), סופר ישראלי עברי, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשמ"ג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן אפלפלד נולד בז'אדובה, בוקובינה, 38 ק"מ מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מממלכת רומניה, על גבול רומניה, בן יחיד להוריו, מיכאל, שהיה תעשיין מצליח, ובוניה אפלפלד. שפת אמו הייתה גרמנית, שפתם של יהודי האזור מהתקופה שבה היה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בית הוריו היה "בית מתבולל שלא היה בו שום ריח של אמונה דתית".‏[1] עם זאת, כאשר ביקר בבית סבו וסבתו (הורי אמו) הם שמרו מסורת בכפרם, והוא הלך עם סבו לבית הכנסת.

בזכרונותיו תיאר את החמרת מצבה של משפחתו: "1938 הייתה שנה רעה. שמועות רחשו בכל פינה וברור היה: אנו לכודים. אבא ניסה לשווא להשיג אישור כניסה לאמריקה, שיגר מברקים לקרובים ולידידים באורוגוואי ובצ'ילה. שום דבר לא הלך עוד למישרין. אנשים שהיו אך אתמול בני בית, שותפים לעסקים שבטחת בהם, ידידים מנוער, שינו את פניהם, התנכרו או הפכו לאויבים."‏[2] שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נרצחה אמו ברחוב, סמוך לבית הוריה, והוא ואביו גורשו אל הגטו ולאחר מכן נלקחו במסע רגלי ארוך למחנה עבודה בטרנסניסטריה ואביו נשאו על כתפיו כשהיה רק בן 8. לאחר זמן קצר הופרד מאביו, ולאחר מכן ברח מהמחנה ושנתיים נדד ביערות והגיע לעולם התחתון‏[3]. לזמן מה מצא מחסה בביתה של אישה אוקראינית. על תקופה זו בחייו כתב:

בימי נדודי בשדות וביערות למדתי להעדיף את היער על פני השדה הפתוח, את האורווה על פני הבית, את בעלי המום על פני הבריאים, את מוחרמי הכפר על פני בעלי בתים מהוגנים לכאורה. לפרקים הייתה המציאות טופחת על פני, אך לרוב הוכיחו חשדותי עצמם כנכונים. במרוצת הימים למדתי כי הדוממים ובעלי החיים הם ידידי אמת. ביער הייתי מוקף עצים, שיחים, ציפורים ובעלי חיים קטנים. לא פחדתי מהם. בטוח הייתי כי הם לא יגעו בי לרעה. לימים התוודעתי אל הפרות ואל הסוסים, והם העניקו לי את החום השמור עמי עד עצם היום הזה. לפעמים נדמה לי שלא בני אדם הצילו אותי אלא בעלי החיים שנקרו לי בדרכי.

– אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 94

בשנת 1944 נלווה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים ליוגוסלביה ומשם לאיטליה. באיטליה פגשו בנזיר שהכניס אותם למנזר.

ביוני 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בשנים 1948-1946 למד בבית הספר החקלאי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל. בשנים 1950 - 1952 שירת בצה"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון ושני. על לימודיו סיפר:

החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית היה בית הספר הראשון שלי, מכיוון שלא למדתי בבית ספר עממי ולא בבית ספר תיכון. המורים שלי היו אנשים שנולדו באירופה ובאו ארצה. רובם ממזרח אירופה, אבל היו גם הרבה ייקים. ופתאום התחברתי אליהם. מפני שהם באו ארצה לבנות יהדות, לבנות את עצמם כיהודים. ... למזלי פגשתי אז אנשים כמו שולם, כמו סדן, כמו מרטין בובר[4]., שהיו מורים שלי, וגם במידה מסוימת חברים ומדריכים. הם הציצו בכתבי היד הראשונים שלי".

ראיון לדרור משעני, באתר הארץ, 21.9.2006

בשנת 1957 פגש את אביו בישראל, בעת שהאב עבד בקטיף לאחר שעלה ארצה. על הפגישה סיפר אפלפלד:

אני רואה סולם, ועל העץ עומד יהודי זקן מאוד. ... אני פונה אליו בגרמנית ואומר לו: 'הר אפלפלד?' והוא יורד מן הסולם, מסתכל עלי ולא יכול להגיד מלה אחת, ורק דמעות שוטפות אותו. ובמשך יום שלם הוא לא יכול להוציא הגה מפיו, רק איזה בכי איום. הוא לא אומר לי שהוא האבא שלי, אני לא אומר לו שאני הבן שלו. עד היום אני לא יכול לעשות מזה שום דבר. זה מביא אותי לדמעות, זה לא דבר שאני יכול לגעת בו. לא יכול. עדיין לא. אולי בעוד עשרים שנה אוכל לגעת באש הזאת.

– אהרן אפלפלד בראיון למיכאל גלוזמן, מכאן, 2000

עוד כנער כתב שירה, ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנים 1955-1956. ב-1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". ספרו הראשון הוא קובץ הסיפורים "עשן", שיצא לאור בשנת 1962. אפלפלד הוא חתן פרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג-1983), פרס עליית הנוער לספרות יפה, פרס ברנר לספרות, פרס מילוא לספרות, פרס אוסישקין (1967, על ספרו "כפור על הארץ") ופרס מדיסיס לסופר זר (2004, על ספרו "סיפור חיים" שתורגם לצרפתית). בעל תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר-אילן, בית המדרש לרבנים באמריקה, ישיבה יוניברסיטי וההיברו יוניון קולג'. ביוני 2008 זכה בפרס גרינזיין האיטלקי‏[5].

כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פרישתו לגמלאות בשנת 2000. ביוני 2003 העביר את כתביו ועבודותיו לארכיון מיוחד שהוקם למענו בספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[6] בשנת 2007 הועברו כל פריטי הארכיון למתחם הארכיונים הספרותיים, ב"מכון הקשרים לחקר הספרות העברית החדשה" בבניין דילר, גם כן באוניברסיטת בן-גוריון.

אפלפלד הוא חבר האקדמיה ללשון העברית. בשנת 1997 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

בשנת 2013 היה מועמד לפרס בוקר הבינלאומי. [7]

אפלפלד מתגורר במבשרת ציון.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוריו של אפלפלד מתרחשים חלקם במרכז אירופה וחלקם בארץ ישראל, וכן יש בהם המתרחשים באיטליה. רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול השואה בישראל הצעירה. אם כי רבים מספריו אינם עוסקים בתיאור מאורעות השואה עצמם אלא יותר בתיאור ההתרחשויות שקדמו לשואה, בעיקר בכל הנוגע למצבו של היהודי באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הקרוע בין מסורת אבות שהוא קשור אליה ואיננו יכול להימלט ממנה מחד, ומאידך העולם הגויי, היצרי, החופשי, המושך אותו אליו. ברבים מספריו קיימות דמויות מיסטיות המזכירות את צדיקי החסידות, ואלו משמשות כתובת לפנייתו של היהודי המתבלט הקרוע בין העולמות. רבים מספריו מתרחשים באזור הרי הקרפטים שבו גדל הבעש"ט, מייסד החסידות, ואפשר להעריך שהוא שימש השראה לחלק מהדמויות המיסטיות בספריו. לעומת דמויות הצדיקים מופיעות לא אחת בספרים דמויות נשיות, לא יהודיות, המסמלות את החיוניות הפשוטה, את החופש ואת העולם שאליו מנסה היהודי להגיע, אולם ללא הצלחה שלמה.

אפלפלד העיד על יצירתו: "כתבתי 40 ספרים וכולם שייכים לסאגה של חיי. כל ספריי קשורים זה בזה, כל אחד עוסק בפינה אחרת מחיי".‏[8]

פעמים אחדות ציין אפלפלד שלא נותרו לו זכרונות רבים מתקופת השואה - אף שעבר במקומות רבים, כולם נמחקו מזכרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לשחזר תקופה זו. על כך כתב יגאל שוורץ:

את העולם הרגשי והתודעתי העולה מ"מכוות האור" - כמו גם מכל סיפוריו האחרים של אפלפלד (כולל אלה שעלילתם מתרחשת לפני השואה) - חוצים, איפוא, שני כוחות סותרים: כוח אחד שעיקרו ההכרח הלא-רצוני והרצון למחוק כל פירור של זיכרון, וכוח שני שעיקרו הניסיון לשמר את פירורי הזיכרון המעטים. שני כוחות אלה מתגלים במין תנועת מטוטלת. לעתים גובר ההכרח או הרצון לשכוח ולעתים גובר ההכרח או הרצון לזכור. כך או כך - המלחמה בין הכוחות ה"אימפריאליסטיים" הללו מתרחשת על כברת ארץ זיכרונית קטנה מאוד.

– יגאל שוורץ, קינת היחיד ונצח השבט : אהרן אפלפלד - תמונת עולם, הוצאת כתר, 1996, עמ' 19

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת ספרו "לילה ועוד לילה"
  • עשן, עכשיו, 1962 (כולל הסיפור סיפור אהבה).
  • בגיא הפורה, שוקן, 1963.
  • כפור על הארץ, אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1965.
  • בקומת הקרקע, ספרי דגה, 1968.
  • אדני הנהר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971.
  • העור והכותונת, עם עובד, 1971.
  • כאישון העין, הקיבוץ המאוחד, 1972.
  • שנים ושעות, הקיבוץ המאוחד, 1975.
  • כמאה עדים, הקיבוץ המאוחד, 1975.
  • תור הפלאות, הקיבוץ המאוחד, 1978. הוצאה חדשה כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
  • מסות בגוף ראשון, הספרייה הציונית, 1979.
  • באדנהיים עיר נופש, הקיבוץ המאוחד, 1979.
  • מכוַות האור, הקיבוץ המאוחד, 1980.
  • הכתונת והפסים, הקיבוץ המאוחד, 1983.
  • בעת ובעונה אחת, כתר, 1985.
  • רצפת אש, כתר, 1988.
  • קאטרינה, כתר, 1989. סיפור חייה של הגוייה הרותנית קאטרינה, המסופר בגוף ראשון. הסיפור מהווה מעין וידוי של קאטרינה, המספרת על ימי חייהּ‏ ועל נדודיהּ‏: נעוריהּ‏ בכפר הולדתהּ‏, יחסיהּ‏ עם הוריהּ‏, חייהּ‏ בעיר ויחסיהּ‏ כלפי היהודים. למעשה מדווח הסופר דרך דמותה של קאטרינה על חייהם של היהודים באירופה ועל יחסם של הגויים אליהם לפני תקופת השואה, במהלכה, ואף אחריה. (הוצאה מחודשת: ידיעות ספרים, 2010).
  • מסילת ברזל, כתר, 1991
  • טמיון, כתר, 1993.
  • ליש, כתר, 1994.
  • עד שיעלה עמוד השחר, כתר, 1995.
  • מכרה הקרח, כתר, 1997.
  • סיפור חיים, כתר, 1999. ספר אוטוביוגרפי, המכיל פרקי זכרונות מחייו של אפלפלד, החל מילדותו בשנות ה-30 וכלה בשנות ה-80.
  • כל אשר אהבתי, כתר, 1999.
  • מסע אל החורף, כתר, 2000.
  • עוד היום גדול: ירושלים: הזיכרון והאור, כתר ויד יצחק בן צבי, 2001.
  • לילה ועוד לילה, כתר, 2001.
  • פתאום אהבה, כתר, 2003.
  • פריחה פראית, כתר, 2004.
  • פרחי האפלה, כתר, 2005.
  • פולין ארץ ירוקה, כתר, 2005.
  • חיים שלמים, כתר, 2007.
  • והזעם עוד לא נדם, כנרת זמורה ביתן, 2008.
  • אל ארץ הגומא, כנרת זמורה ביתן, 2009.
  • האיש שלא פסק לישון, כנרת זמורה ביתן, 2010.
  • מים אדירים, כנרת זמורה-ביתן, תשע"א 2011.
  • עד חוד הצער, כנרת זמורה-ביתן, תשע"ב 2012.
  • אבי ואמי, כנרת זמורה-ביתן, תשע"ג 2013.
  • הילדה שלא מין העולם הזה כנרת זמורה-ביתן. 2013.

מחזהו שהוצג בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחאי אופנהיימר וקציעה עלון, אמנות הסימפטום - קריאות ביצירתו של אהרון אפלפלד, הוצאת גמא, 2014.
  • שמואל שניידר, הקיום והזיכרון ביצירת אהרן אפלפלד, יוסף חיים ברנר ובכתבים אחרים, הוצאת כרמל, תש"ע 2010.
  • יגאל שוורץ, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, דביר, 2014.
  • יגאל שוורץ, מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר, 2009.
  • יגאל שוורץ, קינת היחיד ונצח השבט : אהרן אפלפלד - תמונת עולם, הוצאת כתר, 1996.
  • יגאל שוורץ, "התימה בסיפורת של אהרון אפלפלד", מחקרי ירושלים בספרות עברית ט, תשמ"ו (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • לילי רתוק, בית על בלימה : אמנות הסיפור של א’ אפלפלד, חקר, 1989.
  • אדיר כהן, סופרים עבריים בני זמננו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב
  • Gila Ramras-Rauch, Aharon Appelfeld : the Holocaust and beyond, Indiana University Press, 1994.
  • Shai Rudin, "'Much Delusion that is in Good Will': Aharon Appelfeld's Ambivalent Position on Zionism – in his Non-Fiction and in his Fiction". Hebrew Studies, Vol. 50, December 2009, pp. 305-338.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:


על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 110
  2. ^ אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 32
  3. ^ דברים שאמר בראיון רדיו עם יעקב אגמון בגל"צ 17.12.2011
  4. ^ באותה תקופה למד גם אצל פרופ' לאה גולדברג ונתן לה לקרוא את סיפורו הראשון. קיבל ממנה וגם מפרופ' גרשם שלום, פרופ' דב סדן ופרופ' מרטין בובר, הערות רציניות מאוד על כתיבתו, שעזרו לו מאוד להתפתח בתחום. ראו ראיון עם אגמון גל"צ הנ"ל
  5. ^ נורית קנטי, הסופר אהרון אפלפלד מתכונן לפרס נובל, באתר nrg מעריב, 16 ביוני 2008
  6. ^ ארכיון אהרן אפלפלד
  7. ^ אהרן אפלפלד מועמד לפרס ה"בוּקר" הבינלאומי, באתר ynet‏, 24 בינואר 2013
  8. ^ בועז כהן, ‏"אני לא מכיר ספרי ילדות", באתר גלובס, 18 באוגוסט 2008
הקודם:
אבא קובנר
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אבות ישורון

1979
הבא:
דב סדן


השואה
Yellow star Jude Jew.svg
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם" • "הלילה (ספר)" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס - סיפורו של ניצול"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
סרטי השואה "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל