קתדרלת מונריאלה

קתדרלת מונריאלה
Duomo di Monreale

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 2, ו-4 שטח האתר 1.669 הקטאר (אתר מורשת עולמית) חלק מתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה
מידע כללי
סוג	קתדרלה, בזיליקה זוטרה
על שם	תיאוטוקוס
מיקום	מונריאלה
מדינה	איטליה
מייסדים	גוליילמו השני, מלך סיציליה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1172
תאריך פתיחה רשמי	1172
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומנסקית
מידות
אורך	102 מ'
רוחב	40 מ'
שטח	1.669 הקטאר
קואורדינטות	38°04′55″N 13°17′31″E
האתר הרשמי

פסיפס של ישו פנטוקראטור באפסיס בקתדרלה

גוליילמו השני מקדיש את הכנסייה למריה

פנים הקתדרלה: מבט מאולם התווך אל האפסיס

הפסיפסים באפסיס המרכזי

קתדרלת מונריאלה (באיטלקית: Duomo di Monreale), או בשמה הרשמי קתדרלה די סנטה מריה נואבה (Cattedrale di Santa Maria Nuova), היא בזיליקה מינורית קתולית בעיר מונריאלה בעיר המטרופולינית של פלרמו באי סיציליה בדרום איטליה. היא הקתדרלה של הארכידיוקסיה של מונריאלה של הכנסייה הקתולית. הקתדרלה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות נורמנית. היא הוקמה בשנת 1174 על ידי גוליילמו השני, מלך סיציליה. בשנת 1182 הועלתה הכנסייה, שהוקדשה ללידתה של מרים, אם ישו , על ידי בולה אפיפיורית של האפיפיור לוקיוס השלישי לדרגת קתדרלה מטרופולינית.

הכנסייה היא מונומנט לאומי באיטליה, ואחת האטרקציות החשובות ביותר בסיציליה. אורכה 102 מטרים ורוחבה 40 מטר. מ-3 ביולי 2015 היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.

היסטוריה

על פי האגדה, נרדם גוליילמו השני, מלך סיציליה מתחת לעץ חרוב בעת ציד ביערות ליד מונריאלה. הבתולה הקדושה הופיעה אליו בחלום, וצוותה עליו לבנות כנסייה במקום. לאחר כריתת העץ נמצא אוצר בשורשיו, שמטבעות הזהב שלו שימשו למימון הבנייה. סביר יותר להניח שהכנסייה הייתה חלק מתוכנית של מבנים גדולים בתחרות עם ולטר אופהמיל (Walter Ophamil), הארכיבישוף האנגלי-נורמני של פלרמו, ובעבר הכומר של ויליאם השני, מלך אנגליה, שהורה על הקמת הקתדרלה הגדולה של פלרמו.

בניית קתדרלת מונריאלה, שהחלה בשנת 1172, אושרה על ידי האפיפיור אלכסנדר השלישי באמצעות בולה אפיפיורית ב-30 בדצמבר 1174. העבודות, כולל המנזר הנלווה, הושלמו רק בשנת 1267, והכנסייה נחנכה בנוכחות האפיפיור קלמנס הרביעי. בשנת 1178 הקים האפיפיור לוקיוס השלישי את הארכידיוקסיה של מונריאלה וכנסיית המנזר הועלתה לדרגת קתדרלה. הארכיבישופים השיגו באמצעות מלכי סיציליה מגוון רחב של זכויות ואדמות בכל חצי האי האיטלקי.

בשנת 1270 נקבר בכנסיה בופן זמני לואי התשיעי, מלך צרפת, אחיו של שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה.

בשנים 1547–1569 נוסף פורטיקו בצד הצפוני, שתוכנן על ידי ג'ובאני דומניקו גאג'יני ופאצ'ו גאג'יני, בסגנון רנסאנס, מכוסה על ידי קמרון צולב וכולל אחת עשרה קשתות עגולות הנתמכות על ידי עמודים קורינתיים. בשנת 1559 נוסף מרבית הריצוף הפנימי.

תיאור

הקתדרלה מציגה בצורה מרשימה במיוחד את הסגנון האדריכלי הנורמני-ערבי-ביזנטי שהיה נפוץ באותה עת בסיציליה ומייצג סימביוזה של שלוש תרבויות שונות. הבניין המסיבי בכללותו הוא בסגנון נורמני/ רומנסקי, ניתן לראות אלמנטים של הסגנון הערבי בצורת הקשתות והשיבוצים על הקירות החיצוניים, ועל הקירות הפנימיים של הקתדרלה, במיוחד באפסיסים, יש פסיפסי זהב ביזנטיים.

המבנה מבחוץ

אורכה של הקתדרלה 102 מטרים, רוחבה 40 מטרים וגובהה 35 מטרים. באגפים של חזית הכניסה משולבים שני מגדלי הגנה, המגדל השמאלי נותר לא גמור, ואת כיפת המגדל הימני הרס ברק במאה ה-16.

מול החזית נבנה פורטיקו קלאסי במאה ה-18, ששינה את המראה המקורי של החזית, במקור אטריום פתוח גדול. מעל הפורטיקו עדיין ניתן לראות חלקים מהקשתות החופפות עם שיבוצים בסגנון ערבי. גודלו 7.8 מטרים × 3.7 מטרים, השער המערבי היה השער הגדול ביותר בזמנו. דלתות הברונזה נוצרו על ידי בונאנו פיזאנו בשנת 1186, והן מראות 42 סצנות מהתנ"ך.

פורטיקו קיים גם בחזית הצפונית של הקתדרלה והוא ממלא את החלל המלבני שבין הטרנספט למגדל הפעמון הלא גמור. הפורטיקו עוצב על ידי האחים ג'ובאני (Giovanni Gaggini) ופאציו גאג'יני (Fazio Gaggini) בשנים 1547 עד 1562 במימון הקרדינל אלסנדרו פרנזה . בפורטיקו יש שער צדדי (4.23 מטרים × 2.15 מטרים), שהפנלים על הדלת שלו, עשויים גם הם מברונזה, ונוצקו בשנת 1179 על ידי באריזנו דא טראני .

העיצוב המקורי נראה בצורה הטובה ביותר בצד החיצוני של האפסיסים של הקתדרלה. קשתות אוגיביות חופפות ומשובצות באבן שחורה, לבנה וצהובה.

המבנה מבפנים

חלוקה פנימית, קירות ורצפה

פנים הכנסייה מחולק לשלוש ספינות על ידי שתי שורות של תשעה עמודים מונליטיים מגרניט אפור עם כותרות קורינתיות, כשהספינה המרכזית רחבה יותר מפי שניים מהספינות הצדדיות. אין טריפוריום, אלא רק קומת תאורה גבוהה עם חלונות רחבים עם תחרת חלונות פשוטה, המספקים מספיק אור. בית המקהלה במקום המצלב, הצומת בין הספינה לטרנספט מודגש במיוחד מבחינת הבנייה.

החלק התחתון של הקירות מחופה בשיש. הרצפה עשויה בסגנון קוסמטסקי מובהק. החלקים העליונים של הקירות מכוסים בפסיפסים בסיסיים מוזהבים בסגנון ביזנטי. הפסיפסים נוצרו על ידי אמנים מקונסטנטינופול בין השנים 1179 ל-1182 ומשתרעים על שטח כולל של 6,340 מטרים רבועים. תקרת העץ הוחלפה ברובה לאחר שרפה בשנת 1811.

האפסיסים

באפסיס הראשי מתואר ישו כפנטוקראטור ("שליט העולם") ומרים, אם ישו, שנלקחה לגן עדן. דמותו של ישו בגובה שבעה מטרים וברוחב שלושה עשר מטרים תופסת את החלק העליון של האפסיס הראשי. בידו השמאלית הוא אוחז את הבשורה הפתוחה בפסוק ביוונית ובלטינית: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרַי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ" (הבשורה על-פי יוחנן, ח' 12). יד ימין יוצרת את המונוגרמה" IC-XC ", שניתן למצוא גם באותיות משמאל וימין לראש. עמנואל (אחד משמותיו של ישו) והנביאים דוד, שלמה, אליהו שמואל דניאל, נתן הנביא ואלישע מתוארים במדליונים של מסגרת הקשת של האפסיס, מתחת לישו דמות מרים ולידה המלאכים גבריאל ומיכאל עם כדורים וכמה מהמבשרים. ארבעה עשר קדושים מוצגים בחלק התחתון.

האפסיס הדרומי – ששימש גם כדיאקוניקון - מציג סצנות מחייו של פטרוס הקדוש. באפסיס הצפוני - ששימש גם כפרותזיס יש סצנות מחייו של פאולוס הקדוש.

פסיפסים

הפסיפסים הצבועים בזהב באולם התווך ובקיר המערבי מראים סצנות מתוך ספר בראשית בשתי שורות, סיפור הבריאה עד לגירוש מגן העדן בשורה העליונה, וסצנות מחייהם של הצאצאים נוח, אברהם, יצחק ויעקב בשורה התחתונה.

הפסיפסים של בית המקהלה והטרנספט מתארים סצנות מחייו של ישו, מהבשורה למרים לעלייתו השמיימה וירידת רוח הקודש על שנים-עשר השליחים בחג השבועות. הניסים של ישו מתוארים על קירות הספינות הצדדיות.

פריטים נוספים

בזרוע הדרומית של הטרנספט נמצאים הסרקופגים של המלכים גוליילמו הראשון, וגוליילמו השני, בזרוע הצפונית של הטרנספט הקבר של מרגרט מנווארה, מלכת סיציליה, אשתו של גוליילמו הראשון, ובניהם רוג'רו ואנריקו, וכן הסרקופג הריק של לואי התשיעי, מלך צרפת, וכד המכיל את ליבו. בכנסייה יש עוגב של פראטלי רופטי עם 109 קלידים מהשנים 1957 ו-1967, שהותקן משני צידי מקום המצלב. זהו העוגב הרביעי בגודלו באיטליה.

הקפלה

בצד דרום של הקתדרלה יש מבנה קפלה על שם בנדיקטוס מנורסיה, שנבנה ב-1569 ומשמש כיום לתפילות שקטות.

הקלויסטר

הקלויסטר הוא החלק היחיד שנותר מהמנזר הבנדיקטיני שהיה שייך למתחם המבנים של הקתדרלה. ממדיו הם 47 מטרים × 47 מטרים, ושטחו 2,200 מטרים רבועים.

בכל אחד מארבעת צידי הקלויסטר ישנן ארקדות בנות 26 קשתות. הקשתות המחודדות נתמכות על ידי זוג עמודים משיש, המעוצבים בצורה בלתי אחידה: חלקם חלקים, לאחרים יש חירוץ סלילי או בזיגזג בזהב או בצבעים, אחרים מעוטרים בשיבוץ של פסיפס. כותרות השיש שלהם מעוצבות בצורה שונה, כשאין אף כותרת זהה, הן מראות עלווה, סצנות מהתנ"ך, או תבליטים של סמליים נוצריים ואסלאמיים.

בפינה האחת של הקלויסטר יש חצר מזרקה מרובעת העשויה מארקדות של 3 × 3, שבמרכזה אגן מזרקה עגול משיש מונח על עמוד. מאגן זה עולה עמוד נוסף מחורץ בצורת זיגזג ומסתיים בצורת כדור מעוטר ממנו זולגים המים לאורך העמוד. כנראה עבודה של פסלים מוסלמיים.

גלריה

• 
  דלתות הברונזה של השער הראשי
• 
  האפסיס המרכזי מבחוץ
• 
  האפסיס המוקדש לפטרוס
• 
  פסיפס של אדם וחוה
• 
  הקלויסטר
• 
  הסרקופג של גוליילמו השני

לקריאה נוספת

• Kitzinger, Ernst (1991). I mosaici di Monreale, Palermo: Flaccovio Editore. ISBN 88-7804-065-7.
• AA. VV. (2004). Il duomo di Monreale - architettura di luce e icona, Abadir.
• Millunzi, Gaetano (1986), Il Duomo di Monreale, Rome: Vivere In.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קתדרלת מונריאלה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת מונריאלה (באיטלקית)
• העוגב בקתדרלה (באיטלקית)
• Romanesque cloister capitals in the Mediterranean and the Cloister in Monreale as the culmination of different artistic currents
• Chiesa di Santa Maria Nuova