רדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
- רדון - אסטטין
 
Xe
Rn
Uuo  
 
 
Rn-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 86
סמל כימי Rn
סדרה כימית גזים אצילים
צפיפות 9.73 kg/m3
מראה
חסר צבע
תכונות אטומיות
משקל אטומי 222 amu
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 18, 8
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר גז
טמפרטורת ניזול 211.3K (-61.85°C)
טמפרטורת מיצוק 202K (-71.15°C)
שונות
קיבול חום סגולי 94 J/(kg·K)
מוליכות תרמית 0.00364 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 1037 kJ/mol

רדון (או ראדון; Radon) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי ממשפחת הגזים האציליים שסמלו הכימי Rn ומספרו האטומי 86. הוא נוצר כתוצאה מהתפרקות היסוד רדיום המצוי בכל סוגי הקרקעות בריכוזים שונים. זמן מחצית החיים של האיזוטופ הנפוץ ביותר של רדון (222RN) הוא 3.8 ימים.

הגז התגלה על ידי ארנסט רתרפורד בשנת 1899.

זיהום גז הרדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחודו של הגז הוא בכך שהוא רדיואקטיבי ומופיע בכמה שרשראות דעיכה רדיואקטיביות. לאחרונה זכה הגז לתשומת לב ציבורית גבוהה משום הימצאותו בבניינים ובעיקר במרתפים. מקור הרדון בבניינים הוא מהקרקע המכילה כמויות זעירות של חומרים רדיואקטיביים שבתהליך התפרקותם נוצר הרדון או מהרכב חומרי הבנייה (ובמיוחד מלט). יחד עם זאת, פליטת הרדון מקירות איטית והכמות הנפלטת קטנה. בתנאים של אוורור נורמלי כמות זו אינה מהווה סכנה לבריאות. הראדון כגז ובנותיו כאטומים בודדים הנספחים לחלקיקי האבק באוויר, חודרים למערכת הנשימה ומקרינים את רקמות הריאה. ככל שעולה ריכוז הרדון, גדל הסיכוי לחלות בסרטן הריאה. האוכלוסיות הרגישות במיוחד לחשיפה לרדון הם ילדים ומעשנים. הרדון אחראי לכמחצית מהחשיפה לקרינה רדיואקטיבית טבעית. חשיפה זו אחראית לעשירית ממקרי סרטן הריאות במדינות המפותחות. מסיבה זו ישנם מספר מומחים הממליצים לאוורר מקומות סגורים כגון מרחבים מוגנים ומרתפים. בדיקות רדון מתבצעות בארץ על ידי חברות פרטיות לרוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנתוני נרו, "קרקע, אויר, רדון ובית", פי האטום ד-4, פברואר 1990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.