סטרונציום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איטריום - סטרונציום - רובידיום
 
Ca
Sr
Ba  
 
 
Sr-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 38
סמל כימי Sr
סדרה כימית מתכת אלקלית עפרורית
צפיפות 2630 kg/m3
מראה
לבן כסוף מתכתי
Strontium destilled crystals.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 87.62 amu
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 8, 2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
טמפרטורת התכה 1050.15K (777°C)
טמפרטורת רתיחה 1655.15K (1382°C)
לחץ אדים 246Pa ב-1042K
שונות
אלקטרושליליות 0.95
קיבול חום סגולי 300 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 7.62 106/m·Ω
מוליכות תרמית 35.3 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 549.5 kJ/mol

סטרונציום (Strontium) הנו יסוד כימי ממשפחת המתכות האלקליות-עפרוריות שסמלו הכימי Sr ומספרו האטומי 38. היסוד מגיב מאוד בתהליכים כימיים. Sr‏90 קיים בנשורת רדיואקטיבית.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרונציום הנו מתכת צהבהבה ומאוד פעילה מבחינה כימית. הוא מגיב באוויר ולכן לא נמצא בטבע בצורתו החופשית, אלא בצורת מינרלים כמו סרונטיאנטיט וסלסטיט. רך יותר מסידן וכאשר בא במגע עם מים הוא מגיב ויוצר סטרונציום הידרוקסיד (Sr(OH)2) וגז מימן. בבעירתו באוויר הוא יוצר תחמוצת סטרונציום (SrO) ואם הטמפרטורה הנה מעל 380 מעלות צלזיוס נוצר אף סטרונציום חנקתי (Sr3N2).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש העיקרי בסטרונציום הנו בתור צבע בטלוויזיות CRT. שימושים נוספים:

  • ייצור מגנטים וזיקוק אבץ.
  • ל-SrTiO3 מקדם שבירה גבוה ולכן משתמשים בו במגוון יישומים באופטיקה.
  • לעתים נדירות SrTiO3 משמש בתור יהלום מלאכותי.
  • בזיקוקים, סטרונציום מעניק צבע אדום.
  • SrCl2 נמצא במשחות שיניים לשיניים רגישות.
  • בגנרטורים תרמואלקטריים ל-90Sr שימוש כדלק גרעיני. הוא מפיק 0.46 ואט לגרם, בערך 15% פחות מ-238Pu שהנו הדלק הגרעיני הנפוץ ביותר.
  • נמצא שסטרונציום יכול ליצור תרכובות עם פולרין שנוסחתן Sr(x)C60 (כאשר x הוא משתנה). בזכות תכונותיהן החשמליות המיוחדות, מדענים מקווים שבעתיד יוכלו לשמש בתור מוליך על בטמפרטורות גבוהות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1790 אדייר קרואופורד (Adair Crawford) זיהה את המינרל סרונטיאנטיט בתור צורה שונה למינרל בריום וקרא לו על שם העיר הסקוטית "סטרונטיאן". סטרונציום בודד לראשונה על ידי סר האמפרי דייווי (Sir Humphry Davy) ב-1808 בעזרת אלקטרוליזה.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרונציום מהווה בטבע כ-0.034% מהסלעים הוולקנים, בעיקר בצורת SrSO4 וSrCO3. ניתן להכין סטרונציום מתכתי באלקטרוליזת סטרונציום כלורי (SrCl2) ואשלגן כלורי (KCl). שיטה אחרת הנה לחזר SrO בנוכחות אלומיניום בוואקום בטמפרטורה גבוהה כך:

 3SrO(s) + 2Al(s) \rarr 2Sr(g) + Al_2O_3(s)

לאחר עיבוי האדים מתקבל סטרונציום ברמת טיהור גבוהה למדי.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרונציום טהור מתלקח באוויר בצורה ספונטנית ולכן נחשב כחומר מסוכן.

תפקיד ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף האדם מתייחס אל סטרונציום כאל סידן עקב הדמיון בתכונות הכימיות. צורות יציבות של סטרונציום לא מהוות סכנה, אך 90Sr הרדיואקטיבי יכול לגרום למספר פגיעות בעצמות (כולל סרטן).

במחקר שבו נתנו סם נסיוני (שילוב סטרונציום עם חומצה רנלית) למדגם אנשים, מצאו קשר בין סטרונציום לצפיפות העצמות. צפיפות העצם אצל נשים שקיבלו את הסם הנסיוני גדלה ב-6.8%. לשם השוואה צפיפות העצם אצל נשים שקיבלו פלאצבו גדלה ב-1.3%. שילוב זה מגדיל את צפיפות העצם מכיוון שחומצה רנלית מתמוססת בעצם ומאפשרת לסטרונציום לבנותה מחדש.

בנוסף לכך, כמויות זעירות של סטרונציום נמצאו בצמחים, אך לא הוכח שהוא חיוני להתפתחותם. ברפואה, למספר תרכובות סטרונציום תפקיד כתרופות נגד טטנוס ונגד דלקת עור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]