קסנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
- קסנון - יוד
 
Kr
Xe
Rn  
 
 
Xe-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 54
סמל כימי Xe
סדרה כימית גזים אצילים
צפיפות 5.9 kg/m3
מראה
חסר צבע
Xe,54.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 131.293 amu
רדיוס ואן דר ואלס 216 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 18, 8
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר גז
טמפרטורת ניזול 165.37K (-107.78°C)
טמפרטורת מיצוק 161.43K (-111.72°C)
מהירות הקול 1090 מטר לשנייה ב298K
שונות
אלקטרושליליות 2.6
קיבול חום סגולי 158 J/(kg·K)
מוליכות תרמית 0.00569 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 1170.4 kJ/mol
אנרגיית יינון שנייה 2046.4 kJ/mol
אנרגיית יינון שלישית 3099.4 kJ/mol

קסנון (Xenon) הנו יסוד כימי ממשפחת הגזים האצילים שסמלו הכימי Xe ומספרו האטומי 54.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר קסנון כונה "גז אינרטי". היום ידוע שהגדרה זו אינה מדויקת, כיוון שניתן ליצור מספר תרכובות שמכילות קסנון. קסנון מסוגל להתמוסס ולהיכלא בין רשת מולקולות מים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש העיקרי בקסנון הוא במנורות בפלאשים למצלמות, מנורות סטרובוסקופיות, לייזרים, מנורות קוטלות חיידקים ועוד. שימושים נוספים:

  • כמרדים כללי - למרות ששימוש זה נדיר בעיקר בשל מחירו הגבוה של קסנון והעבודה שנדרשות מכונות אנסטזיה מיוחדות בשבילו, קסנון הוא מרדים כללי מעולה, ומכונות המסוגלות לאדות ולהעביר למתן קסנון הולכות להופיע בשוק האירופאי.
  • ייצור מנורות HID (ראשי תיבות של High Intensity Discharge) שבהן נמצא בחלל הנורה קסנון ושתי אלקטרודות שביניהן נמצאת קשת חשמלית. לנורות אלו יתרון משמעותי על מנורות הלוגן, גם בזכות השיפור המשמעותי ביעילות הנורה וגם בזכות העובדה שאין בהן חוט להט שיכול להישרף או להיקרע.
  • מכיוון שקסנון הוא יסוד אציל כבד יחסית, משתמשים בו במנועי יונים, היוצרים דחף באמצעות האצת סילון של יונים בניגוד לכיוון התנועה הרצוי, בדומה למנוע רקטי.
  • האיזוטופ 133Xe הוא רדיואיזוטופ יעיל.
  • בכימיה אנליטית, לתרכובות H4XeO6 שימושים כחומר מחמצן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקסנון (מקור השם במלה היוונית "זר") זוהה באנגליה על ידי ויליאם רמזי (William Ramsay) ומוריס טרברס (Morris Travers) ב-1898, בשאריות שנשארו מאידוי אוויר נוזלי.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנון נמצא בכמויות זעירות (שני חלקיקים מתוך 20 מיליון) באטמוספירת כדור הארץ ומופק מסחרית במיצוי מאוויר נוזלי. האיזוטופים 133Xe ו-135Xe מיוצרים בכורים גרעיניים בהקרנת נייטרונים.

תרכובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבישי XeF4

לפני 1962, קסנון וגזים אציליים אחרים נחשבו לאדישים לחלוטין מבחינה כימית. מאז, יותר ויותר עדויות מעידות שקסנון ושאר הגזים האציליים יוצרים מספר תרכובות. עד היום יוצרו תרכובות קסנון עם פלואור, חנקן, מימן, נתרן ועוד מספר יסודות אחרים. בנוסף לכך, ידועות 80 תרכובות של קסנון, פלואור וחמצן.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנון אינו יסוד רעיל, אך תרכובות שלו הנן חומרים מחמצנים חזקים ורעילים, שמסוגלים לגרום לנזק.

כיון שקסנון כבד יותר מהאוויר, מהירות הקול בו נמוכה יותר. כששואפים אותו לריאות, הוא גורם לקול עבה ונמוך (בניגוד לשאיפת הליום). עם זאת, בדומה לגז צחוק (N2O). והליום, שאיפת קסנון עלולה לגרום למחסור בחמצן בגוף (ראו אספיקסיה) - אלא אם הוא ניתן בתנאים רפואיים, בהם שואפים קסנון וחמצן במינונים מדודים.

לקסנון יש השפעה מאלחשת והוא משמש ברפואה כמרדים כללי. כיום, בשל הסכנה הטמונה בו והשפעתו המאלחשת (וגם בגלל מחירו הגבוה), הפסיקו אוניברסיטאות רבות להשתמש בשאיפתו כהדגמה בכימיה. כתחליף לו, הן משתמשות בגז SF6 בהדגמה זו (למרות שגם הוא גורם לאספיקסיה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]