ריצ'רד ספק

ריצ'רד בנג'מין פרנקלין לינדברג ספק
Richard Benjamin Franklin Lindbergh Speck

לידה	6 בדצמבר 1941 קירקווד , אילינוי, ארצות הברית
פטירה	5 בדצמבר 1991 (בגיל 49) ג'ולייט, אילינוי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	גופתו נשרפה ואפרו פוזר בג'ולייט, אילינוי
ידוע בשל	רצח שמונה אחיות בשיקגו
השכלה	בית הספר התיכוני ג'. ל. לונג ג'וניור בית הספר התיכוני המקצועי קרוזייר
תקופת הפעילות	13 ביולי 1966 – 14 ביולי 1966 (יומיים)
בת זוג	שירלי אנט מאלון (1962–1966)
צאצאים	רובי לין ספק (1962–?)
מספר צאצאים	1

ריצ'רד בנג'מין פרנקלין לינדברג ספק (באנגלית: Richard Benjamin Franklin Lindbergh Speck,‏ 6 בדצמבר 1941 – 5 בדצמבר 1991) היה רוצח המונים ואנס אמריקאי אשר עינה ורצח באופן שיטתי שמונה אחיות במעונות הסטודנטים של בית החולים הקהילתי בדרום שיקגו בלילה שבין ה-13 ל-14 ביולי 1966, במה שנודע בשנים הבאות בתור ”פשע המאה”. הוא נעצר כעבור מספר ימים, הורשע בשמונה הרציחות, ונידון למוות בתום משפטו, אולם עונשו הומתק למאסר בן מאות שנים בעקבות קביעת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין פורמן נגד ג'ורג'יה בו הוחלט כי עונש המוות אינו חוקתי. הוא מת כעבור עשרים וחמש שנים כתוצאה מהתקף לב במתקן הענישה סטייטוויל בגיל ארבעים ותשע.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

ריצ'רד בנג'מין פרנקלין לינדברג ספק נולד ב-6 בדצמבר 1941, בקירקווד , אילינוי, ארצות הברית, הבן השביעי מתוך שמונת ילדיהם של בנג'מין פרנקלין ספק ומארי מרגרט קרבאו. משפחתם עברה להתגורר במונמאות' זמן קצר לאחר לידתו, שם נולדה אחותו הקטנה, קרוליין, והשניים היו צעירים בשנים רבות מארבע אחיותיהם ושני אחיהם הגדולים. אחיו הבכור, רוברט, מת בתאונת דרכים ב-1952 בגיל עשרים ושלוש. אביו התפרנס מעבודות כפיים שונות, ביניהן כחקלאי, חוטב עצים ופועל לאריזת חבילות במפעל לכלי חרס. נודע כי השניים היו קרובים מאוד עד למותו ב-1947 מהתקף לב כאשר היה בן חמישים ושלוש.

לאחר מותו התאהבה אמו האדוקה והטיטולארית של ספק בקארל אוגוסט רודולף לינדברג, אדם ממוצא שוודי אשר עבד כסוכן מכירות נודד בענף הביטוח, אותו היא פגשה במהלך נסיעת רכבת לשיקגו. לינדברג היה אלכוהוליסט בעל עבר פלילי ארוך של עבירות זיוף, מרמה ונהיגה בשכרות, והלכה למעשה היווה את ההפך המוחלט מאביו הביולוגי של ספק, אשר בלט בחריצותו ופיכחותו. השניים נישאו ב-10 במאי 1950 בפאלו פינטו , טקסס. ספק ואחותו קרוליין עברו להתגורר בבית קרוביהם של דודתם שרה ובעלה ג'ין תורנטון, במשך מספר חודשים, על מנת שהלה יוכל לסיים את שנת לימודיו השנייה, בטרם הצטרפו לאמם ואביהם החורג בסנטו .

שאר אחיהם ואחיותיהם עזבו את בית הוריהם זה מכבר, אולם ספק וקרוליין נאלצו להישאר עמם מפאת גילם הצעיר, ובשנה הבאה עברו כל הארבעה להתגורר בדאלאס. הם החליפו את מקום מגוריהם לעיתים קרובות, ובמהלך שתים עשרה השנים הבאות עברו בין עשרה בתים שונים אשר נמצאו כולם בשכונות העוני של העיר.

ציוניו של ספק בבית הספר לא נחשבו למוצלחים במיוחד, והוא נאמד כתלמיד גרוע. הלה סירב להרכיב את משקפיו על אף שהזדקק להם לצורך קריאה, ונאלץ לחזור על שנת לימודיו השמינית בבית הספר התיכוני ג'. ל. לונג ג'וניור פעם נוספת משום שחשש לדבר ולהשתתף במהלך שיעוריו. קודם לתחילת שנתו התשיעית עבר לבית הספר התיכוני המקצועי קרוזייר, אולם נכשל בכל אחד ואחד מבין מקצועותיו, ולא שב למקום בשנית לאחר שנשר מלימודיו באופן סופר בינואר 1958, זמן-מה לאחר יום הולדתו השישה עשר. אחד ממוריו העיד עליו כי, ”הוא נראה די אבוד, כאילו לא הבין מה מתרחש סביבו. לא הצלחתי ללמד אותו שום דבר. אני לא חושב שראיתי אותו מחייך מעולם. הוא לא נפתח בפני אף אחד. הוא היה מתבודד. הוא נראה כאילו היה שקוע בערפל, בעל אופי זעוף. לא היו לו חברים בכיתה”.

ניצני הפשע

מנהגו ארוך השנים של ספק לשתות משקאות חריפים עד שכרות ואובדן הכרה החל לראשונה כשהיה בן שלוש עשרה, כאשר עד לתקופת גיל ההתבגרות ושיאם של נעוריו כבר נהג לעשות זאת מדי יום. מעצרו הראשון בגין הסגת גבול התרחש ב-1955, התדרדרות אשר הביאה בעקבותיה עשרות מעצרים נוספים לאורך שמונה השנים הבאות, בעיקר בשל עבירות מינוריות של שוטטות, הפרת סדר, הצתה, גנבה, תקיפה, וכיוצא בזאת.

לאחר שנשר מלימודיו התפרנס ספק מעבודות מזדמנות שונות, ביניהן איסוף פסולת, נגרות ונהיגה. המשרה היחידה בה התמיד במשך זמן רב הייתה ככל הנראה בשירותה של חברת סבן אפ, בה עבד כפועל-כפיים במפעל לבקבוקים בין השנים 1960–1963. באותה העת נפרדה אמו מאביו החורג, אשר עבר להתגורר בקליפורניה במשך מספר שנים ונודע כי סבל מטרשת עורקים, בטרם שב לחיות עם אחת מבנותיו בדאלאס.

במהלך יריד מדיני שנערך בדאלאס, ב-1961, פגש ספק את שירלי אנט מאלון בת החמש עשרה, אשר הרתה ממנו לאחר שלושה שבועות בהם יצאו יחדיו כזוג. השניים נישאו כעבור פחות משנה, ב-19 בינואר 1962, ושירלי עברה לגור בבית משפחתו יחד עם אחותו הקטנה ואמו. בתם, רובי לין ספק, נולדה ב-5 ביולי אותה שנה, אולם ספק ריצה באותה העת מאסר בן עשרים ושניים ימים בשל הפרעה לציבור במקיני, לאחר ששתה לשכרה יתר על המידה. השלושה נאלצו להחליף את מקום מגוריהם לעיתים קרובות בשל התמכרותו של ספק למשקאות חריפים, תקופות המאסר הקצרות אליהן נשלח מדי כמה שבועות, ואי התשלום הממושך של דמי השכירות אותם היו חייבים.

בין העבירות הרבות בגינן נעצר באותן שנים היו זיוף המחאות בנקאיות, גנבת מוצרי עישון ואלכוהול, ושוד חנויות נוחות ומכולות. לאחר שנתפס בידי המשטרה ביולי 1963 כאשר ניסה להפקיד שיק מזויף והורשע במספר עבירות מצטברות של פריצה ושודף נידון הלה לשלוש שנות מאסר, אך שוחרר ב-1965 לאחר שריצה שישה עשר חודשים במתקן הענישה המדינתי של טקסס בהאנטסוויל .

כשבוע לאחר שחרורו המוקדם, ב-9 בינואר, החזיק ספק עוברת אורח תחת איומי סכין במגרש חנייה סמוך למקום מגוריה, אך ברח משהחלה לזעוק לעזרה. המשטרה הגיעה למקום כעבור מספר דקות ועצרה אותו במרחק מספר רחובות משם. הוא הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ונידון לשישה עשר חודשי מאסר אשר נאלץ לרצות יחד עם תקופת עונש נוספת בשל הפרת תנאי שחרורו, והוחזר לאותו בית סוהר שדרך שעריו יצא כשבוע לפני כן כאדם חופשי. עם זאת, הוא שוחרר לבסוף ב-2 ביולי אותה שנה, כעבור חצי שנה בלבד, בשל טעות טכנית שנעשתה בשוגג במסמכים הנוגעים למאסרו.

עם שחרורו מהכלא בשנית מצא ספק עבודה בתור נהג משאית עבור "חברת הבשר של פטרסון", אולם היה מעורב בשש תאונות דרכים לפני שפוטר באופן סופי בשל היעדרויות חוזרות ונשנות ממקום עבודתו. בדצמבר אותה שנה עבר להתגורר יחד עם מלצרית-מוזגת בת עשרים ותשע שהכיר בפאב האהוב עליו, הסלון של ג'יני, מתאבקת לשעבר וגרושה עם שלושה ילדים מנישואיה הקודמים. ספק עצמו התגרש בראשית שנת 1966, לאחר שמאלון, לה נישא כארבע שנים קודם לכן, הגישה נגדו תביעת גירושים, אשר אושררה באופן סופי כעבור חודשיים. למחרת היום נישאה הלה לגבר אחר אשר התפרנס כשרברב. כל העניין הרגיז את ספק עד מאוד והוא נהג להתלונן אודותיו לעיתים תכופות באוזני מכריו, אך לא ניסה להילחם בו מבחינה משפטית.

בהמשך אותו החודש דקר ספק את אחד הסועדים בפאב בו שהה לאחר שקטטה התפתחה בין השניים. הוא הואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות, אך עורך דינו הצליח להמתיק את האישום להפרעה לציבור. ספק נקנס בסכום בגובה עשרה דולרים בלבד, ונכלא לשלושה ימים משלא שילם אותו. כעבור חודשיים, ב-5 במרץ, רכש רכב משומש בטרם שדד כשבעים פאקטים של סיגריות מחנות מכולת מקומית, אותם מכר מתוך תא המטען של הרכב במגרש החנייה של אותה מכולת. לאחר שנמלט מהמקום חשפה המשטרה את פרטיו באמצעות התחקות אחר מספר לוחית הרישוי של הרכב, אותו הותיר בזירה, והוציאה נגדו צו מעצר בגין פריצה. משמעותו של מעצר נוסף בין כותלי העיר דאלאס, הארבעים ושתיים במספרו, עשוי היה להוות תקופת מאסר ארוכה ביותר עבור ספק, ובשל כך הפך לעבריין נמלט כעבור ארבעה ימים לאחר שנסע יחד עם אחותו, קרוליין, לעבר התחנה המרכזית העירונית, משם עלה לבדו על אוטובוס שיצא לכיוון שיקגו.

בימים הבאים שהה אצל קרובי משפחתו, אחותו מרתה ובעלה ג'ין תורנטון, לפני שהחליט לשוב לתקופה קצרה לעיר מולדתו, מונמאות' , בה לן אצל מספר חברים. אחיו הגדול, הווארד, עבד באותה העת באזור כנגר, ומצא עבורו עבודה בליטוש לוחות גבס. כעבור מספר ימים עבר ללון במלון כריסטי אשר נמצא במרכז העיר, ונהג לפקוד את הפאבים המקומיים מדי ערב. בשלהי אותו החודש עוכבו הוא וחבריו בידי המשטרה לאחר שאיים על אחד הנוכחים בשירותי פאב עם סכינו, ועל אף שכל החבורה נלקחה לתאי הכלא של בית המעצר המקומי, לא הוגשו נגדם כל אישומים והם שוחררו לאלתר.

לבסוף נמלט ספק מהעיר ב-19 באפריל לאחר שהפך לחשוד המרכזי בשני מקרי פשע לא מפוענחים שהתרחשו באותו החודש. המשטרה ביקרה בנגרייה בה עבד מספר ימים קודם לכן, בדיוק כאשר הגיע למקום על מנת לאסוף את שיק המשכורת שלו, ודרשה ממנו שלא לעזוב את העיר לפני שיוזמן לחקירה רשמית. המקרה הראשון התרחש ב-3 באפריל, כאשר אישה בת שישים וחמש בשם וירג'יל האריס הגיעה לביתה בעת לילה ונתקלה בגבר לבן-עור וגבוה שזהותו אינה ידועה, אשר היה בעל מבטא דרומי בולט והחזיק ברשותו סכין. הלה כיסה את עיניה, קשר ואנס אותה, בטרם גנב ממנה שניים וחצי דולרים והותיר אותה לגורלה. המקרה השני התרחש כעבור שבוע, ב-9 באפריל, כאשר עקבותיה של מלצרית בת שלושים ושתיים בשם קתרין פירס אשר עבדה בפאב המקום של פרנק נעלמו לאחר שנראתה צועדת לכיוון ביתה זמן-מה לאחר חצות. גופתה נמצאה בבוקר למחרת בדיר חזירים הנמצא מאחורי הפאב, אותו עזר ספק לבנות, והנתיחה שלאחר המוות קבעה כי מתה כתוצאה מחבלה חזקה שספגה בגופה אשר הובילה לקרע חמור בכבד שלה. כאשר הגיעה המשטרה לחדר המלון של ספק גילתה כי עזב את המקום מספר שעות קודם לכן לאחר שארז את מזוודותיו והצהיר כי פניו מועדות למכבסה קרובה. חיפוש שנערך בחדרו הוביל למציאתם של מקלט רדיו ומספר תכשיטים אשר היו בבעלותה של האריס, בנוסף לחפצים שונים שנגנבו במהלך שני מקרי שוד שונים שהתרחשו מוקדם יותר באותו החודש.

מועד לפורענות

בחודשים הבאים התגורר ספק לסירוגין אצל בני משפחתו, אחותו מרתה ובעלה ג'ין תורנטון, שבפתח ביתם הופיע ב-19 באפריל. הזוג הנשוי התגורר יחד עם שתי בנותיו בקומה השנייה של בניין דירות בשדרות אבונדייל מספר 3966 בשכונת אירבינג פארק שבצדה הצפון-מערבי של שיקגו. אחותו עבדה כאחות מוסמכת במחלקת הילדים של בית החולים המקומי קודם לנישואיה לג'ין, אשר השתכר כפועל-מסוט בשירות הרכבת. ספק סיפר להם כיצד נאלץ לעזוב את מונמאות' בל כורחו לאחר שסירב למכור סמים עבור ארגון פשע ידוע. ג'ין, אשר שירת בצי ארצות הברית במשך עשרים וחמש שנים, הציע למצוא עבורו עבודה בצי הסוחר האמריקאי , וב-25 באפריל הלכו השניים למשרדים המקומיים של משמר החופים כדי לקבל מכתב המלצה עבור תחילת התמחותו כימאי, תהליך שהיה כרוך במתן צילומי פרופיל, טביעות אצבעות, ובדיקה רפואית מלאה.

ספק מצא עבודה במהרה וכעבור ימים ספורים בלבד הצטרף לצוות הסיפון של אוניית המשא הקלרנס בי. רנדל בראשות חברת אינלנד סטיל , אשר הורכב משלושים ושלושה ימאים. אולם מסעו תם לאחר זמן קצר בלבד, לאחר שב-3 במאי לקה בדלקת בתוספתן ופונה על גבי מסוק של משמר החופים לבית החולים סנט ג'וזף בהנקוק , מישיגן, שם עבר ניתוח חירום מסוג אפנדקטומיה.

עם שחרורו מבית החולים שב לביתם של מרתה וג'ין לצורך תקופת החלמה, ובהמשך אותו החודש חבר חזרה לספינה ממנה פונה, אולם נטייתו להשתכר, להיקלע לריבים ותגרות, וכן מקרה אחד בו תקף קצין, הובילו לסילוקו לאלתר מהצוות ב-15 ביוני, אז הורד מהסיפון ונלקח חזרה לחוף. בניירות שחרורו נכתב בקצרה: ”שתיין קבוע, הוזהר בשני מקרים שונים, אך עדיין המשיך לשתות. בעת שכרותו מחפש אחר צרות”.

לאורך השבוע הבא שהה ספק באכסניה זולה בשם סנט אלמו בפינת רחוב איסט מספר 99 ושדרות אואינג, בשכונת איסט סייד שבשיקגו, והעביר את זמנו בחברת מובטלים, ימאים ועובדי כפיים שונים, תוך כדי שתייה בלתי פוסקת וחיפוש אחר זונות. כאשר אזל כספו עלה לרכבת שנסעה להוטון , מישיגן, שם התארח באכסניה בשם בית דאגלס וביקר את חברתו ג'ודי לאקאנימי בת העשרים ושמונה, אחות מוסמכת וסניטרית שהכיר מספר שבועות קודם לכן כאשר הלה טיפלה בו בזמן שהותו בבית החולים. באותה העת הייתה לאקאנימי בתהליך גירושים מבעלה ונענתה בקלות להצעתו, בייחוד לאחר ששיקר לה באומרו כי פוטר מעבודתו כאשר נקלע לתגרה עם מלח אחר אשר כינה אותה בשם גנאי כאשר נתקל במכתב ששלחה לו. השניים בילו יחדיו במשך מספר ימים במהלכם ניסתה לאקאנימי לעזור לו לחפש אחר עבודה חדשה, אך משלא הצליח למצוא אף משרה נוחה, הביאה לו לבסוף כשמונים דולרים. הוא עזב חזרה לביתה של אחותו בשיקגו ב-27 ביולי, בו נותר במשך השבועות הבאים.

קרובי משפחתו, עם זאת, מאסו בחברתו במהרה, וב-30 ביוני עזר לו גיסו ג'ין לארוז את כל חפציו לתוך תיק כתף ומזוודה, בטרם הסיע אותו למשרדי לשכת הגיוס של איגוד הימאים הלאומי , אשר נמצאו בבניין העירוני 2315 ברחוב איסט 100, כדי שיוכל לאסוף את תעודת הימאי החדשה שהונפקה עבורו, ולהתחיל לחפש אחר עבודה כמלח מן השורה. לאחר שלא עלה בידם לשריין את מקומו של ספק על אף הפלגה קרובה נאלצו השניים לחזור למקום כעבור מספר ימים, ב-8 ביולי, בניסיון לעלות על אוניית המשא הקצף המעופף אשר הייתה מיועדת להפליג לדרום וייטנאם, אולם התקן הפנוי נמסר למלח בעל ותק גבוה יותר משל ספק.

ספק חזר בשלישית למשרדי הלשכה של איגוד הימאים בצהרי ה-12 ביולי וקיבל צו התייצבות לאוניית הסינקלייר גרייט לייקס אשר עגנה במרחק של כחצי שעת נסיעה באיסט שיקגו , אינדיאנה. הוא הצליח לתפוס טרמפ ברכבו של מלח איטלקי ותיק והגיע לנמל העיר בשעה 17:00 אחר הצהריים, רק כדי לגלות כי מקומו נלקח שוב בידי ימאי אחר. בלית ברירה חזר בכעס יחד עם אותו מלח לאולם האיגוד אשר כבר סגר את שעריו לאותו היום, ומאחר שלא היה בידיו די כסף כדי להשכיר חדר באכסניה או במלון, השאיר את תיקיו בתחנת הדלק, אכל ארוחת ערב במסעדה מקומית, והלך לישון על ספסל בפארק לואלה.

השכם בבוקר למחרת אסף ספק את חפציו ושב אל בנייני הלשכה, אך הקדים במעט את שעת הפתיחה ונאלץ לחכות בחוץ במשך זמן-מה. כאשר אחד מסוכני האיגוד הגיע למקום לבסוף פנה אליו ספק בזעם והתלונן על כך שנשלח להפלגות אשר כבר היו משוריינות לימאים אחרים. כעבור שעתיים הגיעו אחותו וגיסו לבקרו, והשלושה ישבו ברכבם במשך חצי שעה ושוחחו זה עם זה. כאשר סיפר להם ספק על צרותיו והקשיים בהם נתקל במציאת הפלגה נתנו לו כעשרים וחמישה דולרים, ונסעו לדרכם.

לאחר ששכר חדר למשך שבוע שלם באכסניית מסבאת המספנה העביר ספק את השעות הבאות בשתייה לשכרה. בהמשך היום ובזמן ששוטט מפאב אחד למשנהו נתקל באלה מיי הופר, זונה בת חמישים ושלוש אשר נהגה לפקוד את אותם אזורים בחיפוש אחר משקאות חריפים ולקוחות. הוא החל לעקוב אחריה במשך מספר דקות, ולאחר שלא הגיבה לקריאותיו, הציע לקנות עבורה משקה במסבאה בה שכר את חדרו. כאשר המשיכה לסרב להצעותיו שלף את סכינו והצמיד אותה לגבה, מאיים עליה כי אם לא תתלווה אליו ירצח אותה. השניים הגיעו לבסוף למסבאה ונכנסו פנימה דרך הדלת האחורית, משם עלו במעלה גרם המדרגות לחדרו של ספק, אשר נמצא בקומה השנייה. תחילה שתו בירה ושוחחו במשך זמן קצר, בטרם פקד עליה ספק לפשוט את בגדיה ולהיכנס למיטה, עליה אנס אותה במשך מספר דקות. לפני שעזבה הושיט לה שקית שהכילה מספר פחיות בירה סגורות, וביקש ממנה לפגוש אותו באחד הפאבים הסמוכים בהמשך היום. כאשר הגיעה חזרה לביתה הבחינה הופר כי הלה גנב את אקדח הרוהם שהחזיקה בארנקה.

מאוחר יותר באותו הערב שב ספק לאכסניית מגוריו וכמעט נקלע לתגרה עם כמה מיושביה לאחר שכיוון את האקדח שגנב לעברם. שני הצדדים השלימו בסופו של דבר, ולאחר שעזבו את המקום בסביבות השעה 22:30 בלילה, עלה ספק לחדרו למשך זמן קצר. הוא התלבש בבגדים שחורים ויצא העירה כשהוא שיכור למדי, וחמוש באקדח ובאולר קטן.

הרציחות

ספק הגיע לבניין העירוני 2139, בית טורי דו-קומתי אשר נמצא ברחוב איסט 100, בשכונת ג'פרי מנור, באזור הקהילתי סאות' דירינג , בעיר שיקגו, בסביבות השעה 23:00 בליל ה-13 ביולי 1966. בית החולים הקהילתי שפעל בדרום העיר השכיר את המקום מידי העירייה בעקבות עומס במעונות הסטודנטים הרשמיים, בנוסף למספר בניינים סמוכים, בהם שיכן את האחיות המתלמדות.

לאחר שהגיע למפתן הדלת האחורית של הבניין דרך סמטה צדדית וחשוכה השתמש ספק בלהב סכינו כדי לפרוץ את אחד החלונות, שיטה בה היה מלומד ומנוסה בעקבות השנים הרבות בהן שדד בתי מגורים, בטרם החליק את ידו פנימה ופתח את ידית הדלת. כאשר נכנס צעד מיד לכיוון חדר השינה של קוראזון אמוראו ומרליטה גארגולו בנות העשרים ושלוש, שתיים מהסטודנטיות הפיליפיניות אשר השתכנו בבניין, ודפק בעדינות על הדלת. אמוראו התעוררה מרעש הנקישות וקמה ממיטתה כדי לבדוק לפשרן, אולם ברגע שפתחה את הדלת רק מעט נדחף ספק קדימה בכוח רב ונכנס לחדר השינה כשהוא מחזיק בידו הימנית את האקדח שגנב מאלה היי הופר.

תמונה אשר צולמה ב-1965 בה נראות חמש מבין שמונת האחיות שנרצחו.

הוא תפס את אמוראו בחוזקה בידה תוך כדי ששאל אותה היכן ישנו שאר האחיות באותה שעה, לפני שהעיר את מרליטה, והצעיד את שתיהן תחת איומי אקדח במורד המסדרון ולכיוון חדר השינה הגדול שנמצא בעורף הקומה. כאשר נכנסו פנימה הדליק את האור והעיר את אחת מארבעת האחיות שישנו בחדר, ולנטינה פסיון בת העשרים וארבע, גם היא סטודנטית פיליפינית, לפני שניגש להעיר את שלושת האחרות. בשעה שניסה לעוררן נכנסו הסטודנטיות המפוחדות לתוך חדר ארון הבגדים הסמוך שנבנה מעבר לאחד הקירות של חדר השינה, בו הסתררו במשך מספר רגעים, בטרם נשמעו נקישות חלשות על הדלת ואחריהן קולה של אחת מחברותיהן אשר נשמע אומר, ”תצאו החוצה, הוא לא הולך לפגוע בכן”. כאשר פתחו את הדלת לרווחה ראו כי ספק העיר גם את פמלה וילקנינג ופאט מאטוסק בנות העשרים ואת נינה שמאל בת העשרים ושלוש, כולן סטודנטיות אמריקאיות, אשר עמדו במרכז החדר בבגדיהן התחתונים.

כעת, לאחר שריכז את כולן בחדר אחד, הורה להן להתיישב על הרצפה באמצעות אקדחו כשגבן מופנה כנגד שתי השידות שניצבו בצדדי החדר, בזמן שהוא נותר על רגליו ונשען על אחת משלושת מיטות הקומתיים, תוך כדי שהשקיף מבעד לחלון לעבר פארק לואלה הסמוך כדי לוודא שאף נפש חיה לא הבחינה במתרחש. סטודנטית נוספת בשם סוזן פריס נכנסה לבניין באותה שעה כדי להשתמש בטלפון ולהתקשר לאחד מחדרי המעונות הסמוכים, אולם ספק והאחיות לא שמעו אותה, והיא לא ראתה אותם. הסטודנטיות ישבו כעת במעין חצי מעגל מסביב לספק ופנו אליו לראשונה בשאלה, ”מה אתה רוצה?”. הלה השיב להן, ”אני רוצה קצת כסף, אני הולך לנסוע לניו אורלינס”. כאשר אחת המתלמדות האמריקאיות שאלה כיצד הצליח להיכנס לבניין, ענה לה ביובש, ”דרך הדלת”. לאחר מכן התנדבה וילקנינג להביא לו את כספה, אולם הוא סימן לה באקדחה שלא תזוז ממקומה, תוך כדי שהמשיך לשוחח עמן, ולעיתים אף ניסה להתבדח.

לבסוף שאל אותן ספק כמה כסף החזיקו עליהן בטרם השיבה כל אחת מהן כמה כסף היה ברשותה. אלו שהתגוררו באותו החדר קמו לעבר מיטותיהן כדי להביא את הכסף מארנקיהן, אך הסטודנטיות הפיליפיניות הצביעו לעבר הדלת כדי להורות לספק על החדר הראשון, בו השאירו את דבריהן. הוא ניגש לעבר הדלת והשקיף על המסדרון החשוך בטרם הקים את כל ששת הסטודנטיות על רגליהן והוביל אותן בטור מסודר לעבר חדר השינה החזיתי, שם לקח את כספן של הפיליפיניות, לפני שהשיב את כולן חזרה לאותו החדר, בו הושיב וספר אותן שנית.

ספק והאחיות המשיכו לשבת זה מול זה עד להגעתה של גלוריה דייווי בת העשרים ושתיים, סטודנטית אמריקאית נוספת, אשר חזרה זה עתה מפגישה לילית עם ארוסה והחלה לעלות בגרם המדרגות. כאשר שמע את צעדיה החל ספק לצעוד ברחבי החדר על קצות אצבעותיו הלוך ושוב בין הדלת לחלון עד שלבסוף נעמד לצידה של הדלת ותפס בחוזקה בידית. כאשר עמדה דייווי להיכנס פתח ספק את הדלת בחוזקה ונעמד מולה. היא צרחה קלות, אולם הוא תחב את אקדחו כנגד גופה במהרה וצירף אותה למעגל הסטודנטיות, אשר הכיל כעת כשבע אחיות. תחילה שאל אותה אם החזיקה ברשותה כסף, בטרם חזר לשוחח עם שאר חברותיה וניסה להרגיען עם הבטחותיו, ”אל תפחדו, אני לא הולך להרוג אתכן”, תוך כדי שישב על הרצפה לצידן עם פנים מחויכות ועישן סיגריה.

לפתע זינק על רגליו ותלש את סדיני אחת המיטות בטרם החל לקרוע אותו לרצועות ארוכות בעזרת סכינו. הוא המשיך במלאכה לאורך חמש דקות עד שקרע די חתיכות, אותן הניח על כתפיו ומסביב לצווארו, לפני שהחל לקשור את האחיות אחת אחרי השנייה, תחילה מסביב לקרסוליהן, אז ביקש מהן בנימוס להסתובב ולשכב על בטנן כך שיוכל לקשור את ידיהן מסביב לגבן. בזמן שעשה זאת הניח את אקדחו על הרצפה, במרחק הישג יד. כאשר פנתה אליו דייווי ושאלה, ”למה אתה עושה את זה? אנחנו סטודנטיות לסיעוד”, חייך ספק והשיב לה, ”אה, את סטודנטית לסיעוד”. מעת לעת המשיך לנסות להרגיען באמצעות הבטחות כי לא התכוון לפגוע או להרוג אותן.

בזמן שקשר את קרסוליה של מאטוסק צלצל פעמון הבית בקומת הקרקע. ספק הורה לאומראו וגארגולו, שתי האחיות היחידות שלא הספיק לקשור, לבוא בעקבותיו. השלושה ירדו במורד המדרגות על קצות אצבעותיהם כאשר ספק הולך מאחורי שתי האחיות עם אקדחו נעוץ בגבה של אמוראו. עם הגעתם לדלת להן לפתוח אותה, אך לאחר שלא מצאו אף אחד על מפתנה, סגרו אותה וחזרו מעלה. מי שצלצלה בפעמון הייתה אחות נוספת בשם תמי סוקוף אשר התגוררה בבניין הסמוך, אולם מאחר שהזדרזה לשוב לחדרה ולא ראתה כל אורות בקומה התחתונה החליטה לעזוב. חזרה בחדר השינה המשיך ספק היכן שעצר, ובזמן שקשר את שתי האחיות הנותרות שאל את גארגולו, ”את יודעת קראטה?”, אך היא לא ענתה לו.

כשעה ורבע לאחר שפרץ לתוך הבניין שכבו כל שבעת האחיות לרגליו של ספק כשהן כבולות בחוזקה. הוא קם על רגליו ופרם את הקשר מסביב לרגליה של וילקנינג, תופס אותה בידה ומושך אותה בעקבותיו לחדר השינה הסמוך, שם השכיב אותה על הרצפה וסתם את פיה עם אחת מרצועות הסדין הנותרות, אותה קשר בשנית עם רצועה נוספת מסביב לראשה. הוא פישק את רגליה ותלש את התחבושת ההיגיינית שחבשה ככל הנראה בניסיון לאנוס אותה, אולם נאלץ לעצור לאחר ששתי אחיות נוספות, סוזן פריס ומארי אן ג'ורדן בנות העשרים ואחת, נכנסו לפתע פנימה ונתקלו בוילקנינג שוכבת על הרצפה באימה כשרגליה פתוחות לרווחה, ובספק הרוכן מעליה. השתיים ניסו להימלט אך ספק זינק קדימה במהירות וחסם את דרכן. הן ברחו לעבר חדר השינה בו שכבו שאר האחיות, שם הצליח לתפוס אותן באיומי אקדח כשהוא אומר, ”בואו הנה, שתיכן”. לאחר מכן הוביל אותן לחדר השינה בו שכבה וילקנינג וניסה להורידן ארצה, אך הן התנגדו והחלו להיאבק בו. הוא שלף את סכינו ושיסע אותה נגדן בחוזקה. תחילה דקר את פריס שמונה עשרה פעמים ברחבי גופה, שמונה מהן באזור החזה ואחת עשרה בצווארה. לאחר מכן נעץ את סכינו בעינה השמאלית של ג'ורדן, ודקר אותה שלוש פעמים נוספות בחזה. פריס, עם זאת, לא מתה באופן מידי, וספק נאלץ לרכון לצידה ולחנוק אותה במשך זמן-מה. לאחר מכן ניגש לוילקנינג, אשר עדיין הייתה שרועה על הרצפה, ונעץ את סכינו ישירות בליבה.

לפני שחזר לחדר השינה בו שכבו האחיות כיסה ספק את שתי הגופות של וילקנינג ופריס, אך הותיר את זו של ג'ורדן חשופה. כמו כן הלך לחדר השירותים כדי לשטוף את ידיו המגואלות בדם, כך שהאחיות לא יגלו היסטריה או פאניקה למראהן. לאחר מכן החל להוציא אותן מהחדר, אחת אחרי השנייה, על מנת לרצוח אותן, תוך כדי שביקר בחדר השירותים כדי לנקות את עצמו בתום כל רצח. תחילה לקח את שמאל, ולאחר מכן את פסיון וגארגולו. הוא התעכב במשך עשרים דקות עד לחצי שעה על כל אחת מהן, ובכל פעם שחזר לחדר צעד על קצות אצבעותיו והשקיף בזהירות מבעד לחלון לעבר הרחוב.

בשלב מסוים החלו האחיות הנותרות להזדחל על הרצפה בניסיון להתחבא תחת המיטות, אך למעט אמוראו, הצליח ספק למצוא את כולן. הוא שב לחדר ורכן מעל מאטוסק כשהוא שואל אותה בלחישה, ”את הבחורה בשמלה הצהובה?”; היא השיבה לו, ”אתה יכול בבקשה לשחרר את הרגליים שלי קודם?”. לאחר מכן ציווה עליה לשכב על הרצפה בתנוחה מסוימת, אך משלא הצליחה למלא את הוראותיו בעט בה בחוזקה בבטנה, בטרם לקח אותה עמו למסדרון ורצח אותה.

כאשר שב לחדר השינה בפעם האחרונה נותרו בו רק שתיים מהאחיות, אמוראו, אשר הצליחה להסתתר היטב תחת מיטת הקומתיים ונעלמה לחלוטין מעיניו, ודייווי, אשר נרדמה על הרצפה. ספק התיישב לצידה וטרק את הדלת בחוזקה, מעיר אותה. ”חלמתי שאמא שלי מתה”, אמרה לו. הוא תלש את מכנסי הג'ינס והתחתונים שלבשה ושאל אותה, ”פעם עשית את זה?”, לפני שהחל לאנוס אותה במשך קרוב לחצי שעה. במהלך האונס פנה אליה פעם אחת בשאלה, ”את יכולה בבקשה לשים את הרגליים שלך מאחורי הגב שלי?”. לבסוף גרר אותה למסדרון ורצח גם אותה, מה שלקח לו כחמישים דקות, יותר מכל שאר הקורבנות.

השעה הייתה 03:30 לפנות בוקר, כארבע וחצי שעות לאחר שדרך לראשונה על מפתן דלתן של המעונות, כאשר החליט ספק לעזוב את המקום. הוא רצח שמונה אחיות ואנס אחת מהן, אולם פספס את קוראזון אמוראו אשר הצליחה להתחבא תחת המיטה והפכה בהמשך לעדה המרכזית במשפט נגדו. לאחר שבדק את החדרים השונים בחיפוש אחר עדים נוספים, וכן חיטט בארנקיהן של האחיות המתות בניסיון למצוא עוד כסף, עזב את הבניין כשהוא יוצא דרך הדלת הראשית.

מעצר

קוראזון אמוראו הצליחה להשתחרר מכבליה בשעות הבאות, ויצאה ממקום מחבואה תחת המיטה כשהיא זוחלת על בטנה. לאחר שהציצה מבעד לדלת הפתוחה לכיוון המסדרון כדי לוודא שספק עזב את המעונות, קמה על רגליה והלכה לכיוון חדר השינה שלה, בו נתקלה בגופתה של אחת מחברותיה. היא טיפסה על מיטת הקומתיים הקרובה אליה ופתחה את החלון לרווחה, ממנו החלה לצרוח במשך חמש דקות רצופות, ”הן כולן מתות! הן כולן מתות! כל החברות שלי מתות! אלוהים אדירים, אני היחידה שנותרה בחיים!”.

כוחות המשטרה שהגיעו לזירה לקחו את עדותה, והלה תיארה בפניהם את דמותו של ספק כגבר לבן וגבוה קומה, בסביבות גיל עשרים וחמש, לבוש כולו בבגדים שחורים, וללא כובע לראשו. הסיפור כיכב בכל עיתוני הבוקר והצהריים, אשר הגדירו אותו כטבח הקטלני והמזעזע ביותר מאז צעדת המוות של הווארד אונרו, איש צבא בדימוס שרצח שלושה עשר אנשים לאור יום ב-6 בספטמבר 1949.

המצוד בעקבותיו של ספק, אפוא, החל כמעט מיד, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-14 ביולי, אולם עד אז כבר הספיק הלה לחזור לאכסניה בה התגורר, לישון במשך מספר שעות, ולקום בשעה 10:30 בבוקר כדי לשתות לשכרה יחד עם חבריו. הבלשים שדלקו אחריו אספו מספר עדויות אודות אדם שתאם את התיאור שקיבלו מאמוראו, אשר הובילו אותם לתחנת הדלק בה השאיר את תיקיו קודם לכן, וכן לאולם הגיוס של איגוד הימאים בו המתין להפלגה, שדרך עיון בארכיונותיו עלה בידם למצוא מסמכים שנקבו בשמו המלא וסיפקו פרטים נוספים אודות רקעו.

השמועות אודות הטבח, עם זאת, הספיקו להגיע כבר לידי כתבי חדשות הטלוויזיה, וספק למד לראשונה כי הותיר בשוגג את אחת מקורבנותיו בחיים. הוא המשיך להתרועע במשך זמן מה עם כמה מחבריו ברחובות הנמל הסמוכים, אולם סימני הדחק והפאניקה כבר ניכרו על התנהגותו, והוא החליט לשוב לחדרו. עם כניסתו פנימה קיבל שיחת טלפון מגיסו, ג'ין, אשר התקשר להודיע לו כי סוכן מטעם איגוד הימאים שיבץ אותו להפלגה קרובה, וביקש שייצור עמו קשר. ספק, עם זאת, הבין במהרה כי ידיה של המשטרה עמדו מאחורי התחבולה שנועדה למשוך אותו החוצה מתוך מקום מחבואו. כאשר התקשר לאיגוד שיקר כי שהה ברובע העסקים של העיר באותה העת, במרחק מספר קילומטרים משם, וטען כי יוכל להתייצב במשרדי הלשכה רק בעוד שעה. כאשר ניתק את הטלפון, עם זאת, ארז את חפציו במהרה והחל להפיץ שמועות שקריות בין יושבי הפאב אודות היעדים השונים אליהם התכוון לנסוע, בטרם שקע במשחק ביליארד בזמן שחיכה למונית שהזמין. מספר שוטרים אשר חיפשו אחריו נכנסו לפאב באותה שעה, אולם הם טרם למדו את שמו המדויק ולא הבחינו בו, על אף שעמד במרחק צעדים ספורים מהם.

לאחר שעלה למונית יחד עם אחד מחבריו, רוברט ג'רלד, אשר איבד את הכרתו בשל שתייתו המופרזת, המשיכו השלושה לפאב נוסף הנמצא במרחק מספר רחובות משם והורידו אותו, בטרם ביקש ספק להמשיך לשכונת מצוקה בצפון העיר אשר הייתה מאוכלסת ברובה באפרו-אמריקאים. משם המשיך בצעידה רגלית ארוכה עד שהגיע למלון ראלי, אליו נכנס בשעה 16:20 אחר הצהריים ונרשם תחת השם הבדוי דייוויד סטייטון. באותו הלילה פקד את הפאבים הרבים של אותו אזור, אולם נמנע מהתרועעות עם אנשים חדשים ובילה את מירב זמנו לבדו, בשתייה לשכרה לצד הג'וקבוקס.

הוא שב חזרה לחדרו בשעה 03:15 לפנות בוקר ב-15 ביולי בחברתה של זונה כהת עור, והשניים שתו לשכרה וקיימו יחסי מין במשך חצי שעה, בטרם יצאה לדרכה. לפני שעזבה את המלון דיווחה לפקידת הקבלה של משמרת הלילה כי הלה החזיק אקדח ברשותו. שני שוטרים הגיעו לחדרו למחרת בבוקר בעקבות תלונה מצד הנהלת המלון, אך לא קישרו את שמו לטבח האחיות מאחר שהדבר עדיין נותר בגדר חשד ולא פורסם, ובתום שיחה קצרה ביניהם הצליח ספק לשכנעם כי הזונה היא שהשאירה את האקדח בחדרו.

באותה העת השיגו כוחות המשטרה תמונת פספורט של ספק, אותה חילקו לצוותים השונים שסיירו בעיר בחיפושים אחריו, וכמו כן פרסמו קלסתרון של פניו בעיתונים המקומיים ובטלוויזיה בניסיון לגייס את עזרת הציבור בלכידתו. כאשר הגיעו לבסוף הראלי בו שהה למדו כי עזב כרבע שעה קודם לכן. הלה חבר לשני שתיינים בשם קלאוד לאנספורד ושורטי אינגרם, ויחדיו הם המשיכו למלון סטאר, אשר הציע ללקוחותיו לינה זולה בחדרונים קטנים ומטונפים שהופרדו זה מזה במחיצות עץ דקות.

השלושה ישבו על מדרגות יציאת החירום של בית המלון ושתו לשכרה, בזמן שספק ניסה לשכנע את לאנספורד ללמד אותו כיצד להסתנן לרכבות נוסעות. הלה התחמק מבקשותיו באמתלה כי נזקק למשכורת של יום עבודה נוסף בטרם יוכלו שניהם לעזוב את העיר על אחת הרכבות הקרובות. לאחר שפרשו לאותו הלילה הלך ספק לישון למשך מספר שעות בטרם העיר אותו ב-05:00 לפנות בוקר ב-16 ביולי והודיע לו כי במקום לחפש אחר עבודה ינסה למכור את מזוודותיו. מאוחר יותר באותו היום הלך לחדרו של לאנספורד כשבידיו מספר עיתונים עליהם הודפס דיוקנו ובקבוק יין. הוא הלך לחדר השירותים המשותף ושבר את הבקבוק, בטרם השתמש בזכוכית השבורה כדי לחתוך את ידיו בניסיון לשים קץ לחייו. לאחר מכן דשדש לחדרו כשהוא מותיר שובל של דם אחריו, והתמוטט על המזרן בדממה.

כאשר שב לאנספורד לחדרו לקראת שעות הערב והבחין בספק שוכב על מזרנו כשהוא מגואל בדם עזב את המקום מיד. מאוחר יותר זיהה את דמותו בעיתון בו נתקל ודיווח על כך באמצעות שיחת טלפון למשטרה, אשר התעלמה מכך, ככל הנראה בשל עומס המידע שהתקבל אודות חשודים אפשריים. אחד משכניו של ספק, עם זאת, הודיע לבסוף לפקיד הקבלה על מצבו, ומספר שוטרים שהגיעו למקום לקחו אותו לבית החולים. כאשר הגיע ליחידת הטיפול הנמרץ זיהה אותו הרופא שטיפל בו, דוקטור לירוי סמית', ודיווח על כך לשוטר אשר שמר על מטופל אחר. תוך זמן קצר הגיעו למקום עשרות ניידות, בנוסף לסוכנים של הבולשת הפדרלית, אשר אזקו את ידיו ורגליו של ספק למיטתו והמתינו שיתעורר מתרדמתו בטרם החלו לחקור אותו.

משפט

שימועים קדם משפטיים

שימועו המשפטי הראשון של ספק התקיים ב-1 באוגוסט, והפך לאירוע סנסציוני אשר סוקר בחדשות התקשורת העיתונאית והטלוויזיונית ברחבי העולם. הוא לווה בידי יותר מחמישים שוטרים חמושים לכל אורך הדרך בין התעלה התת-קרקעית שחיברה את בית המעצר בו שהה לבין בית המשפט, בטרם עלה במעלית מסורגת לקומה הרביעית כדי להתייצב בפני השופט אלכסנדר ג'. נאפולי.

לאחר שזיהה אותו באופן רשמי והתרשם כי אינו יכול לממן את הגנתו המשפטית מכיסו הפרטי, מינה עבורו השופט את הסנגור הציבורי ג'רלד פ. גטי בן החמישים ושלוש, אשר שימש כמנהל הסנגוריה הציבורית במשך שנים רבות וזכה לפרסום לאחר שאף לא אחד מבין יותר מארבע מאות הנאשמים עליהם הגן לאורך שנותיו כעורך דין נידון למוות אי פעם. בנוסף, מינה את השופט הרברט ג'. פאשן לשפוט את התיק.

השמועות שנפוצו בתקשורת טענו כי האסטרטגיה המשפטית בה בחר גטי הייתה הגנת אי-שפיות, כלומר להצביע על חפותו מפשע של ספק מסיבת חולי נפשי. בשימוע נוסף שנערך ב-18 באוגוסט הוא אכן הגיש עתירה בה ביקש למנות פאנל עצמאי של פסיכיאטרים אשר יתבקשו לקבוע האם ספק היה כשיר לעמוד למשפט והאם נמצא בקו השפיות בעת ביצוע הרציחות, זאת לאחר שלמד אודות הראיות החזקות שהחזיקה הפרקליטות נגדו, ביניהן עדי ראייה, טביעות אצבעות, ממצאים פורנזיים, וכיוצא בזאת.

שני הצדדים הגיעו לעמק השווה והסכימו על הקמת הפאנל הפסיכיאטרי במהלך שימוע נוסף שנערך ב-1 בספטמבר, לאחר שהתנתה התביעה כי קביעתו המקצועית של הפאנל לא תגביל את מי מהצדדים להגיש ראיות נוספות אשר עשויות היו להצביע אודות מצבו הנפשי של ספק. הארכה נוספת ניתנה, אפוא, עד ה-9 בספטמבר, כדי שיוכלו להציע את מועמדיהם, שלושה מכל צד, בפני בית המשפט.

הערכה פסיכיאטרית כוללת של מצבו של ספק התקיימה, אפוא, בין החודשים ספטמבר–אוקטובר, על ידי שלושה פסיכיאטרים מטעם ההגנה, ושני פסיכיאטרים וכירורג מטעם התביעה. כמו כן נלקח הלה למוסד פסיכיאטרי של המשטרה ב-29 בספטמבר כדי לעבור בדיקה נוירולוגית של גלי מוחו. השישה סיימו את עבודתם ב-22 באוקטובר, ומצאו אותו כשיר לעמוד למשפט, בנוסף לכך שקבעו כי היה שפוי בעת ביצוע הרציחות. עם זאת, אבחנו אותו כסובל מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית ואלכוהוליזם. התעקשותה המוקדמת של הפרקליטות שלא להגביל את הצדדים בהצגת ראיות נוספות אודות שפיותו של הנאשם, עם זאת, לא הועילה לה כעת, משום שהותירה פתח להגנה להציע ראיות שיכלו לסתור את ממצאי הפאנל.

באותה העת השתתף ספק גם במפגשים שבועיים עם הפסיכיאטר של בית הכלא המחוזי, דוקטור מרווין זיפורין. מפגשים אלו המשיכו גם לאחר שהועבר ספק מבית החולים קרמק, שהיה בתחומי בית הסוהר של שיקגו, ב-29 ביולי, ועד שהוצב באופן סופי בפאוריה לצורך תחילת משפטו כעבור שנה, ב-13 בפברואר 1967. זיפורין תיעד את שיחותיהם הארוכות וגיבש את ממצאיו לכדי ספר בשם "נולד כדי לעורר צרות: סיפורו הנשכח של ריצ'רד ספק" אשר ראה אור מאוחר יותר באותה שנה. הוא סבר כי ספק סבל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית ותסביך זונת מדונה , בנוסף לדיכאון, חרדות, רגשות אשמה ובושה. מנהגי צריכת הסמים והאלכוהול ארוכי השנים של ספק, בנוסף למספר רב של חבלות ראש שספג הן בשל תאונות בהן היה מעורב הן בשל ריבים אליהם נקלע, אשר גרמו לו לנזק מוחי. לדבריו, הלה היה כשיר לעמוד למשפט באותה העת, אך לא היה שפוי בעת ביצוע הרציחות, בעקבות השפעת הסמים והאלכוהול שצרך בשילוב עם הסממנים של תסמונת המוח האורגנית ממנה סבל. הוא לא העיד במהלך המשפט בפני אף אחד מהצדדים, עם זאת, משום שהספר שכתב אודות ספק יצא לאור וגרף רווחים, מה שפגע באמינותו המשפטית.

לאחר שתקוותו להציל את ספק מעונש המוות בטענה לאי-שפיות נמוגה, ניסה גטי להגיש כמה שיותר עתירות קדם משפטיות כך שגם אם הלה יורשע עדיין יהיו בידיו תיעודים משפטיים מספקים על מנת למלא את ערעוריו כנגד גזר דינו. בשימוע שנערך ב-4 בנובמבר עתר גטי לבית המשפט מתוך בקשה כי האישומים נגד ספק יוסרו בשל בעיות שנעשו, לכאורה, בידי חבר המושבעים הגדול אשר העלה אותם מלכתחילה. כמו כן ביקש להעביר את המשפט למקום אחר מחוץ למחוז קוק, בשל הפרסום האזורי הרב שצבר. עתירתו הראשונה נדחתה, אך השופט הסכים להעניק הארכה נוספת של שבועיים במהלכה יעריך האם הפרסום שצבר המשפט עשוי לפגוע בהליכיו, ובנוסף יבחר את חבר המושבעים שידון בשאלת שפיותו של ספק.

בתום בחירת חבר המושבעים בידי נציגי הפרקליטות וההגנה, אשר הורכב משבעה גברים וחמש נשים, עלו לדוכן העדים הרופאים והפסיכיאטרים השונים שאבחנו את ספק, והעידו פה אחד כי הלה הבין את האישומים שהופנו נגדו ולפיכך היה כשיר לעמוד למשפט. כעבור יומיים חתמו המושבעים שנבחרו על פסק דין שמצא אותו שפוי. שני הצדדים המשיכו להתווכח, עם זאת, אודות שאלת המקום בו יתקיים המשפט, כאשר ההחלטה האחרונה בעניין התקבלה לבסוף בידי השופט ב-19 בדצמבר, אשר קבע כי ייערך במחוז פאוריה , במרחק של מעל מאתיים קילומטרים משיקגו.

בתום דיונים נוספים אודות עתירותיו החדשות של גטי, ביניהן בקשה להעביר את המשפט בשנית מפאוריה למקום אחר, אשר נדחתה, בנוסף לבקשה לשפוט את ספק בהליך אחד עבור כל שמונת מקרי הרצח במקום בשמונה הליכים נפרדים עבור כל אחד מהם, אשר התקבלה, החל תהליך בחירת חבר המושבעים בפאוריה, ב-20 בפברואר 1967, ונמשך עד ה-30 במרץ אותה שנה. כעבור יום, הודיע השופט כי משפטו של ספק יתחיל ב-3 באפריל.

מיתוס תסמונת ה-XYY

כתבי העת טבע ולאנסט פרסמו בדצמבר 1965 ובמרץ 1966 ממצאים מאת הציטוגנטיקאית הבריטית פטרישיה ג'ייקובס ועמיתיה אודות תסקיר כרומוזומים שנערך על מטופלים מעוכבים התפתחותית בבית החולים הפסיכיאטרי המדינתי של סקוטלנד . בתשע מטופלים אשר גובהם נע בין כ-1.70 ל-1.88 מטרים נמצא כרומוזום Y נוסף, דבר שהוביל את צוות המחקר למסקנה כי הם לוקים בתסמונת XYY . ההיפותזה של ג'ייקובס, אשר שיערה כי הגברים הלוקים בתסמונת הם בעלי נטייה יתרה להתנהגות אגרסיבית ואלימה מאשר אלו בעלי הקריוטיפ הנורמלי, הוכחה מאוחר יותר כשגויה.

אריק אנגל, אנדוקרינולוג וגנטיקאי שווייצרי מטעם אוניברסיטת ואנדרבילט בנאשוויל, טנסי, שלח מכתב לעורך דינו של ספק באוגוסט 1966 לאחר שהגיעו לאוזניו שמועות כי הלה שקד על הגנת אי-שפיות עבור לקוחו, בו הציע לו להשתמש בתיאוריה של ג'ייקובס ביחס לקומתו הגבוהה של ספק, כ-1.85 מטרים, מתוך מחשבה כי השניים עשויים היו להצביע על כך שהוא לוקה בתסמונת. אנליזת כרומוזומים אשר בוצעה כעבור חודש בידיו, עם זאת, גילתה כי ספק היה בעל קריוטיפ XY נורמלי.

כעבור שנתיים, זמן-מה לאחר תום משפטו של ספק, פרסמה הביוכימאית מארי טלפר ממצאים מתוך מאגר אנליזה גנטית, אשר היו דומים באופיים לממצאיה של ג'ייקובס, שהציגו נתונים שנגעו למטופלים במוסדות פסיכיאטריים ובמוסדות כליאה בפנסילבניה. מתוך חמישה מקרים של גברים שלקו בתסמונת ה-XYY, ארבעה הראו סימנים של אקנה חמורה, תסמין נוסף ממנו סבל ספק, מה שהוביל את מארי ועמיתיה להציע כי על האקנה להתווסף כסימן נלווה אפשרי לרשימת המאפיינים של התסמונת. מחקר נוסף, עם זאת, נכשל להוכיח גם את תיאוריה זו. לאחר שגטי יצר קשר עם טלפר כדי לדון במחקריה והרלוונטיות שלהם לספק, ניסחה טלפר כתבה השערתית עבור כתב העת הבריטי לחשוב: פילוסופיה עבור כולם בו דיווחה בטעות כי ריצ'רד ספק הוא בעל קריוטיפ XYY. השילוב בין פשעיו האלימים ובין צלקות האקנה החמורות שנשא על פניו הובילו אותה לתאר אותו בתור ”הארכיטיפ הגברי של תסמונת ה-XYY”.

בסדרת מאמרים בת שלושה חלקים אשר פורסמה באפריל אותה שנה, הציג עיתון הניו יורק טיימס את מחקריה השגויים של ג'ייקובס בנוגע לתסמונת ודרכי הופעתה בדמות התנהגות אלימה כעובדות מדעיות שאין עליהן עוררין, וציין כי הקריוטיפ הוצג כגורם המרכזי לביצוע פשעים בידי עורכי דינו של אדם שהורשע ברצח בפריז, וכן במקרה נוסף במלבורן. כמו כן תיאר העיתון את ספק בתור ”הדוגמה הקלאסית לחולה בתסמונת ה-XYY” וציטט את דבריהם של טלפר וגטי כמקורות מוסמכים, תוך קביעה כי התסמונת עתידה להכריע את גורלו של ספק בטענתו לאי-שפיות. מספר מחקרים דומים הופיעו בכתבי העת טיים וניוזוויק.

מאוחר יותר באותה שנה עבר ספק אנליזת כרומוזומים נוספת בידי אנגל, שתוצאתה יצאה זהה, קרי גנום נורמלי של ארבעים ושישה כרומוזומים XY. על אף כן, מאמרים רבים שטענו כי תסמונת ה-XYY ממנה סבל עדיין עשויה הייתה להצילו מעונש המוות המשיכו להתפרסם גם לאחר שערעורו נגד גזר דינו נדחה בידי בית המשפט העליון של אילינוי.

ויליאם מייקל קורט בראון, פרופסור לציטוגנטיקה, פרסם מאמר סופי בנוגע לפרשה בכתב העת לרפואה גנטית בשלהי אותה שנה, בו טען כי לא התגלו כל ממצאים שתמכו בריבוי גברים שסבלו מתסמונת ה-XYY במתקני כליאה, בתי חולים ומוסדות פסיכיאטרים בסקוטלנד, והוסיף כי המסקנות השגויות אשר נבעו מהמחקרים הקודמים הם ככל הנראה פירותיה של הטיית בחירה. בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה אשר נערך כעבור שנה ב-1969 חזרה בה טלפר מדבריה והודיעה כי לא נמצאו כל ראיות משמעותיות אודות שוני התנהגותי בין גברים בעלי קריוטיפ XYY לבין בעלי גנום רגיל. על אף ניסיונותיהם הרבים של גטי ואנגל ליישב את ההדורים בהתייחס לטעות שנעשתה על חשבונו של ספק בעניין התסמונת, מספר ספרי לימוד, אתרי אינטרנט ומקורות אחרים עדיין מייחסים לו את התסמינים.

גזר הדין

המשפט נפתח באופן רשמי ב-3 באפריל 1967 בפאוריה, אילינוי, בהשתתפות חבר מושבעים מלא בן שבעה גברים וחמש נשים, בנוסף לשני מושבעים חלופיים, גבר ואישה, לאחר שהוטל צו איסור פרסום שמנע מהתקשורת המקומית לסקר את הפרשה. לאורך הימים הראשונים תיאר התובע הראשי, ויליאם ג'. מרטין, את אירועי הטבח בפני חבר המושבעים, והעלה לדוכן את העדים העיקריים של התביעה, ביניהם קוראזון אמוראו, האחות התשיעית אשר הסתתרה תחת אחת המיטות בזמן שספק רצח את חברותיה, וכן מומחים פליליים שונים שהשתתפו בחקירה והעידו אודות טביעות האצבעות ושאר הראיות שנמצאו בזירה.

ספק, אשר סבל מפחד במה, סירב להעיד במשפט, ולא עזר לגטי להגן עליו יתר על המידה. בתום שלב טיעוני הסיכום ב-15 באפריל, התכנס חבר המושבעים לישיבה בת ארבעים ותשע דקות, שבסופה מצא את ספק אשם והמליץ לגזור עליו את עונש המוות בגין כל אחד משמונת סעיפי הרצח. בית המשפט התכנס בשנית ב-5 ביוני, אז השופט פשן דן אותו למוות בכיסא חשמלי, בהוצאה להורג שעתידה הייתה להתרחש ב-1 בספטמבר אותה שנה.

ערעורו של ספק על גזר דינו הוגש באופן אוטומטי לידי בית המשפט העליון של אילינוי, ולפיכך תאריך הוצאתו להורג נדחה למועד עתידי. בית המשפט, עם זאת, אשרר את עונשו ב-22 בנובמבר 1968, אולם ב-28 ביוני 1971 הפך בית המשפט העליון של ארצות הברית את ההחלטה במסגרת פסק הדין ויטרספון נגד אילינוי , וביטל את עונש המוות שהוטל על ארבעים ושניים מורשעים ברחבי המדינה, שביניהם נמצא ספק. כעבור שנה, ב-29 ביוני 1972, קבע בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין פורמן נגד ג'ורג'יה כי עונש המוות אינו חוקתי, מה שאילץ לערוך משפט חוזר לספק, אשר התקיים ב-21 בנובמבר אותה שנה, ובמהלכו נידון בידי השופט ריצ'רד ג'. פיצג'רלד לשמונה עונשי מאסר רצופים בני חמישים עד מאה וחמישים שנים, כלומר בסך הכל בין ארבע מאות לאלף ומאתיים שנים, אשר הופחתו בהמשך לבין מאה לשלוש מאות שנות מאסר. שחרורו המוקדם נדחה לראשונה ב-15 בספטמבר 1976, ושש פעמים נוספות עד ל-1990.

מאסר

לאורך מאסרו במתקן הענישה סטייטוויל בקרסט היל , אילינוי, זכה ספק לכינוי "איש הציפורים" על שם איש הציפורים מאלקטרז, הודות לזוג דרורים אשר גידל לאחר שעפו לתוך תאו. הוא תואר כמתבודד שנהנה לאסוף בולים ולשמוע מוזיקה. מעת לעת נהג לבקש ממנהל בית הסוהר חולצות חדשות, מכשירי רדיו, וחפצים שונים. הלה תיאר אותו בתור ”כלום אחד גדול שריצה זמן מאסר. כל מה שראיתי אותו עושה אי פעם היה לצבוע את הקירות ולאכול. הוא היה מתבודד מוחלט שלא היה אכפת לו האם השמש זרחה או לא. הוא פשוט המשיך עם הזרם, אינו ממהר לשום מקום. האסירים האחרים עזבו אותו לנפשו. מעולם לא ראיתי אותו בחדר הכושר, בפעילות יצירתית כלשהי, או בשיעורים”. לעיתים תכופות נתפס משתמש בסמים שהוברחו לתוך בית הסוהר, או באלכוהול מתוצרת ביתית. העונשים שספג עבור הפרות משמעת מהסוג הזה לא הפריעו לו, והוא אף צוטט אומר, ”איך אני אסתבך? אני כאן לאלף ומאתיים שנים”.

ספק רחש שנאה תהומית לתקשורת והעניק ראיון בודד בלבד ב-1978 לבוב גרין מהשיקגו טריביון, במהלכו הודה לראשונה ברציחות שביצע, שיער כי ישתחרר מהכלא עד לשנת 2000, והביע תקווה כי עד אז כבר ינהל חנות מכולת משלו. כאשר שאל אותו גרין האם השווה בין עצמו לבין רוצחים מפורסמים אחרים כגון ג'ון דילינג'ר השיב ספק, ”אני בכלל לא כמוהם, אני מוזר”. במהלך חקירותיו הראשונות טען כי אינו זוכר דבר מהטבח, אולם בעת ראיונו שינה את גרסתו ואמר, ”לא חשתי ברגשות כלשהם באותו הלילה. הם אמרו לי שהיה דם בכל מקום, אבל אני לא זוכר. זה הרגיש כמו כלום.. אני נורא מצטער. בשביל הילדות האלו, בשביל משפחותיהן, ובשביל עצמי. אם הייתי יכול לעשות את הכל מחדש, זה היה סתם עוד שוד רגיל”. כאשר נשאל אם יש בפיו דבר-מה נוסף שירצה לומר ביקש למסור לציבור האמריקאי, ”פשוט תגיד להם להמשיך ללבות את השנאה כלפיי, אני יודע שהיא מחזיקה את המורל שלהם, ואני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה”.

בספרם, ציידי המחשבות: בתוך יחידת העילית לפשע סדרתי של הבולשת הפדרלית תיארו ג'ון דאגלס ומארק אולשייקר ראיון שניהלו עם ספק בבית הסוהר, ופירטו אודות תקרית אשר הסכים לחשוף בפניהם. לאחר שמצא בתאו ציפור פצועה שעפה פנימה דרך הסורגים טיפל בה עד שהבריאה, קשר חוט מסביב לרגלה כשהייתה חזקה מספיק כדי לעמוד על רגליה, והניח אותה על כתפו. כעבור מספר ימים הודיע לו אחד השומרים כי בעלי חיים אינם מורשים בין כותלי הכלא. ”הם לא?” שאל ספק, והלך לכיוון מאוורר מסתובב, בטרם השליך את החיה הקטנה פנימה. מבועת, השיב השומר, ”חשבתי שאהבת את הציפור הזו”. ספק ענה לו, ”אהבתי אותה, אבל אם היא לא יכולה להיות שלי, היא לא תהיה של אף אחד”. גרסה קולנועית דומה הופיעה בסדרת הטלוויזיה מיינד האנטר מבית נטפליקס.

סרטון בית הסוהר

עורך דין אלמוני שלח למגיש החדשות ביל קורטיס קטעי וידאו ב-1996 אשר צולמו במתקן הענישה בו שהה ספק ב-1988. הסרטונים, אשר נשלחו לבית המחוקקים של מדינת אילינוי, מציגים את ספק במהלך שיחה עם אסיר כהה עור, לפני שהוא מתחיל לבצע בו מין אוראלי ולחלוק מנת סם מסוג קוקאין עם אסיר נוסף, כשהוא לבוש בתחתוני משי ולחזהו שדיים נשיים מלאים, אותם הצליח לגדל באמצעות הורמונים שהוברחו פנימה. בהמשך הוא נראה מתרברב באומרו, ”אם הם רק היו יודעים כמה אני נהנה פה הם היו משחררים אותי!”. בית המחוקקים שריין את האודיטוריום כדי לצפות בסרט שאורכו כשעתיים, אך עצר את ההקרנה עם תחילתה של סצנת המין בין האסירים.

בנוסף, אחד האסירים אשר עמד מאחורי המצלמה שאל את ספק האם הוא רצח את האחיות, והלה השיב לו, ”בוודאי שרצחתי אותן”. כאשר נשאל מדוע, משך ספק בכתפיו ואמר בעליצות, ”זה פשוט לא היה הלילה שלהן”. כאשר נשאל כיצד הוא מרגיש לגבי עצמו לאחר כל השנים שחלפו, אמר, ”כמו שתמיד הרגשתי.. חסר רגש. אם אתה שואל האם אני מתחרט על כך, אז אני לא”. כמו כן תיאר מקרוב את תחושת חווית החניקה של אחת הקורבנות, ”זה לא כמו בטלוויזיה.. זה לוקח יותר משלוש דקות ואתה צריך שיהיה לך הרבה כוח”.

מוות

ספק הועבר ממתקן הענישה סטייטוויל לבית החולים סילבר קרוס בג'ולייט, אילינוי, ב-5 בדצמבר 1991, לאחר שהתלונן על כאבים בחזהו. הוא מת כעבור מספר שעות כתוצאה מהתקף לב, יום אחד לפני יום הולדתו החמישים. חוקר מקרי המוות אמר כי ספק סבל מקרדיומגליה, מחלת ריאות חסימתית כרונית, וטרשת עורקים. אחותו הורתה לשרוף את גווייתו מחשש כי קברו יחולל, ואפרו פוזר באזור העיר ג'ולייט.

ריצ'רד ספק גולם בידי השחקן ג'ק ארדי בסדרת הטלוויזיה מיינד האנטר.

תרבות

קולנוע

• הסרט היפני מלאכים מחוללים מ-1967 בבימויו של קוג'י ואקאמאטסו ובכיכובו של ג'ורו קארה מבוסס על הטבח.
• הסרט הגרמני נולד לגיהנום מ-1976 בבימויו של דני הרו ובכיכובו של מת'יו קרייר מבוסס על הטבח ומציג את ריצ'רד ספק בדמותו של חייל אמריקאי לוקה בנפשו המגיע לבלפסט, אירלנד, חזרה מסיורו במלחמת וייטנאם, ונקלע לבית מעונות מלא באחיות.
• הסרט האמריקאי עשר עד חצות מ-1983 בבימויו של ג'ון לי תומפסון ובכיכובם של יוג'ין דייוויס וצ'ארלס ברונסון סובב דמות נבל של רוצח סדרתי המחפש אחר קורבנות חדשים בדמות סטודנטיות-אחיות, ונחשב למבוסס על הטבח שביצע ספק.
• הסרט האמריקאי ספק מ-2002 בבימויו של קית' ואלי ובכיכובו של דאג קול מתאר את חייו ופשעיו של ספק.
• הסרט האמריקאי טבח בשיקגו: ריצ'רד ספק מ-2007 בבימויו של מייקל פייפר ובכיכובו של קורין נמק מתאר את הטבח שביצע ספק.

טלוויזיה

• סדרת הטלוויזיה מיינד האנטר הציגה בפרק התשיעי של העונה הראשונה ריאיון בין הסוכן הפדרלי הולדן פורד לבין ריצ'רד ספק, המבוסס על האירועים האמיתיים המתוארים בספר "ציידי המחשבות" מאת מארק אולשייקר וג'ון דאגלס.

לקריאה נוספת

מקורות עיקריים

אלטמן, ג'ק; זיפורין, מרווין; נולד כדי לעורר צרות: סיפורו הנשכח של ריצ'רד ספק; הוצאת גרוב, ניו יורק, 1967.	Altman, Jack; Ziporyn, Marvin; Born To Raise Hell: The Untold Story Of Richard Speck; Grove Press, New York, 1967.
אלן סאלי, ויין; ריצ'רד ספק: הביוגרפיה הלא-רשמית של רוצח סדרתי; הוצאת בוניארד, 1993.	Allen Sallee, Wayne; Richard Speck: The Unauthorized Biography Of A Serial Killer; Boneyard Press, 1993.
פורמן, לאורה; רוצחים המוניים: ריצ'רד ספק, מורשתו הקטלנית של מפסידן; הוצאת טיים לייף, 1993 (מסת"ב 978-0783500041, מסת"ב 0783500041)	Foreman, Laura; Mass Murderers: Richard Speck, A Loser's Deadly Legacy; Time Life, 1993 (ISBN 978-0783500041, ISBN 0783500041)
ל. בריאו, דניס; ג'יי. מרטין, ויליאם; פשע המאה: ריצ'רד ספק והרציחות שזעזעו אומה שלמה; הוצאת סקאיהורס, 2016 (מסת"ב 978-1510708860)	L. Breo, Dennis; J. Martin, William; The Crime Of The Century: Richard Speck And The Murders That Shocked A Nation; Skyhorse, 2016 (ISBN 978-1510708860)
גרין, ראיין; הטבח בבית הטורי: פשעיו הבלתי נשכחים של ריצ'רד ספק; הוצאה עצמית, 2019 (מסת"ב 979-8756626049, מסת"ב 978-1712009062, מסת"ב 1712009060)	Green, Ryan; The Townhouse Massacre: The Unforgettable Crimes Of Richard Speck; Independent Publication, 2019 (ISBN 979-8756626049, ISBN 978-1712009062, ISBN 1712009060)

מקורות משניים

גטי, ג'רלד; פרסלי, ג'יימס; סנגור ציבורי; הוצאת גרוסט ודנלאף, 1974 (מסת"ב 0448010232, מסת"ב 978-0448010236)	Getty, Gerald; Presley, James; Public Defender; Grosset And Dunlap, 1974 (ISBN 0448010232, ISBN 978-0448010236)
גרין, בוב ; אמריקן ביט; ספרי פינגווין, 1984 (מסת"ב 0140073205, מסת"ב 978-0140073201)	Greene, Bob; American Beat; Penguin Books, 1984 (ISBN 0140073205, ISBN 978-0140073201)
קות'ורן, נייג'ל; רוצחים: רוצחים שכירים, רוצחים המוניים, רוצחים מיניים, נציגיו חסרי הרחמים של הרצח, הפשע הנורא מכל; הוצאת פן מקמיליאן, 1994, עמודים 200–208 (מסת"ב 0752208500, מסת"ב 978-0752208503)	Cawthorne, Nigel; Killers: Contracts Killers, Spree Killers, Sex Killers, The Ruthless Exponents Of Murder, The Most Evil Crime Of All; Pan Macmillan, 1994, Pages 200–208 (ISBN 0752208500, ISBN 978-0752208503)
אולשייקר, מארק ; אי. דאגלס, ג'ון ; ציידי המחשבות: בתוך יחידת העילית לפשע סדרתי של הבולשת הפדרלית; ספרי גלריה, 1995 (מסת"ב 1501191969, מסת"ב 978-1501191961, מסת"ב 0684803763, מסת"ב 978-0684803760)	Olshaker, Mark; E. Douglas, John; Mindhunter: Inside The FBI's Elite Serial Crime Unit; Gallery Books, 1995 (ISBN 1501191969, ISBN 978-1501191961, ISBN 0684803763, ISBN 978-0684803760)
דואה, גרנט; רצח המוני בארצות הברית: היסטוריה; הוצאת מקפרלנד, 2007 (מסת"ב 0786431504, מסת"ב 978-0786431502)	Duwe, Grant; Mass Murder In The United States: A History; McFarland And Company, 2007 (ISBN 0786431504, ISBN 978-0786431502)
לווין, ג'ק; פוקס, ג'יימס אלן; פרידל, אמה; רצח קטלני: להבין רצח סדרתי והמוני; הוצאת סייג', 2018 (מסת"ב 1506349110, מסת"ב 978-1506349114)	Levin, Jack; Fox, James Alan; Fridel, Emma; Extreme Killing: Understanding Serial And Mass Murder; Sage Publications, 2018 (ISBN 1506349110, ISBN 978-1506349114)

אנציקלופדיות

גרג, וילפרד; ליין, בריאן; אנציקלופדיית הרצח ההמוני: אוסף מצמרר של מקרי רצח המוני; הוצאת רנינג, 2004, עמודים 313–315 (מסת"ב 0786713569, מסת"ב 978-0786713561, מסת"ב 1860197906, מסת"ב 978-1860197901)

Gregg, Wilfred; Lane, Brian; The Encyclopedia Of Mass Murder: A Chilling Collection Of Mass Murder Cases; Runing Press, 2004, Pages 313–315 (ISBN 0786713569, ISBN 978-0786713561, ISBN 1860197906, ISBN 978-1860197901)

כתבי עת ומגזינים

מגזין טיים; פשע: אחת אחרי השנייה; כרך פ"ח, גיליון ד', 22 ביולי 1966.	Time Magazine; Crime: One By One; Volume 88, Number 4, 22 July 1966.
מגזין לייף; תשע האחיות: מי היו הקורבנות העדינים; לודון ויינורייט, 29 ביולי 1966, עמודים 18–27.	Life Magazine; The Nine Nurses: Who The Gentle Victims Were; Loudon Wainwright, 29 July 1966, Page 18–27.
סאטרדיי איוונינג פוסט ; בתוך ראשו של רוצח: ריצ'רד ספק מדבר, שמונה האחיות שנרצחו; 1 ביולי 1967.	The Saturday Evening Post; Inside The Mind Of A Murderer: Richard Speck Talks, Eight Students Nurses Slain; 1 July 1967.
פשעים מהחיים האמיתיים וכיצד הם פוענחו; ריצ'רד ספק, הטבח ברחוב מאה; פרסומי איגלמוס, 1993 (מסת"ב 1856299902, מסת"ב 978-1856299909)	Real Life Crimes And How They Were Solved; Richard Speck, Massacre On One Hundredth Street; Eaglemoss Publications, 1993 (ISBN 1856299902, ISBN 978-1856299909)

קישורים חיצוניים

ויקיפדיה

• ריצ'רד ספק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מורשת

• ריצ'רד ספק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

ספריות פשע אמיתי

• ריצ'רד ספק באתר Murderpedia, אורכב מהמקור ב-30 ביולי 2023. (באנגלית)
• ריצ'רד ספק באתר Crime Library, אורכב מהמקור ב-30 ביולי 2023. (באנגלית)

פסקי דין ומסמכים משפטיים

• מדינת אילינוי נגד ריצ'רד ספק 41ILL2D177, פורסם במקור ב-1968, אורכב מהמקור ב-30 ביולי 2023. (באנגלית)
• מדינת אילינוי נגד ריצ'רד ספק 52ILL2D284, פורסם במקור ב-1972, אורכב מהמקור ב-30 ביולי 2023. (באנגלית)