תשבץ היגיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תשבץ היגיון (מוכר בישראל גם כתשבץ תרתי משמע, תשבץ אתגר ותשבץ מתחכם; באנגלית: Cryptic crossword, "תשבץ מוצפן") הוא תשבץ שבו כל הגדרה היא מעין חידה לשונית בזעיר אנפין, אשר על פי רוב מכוונת את הפותר אל הפתרון בשתי דרכים שונות. הקשר שבין הגדרה של תשבץ היגיון ("הגדרת היגיון") ופתרונה כפוף לחוקים פנימיים, ובלי להכירם קשה לפתור תשבץ היגיון בהצלחה וביעילות.

אמנון בירמן, מחברם של תשבצי היגיון, עמד על ההבדל בין תשבץ היגיון לתשבץ רגיל:

Cquote2.svg

כדי לעבור מתשבצים רגילים לתשבצי היגיון, צריך לבצע איזה סוויץ' בראש, וזה לא תמיד פשוט, אבל זה משתלם, תאמינו לי. לגלות שנהר במצרים הוא הנילוס, זה נחמד, אבל האם אפשר להשוות זאת לעונג הגילוי ש'שפנים רעבים מתייסרים בגדול' זה 'נקרעים לגזרים'?

Cquote3.svg
ידיעות אחרונות, 11 באוגוסט 2006

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשבצי ההיגיון הראשונים בהיסטוריה פורסמו בעיתונים בריטיים כדוגמת "הטלגרף" בשנות העשרים של המאה העשרים. בימינו הם נפוצים בעיקר בשפה האנגלית בבריטניה, באוסטרליה, בניו זילנד ובהודו, אך גם בשפות אחרות: למשל בעברית בישראל ובפולנית בפולין. כל עיתוני בריטניה מפרסמים תשבצי היגיון על בסיס יומי, כשעיתון הטיימס הבריטי ידוע ברמת הקושי הגבוהה של תשבצי ההיגיון שלו. תשבצי היגיון אינם נפוצים בארצות הברית, אך הם מופיעים לפעמים בניו יורק טיימס ובמגזיני תרבות. התשבצים האמריקאים והקנדיים מאופיינים בכללים נוקשים יותר מאלה של התשבצים הבריטיים, למשל בהקפדה על כך שכל מילה ומילה בהגדרה תהיה חלק ממשחק המילים.

תשבצי היגיון פולניים מכונים "תשבצי הטמן", כאשר מטרתה של המילה "הטמן" (התואר שניתן למפקד הצבאי השני בחשיבותו באיחוד הפולני ליטאי, לאחר המלך) היא להדגיש את חשיבותו של תשבץ ההיגיון בהשוואה לתשבצים הרגילים.

בישראל מתפרסמים תשבצי היגיון מדי סוף שבוע בכל עיתון יומי גדול, וכן בכתבי עת נוספים.

היסטוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשבצים הראשונים נכללו רק הגדרות מילוניות, אך החל מ-1920 החלו התשבצים להכיל מרכיבים מתחכמים: לא הגדרות היגיון במובן המודרני, אלא אנגרמות, ציטוטים חלקיים, דו-משמעויות ומשחקי מילים. המחבר בעל שם העט "טורקמדה" (אדוארד פאויס מאת'רס, 1939-1892), שחיבר תשבצים עבור העיתון "סטרדי וסטמיניסטר" החל מ-1925 ועבור ה"אובזרבר" החל מ-1926 ועד למותו, היה התשבצאי הראשון שעשה שימוש בהגדרות היגיון בלבד, ולעתים קרובות מתואר כהוגה תשבצי ההיגיון. תשבצי היגיון החלו להתפרסם בשלבים בעיתונים אחרים, החל מ-1929 ב"מנצ'סטר גארדיאן" והחל מ-1930 ב"טיימס" וב"ליסנר".

תשבציו של טורקמדה נחשבים למשונים וקשים באופן קיצוני, ומחברים מאוחרים יותר הגיבו כנגד נטייה זו בפיתוחו של סטנדרט לחיבור תשבצי היגיון סבירים, כאלו שבאופן עקרוני יוכלו להיפתר תוך הסקת מסקנות הגיונית ולא תוך ניחוש פרוע של הלך מחשבתו של המחבר. ב-1949 כתב המחבר "אפריט" (אליסטר פרגוסון ריצ'י): "עלינו לצפות מן המחבר שישתמש בתחבולות, אך עלינו לעמוד על כך שישחק בהגינות. תנ"ך התשבצים ציווה עליו: אינך חייב להתכוון למה שאתה אומר, אך עליך לומר מה שאתה מתכוון... זוהי אשמתו בלבד אם אינך מסוגל להבין את ההגדרה תוך הפעלת ההיגיון". דוגמה להגדרה שנחשבה לבלתי הוגנת, היא כזו שכללה אנגרמה של הפתרון אך "מציין האנגרמה" (חלק ההגדרה שתפקידו לרמז על הימצאותה של אנגרמה בהגדרה) והאנגרמה עצמה חלקו מילה משותפת.

יורשו של טורקמדה באובזרבר היה "חימנס" (דריק סומרסט מק'נאט, 1971-1902), שבספר ההדרכה המשפיע שלו מ-1966 יצר קווי הנחיה לחיבור תשבצי היגיון שידועים כיום כ"עקרונות חימנס". המצוטט ביותר מביניהם הוא: "תשבץ היגיון טוב כולל שלושה מרכיבים: 1. הגדרה מדויקת; 2. הכוונה הוגנת אל הפתרון; 3. שום דבר אחר." עקרונות אלה מיושמים באדיקות על ידי קבוצת המחברים השמרניים יותר, שמעניקים חשיבות לכל תו בהגדרות ומשתמשים באוצר מילים גדול. אחד מהמחברים הידועים ביותר מן האסכולה הגמישה יותר הוא "ארוקריה" (ג'ון גאלבריית' גרהאם, נולד ב-1921) שידוע בהגדרותיו השנונות והלא-אורתודוקסיות לעתים.

מאז בחירתו של חלוץ תשבצי ההיגיון טורקמדה לחתום על תשבציו בשמו של האינקוויזיטור הידוע לשימצה תומאס דה טורקמדה, נוהגים מחברים בריטיים באופן מסורתי לבחור לעצמם שם עט המורכב ממילה יחידה.

הגדרת היגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת היגיון היא סוג של חידה לשונית. הגדרות ההיגיון הראשונות פותחו מתוך סוג של הגדרות מתוך תשבצים רגילים, שנקרא "Double entendre" (מובן כפול). הגדרה מסוג זה מכוונת לכאורה לפתרון מסוג מסוים, אך בשינוי קל של נקודת המבט עליה היא יכולה לכוון לפתרון מסוג שונה לחלוטין. דוגמה:

  • The flower of London?
פתרון: Thames. המילה flower מכוונת לכאורה לסוג של פרח, אך הכוונה כאן היא לנהר התמזה הלונדוני, כשהמילה flower מכוונת למשהו שזורם (flow-er) ונמצא בלונדון. סימן השאלה הוא לרוב סימן ההיכר של הגדרות מסוג זה בתשבצים רגילים, אך בהגדרות היגיון לא תמיד יש לו משמעות מיוחדת.

באופן כללי, הגדרת היגיון מתארת את פתרונה בדיוק רב, אך מאידך, גם בצורה עקיפה מאוד. למשמעותה של ההגדרה על פני השטח כמעט אף פעם אין קשר לפתרון והיא קיימת לשם הסחה. האתגר של הפותר הוא למצוא את הדרך הנכונה לקרוא את ההגדרה, ולזהות את האסוציאציה שחלפה במוחו של המגדיר בעת שיצר הגדרה זו.

מרכיב מרכזי בהגדרת ההיגיון הוא עניין ה"תרתי משמע", כלומר הגדרה המורכבת משתי הגדרות פנימיות, שמכוונות את הפותר אל אותו הפתרון. על הפותר מוטל, בין השאר, לגלות היכן עובר הגבול בין שתי ההגדרות הפנימיות ולדעת להפריד ביניהן במחשבתו תוך כדי פענוח ההגדרה. לפעמים שני חלקי ההגדרה מופרדים פיזית באמצעות מילת קישור או מילים שמונעות מן ההגדרה מלהפוך לבליל חסר היגיון של מילים.

בזכות העובדה שהגדרת היגיון מתארת את פתרונה בצורה מפורטת ולעתים קרובות אף יותר מפעם אחת, לפותר יכולה בדרך כלל להיות מידה גדולה יותר של ביטחון שפתרונו הוא הפתרון הנכון מאשר בהגדרה מתוך תשבץ רגיל. להגדרה רגילה יש בדרך כלל מספר פתרונות פוטנציאליים, ולכן היא מחייבת את הפותר להשתמש בפתרונות המצטלבים כדי להסיק מן האותיות המשותפות לאיזה פתרון התכוון המחבר.

על מנת להקל על הפותר נהוג בהגדרות בתשבצי היגיון לציין (בספרות ובסוגריים בסוף ההגדרה) את מספר האותיות של מילת או מילות הפתרון. אם הפתרון מורכב משתי מילים או יותר, מפריד פסיק בין מספר למספר.

גודל התשבץ לא מונע את קיומם של פתרונות המורכבים ממספר רב של מילים, מפני שקיימת האפשרות לעשות שימוש ברצפי משבצות שונים בתשבץ לשם איחסונו של הפתרון בחלקים. דבר זה מתבצע על ידי הכוונת הפותר אל רצפי המשבצות הבאים בהם יאוחסן הפתרון. לדוגמה, בתשבץ המפורסם בהמשך, פתרונה של ההגדרה רבד? אדרבא! מורכב משלוש מילים, כאשר המילה הראשונה בת 5 האותיות מיועדת לרצף המשבצות 17 אנכי, והמילים השנייה והשלישית בנות 2 ו-3 האותיות מיועדות לרצף 18 אנכי. כאשר מדובר בשני רצפי משבצות קצרים מאוד, קיימת אפשרות לפתרון של הגדרה (בעיקר בתשבציו של נדיב אבידן) המורכב ממילה אחת שתאוחסן בשני הרצפים, כאשר היא מחולקת לשתי מחרוזות של אותיות. איחסונו של פתרון בשני רצפי משבצות נדיר בתשבצים רגילים.

פתרונות להגדרות נכתבים בדרך כלל בכתיב חסר. בעת חריגה מכלל זה נהוג לציין זאת בסימון (כ"מ) או (מ).

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהגדרות ההיגיון המצוטטות ביותר בהיסטוריה, שתוארה כהגדרה הטובה ביותר אי פעם וחוברה על ידי אחד מגדולי מחברי תשבצי ההיגיון הבריטיים, "ארוקריה" מעיתון הגארדיאן, היא: [1]

  • Poetical scene has surprisingly chaste Lord Archer vegetating (3, 3, 8, 12).

משמעות ההגדרה בעברית, בתרגום חופשי, היא "אתר פואטי טיהר במפתיע את לורד ארצ'ר המשותק מאשמת ניאוף" והפתרון הוא "The Old Vicarage Grantchester", שהוא שמו של בית מפורסם בעיר הבריטית גרנצ'סטר שהיווה השראה לפואמה מאת רופרט ברוק, וכמו כן אנגרמה של "chaste Lord Archer vegetating". ההגדרה מתייחסת באורח מתחכם לשערוריית המין בה הסתבך הסופר והפוליטיקאי ג'פרי ארצ'ר, שהבית בגרנצ'סטר היה בבעלותו והוא פרש אליו בתקופה שלאחר פריצתו של הסקנדל. איכותה של ההגדרה מתבטאת בהפעלת אנגרמה על רצף אותיות ארוך מאוד (26 אותיות) לקבלתו של רצף מילים שמעניק נופך "הגיוני" להגדרת ההיגיון, עד כדי כך שהיא יכולה הייתה לכאורה לתפקד כהגדרה של תשבץ רגיל שפתרונה זהה.

להלן דוגמאות להגדרות בעברית:

  • הקרקס יסתדר בלי החיה, די לו בקוסם (4, 4).
פתרון: הארי פוטר; הסבר: מחד - הארי פוּטר, כלומר האריה פוטר והקרקס יסתדר בלעדיו, ומאידך - הארי פוֹטר, כלומר קוסם.
  • סרט של היצ'קוק על שלמה המלך (4, 4, 4, 3).
פתרון: האיש שידע יותר מדי. ההגדרה מכוונת מחד אל סרטו של אלפרד היצ'קוק, ומאידך אל שלמה המלך שניחן בשפע של חוכמה, ואף ידע (במשמעות המקראית של מילה זו) את נשותיו הרבות (ויש כאן אפילו תלת-משמע).
  • רהיט השייך ליופי (4).
פתרון: שלחן; שייך = של, יופי = חן, שלחן הוא רהיט. זו דוגמה לטכניקה נפוצה, שבה המילה המוגדרת מפוצלת לשני חלקים, כך שחצי מההגדרה מתייחס לכל אחד משני החלקים, והחצי הנותר מתייחס למילה השלמה.

לא בהכרח תורכב ההגדרה משני חלקים הנפרדים זה מזה באופן ברור לעין. דוגמה קיצונית לכך היא הגדרה בת מילה אחת:

  • נכון! (5).
פתרון: אמיתי; "נכון" היא מילה נרדפת ל"אמיתי". לאחר פיצול של המילה "אמיתי" ל"א-מיתי", מתקבל צירוף של התחילית הלועזית "א-" והמילה הלועזית "מיתי", שמשמעו "שאינו אגדי". צירוף זה מכוון גם הוא אל המילה "נכון".
  • עוף! (3).
פתרון: טוס; מחד - טוָּס (כאשר ההגדרה תיקרא "עוֹף"), ומאידך - טוּס, מילה נרדפת ל"עוּף" (סלנג).

הגדרות היגיון קדמוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי מילים מסוגן של הגדרות היגיון נוצרו בעברית כבר בתנ"ך ובימי הביניים, כשהידועות שבהן מיוחסות לישעיהו הנביא, לתלמוד הבבלי ולהוגה היהודי ר' אברהם אבן עזרא.

ישעיהו השתמש במשל הכרם שלו במשחקי המילים "שנה זנבו" (שינוי האות האחרונה) ו"שנה צווארו" (שינוי האות השנייה), שאת כינוייהם הגה החידונאי המודרני שמוליק רוזן:

  • "כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה: " (ישעיהו ה' ז')

חלקי הפסוק הרלוונטיים הם "ויקו (יקווה) למשפט והנה משפח", וכן "צדקה והנה צעקה". משחק המלים "משפט-משפח" הפך להיות ביטוי לקיומו של חוסר צדק על חשבון הצדק, ומשפטנים נוהגים להשתמש בו בימינו.

בתלמוד הבבלי במסכת ערובין דף נג ע"ב מובאות כמה הגדרות היגיון בארמית, והן מכונות שם "לשון חכמה". לדוגמה: "גבר פום דין חי", שפתרונו: אושפזיכנא (מקום להתארח בו) - ע"פ חלוקת המילה למילים נפרדות ותרגומה לעברית: גבר-איש, פום-פי, דין-זה, חי-נא.

על בסיס הפסוק מספר שמות "וכי יכה איש את עין עבדו", יצר אבן עזרא חידה מסוג ההגדרות המופיעות בימינו בתשבצי היגיון:

  • וכי יכה איש את עין עבדו
ועשה פסח לה'
לא תאבה אליו ולא תשמע בקולו.
משמעות: המילים "וכי יכה איש את עין עבדו" מתפרשות כמחיקת האות ע' מהמילה "עבדו". השארית המתקבלת, "בדו", מציינת את ימות השבוע שבהם לא חל חג הפסח (לפי הכלל "לא בדו פסח").

אבן עזרא שלל את השימוש במילה "פתרון" בהקשר של פתרון חידות, משום שהקפיד מאוד על כללי העברית המקראית שעל פיהם המילה "פתרון" מיוחסת אך ורק לחלומות.

שיטות להצפנת הפתרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן הגדרות בתשבצי היגיון שחסרות את מרכיב התרתי משמע כפשוטו, אך הן הגדרות מתחכמות, המצפינות בתוכן את הפתרון. דוגמה:

  • מה עושה קוף בשירותים? (3).

פתרון: סקס; המילים "מה עושה" מכוונות למילה שניתן לייחס אליה את פעולת העשייה, במקרה זה "עשיית סקס". סמל השירותים הוא 00, והספרה 0 מכוונת לאות ס' הדומה לה בצורתה. ה"קוף" מכוון אל האות ק' שנמצאת בין שתי אותיות ה-ס'.

שיטה נוספת להצפנת הפתרון היא האנגרמה - ערבוב סדר האותיות. דוגמה קיצונית להגדרה שהיא אנגרמה של הפתרון:

  • הטוראי: "לשרת?" (4, 6).
פתרון: שאלה רטורית; ההגדרה בשלמותה היא אנגרמה של הפתרון, ושאלתו של הטוראי אם לשרת היא אכן רטורית.

לפעמים מקובל לציין בהגדרה את עניין השמיעה, במקרה שפתרונה של הגדרה פנימית אחת מזכיר בהגייתו אך נכתב אחרת (הומופונים) מפתרונה של הגדרה פנימית אחרת. במקרים כאלו יופיע לרוב השורש 'שמע' בהגדרה עצמה ("שמענו", "על פי השמיעה" וכדומה). יש תשבצאים המציינים זאת באמצעות הסימן (ש), שהוא קיצור ל"שמיעה". דוגמה:

  • מה שהחתן הטרי עושה לשם כושר לאחר לילה של התפייסות (ש) (4, 3).
פתרון: ריצה קלה; הפתרון דומה בהגייתו ל"ריצה כלה", במובן של "גרם לכלה להתרצות".

מחרוזות של אותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחברי תשבצי ההיגיון משתמשים לעתים קרובות באות ב' (במובן של "בתוך"), כדי לציין שמחרוזת מסוימת של אותיות מחולקת לשתיים ומקיפה מחרוזת אחרת של אותיות משני צדדיה. למשל:

  • האותיות של שם בנה (4).
פתרון: נשמה; המילים "האותיות של" מכוונות לצמד מילים מהצורה "אותיות ...", במקרה זה אותיות נשמה. האות ב' שפותחת את המילה "בנה" מדריכה את הפותר למקם את מחרוזת האותיות "שמ" ("שם", שמופיע לפני "בנה") בתוך מחרוזת האותיות "נה" לקבלת מחרוזת חדשה, שהיא "נשמה".

לפעמים השימוש באות ב' נעשה בשלמותו בתוך מילה אחת. דוגמה: שביר כמו סרגל (3). הפתרון: ישר ("ש" בתוך "יר").

לפעמים הפתרון ממוקם, כמחרוזת של אותיות המחולקת לשתיים, בחלקן האחרון והראשון של שתי מילים צמודות המופיעות בהגדרה. יש מחברים שעל מנת לרמוז על שימוש בתבנית זו הם עושים שימוש במילים ארוכות במיוחד, כאשר מספר מועט בלבד של אותיות מתוך סופן או תחילתן של מילים אלה משמש להצפנת הפתרון. שיטה נוספת לרמיזה על שימוש בתבנית היא שימוש במילים רבות להרכבת ההגדרה. לפעמים נעשה שימוש ביותר משתי מילים למטרת הצפנת הפתרון. דוגמה:

  • באנציקלופדיה זו מקפידים על כך שבכל ערך המידע יפרש ויקיף די הצורך את הנושא בו הוא עוסק (8).
פתרון: ויקיפדיה; המחרוזת "ויקיפדיה" מוצפנת במילים "ויקיף די הצורך".

משמעות חדשה לפסוקי התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשבצי היגיון עבריים מופיעות לעתים הגדרות המרמזות לפסוק מהתנ"ך, תוך שהן נותנות לו משמעות עכשווית, שונה ממשמעותו המקורית. דוגמה:

  • הרמזור הדובר במדבר? (5, 4, 4, 2, 5, 2).
פתרון: "ויאמר אליו אדום, לא תעבור בי" (במדבר, כ, יח). במקורו עוסק הפסוק בדברי העם אדום.

מילים שמורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשבצי היגיון קיימים מילים וצירופי מילים, חלקם ייחודיים למחבר מסוים, השמורים לצורך בניית הגדרות. בדרך כלל, בהגדרות היגיון מילים אלה לא תופענה אלא במסגרת התבנית המוכרת שעושה בהן שימוש. למחבר קיימת האפשרות להגות מילים נוספות שיתפקדו כמילים שמורות ידועות או שימלאו פונקציה חדשה ולשלבן בהגדרותיו, בתנאי שדרך השימוש בהן תהיה ברורה די הצורך.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלע, הקיף והטיותיהן: לפעמים, במקום שימוש באות ב', נעשה שימוש במילים אלה כדי לתאר מצב בו מחרוזת אחת "בולעת" או "מקיפה" מחרוזת אחרת.
  • בין: מופיעה לפני שתי מילים, בתבנית של "בין x ו-y" או "בין x ל-y". הפתרון יוצר שני צמדים מוכרים של מילים, מן הצורות "x הפתרון" ו-"הפתרון y". דוגמה: בין חוק ואופי (3). פתרון: חלש; המילה "חלש" יוצרת את צמדי המילים המוכרים "חוק חלש" ו"חלש אופי".
לפעמים x ו/או y מופיעים בצורה של יותר ממילה אחת.
  • או: מופיעה בין שתי מילים, בתבנית של "x או y", כאשר הפתרון יוצר שני צמדים כשהפעם הפתרון מופיע מצדם הימני של x ו-y, או, לחלופין, מצדם השמאלי של שניהם. דוגמה: מדד או חום (6,4). פתרון: יולי אוגוסט (מדד יולי אוגוסט, חום יולי אוגוסט).
  • מילה משותפת ללא שימוש במילה שמורה: לעתים קרובות יופיעו צמד, שלשה או אפילו רביעייה של מילים היוצרות הגדרה שפתרונה הוא מילה ה"משותפת" לכל אחת מן המילים, במובן זה שהיא יוצרת צמד מילים מוכר עם כל אחת מהן. דוגמה: אין שם יפה אחר (3). פתרון: דבר (צמדי המילים הם "אין דבר", "שם דבר", "דבֵר יפה" ו"דבר אחר").
בסוג זה של הגדרות ייתכן גם יותר מפתרון אחד. לדוגמה, להגדרה "מלחמת עד"(4) שני פתרונות - עולם (מלחמת עולם ועד עולם) וחרמה (מלחמת חרמה ועד חרמה).
  • הפך, חזר, שב, סב, עלה (בהגדרה אנכית) והטיותיהן: מופיעות לפני או אחרי מילה (או יותר), ומכוונות לכך שיש להפוך את סדר אותיותיה כדי להגיע אל הפתרון או, לחלופין, אל דרך הפתרון. דוגמה: ראו בהמשך.
  • אחרת, טרף, ערב, בלבל, סדר (ודומותיהן) והטיותיהן: מופיעה בצמוד למילה (או יותר) שיש לשנות את סדר אותיותיה כדי להגיע אל הפתרון או לחלופין אל דרך הפתרון.
  • לב, מרכז, חוצות ודומותיהן: לפעמים נעשה שימוש במילים "מרכז" או "חוצות" לשם הכוונה אל מחרוזת קצרה של אותיות, לפעמים מחרוזת בת אות אחת בלבד, המוצפנת במרכזה או בקצותיה של מחרוזת ארוכה יותר. דוגמה: בשם מי הוא שר בחוצות קונסטנטינופול? (4). פתרון: קשרל; המחרוזת "שר" ממוקמת בתוך המחרוזת "קל", שמופיעה בקצותיה של המחרוזת "קונסטנטינופול", ומכאן השימוש ב"בחוצות". המחרוזת "בשם" מכוונת למילה "בושׂם", ומכאן הפתרון "קשרל".
  • למשל: מופיעה לאחר מילה שאחריה פסיק, כדי לכוון אל מילה אחרת המהווה קיטלוג מסוים שלה. דוגמה: בידיו של קברניט היא תוכל לגרום להתנגשות של חרטום, למשל (4). פתרון: בירה; המילה "בירה", במשמעות של עיר בירה, מהווה קיטלוג של המילה "חרטום", במובנה כעיר בירה. את המשמעות השנייה של המילה "בירה", משקה הבירה, מתאר המשפט כפשוטו.
  • קפד ראשו ודומותיה: לפעמים נעשה שימוש בחידות "קפד ראשו", "קפד זנבו" וכדומה, וכן בניסוחים שונים של חידות אלה.
  • לסירוגין: מופיעה כדי להודיע על מילה (או יותר) שאותיותיה מוצפנות לסירוגין בין אותיותיה של מילה (או יותר) אחרת. השימוש בתבנית זו נדיר.

מילה שמורה המכוונת לאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב': המילה "ביִת" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ב'.
  • ג': המילה "אישור" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ג'. מקור השימוש הוא האישור הצבאי הניתן לימי מחלה - ימי "גימלים".
  • ד': המילה "דלת" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ד'.
  • ז': בהגדרות בעלות אופי מיני, מופיעה האות ז' בפתרון במשמעות של איבר המין הגברי, בעקבות מילת הסלנג זין.
  • ח': המילה "חבר" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ח'. מקור השימוש הוא השימוש בקיצור "ח'" כקידומת לחבר בארגון מסוים (בהסתדרות, לדוגמה).
  • ט': המילה "טוב" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ט'. מקור השימוש הוא השימוש הפדגוגי באות ט' כקיצור ל"טוב".
  • ל': השורש 'למד' על הטיותיו מופיע לפעמים בהגדרות על מנת לכוון את הפותר לאות ל'. מקור השימוש הוא השימוש באות ל' בבתי הספר לנהיגה כקיצור ל"לומד".
  • מ': המילה "מספיק" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות מ'. מקור השימוש הוא השימוש הפדגוגי באות מ' כקיצור ל"מספיק".
  • נ': השורש 'כשל' על הטיותיו (בעיקר "נכשל") מופיע לפעמים על מנת לכוון לאות נ'. מקור השימוש הוא השימוש האקדמאי באות נ' כקיצור ל"נכשל".
  • ס': המילה "אין" מכוונת לפעמים לאות ס', מכיוון שהיא מתקשרת למספר אפס. גם השורש 'סמכ' מכוון לפעמים לאות ס'.
  • ע': המילים "עין" ו"הלל" (המקור הוא שם-העט של הסופר והמשורר ע. הלל) מופיעות לפעמים על מנת לכוון לאות ע'.
  • פ': המילה "פה" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות פ'.
  • צ': המילה "צדיק" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות צ'. המקור הוא ההגייה הלא נכונה של האות צד"י כ"צדיק", בגלל סמיכותה לאות ק'.
  • ק': המילה "קוף" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ק'.
  • ר': המילה "לקיש" מופיעה לפעמים על מנת לכוון לאות ר'. המקור הוא השם התלמודי ריש לקיש.

קיימות גם מילים שמורות נפוצות פחות, כמו המספר "אלף" ל-א', "כף" ל-כ', "מיכאל" ל-ב' (המקור: ב. מיכאל) וכן שם המורכב משם פרטי ושם משפחה שראשי התיבות שלהם מכוונים אל צמד אותיות מסוים המופיע בפתרון.

קיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קרובות מגדירי ההיגיון משתמשים בקיצורים שבדרך כלל מובנים רק לפותרים ותיקים. הבולטים שבהם (בשפה העברית):

  • ש - שמיעה, הגדרה המבוססת על מילים הנשמעות דומה ולא נכתבות בצורה זהה.
  • מ או כ"מ - כתיב מלא.
  • ח או כ"ח - כתיב חסר.
  • ש"פ - הגדרה המכוונת לשם פרטי של אדם כלשהו.
  • ש"מ - הגדרה המכוונת לשם משפחה של אדם כלשהו.
  • ס - הגדרה המשתמשת בסלנג.
  • מו"ש - קיצור של "מושרה" (מלשון השראה) ממישהו אחר, כלומר הגדרה שמושפעת מהגדרה אחרת.
  • דו"ש - קיצור של "דו-שלבי", כאשר צריך לעבור שלב נוסף בדרך לפתרון.
  • צ - צעד, במשמעות דומה לדו"ש.
  • ל - מרמז על שימוש במילים לועזיות.
  • בד - בדרך, מרמז שקיצור אחר מכוון רק לחלק מסוים בהגדרה. לדוגמה, ל בדרך משמעו הגדרה שחלק ממנה משתמש בלועזית.

בדיוק להיפך[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמד המילים "בדיוק להיפך" מופיע בתשבצי היגיון (בעיקר אלה של אמנון בירמן) לאחר קטע מן ההגדרה שמסתיים בסימן שאלה. מטרתו היא להודיע לפותר שיש להתייחס לאות ב' שבחלקה הראשון של ההגדרה כאילו היא ממוקמת לפני המחרוזת שאמורה להיות זו שמוקפת, או שהמחרוזת שמתוארת כ"בולעת", תהיה זו ה"נבלעת". המטרה היא לתת להגדרה נופך "הגיוני" יותר, כך שהיא לא תיראה כגיבוב של שטויות. למשל:

  • למראה בני המשפחה, האם השחיין התהפך ובלע מים? בדיוק להיפך! (כ"מ) (7).
פתרון: מקורבים; השחיין הוא יואב ברוק, המילה "התהפך" נגזרת מן השורש 'הפכ', והמחרוזת המתקבלת מהיפוך "ברוק" היא "קורב". חלקי ההגדרה הבאים מדריכים את הפותר להבליע את המחרוזת "קורב" בתוך המחרוזת "מים" (ולא להיפך), ובצורה זו מתקבל הפתרון "מקורבים" (בני המשפחה), כשהוא נכתב בכתיב מלא.

המילה "בדיוק" מצורפת מכיוון שהמילה "להיפך" לבדה, שנגזרת אף היא מן השורש 'הפכ', עלולה לגרום לפותר לחשוב שהוא אמור להפוך את סדר האותיות של מחרוזת מסוימת, לשם קבלת מחרוזת חדשה.

מחידושי המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתרונות להגדרות היגיון יכולים לכלול מילים או צירופי מילים שלרוב לא קיימים כפתרונות בתשבצים רגילים, בגלל שלא ניתן להתאים להם הגדרה "קונבנציונלית" (לדוגמה: "משש עד שבע", שהוא הפתרון לאחת ההגדרות מתוך תשבץ ההיגיון מס' 1010 של אמנון בירמן בעיתון "העיר"). בדומה, נעשה שימוש במילות ובביטויי סלנג בפתרונות ובהגדרות, דבר שאינו נהוג בתשבצים רגילים, כמו למשל בציטוט המובא לעיל בפסקת הפתיחה. עובדות אלה באות לידי ביטוי ביתר שאת בהגדרות בהן נעשה שימוש בצמד המילים "מחידושי המחבר".

צמד המילים (מופיע גם כ"מחידושי הנ"ל") מופיע כשהוא מוקף בסוגריים לאחר הגדרות מסוימות בתשבצי היגיון. חידות היגיון מסוג זה נחשבות למסובכות, ותבנית זו נדירה יותר מאשר רוב התבניות המוכרות האחרות לבנייתן של חידות היגיון.

התשבצאים משתמשים בצמד מילים זה כדי להצביע על כך שפתרון ההגדרה הוא סוג חדש של מטבע לשון שהגה המחבר ושלא הופיע לפני כן באף מקום אחר. הפתרון מהווה מעין פרודיה על מושג מוכר, על ידי החלפת אות באות אחרת, החלפת מילה במילה אחרת שמזכירה אותה בהגייתה, או כל שינוי אחר במידה שאינה גדולה יתר על המידה. ההגדרה מכוונת את הפותר אל המושג המקורי ואל המושג החדש גם יחד. דוגמה:

  • הבעת זילזול באסופת מידע מודרנית או בזו של הסבתא? (מחידושי המחבר) (4, 5).
פתרון: גוגל שמוגל; החלק הראשון מרמז על ביטוי של זילזול בשימוש במנוע החיפוש גוגל, על משקל ביטויים בסגנון "או"ם שמום". החלק השני מרמז לאותה צורת התבטאות, אך הפעם בנוגע לתרופת הסבתא גוגל מוגל.

באופן סמלי, שימוש זה בביטוי "מחידושי המחבר" נוצר על ידי מחבר תשבצי ההיגיון אמנון בירמן, על משקל הביטוי "מתחדישי המחבר" שהגה הלשונאי והתשבצאי הלל הרשושנים.

תשבץ היגיון לדוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוזן:

1. מסיבה זו יהיה קשה יותר לגלות את הצפנותינו (6,3)
6. סוכן כפול (4,4)
8. מה שעושים יועצי מכירות שלא משלמים באטליז (3,6)
11. שלם על החתיכות ההורסות (4,5)
16. כך הן מכירות טובה לשכל של הבחור המתוק הזה (6,3)
17. המקש שמציג את מקורביהם (5,4)

מאונך:

1. הניח יד על החולים (2,3)
2. אימן והדריך ונס בחזרה (3)
3. כך הוא החליט שאני אדון בקי (2,3)
4. נמצא בתא החי הזה (א) (3)
5. עם 9 מאונך: קח מהעני כלי נשק קדמון כברומטר (3,2)
7. מוחזר למצבו הקודם, משום שנעתק ממקומו ועמד (מ) (5)
9. ראו 5 מאונך
10. החזר מס (3)
12. העץ יישאר עץ גם אם נגזום את צמרתו (5)
13. הפקת התועלת מהמציאות ריפתה את ידיו (5)
14. ישבחו ויהללו את אלו שלא יהיו במקום (ש) (5)
15. בנם הטיל חתו בעסקי המאפיה (5)

פתרון


תשבצי היגיון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחברים עיקריים של תשבצי היגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבריהם הבולטים של תשבצי היגיון בישראל, בכנס ה"הגיונריה" הראשון. מימין: יורם הרועה, נדיב אבידן, אמנון בירמן, דקל בנו.

לכל מחבר גודל תשבץ המזוהה עמו, ואילו השוני מתשבץ לתשבץ הוא באופן סידור המשבצות השחורות. גודל תשבציו של הרועה הוא 11 משבצות לאורך ו-15 לרוחב, של בירמן 13 לרוחב ולאורך, ושל אבידן 11 לרוחב ולאורך. לעתים נדירות מתפרסמים תשבצים גדולים יותר, בדרך כלל במוספי חג המצורפים לעיתונים. תשבצים המתפרסמים על בסיס יומי הם באופן מסורתי קטנים הרבה יותר.

בדומה לתשבצים הבריטיים, שלד התשבץ מורכב בדרך כלל משני סוגי שורות ועמודות לסירוגין, כאלה המכילות בעיקר משבצות לבנות, וכאלה שבהן משבצות שחורות ולבנות לסירוגין ובמספר שווה פחות או יותר. הרועה ובירמן מקפידים בדרך כלל על קיומם של לפחות שני פתרונות באורך גדול יחסית בכל תשבץ (9 עד 13 אותיות, או יותר במקרה בו מילות הפתרון מפוזרות בין משבצות התחלה שונות). בשנת 1990 יצרו דקל בנו ומוטי ולהויז תשבץ היגיון ענק, בגודל של 10,000 משבצות (100 במאוזן, 100 במאונך). התשבץ לא פורסם, בעיקר בשל הקושי הטכני לפרסם תשבץ כה גדול.

חידות כפל לשון דומות לחידות היגיון ועושות שימוש באיור חזותי.

קהילת פותרי התשבצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתרון תשבץ היגיון הוא ביסודו פעילות אינדיבידואלית, אך הקושי שבפיצוח ההגדרות הביא לשיתוף פעולה בין פותרים אחדים, המתגברים בכוחות משותפים על התשבץ. בתחילת שנות התשעים נעשתה פעילות זו במפגשים פנים אל פנים ובשיחות טלפון, ושיתוף פעולה ארצי הושג באמצעות תוכנית רדיו ששודרה בקול ישראל במוצאי שבת, ובה ניתן סיוע לפותרי התשבצים של עיתוני השבת.

האינטרנט העצים את שיתוף הפעולה, עם פתיחתם של פורומים אחדים לתשבצי היגיון, שבהם ניתן סיוע בפתרון התשבצים הנפוצים, וניתנות הגדרות חדשות שחוברו על ידי משתתפי הפורום, ואף תשבצים שלמים שמחוברים לפרסום בפורום.

תחרות פומבית לפתרון תשבצי היגיון נערכת אחת לשנה בירושלים על ידי לשכת עורכי הדין. בתחרות זו מוצגים שני תשבצים, האחד על ידי יורם הרועה והשני על ידי אמנון בירמן, והקהל היושב באולם מתחרה בפתרון מהיר של תשבצים אלה.

אמנון בירמן מארגן בין מנוייו, מדי שלושה חודשים, את תחרות ההגדרה היפה, שבה מתחרים המשתתפים בחיבור הגדרות מקוריות ויפות במיוחד. השופטים בתחרות הם אמנון בירמן, יורם הרועה ויוסי קאופמן.

מאז שנת 2006 מתקיים מדי שנה בראשון לציון כנס ה"הגיונריה", ובו מתכנסים מאות חובבי תשבצי היגיון מכל הארץ, שומעים הרצאות ופותרים חידות.‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg